ההזדמנות שלא תחזור: יוסטון יותר פגיעה, ופחות ערוכה לגולדן סטייט

מאזן בעונה שעברה: 17:65

סיימה את העונה: מקום ראשון במערב עם המאזן הטוב בליגה, הודחו בשבעה משחקים מול גולדן סטייט בגמר האזורי.

מאיפה מתחילים? לנסות לדחוס את העונה האחרונה של הרוקטס לכדי שתי פסקאות זה חתיכת אתגר, בעיקר כי העונה האחרונה היוותה איזשהו שיא של עבודה מרובת שנים של דריל מורי. הג'נרל מנג'ר של הרוקטס התחיל כבר באמצע העשור הקודם לבנות קבוצה שמתבססת המון על התובנות של הסטטיסטיקות המתקדמות ובמהלך השנים, באמצעות לא מעט מהלכים ממזריים, הצליח להביא את השחקנים שיתאימו לשיטה שלו. בקיץ שעבר מורי הצליח לשים את ידיו על כריס פול וביחד עם עונת שיא של ג'יימס הארדן ואריק גורדון וההגנה המתחלפת של טרבור אריזה, פי ג'יי טאקר, לוק מבה א מוטה וקלינט קאפלה, הרוקטס היו הקבוצה הטובה בליגה ושברו את שיא הפרנצ'ייז לניצחונות בעונה. הם סיימו את העונה הרגילה עם ההתקפה השנייה בטיבה בליגה (צמוד לגולדן סטייט) וההגנה השישית בטיבה בליגה.

בפלייאוף המומנטום נמשך והרוקטס הדיחו את מינסוטה בקלילות וניערו מעליהם גם את יוטה נטולת ריקי רוביו בדרך לגמר המערב. זו הייתה הפעם הראשונה בקריירה המפוארת של כריס פול שהוא מגיע למעמד, מה שהכניס עוד קצת פיקנטריה לסדרה המעולה הזו. הרוקטס איבדו את הביתיות במשחק הראשון, אבל השתלטו על הסדרה בהמשך. הם ניצלו את החסרון של אנדרה איגודלה ובמשחקים 4 ו-5 הצליחו להוציא את הווריירס מאיזון (האלופה קלעה פחות מ-95 נקודות בשני המשחקים הללו) ועלו ליתרון 2:3 כאשר משחק 7 אצלם בבית. אולם בסוף משחק 5 כריס פול נפצע ולא חזר לשחק בסדרה, הרוטציה הקצרה של הרוקטס פגעה בהם ובמשחק 7, למרות שהובילו לאורך רוב המשחק, הם החטיאו 27 זריקות רצופות מחוץ לקשת בדרך לאחד ההפסדים האכזריים בשנים האחרונות בפלייאוף.

במהלך הקיץ ג'יימס הארדן נבחר ל-MVP של העונה הרגילה (יש שיגידו שהתואר הזה הגיע באיחור של שנה), אבל ספק גדול אם זה מפצה על ההפסד של הרוקטס, שפספסו הזדמנות שלא בטוח שתחזור.

באו: כרמלו אנתוני (אוקלהומה סיטי/אטלנטה), מייקל קרטר וויליאמס (שארלוט), ג'יימס אניס (דטרויט), ברנדון נייט, מרקיז כריס (פיניקס), גרי קלארק, רוב גריי (רוקיז שלא נבחרו בדראפט), ברונו קאבוקלו (סקרמנטו), אלסנדרו ג'נטילה (וירטוס בולוניה, חוזה למחנה האימונים), וינס אדוארדס (דראפט), אייזיאה הרטנשטיין (ג'י ליג).

עזבו: טרבור אריזה, ריאן אנדרסון, דיאנתוני מלטון (פיניקס), לוק מבה א מוטה (קליפרס), ג'ו ג'ונסון, ברנדן רייט (ללא קבוצה).

בואו נתחיל מהסוף. הרוקטס הגיעו לשיא בעונה שעברה. זה היה שילוב מדהים של כוכבים עם קוף על הגב (הארדן ופול) ביחד עם שחקנים ותיקים וזולים שיודעים את העבודה (אריזה, טאקר, מבה א מוטה) וקלינט קאפלה על חוזה רוקי.

