לא פשוט להבין את התנהלותה של צ'לסי בימים אלה. עוד בשלהי העונה שעברה היה ברור כי טיבו קורטואה לא יישאר במועדון. השוער הבלגי היה נחוש לעבור לריאל מדריד, בין היתר מסיבות משפחתיות - חברתו לשעבר ממנה נפרד חזרה לבירת ספרד עם ילדיו, והצורך להיות לצדם הכתיב את המהלכים. חוזהו של קורטואה היה אמור להסתיים בכל מקרה ב-2019, כך שכל הקלפים היו בידיו. בעוד שנה הוא היה רשאי לעבוד את סטמפורד ברידג' כשחקן חופשי. לכחולים לא הייתה ברירה אלא למכור אותו כעת, וזו הרי לא בעיה קיומית. רק צריך לנהל משא ומתן כמו שצריך, וחשוב מכך - לאתר מראש מחליף ראוי.
יורשים פוטנציאליים כאלה לא חסרו. די להזכיר את ג'ק באטלנד שירד ליגה עם סטוק. הנה לכם שוער מנוסה יחסית בפרמיירליג, עם קבלות בנבחרת אנגליה ורזומה שמתאים למועדון צמרת. אפשר היה לחשוב גם בכיוון ברנלי, בה התחרו שני שוערי נבחרת - טום היטון וניק פופ - על האפודה הראשונה עוד לפני שצורף שלשום ג'ו הארט כדי להשלים את השילוש הקדוש. בפריז סן ז'רמן יושב לו מתוסכל אלפונס אריאולה - שוער צרפתי נפלא שהוכיח את עצמו גם בליגת האלופות. הוא ניצח בקרב על המקום בין הקורות את קווין טראפ, אך ראה כעת את ג'יג'י בופון חותם על חוזה לשנתיים, ולא היה מתנגד למצוא קבוצה חדשה שתסמוך עליו. אלה היו האופציות הפשוטות - אולי באטלנד, פופ או אריאולה הם לא שמות גדולים במיוחד, אך אפשר היה להשלים את החתמתם במחיר שפוי. במקום זאת, המתינו הכחולים לדקה ה-90, ואז הימרו על שם לא גדול במחיר לא שפוי.
ריאל לא קנתה אפילו ברבע מחיר
הפיכתו של קפה אריסבלאגה לשוער היקר ביותר בתולדות הכדורגל קרובה לאבסורד. אמנם אין ספק לגבי הפוטנציאל של הבאסקי, אך ניסיונו הצנוע הופך את המחיר ששולם לאתלטיק בילבאו להזוי. 80 מיליון יורו על שוער שיחגוג בעוד חודשיים את יום הולדתו ה-24, אך חווה עד כה עונה וחצי בליגה הספרדית, שיחק פעם אחת בנבחרת במשחק ידידות זניח ולא שותף אפילו פעם אחת במפעלים האירופיים? האם זה יכול להישמע למישהו הגיוני?
כי הרי ריאל מדריד יכולה הייתה לרכוש את קפה תמורת כ-20 מיליון יורו רק לפני חצי שנה. זינדין זידאן ביקש אז מפלורנטינו פרס לא לעשות זאת, כי לא רצה לזעזע את המערכת ולערער את מעמדו של קיילור נבאס, השוער הקוסטה-ריקני אותו השתוקק הנשיא להחליף במשך תקופה ארוכה למרות הצטיינותו ונאמנותו. עכשיו זיזו כבר לא בסנטיאגו ברנבאו, אבל ריאל התכבדה לקבל לשורותיה את קורטואה במחיר סביר לגמרי במונחי השוק הנוכחיים - 35 מיליון יורו. לעומת זאת, צ'לסי היתה צריכה להוסיף 45 מיליון נוספים על מנת לקבל את קפה. הבאסקי פשוט האריך את חוזהו בבילבאו אחרי הסאגה המתישה עם ריאל, והמועדון דאג להכניס סעיף שחרור לא מציאותי. רומן אברמוביץ' ביקש להפעיל אותו, ובאתלטיק יכולים להיות מאושרים עד הגג. ככה נהנים מרווח של 60 מיליון יורו (!!) תוך חצי שנה בלי לעשות כלום.
בחצי השנה הזו, היה שותף קפה לקמפיין מאכזב בליגה וסיים עם קבוצתו במקום ה-16. לצד משחקים גדולים ויכולת נהדרת, הוא אחראי גם לטעויות מביכות, כולל שני שערים שספג תוך שלוש דקות מבעיטות חופשיות מזווית קשה תוך בהפסד הביתי ללבנטה. אפשר להמר עליו, לקחת אותו כפרויקט ולצפות שיצמח בהדרגה לכוכה על. אלא שלשם כך אסור בשום אופן להצמיד אליו את תווית השוער היקר אי פעם. זוכרים כיצד סבל דויד דה חאה בעונתו הראשונה במנצ'סטר יונייטד כשהיה צריך לצבור ניסיון יקר על הדרך בעודו מנסה להיכנס לנעליו של אדווין ואן דר סאר? הביקורת עליו הייתה קטלנית, למרות שהושקע בו סכום סביר, והיו שמיהרו להגדירו כפלופ. לספרדי של השדים האדומים היה מזל כי אלכס פרגוסון עמד לצדו והגן עליו. על קפה יצטרך להגן מאוריציו סארי שצריך ללמוד בעצמו את הליגה האנגלית תוך כדי תנועה.
