עוד מאותו דבר: שארלוט משחקת בגרסה איומה של כסאות מוזיקליים

מאזן בעונה שעברה: 46:36.

סיימה את העונה: מקום 10 במזרח.

ההורנטס פתחו עונה נוספת עם הגרעין המוכר שלהם, והוסיפו את דוויט הווארד, אותו קיבלו בטרייד מההוקס עבור "מה שבא לכם, ברצינות, רק קחו אותו מפה". הווארד לא הסתדר עם חבריו החדשים לקבוצה, ו"הכוורת" - כך מכונה האולם השקט שלהם (מקום 26 מתוך 30 בליגה בתפוסה) - לא תקתקה כמו שצריך.

ההורנטס נפלו למאזן 21:11, והשיחות על טרייד מכירת חיסול שכולל את קמבה ווקר וחוזה כבד (ניק באטום, האוורד, קיד גילכריסט) היו באוויר. אלא שבניגוד לעבר, הפעם השיחות האלה דלפו מתוך הארגון, ולא היו רק ספוקלציות והמלצות של אנשים בתקשורת. ווקר מצדו נפגע, והודיע בפומבי שהוא רוצה להישאר. בעלי הקבוצה, מייקל ג'ורדן, דאג לרכך את השמועות, לא שמישהו האמין לו בשלב הזה. חוסר ההצלחה המשווע שם את כולם על הכוונת, אבל מצבה הכלכלי של הקבוצה, וחוסר הנכונות של ג'ורדן לקחת צעד אחורה כדי לצבור נכסים בדראפט, למעשה תקעו אותה במקום.

באו: מיילס ברידג'ס (רוקי, בחירה 12) טוני פארקר (שחקן חופשי, מסן אנטוניו), ביסמאק ביומבו (טרייד, מאורלנדו), דבונטה גרהאם (רוקי, בחירה 34), ג'יי פי מאקורה (רוקי, חוזה דו צדדי), ג'יילן ברפורד (רוקי, חוזה לא מובטח), ג'ו צ'ילי (רוקי, חוזה לא מובטח), זאק סמית' (רוקי, חוזה לא מובטח), אייזיה ווילקינס (רוקי, חוזה לא מובטח).

עזבו: דוויט הווארד (טרייד, לברוקלין), טרביון גראהם (שחקן חופשי, לברוקלין), מייקל קרטר וויליאמס (שחקן חופשי, ליוסטון), מרכוס פייג' (שחקן חופשי, חתם בפרטיזן בלגרד הסרבית), ג'וליאן סטון (טרייד, לבולס, ומשם לרייר ונציה האיטלקית).

ראשית, כצפוי, ריק צ'ו פוטר מתפקידו כג'נרל מנג'ר. במקומו הביא ג'ורדן את מיטש קופצ'אק, בתהליך שהיה מהיר מדי בשביל להיות רציני. קופצ'אק לא בזבז זמן לפני שהותיר את חותמו. ה-GM הטרי פיטר את סטיב קליפורד, שהמשיך לאורלנדו, וג'יימס בורגו הגיע מסן אנטוניו לרשת אותו כמאמן הקבוצה. באופן אירוני, אורלנדו הייתה הקבוצה הקודמת שבה שימש בורגו כמאמן ראשי (זמני), שם הוא לא הרשים במיוחד. בורגו ינסה להביא קול חדש לחדר ההלבשה, תוך שהוא שומר על היסודות הבריאים שבנה קליפורד, אליהם עוד נגיע. כדי לעזור לבורגו, ולייצב את עמדת הרכז המחליף הובא טוני פארקר (10.2 מיליון דולר לשתי עונות, השנייה אופצייה של הקבוצה). הסמל של הספרס יעבור לטורקיז, ובקבוצה מקווים שהגעתו תעזור לבאטום, חברו לנבחרת צרפת.

