האנסמבל של אריק: בהיעדר כוכבים, מיאמי בונה על אלתורים של ספולסטרה

מאזן בעונה שעברה: 38:44, מקום שישי במזרח.

סיימו את העונה: בהפסד 4:1 לפילדלפיה בסיבוב הראשון.

מיאמי הגיעה לעונה החולפת על תקן אחת הקבוצות המסקרנות בליגה. את העונה שלפני כן היא פתחה במאזן שלילי של 30:11, עד שמשום מקום הגיע רצף של 13 ניצחונות שהפך אותה ללהיט של הליגה בחצי השני. אריק ספולסטרה בנה התקפה מלהיבה שמבוססת על תנועה, חיתוכים וריבוי שחקנים יוצרים. לאחר שפט ריילי לא הצליח להשיג את גורדון הייוורד בקיץ, הוא שמר על הסגל הקיים ונטול הכוכבים, הוסיף את קלי אוליניק וקיווה שמיאמי תמשיך מהיכן שהפסיקה.

בפועל, אחרי העונה ההפכפכה והמרתקת, מיאמי של העונה שעברה הייתה אחת הקבוצות המשעממות בליגה. גוראן דראגיץ', שנראה כמו אולסטאר בחצי השני ההוא, לקח צעד גדול אחורה שנראה יותר מדי כמו תחילת דעיכה של שחקן שהקיץ חגג 32. חסן וויטסייד נחלש ככל שהעונה התקדמה ונראה פחות ופחות כמו סנטר גדול בהתהוות, ובשלב מסוים הרוקי המגוון יותר באם אדבאיו כבר נראה יעיל יותר ממנו. דיון וויטרס נפצע בקרסול ועבר ניתוח שהשבית אותו לשאר העונה (ולא ברור מתי יחזור השנה), דווין וייד חזר הביתה באמצע העונה ונכנס למשבצת שלו. סוללת השחקנים הסולידיים בעמדות 2-4 המשיכה להיות סולידית אבל לא מעבר. מיאמי שיחקה לאט, מיעטה מאוד לקלוע נקודות במתפרצות והזדמנות שנייה, וההגנה היא זו שהחזיקה אותה בתמונת הפלייאוף במזרח.

בסיבוב הראשון מיאמי קיבלה תזכורת לאיך זה נראה כשיש אופק עתידי. פילדלפיה לא ספרה את ההיט, בעיקר אחרי החזרה מפציעה של ג'ואל אמביד במשחק השלישי. לפני כן השחקנים של ספולסטרה גנבו ניצחון חוץ בזכות הצגה של וייד שהזכירה נשכחות, אך עם אמביד זה היה גדול עליהם. הסיקסרס שלטו לחלוטין בריבאונד ובאופן כללי חגגו בצבע. חסן וויטסייד היה האכזבה הגדולה של הסדרה כאשר קלע 5.2 נקודות ב-45 אחוזים מהשדה והסתפק ב-15 דקות למשחק. הוא נראה אבוד מול ההרכבים הנמוכים של פילדלפיה ולא הסתדר עם אמביד, ולראשונה מאז הפריצה שלו משום מקום עלתה ברצינות התהייה אם הוא מתאים לליגה כיום.

באו: יאנטה מאטן ודאנקן רובינסון (חוזים דו צדדיים), בריאנטה וובר, ג'ארנל סטוקס, מאליק ניומן ומרכוס לי (חוזים לא מובטחים).

עזבו: לוק באביט (שחקן חופשי), ג'ורדן מיקי (לחימקי מוסקבה), דריק וולטון (חופשי, לשיקגו).

פט ריילי משמש כנשיא לענייני כדורסל של מיאמי מאז 1995, תקופה בה הוא בנה שתי אלופות וכל פעם מחדש מצא את הדרך להחזיר את מיאמי לצמרת. ריילי סבלני, רואה את התמונה הגדולה, מחכה להזדמנות שלו ומתנפל עליה. כך צירף לדווין וייד את שאקיל אוניל, כך הנדס את המקום מתחת לתקרת השכר שאפשר ללברון ג'יימס וכריס בוש להצטרף לוייד. לעומת אגדות עבר אחרות, תמיד נראה היה שהוא חסין מפגעי הזמן, שהוא ממשיך להיות צעד אחד לפני כולם, שתמיד יש לו תוכנית.

לכן אני ניגש מאוד בזהירות למסקנה שלא ברור מה התוכנית של מיאמי כרגע. ריילי בנה את אחד הסגלים היקרים בליגה, אך קשה מאוד לראות בסגל הזה כלים לצאת מהבינוניות של השנים האחרונות. כדי לבנות את הסגל הזה הוא ויתר על שתי בחירות סיבוב ראשון, אחת הקיץ ואחת ב-2021, ועל כל בחירות הסיבוב השני שלו עד 2023 חוץ מאחת. שני שחקני הרוטציה היחידים מתחת לגיל 25 הם ג'סטיס ווינסלו ואדבאיו, הראשון רק מתחיל להיראות כמו שחקן NBA והשני יוכל להיות סנטר יעיל, אבל לא סביבם תיבנה הקונטנדרית הבאה בפלורידה.

