יותם הלפרין פרש לאחרונה מכדורסל, ואני מבינה לליבו. בשנה שעברה הייתי במצב הזה, ואני מאחלת לו שייהנה מהרגע הזה; שייהנה מהחופש, ומהאפשרות לקום בבוקר ולבחור מה לעשות, שימצה את היומיום, שייצא לאן שבא לו, שייתן יותר תשומת לב למשפחה ולחברים שלו, ושיעריך את העובדה שהוא יצא מסיר הלחץ שליווה אותו עד היום.
בעבר, כשיותם שיחק במכבי תל אביב, טופלנו שנינו אצל רפי וירשובסקי הפיזיותרפיסט, ויצא לנו לשוחח פה ושם, אבל לא באופן רציף. הוא נמצא בסיטואציה מעט שונה ממני, בגלל שמיד אחרי הפרישה הוא עבר לתפקיד מקצועי, ואני עדיין נהנית מהשקט ומהחופש שלי.
יותם פרש כביכול מאונס, לאחר שהבין שהוא לא בתוכניות המקצועיות של הפועל ירושלים כשחקן, וזה רגע לא קל לאף אחד. ספורטאים רבים מפחדים מהרגע הזה, ואני יכולה להעיד כמה הוא קשה. בשלבים האחרונים של הקריירה פתאום מצאתי את עצמי נלחצת מהפסדים (דבר שלא הכרתי קודם לכן), וסבלתי מאוד מפציעה בכתף; במובן מסוים חיכיתי לרגע שאפרוש והכל ייגמר, ובכל זאת לקח לי שנה כדי להודות בזה ולעשות את הצעד.
תוך כדי הקריירה התמודדנו שנינו עם לא מעט ביקורות. אני לא יודעת איך הוא התמודד עם זה, אבל לי זה היה קשה. לקחתי את זה באופן אישי, עד שפשוט הפסקתי לקרוא הכל, לטוב ולרע. זו הייתה הדרך שלי ללמוד לחיות עם המצב. כשפרשתי פתאום הרגשתי את כל האהבה, הפרגון וההערכה, ושמעתי מאחרים כמה השפעתי על הענף, וזה היה כיף. על יותם שמעתי לאחרונה דברים דומים, ואני מקווה שהוא יודע ליהנות גם מהפן הזה.
לסיום, אני חייבת להודות שהצלחתו של יותם בתפקיד החדש שלו, כמנהל המקצועי של הפועל ירושלים, חשובה לי באופן אישי: בעלי הטרי אילון הוא אוהד שרוף של הקבוצה, ואני יודעת שרק הצלחה של יותם תסדר לי שקט בבית...
הספורטאי שהייתי הכי רוצה שתהיה לו שנה טובה: לכל כתבות הפרויקט