אני זוכר עוד כילד קטן בן שבע איך התפעלתי ממנצ'סטר יונייטד הגדולה של פיטר שמייכל, דייויד בקהאם, ריאן גיגס, רוי קין ודווייט יורק. סר אלכס פרגוסון היה האיש שניצח על החבורה הזאת, והוא האיש שחיבר אותי למשחק הכדורגל וגרם לי להתאהב בו.
השנה, באחד הימים, קפץ פוש במכשיר הסלולרי שלי ובו קראתי שפרגי עבר אירוע מוחי. נבהלתי ודאגתי, כפי שלא דאגתי מעולם לאדם שמעולם לא הכרתי באופן אישי. מיהרתי להיכנס לאתר הרשמי של היונייטד, והקפדתי להתעדכן במצבו ככל שיכולתי, עד ששמחתי לגלות שהוא מתאושש ומשתקם.
כל מי שאוהב כדורגל, בין אם הוא אוהד יונייטד ובין אם לא, שאב מפרגוסון ידע, הבנה ותשוקה למשחק. קראתי את הספר שהוא פירסם, ולקחתי איתי צידה לדרך. למדתי ממנו שאם לא נבוא בכל בוקר להתאמן עם אהבה ותשוקה, לא תוכל להצליח, כי הכל מתחיל ונגמר בזה; מתורת האימון שלו למדתי על ההכנה המנטלית ששחקן וגם מאמן צריכים לעבור לקראת משחק.
אני מאחל לפרגי שיבריא ויזכה לרפואה שלמה, והלוואי שיוכל לשוב ולהשתלב בתפקיד כלשהו במועדון. מאז עזב, מנצ'סטר יונייטד היא כבר לא אותו דבר.
הספורטאי שהייתי הכי רוצה שתהיה לו שנה טובה: לכל כתבות הפרויקט