טרייד משמעותי לא נראה באופק, כי מסתבר שאין כרגע ביקוש לוויטסייד ואפילו לא לדראגיץ'. בימים האחרונים השם של מיאמי עולה בהקשר של ג'ימי באטלר, אך קשה לראות דרך שריילי יהנדס טרייד כזה בלי לוותר לפחות על אחד מבין אדבאיו וג'וש ריצ'רדסון, מה שיהפוך את הטרייד לבעייתי מאוד. באטלר לא יהפוך את מיאמי לקונטנדרית עכשיו, לריילי לא תהיה אפשרות לצרף לו כוכב בקיץ הבא וקשה לראות אותו נשאר מעבר לשנה בסיטואציה כל כך נטולת אופק. לא בטוח שיש בליגה מועדון עם פחות כלים לבנות קבוצה איכותית תוך שלוש שנים, וזו בשורה נהדרת לפילדלפיה שתקבל את הבחירה הלא מוגנת של מיאמי ב-2021 (אחרי טרייד בערב הדראפט עם פיניקס).

מיאמי לא עשתה שום דבר הקיץ. היא העבירה את רובו בציפייה להחלטות של שתי אגדות שבסופו של דבר חזרו לשנה נוספת ואחרונה. יודוניס האסלם הוא כבר מזמן יותר מנטור/עוזר מאמן משחקן, הנוכחות שלו מוסיפה לאווירה המשפחתית של הקבוצה. ההחלטה של דווין וייד להישאר לעונת פרישה עשויה לצבוע את כל העונה באווירה חגיגית. יכול להיות שבמחשבה לטווח ארוך היכולת של ההיט לתת את מלוא הכבוד לשחקן המזוהה ביותר עם המועדון, בדומה למה שהלייקרס עשו עם קובי בריאנט, תהיה המסר החשוב ביותר שייצא מהעונה הזאת לשחקנים שבעתיד ישקלו להגיע לפלורידה. אבל מיאמי אמורה להיאבק על מקום בפלייאוף ולא יכולה להרשות לעצמה להגזים בחגיגות.

ציון הקיץ: 4. ריילי סנדל את עצמו בשנים קודמות ומצא את עצמו מעביר קיץ בלא מעש. סבלנות אף פעם לא הייתה הבעיה שלו והמעמד שלו במיאמי איתן, אז נחכה לראות מה הוא יעשה כשתצוץ ההזדמנות הבאה.

חמישייה: גוראן דראגיץ', דווין וייד (דיון וויטרס), ג'וש ריצ'רדסון, ג'יימס ג'ונסון, חסן וויטסייד.

ספסל: דיון וויטרס, טיילר ג'ונסון, ויין אלינגטון, רודני מקגרודר, דריק ג'ונס ג'וניור, ג'סטיס ווינסלו, קלי אוליניק, יודוניס האסלם, באם אדבאיו.

מאמן: אריק ספולסטרה (עונה 11, מאזן בקריירה 320:484).

הכוכב: אריק ספולסטרה. אף אחד מהשחקנים לא ממש עונה להגדרה. לדראגיץ' היו הבלחות של כוכבות לאורך הקריירה, אבל לא בטוח שהוא מסוגל לשחזר אותן. הכוכב האמיתי הוא האיש על הקווים, והקבוצה שלו היא אנסמבל עמוק ומגוון ששאלת המפתח היא מה הוא יצליח להרכיב ממנו. יהיו לספולסטרה לפחות 11 שחקני רוטציה לגיטימיים מכל הסוגים והגוונים, התפקיד שלו יהיה למצוא את ההרכבים הנכונים ולארגן עבורם את השיטות הנכונות. זה מה שהוא עשה בעידן לברון, זה מה שהוא עשה גם בחצי העונה הגדולה. למרות שהסגל כמעט לא השתנה מאז, נדמה שחלק מהבעיה ההתקפית בעונה שעברה (מיאמי דורגה במקום ה-20 בליגה ביעילות התקפית) הייתה ששחקני המפתח של הריצה ההיא נחלשו אך המשיכו לקבל תפקיד דומיננטי. בינתיים עלו כוחות חדשים שספולסטרה יצטרך להבין איך לתעל את הפריצה שלהם להצלחה הקבוצתית. על שניים כאלה אדבר בסעיפים הבאים.