בקיץ הזה הכל השתנה. אריזה סיים חוזה ונטש לפיניקס, מבה א מוטה חזר לקליפרס ואילו קאפלה ופול היו זכאים לחוזה חדש. פול חתם על חוזה לארבע שנים תמורת 160 מיליון דולר, שסביר להניח שב-2022 לא ייראה כל כך טוב. קאפלה חתם על חוזה לחמש שנים תמורת 90 מיליון דולר, שזה לא רע בהתחשב בחוזים שביג מנים אחרים בליגה קיבלו בשנים האחרונות. ההחתמות הללו הן הכרחיות, אבל הן נטרלו את תקרת השכר של הרוקטס, שנותרו עם האלתורים של דריל מורי. האלתורים הללו כללו הקיץ את כרמלו אנתוני (שחתם על חוזה מינימום אחרי שאטלנטה שילמה לו 27.9 מיליון דולר כדי שלא ישחק אצלה), מייקל קרטר וויליאמס (שהיה רוקי העונה ב-2013 וזה בערך הדבר החיובי היחיד שאפשר להגיד עליו), ברנדון נייט (שלא שיחק כדורסל יותר משנה ונראה נורא עוד לפני הפציעה שלו) ומרקיז כריס (שנראה כמו ילד שהלך לאיבוד והגיע לקבוצת NBA בטעות).

ציון לקיץ: 5. הרוקטס איבדו את שחקן הכנף הבכיר שלהם והחליפו אותו בשחקן שכבר כנראה לא רלוונטי לרמות הגבוהות של הליגה. חוץ מזה הקיץ של הרוקטס לא היה נורא, אבל המשימה שלהם היא לנצח קבוצה אחת, והם רק התרחקו מהיעד בקיץ הזה. בזמן שהווריירס שמרו על הגרעין והתחזקו בכישרון על עם פוטנציאל לחרב את חדר ההלבשה, הרוקטס איבדו חלק משמעותי מהגרעין שלהם והתחלשו בשחקן שהיה פעם כישרון על ועדיין יש לו פוטנציאל לחרב את חדר ההלבשה.

חמישייה: כריס פול, ג'יימס הארדן, פי ג'יי טאקר, כרמלו אנתוני, קלינט קאפלה.

ספסל: ברנדון נייט, אריק גורדון, ג'יימס אניס, מייקל קרטר וויליאמס, ג'ראלד גרין, מרקיז כריס, ננה, זו צ'י, אייזיאה הרטנשטיין, וינס אדוארדס, רוב גריי, גרי קלארק (חוזה דו צדדי), אלסנדרו ג'נטילה (חוזה למחנה האימונים), ברונו קאבוקלו (חוזה למחנה האימונים).

מאמן: מייק ד'אנטוני, עונה 16 כמאמן ראשי בליגה.

הכוכב: ג'יימס הארדן וכריס פול. אמנם הארדן הוא הכוכב הראשי, ה-MVP, מלך הסלים של הליגה והמנוע של הקבוצה, אבל פול הוא כוכב לא פחות גדול מהארדן וההשפעה שלו על הפרקט לא פחות משמעותית. בעונה שעברה לרוקטס היה Net Rating של 5.9+ כאשר הארדן היה על הספסל, אולם כאשר פול היה על הספסל היה להם Net Rating של 4.7+ וכאשר הם היו על המגרש, המספרים של פול (מבחינת Net Rating) היו טיפה טובים יותר משל חברו לקו האחורי.

אין פה כוונה להוריד מגדולתו של הארדן, אלא להדגיש כמה פול הוא ייחודי. שניהם יצטרכו להיות שוב בשיאם העונה כדי שהרוקטס יצליחו לחזור לזירת הפשע ולנסות להדיח את הווריירס שוב. הארדן יצטרך להיות הרבה יותר מעורב הגנתית כאשר אין לו את אריזה שיחפה עליו. האינטרנט די שרף את הארדן בשנים האחרונות וחשף את החורים שלו בהגנה, אבל הוא השתפר בעונה האחרונה (במיוחד בהגנה על פוסט-אפים) ויצטרך להמשיך בקו הזה גם העונה. מנגד, פול יהיה חייב פשוט לא להיפצע. כאשר פול, הארדן וקאפלה היו בריאים לרוקטס היה מאזן של 3:42 בעונה שעברה. יהיה להם קשה לשחזר את אחוזי ההצלחה המשוגעים האלו, אבל אם הם רוצים שיהיה להם איזשהו סיכוי, פול חייב להיות בריא והארדן יצטרך לתת קצת יותר בהגנה.