ההיפך המוחלט מ-2016
וגם במקרה של המנג'ר האיטלקי עשתה צ'לסי את כל הטעויות האפשריות כאשר לא אפשרה לו להתכונן לאתגר העצום בשקט תעשייתי. כבר בתחילת הקיץ היה ברור כי סארי הוא המאמן המיועד. אברמוביץ' סימן אותו כמחליף של אנטוניו קונטה, איתו נקלע המועדון למערכת יחסית בלתי אפשרית באשמת כל הצדדים. רק היה צריך לשלם לנאפולי את הפיצוי הנדרש ולהתחיל את חלון ההעברות ברגל ימין. למרות שהכל היה ידוע מראש, בחרה צ'לסי לבזבז שבועות ארוכים ויקרים על משא ומתן מיותר, ביזתה את קונטה כאשר הכריחה אותו להמשיך בעבודתו והמתינה להתפטרותו שלא הגיעה, וקיצרה למינימום הבלתי אפשרי את ההכנות של סארי.
ב-2016 היה התסריט הפוך ב-180 מעלות. אז הכריזה צ'לסי על מינויו של קונטה עוד באפריל, זמן רב לפני שסיים את משימתו בנבחרת איטליה. בעודו מכין את סקואדרה אזורה ליורו 2016, הוא החל גם לחלק הוראות ולהתכונן להרפתקה החדשה באנגליה, והתוצאות לא איחרו לבוא. צ'לסי עברה קיץ מושלם מכל הבחינות, החתימה את השחקנים שקונטה דרש במיוחד למערך שהגה, כולל בקשות ספציפיות מאוד כמו מרקוס אלונסו מפיורנטינה, ובאה על שכרה כאשר זכתה באליפות מוצדקת.
הבקשות של סארי לא נענו
הפעם אין זמן להכנות בריאות, ואפילו הבקשות הצנועות של המאמן לא נענו. ז'ורז'יניו אמנם הוחתם מנאפולי ביחד עם המאמן, וזו נקודת האור היחידה בחלון ההעברות הנוכחי, אבל סארי סימן במיוחד את דניאלה רוגאני כבלם הרכש האולטימטיבי מבחינתו. הכוכב הצעיר של יובנטוס היה בן טיפוחיו של המאמן באמפולי, פרח בהדרכתו במשך שנתיים בין 2013 ל-2015, היה שותף לעליית ליגה ונכלל בנבחרת העונה בסרייה A בעודו משחק בקבוצת תחתית. ואולם, ההתקדמות בשורות אלופת איטליה לא היתה מהירה מספיק, ואפילו בעונה שעברה, אחרי המכירה של לאונרדו בונוצ'י למילאן, העדיף המאמן מסימיליאנו אלגרי לספסל את רוגאני ברוב המבחנים החשובים, כולל שני המפגשים מול נאפולי.
סארי השתוקק מזמן לחדש את שיתוף הפעולה עם רוגאני, ואף כלל אותו בזמנו בראש רשימת הבקשות כאשר חתם בנאפולי. מובן שהגברת הזקנה סירבה אז בתקוף, אך הפעם הקרקע הייתה בשלה. המחיר היה ידוע, וצ'לסי יכולה היתה לקבל את רוגאני תמורת כ-40 מיליון ליש"ט. במקום זאת, היא דרכה במקום, ואז כל העסק הפך ללא רלוונטי כאשר יובה שלחה את מתיאה קלדארה למילאן במסגרת העסקה שהחזירה את בונוצ'י לטורינו. גם כאן הייתה התנהלות הכחולים תמוהה במיוחד, וקשה מאוד להבין אותה. גם יתר השמות שעיניינו את סארי - גונסאלו היגוואין וסרגיי מילינקוביץ'-סאביץ' - לא הגיעו לסטמפורד ברידג'.
כאשר מסתכלים על התמונה המלאה, מבינים כי ההחתמה הבהולה של קפה מתוך פאניקה מוחלטת היא רק אקורד הסיום לקיץ הגרוע ביותר של הכחולים בעידן אברמוביץ'. סארי הוא איש מקצוע נהדר, אך המשימה שעומדת בפניו קשה במיוחד, ולא פשוט להתאקלם בליגה חדשה ולא מוכרת בתנאים אלה. אחרי ההפסד למנצ'סטר סיטי במגן הקהילה ביום ראשון הדגיש המאמן כי תידרש סבלנות לפני שיוכל ליישם את רעיונותיו, אך ידוע כי לראשי צ'לסי בדרך כלל אין סבלנות מסוג זה. נכון לעכשיו, המציאות נראית עגומה במיוחד, והעונה של צ'לסי עלולה להיות טראומטית אפילו אם קפה יספק את הסחורה מהשבוע הראשון - וסביר להניח שזה לא יקרה.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