האקס פקטור: ג'וש ריצ'רדסון. בזמן שכולם בנו על ווינסלו, דווקא מי שנבחר בסיבוב השני באותו דראפט מסתמן כשחקן הרבה יותר משמעותי. ריצ'רדסון הוא שחקן כנף שעושה הכל בשני הצדדים: קולע שלשות, חודר, מוסר, נע ללא כדור, חוטף, חוסם, שומר על כוכבי היריבה. לאחר פתיחה חלשה לעונה שעברה הוא ביצע קפיצת מדרגה בערך בנקודת הרבע של העונה, ומאז יש קייס לטענה שהוא השחקן הטוב והשלם ביותר של מיאמי. השורה הסטטיסטית שלו מאז השדרוג הייתה 14.3 נקודות ב-47.4 אחוזים מהשדה, 1.7 שלשות ב-42.4 אחוז, 85.4 אחוזים מהעונשין, 3.7 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים על 1.5 איבודים, 1.6 חטיפות וחסימה למשחק. אם יש שחקן שמסוגל לבלוט מעל לאנסמבל, זהו ריצ'רדסון. השנה תהיה לו הזדמנות להוכיח שהוא מסוגל להתמיד, לקחת על עצמו יותר ולהיות השחקן הבכיר של קבוצת פלייאוף.

המספר הנוסף: 109.4 - היעילות ההתקפית של קלי אוליניק. מדד היעילות ההתקפית האישית תלוי בגורמים רבים, אך כאשר בתוך קבוצה יש פער גדול מאוד בין שחקן רוטציה אחד לכל השאר זה אומר משהו. אף אחד אחר במיאמי לא השיג יותר מ-106.4 במדד הזה וכל שאר השחקנים מאוד צפופים. בהתאם לכך, גם הנט רייטינג של אוליניק הרבה יותר גבוה מכל שחקן אחר במיאמי. הוא שמר על הפער ביעילות התקפית גם בפלייאוף.

אוליניק הוא קלע השלשות היחיד מבין שחקני הפנים של ספולסטרה, והריווח שיוצר שחקן פנים חשוב יותר כי הוא מוציא החוצה את שחקני ההגנה הגבוהים. הוא יודע גם לנצל יציאה מהירה אליו כדי לחדור ושיפר מאוד את יכולת המסירה בעונה האחרונה. הוא לא יותר משחקן משלים חביב, אבל היתרונות שלו ייחודיים וחשובים במיוחד בסגל של מיאמי. לאור הירידה של וויטסייד, זו לא תהיה הפתעה אם השנה אוליניק יראה הרבה יותר דקות בעמדת הסנטר, למרות שהוא יתקשה מבחינה הגנתית. אך עוד לפני זה: הריווח ויכולת היצירה המשנית שלו נראים הרבה יותר מתאימים לצרכי החמישייה הראשונה מיכולת הובלת הכדור של ג'יימס ג'ונסון, הפאוור פורוורד הפותח ברוב העונה החולפת.

תחזית נועזת: מיאמי תעבור תהליך הצערה משמעותי במהלך העונה. התחזית שהסיפור עם וויטסייד ימשיך להסתבך ושגם אם לא יהיה טרייד עליו הוא ימצא את עצמו מחוץ לחמישייה ואולי אפילו לרוטציה לא מאוד נועזת, גם לא ההימור שמיאמי תפספס את הפלייאוף. אז ההימור שלי הוא שריילי ייתן לספולסטרה מנדט לבצע שינויים משמעותיים ברוטציה כך שהצעירים יקבלו קדימות. אדבאיו יסיים את העונה בחמישייה, אולי גם ווינסלו אם יישאר בריא וימשיך לשפר את הקליעה שכל כך חסרה לו. דריק ג'ונס ג'וניור, שחקן כנף אתלטי בן 21 שנראה מצוין בליגת הקיץ, יקבל הזדמנות משמעותית. יחד עם ריצ'רדסון ואוליניק, שחקני גיל ביניים שעדיין נחשבים צעירים מבחינת נסיון NBA, מיאמי תתחיל תהליך של חילופי דורות תוך כדי העונה.

גזר הדין: המגמה בה השחקנים הבכירים של השנתיים האחרונות ימשיכו לדעוך והצעירים יקבלו מקום יותר משמעותי יכולה להוביל את מיאמי לכל מיני כיוונים. האפשרות שספולסטרה יבנה עוד התקפה מרהיבה סביב שחקנים מוכשרים ואנרגטיים קיימת, אבל יותר הגיוני שהעונה הזאת תהפוך לשלב ביניים שיכלול יותר מדי שינויים ויותר מדי שחקנים מתוסכלים. לכן ההימור שלי הוא שמיאמי תרד לאיזור ה-40 ניצחונות, תיאבק על המקום השמיני, אך בסופו של דבר תפסיד אותו למישהי כמו שארלוט או קבוצה לא צפויה בסגנון אינדיאנה של שנה שעברה.