קופצ'אק המשיך במלאכתו כשהעביר בטרייד את החוזה המעיק של דוויט הווארד לברוקלין (שהגיעה עמו להסכם בייאאוט) בתמורה לחוזה המעיק של טימופיי מוזגוב. סגירת המעגל הפואטית - שהושגה בהבאת מוזגוב חזרה לחיקו של הג'נרל מנג'ר שהחתים אותו על החוזה האיום שלו - נקטעה די מהר, כששארלוט העבירה את מוזגוב לאורלנדו, בתמורה לביסמאק ביומבו. זו תהיה קדנציה שניה לקונגולזי בקבוצה שהתחיל בה את הקריירה שלו, והחוזה (המעיק) שלו יהיה איתם גם לעונת 2019/20. הווארד, מוזגוב, ביומבו - כולם תחת חוזים שנחתמו בקיץ 2016 הידוע לשמצה. שארלוט כאילו משחקת בגרסה איומה במיוחד של כסאות מוזיקליים, והיא מקווה שהמוזיקה לא תיפסק לעולם.

בדראפט הקבוצה בחרה את מיילס ברידג'ס האתלטי בבחירה ה-12, ואף קיבלה בחירת סיבוב שני בשביל לרדת מקום אחד בדראפט (הקליפרס היו לחוצים על שיי גילגס אלכסנדר ורצו להחליף). ברידג'ס בן ה-20 מגיע אחרי שנתיים מוצלחות במישיגן סטייט. מדובר בפורוורד נפיץ וכישרוני עם ים של פוטנציאל. לצדו הגיע הרכז של קנזס, דבונטה גרהאם בן ה-23, שסובב קצת ראשים בליגת הקיץ ועשוי למצוא מקום בקבוצה וברוטציה שלה מוקדם מהצפוי.

ציון הקיץ: 7. קופצ'אק לא התחכם בדראפט ולקח את ברידג'ס. הבחירות בבורגו ופארקר לא מעוררות השראה, אבל זה לא העניין. ההעברה של הווארד עבור מה שבסוף הפך לביומבו היא המהלך השלילי והמרכזי של הקיץ - מה החיפזון להביא את ביומבו במחיר של 34 מיליון דולר לשנתיים? הווארד ויתר על סכום משמעותי כדי להשתחרר מברוקלין שלא רצתה אותו, למה לנסות לקנות את החוזה שלו מלכתחילה? הכסף המת הזה יכול היה למות כבר. אלה בדיוק המהלכים שקיבעו את הקבוצה בתור הסמל לבינוניות. GM חדש, בעיות ישנות.

חמישייה: קמבה ווקר, ניקולא באטום, מייקל קיד גילכריסט, מרווין וויליאמס, קודי זלר.

ספסל: פרנק קמינסקי, ג'רמי לאמב, מאליק מונק, טוני פארקר, מיילס ברידג'ס, ווילי הרננגומס, ביסמאק ביומבו, דבונטה גרהאם, דוויין בייקון, ג'יי פי מאקורה.

מאמן: ג'יימס בורגו, עונה ראשונה בקבוצה ושנייה כמאמן ראשי, מאזן 20:10.

הכוכב: קמבה ווקר, הכוכב הבלתי מעורער של ההורנטס, כמעט הועבר בטרייד בעונה שעברה. בגיל 28 הרכז התזזיתי בשיאו, ואפשר שהדבר הנכון ביותר היה לשלוח אותו למקום אחר, לטובתו ולטובת הארגון, שנמצא בטיים-ליין שונה בתכלית. שחקנים כמו ווקר, שמוביל את טבלת הקלעים של ההורנטס לדורותיהם, לא גדלים על העצים, וזה לא משהו שבחירה בקצה הלוטרי וחוזה נגמר יכולים להחליף (למשל). החיבור הרגשי (והכלכלי) עם האוהדים חשוב מדי. וזה ממשיך להסתבך. זו השנה האחרונה בחוזה שמשלם לו מעט מדי, ואני מציע לשים עין על הסיטואציה עם ווקר, כי לא בטוח ששארלוט רוצה להיות זו שמשלמת לו את מה שמגיע לו במהלך שיתקע אותו חזק יותר במרכז הטבלה לשנים האחרונות בקריירה שלו. מקצועית, ווקר שחקן נפלא, אולסטאר ראוי אשר קרוב מאוד למיצוי הפוטנציאל שלו. הוא צריך להמשיך לשייף את הניואנסים הקטנים של המשחק שלו, ולהישאר בריא.