האקס פקטור: מה שדריל מורי יעשה במהלך העונה. התפתיתי לשים פה את כרמלו אנתוני, אבל אני חושב שבנקודת הזמן הזו בקריירה שלו כרמלו הוא כבר סחורה מוכרת. יהיו לו כמה משחקים שהוא יקלע שלשות, יהיו לו הרבה משחקים בהם הוא לא יהיה בשטף של המשחק, ובכל המשחקים הוא ישחק הגנה מחפירה. קשה לקרוא לזה אקס פקטור וקשה לראות את מלו, בגיל 34 וחצי, משנה את עורו והופך לרול-פלייר מן המניין. שאר המהלכים של מורי בקיץ הם לא מהלכים שוברי שוויון ולכן צריך לחכות ולראות מה הוא עוד יעשה במהלך העונה.

מורי הרגיל אותנו שהוא לא מסיים את כל המחסנית שלו בקיץ, אלא בדרך כלל שומר חלק מהתחמושת ומנצל אותה במהלך העונה מתוך הבנה שהקבוצה צריכה להיות מוכנה באפריל, לא באוגוסט. "אני לא מבין את הקבוצות שלא אובססיביות לנצח את גולדן סטייט", הוא חזר ואמר בראיון בקיץ, וסביר להניח שהאובססיביות הזו תגרום לו לעשות עוד כמה שינויים בסגל שלו לפני הפלייאוף כדי שבאמת יהיה לרוקטס סיכוי מול הווריירס.

המספר הנוסף: 14.5% מהפוזשנים של הרוקטס היו בידודים. 1,280 פוזשנים של הרוקטס בעונה שעברה הסתיימו בבידוד, הכי הרבה בליגה ובערך 300 פוזשנים יותר מהקבוצה הבאה בתור ברשימה (אוקלהומה סיטי). לזכות הרוקטס ייאמר שהם גם היו הקבוצה הכי יעילה בסוג המהלך הזה (1.12 נקודות פר פוזשן, הממוצע של שאר הליגה הוא באזור ה-0.9 נקודות פר בידוד), אבל השנה לא בטוח שיהיה להם כל כך קל לעשות את זה. הרוקטס איבדו שלושה מתוך שבעת הקלעים הטובים ביותר שלהם, שעזרו לריווח שאיפשר את הבידודים הללו, הם החליפו אותם בכרמלו (34.7% מהשלוש בקריירה), נייט (35.7%), קרטר וויליאמס (25%) וכריס (30.9%). האם זה יפגע ביעילות של התקפת הבידודים של מייק ד'אנטוני?

תחזית נועזת: כרמלו אנתוני לא יסיים את העונה בחמישייה. קשה לי להגדיר את התחזית הזו כנועזת. כביכול, תחזית שאומרת ששחקן שקולע באחוזים נמוכים יותר מהגיל שלו לא יהיה שחקן חמישייה בקבוצה השנייה בטיבה בליגה היא תחזית די שמרנית, אבל בגלל שלשחקן הזה קוראים כרמלו אנתוני התחושה קצת שונה. כשרואים את כרמלו, נזכרים בעונות היפות שלו בדנבר ובתחילת הדרך בניקס והמוח משלים את התמונה לבד ומצפה לראות את הכוכב ההוא. אולם הכוכב הזה כבר לא קיים, ובאיזשהו שלב העונה גם המוח של ד'אנטוני יישב את הקונפליקט הזה ויפנה את המקום של כרמלו בחמישייה להרכב אפקטיבי יותר, סביר להניח הרכב שלושת הגארדים עם אריק גורדון.

גזר הדין: התסריט ההגיוני הוא עדיין שהרוקטס יגיעו לגמר המערב. בעונה הרגילה הם יהיו מעולים כי הסגנון של דריל מורי ומייק ד'אנטוני מוכח, אבל בפלייאוף הם מרגישים לי פגיעים יותר העונה, בעיקר בעקבות האובדן של אריזה וההתחזקות של היריבות במערב. 24:58, מקום שני במערב והדחה בסיבוב השני.