האקס פקטור: הצעירים. תמיד יש את האפשרות שבאטום יתעורר משנתו העמוקה, אך העיניים בשארלוט יתמקדו במאליק מונק ומיילס ברידג'ס, בתקווה שיוכלו לתת סיבות לאופטימיות גם לעתיד. מונק נתן עונת רוקי פושרת ופצועה, אך הראה פוטנציאל כסקורר לקראת סוף השנה, ואולי הוא יתחיל להתגבר על הבעיות שלו בהגנה ובקבלת החלטות. ברידג'ס מצדו הוא שחקן שלם בהרבה, ויהיה מרתק לראות אתלט ברמתו מגלה מה הוא צריך לעשות כדי לשרוד ולהשפיע במקצוענים. בסך הכל, לשארלוט יש שני ווילד-קארדס על הספסל שיכולים להזריק קצת חיים לכל העסק, וזה יותר ממה שיכולנו לומר עליהם בשנים האחרונות.

המספר הנוסף: 12.5 אחוז איבודים (%TOV). בעונה שעברה שארלוט הובילה את הליגה ביחד עם דאלאס עם אחוז האיבודים הטוב ביותר. למעשה, היא בטופ של הקטגוריה כבר חמש שנים. כשמעיפים מבט על הסגל שהקיף את ווקר, קשה להאמין שהקבוצה הייתה קבוצה התקפית מעל לממוצע - מקום 13 בליגה - אבל היכולת של ההורנטס לשמור על הכדור נתנה הזדמנויות נוספות. מעבר לכך, האחוז הנמוך גם צמצם את כמות ההתקפות של היריבה במעבר, ובכך אפשר להגנה להסתדר. כדי להיכנס למאבקי הפלייאוף, שארלוט תצטרך להוכיח שהנתון הזה לא תלוי רק בקליפורד.

תחזית נועזת: עונת קאמבק לניק באטום. בשלב הזה בקריירה שלו, חייבים להעריך את הגיוון של הסווינגמן הצרפתי, ממש כמו שחייבים לפקפק במחויבות שלו למקסם את הפוטנציאל הגדול שלו. באטום בן ה-29 הגדיר את העונה שעברה בתור הגרועה בקריירה שלו, ולא תמצאו אוהד שיחלוק עליו. אך ההגעה של פארקר, שתמיד היה הלוחש לבאטום, אמורה לעזור, כמו גם היעדר פציעות והחזרה לשגרת אוף-סיזן רגילה. ההורנטס נואשים למה שבאטום יכול לספק להם. הוא צפוי לשחק יותר בעמדה הטבעית שלו כסמול פורוורד, ולאפשר לווקר ופארקר לעבוד בלי הכדור בידיהם.

עם זאת, כשלוקחים כמה צעדים לאחור ומסתכלים על כל התמונה, משהו לא זורם עד הסוף איתם. ההעברה של הווארד אמורה לעשות טוב לחדר ההלבשה ולהחזיר את העניינים למצבם הנורמלי, אבל המצב הזה לא היה מדהים קודם. זלר בחמישייה יעזור מאוד לווקר ולאחרים, אם יישאר בריא.

למעשה, גם אם בורגו הוא האדם הנכון, קשה לראות איך בעונתו הראשונה כמאמן ראשי הוא מצליח להשיג יותר מקליפורד, שלפחות יצר תרבות של מחויבות וארגון. יש קצת יותר כישרון בעמדות הכנף, אבל גם הרבה פיות להאכיל. האם לבורגו יש את הפאסון לנהל את הדקות ולהשאיר את כולם מגויסים? אני מנחש שמשהו יחרוק, הם ייאבקו על הפלייאוף אבל יישארו בחוץ.

גזר הדין: 43:39, מקום תשיעי במזרח.