"זה חלום שמתגשם, במיוחד כשאנחנו נזכרים בזה שאחרי מיאמי הוא דיבר עם הצוות שלו ואמר להם: תראו, אנחנו צריכים לדבר עם הספונסרים שלי כי אני לא יודע אם אמשיך לשחק טניס או לא. הוא ממש חשב לעזוב את הטניס", כך אמר טניסאי העבר פיליפו וולאנדרי האיטלקי, שדורג בשיאו במקום ה-25 בעולם, על נובאק דג'וקוביץ', "דיברתי על זה לפני כמה ימים עם פאביו פוניני, ידענו שלנובאק יחזור הביטחון ברגע שהוא ניצח בשני משחקים ברמה טובה. לא ציפינו שהוא יזכה בווימבלדון, אבל אחרי הסיבוב השלישי מול קייל אדמונד אפשר היה לראות שזה דג'וקוביץ' משופר. המשחק נגד נדאל היה אחד היפים שראיתי לפחות בשנתיים האחרונות והחיבוק עם הבן שלו בסיום היה כמו חלום יפה".
וולאנדרי, כמו עוד טניסאים איטלקים אחרים, נחשב מקורב לדג'וקוביץ' שגם דובר איטלקית, ולכן כנראה יודע מה שהולך מאחורי הקלעים אצל אחד הספורטאים הסוערים והמרתקים בעולם. לא סתם ציין וולאנדרי את טורניר מיאמי. אפשר לומר שזו הייתה נקודת השפל של דג'וקוביץ' בשנה וחצי האחרונות ובאופן ממוקד יותר מאז ווימבלדון בשנה שעברה, אז נאלץ לפרוש ברבע הגמר בגלל אותה פציעה במרפק. דג'וקוביץ' הודח בסיבוב השני (והראשון מבחינתו) בטורניר המאסטרס במיאמי במרץ עם הפסד 6:3, 6:4 לבנואה פר. זה היה הפסד שהגיע אחרי שגם מאינדיאן וולס התעופף כבר במשחק הראשון שלו עם הפסד אומלל מאוד של 7:6 (3), 4:6, 6:1 לטארו דניאל היפני, שדורג אז 109 בעולם.
המחשבות וההרהורים על סיום הקריירה לא כל כך מפתיעים בהתחשב בתקופה וביכולת הרעה של דג'וקוביץ' עם חזרתו לאחר הפציעה במרפק אשתקד, אבל הקונקרטיות בה נאמרו הדברים בהחלט מפתיעה. מסתבר שדג'וקוביץ' כבר ממש חשב על לעזוב הכול ולהפסיק עם הטניס. בתקופת המשבר הקשה בקריירה שלו, אפשר היה שוב להיווכח שנולה הוא בחור רגיש מאוד, שתמיד פועל ומדבר על פי הרגש והבטן שלו ולפעמים מצטער על כך בדיעבד. כך קרה גם באותו יום אומלל ברולאן גארוס כשהודח ברבע הגמר אחרי הפסד מפתיע למרקו צ'קינאטו, הלך היישר מהמגרש אל חדר התקשורת מספר שתיים והקטן יותר, סירב לעבור משם ודיבר בעצבים, ושוב מתוך הבטן על כך שיכול מאוד להיות שלא ישחק בעונת הדשא השנה. גם זה התברר כהגיג שנבע יותר מהרגש ומהתחושה הרגעית מאשר איזושהי הודעה בתום חשיבה ממושכת ותהליך קבלת החלטות.
דג'וקוביץ' שיחק בעונת הדשא, הגיע לגמר בקווינס וכמובן זכה בתחילת השבוע בווימבלדון, הגרנד סלאם ה-13 בקריירה שלו, הראשון מאז רולאן גארוס 2016 והתואר הרביעי שלו על הדשא בלונדון. ואיזה הבדל לעומת אותו דג'וקוביץ' שחזר באליפות אוסטרליה עם שרוול מיוחד על המרפק וקיצר את התנועה של ההגשות שלו כדי לא לסבול מכאבים. מאז הוא גם עבר את הניתוח שכל כך חשש לעבור בשנה שעברה, התאושש ממנו וחזר לעניינים עם חצי גמר בחימר ברומא וגם, כאמור, רבע גמר ברולאן גארוס. ובעצם רבים מסמנים, ודי בצדק, את נקודת השבר כבר אחרי הזכייה הראשונה בקריירה ברולאן גארוס ב-2016 ותחושת המיצוי אחרי זכייה בכל ארבעת הגרנד סלאמים אחד אחרי השני. שוב הרגש היה זה שהרים וזה שהוריד את הטניסאי הסרבי.
או כמו שדג'וקוביץ' עצמו אמר: "כל כך הרבה רגשות והשקעה היו מעורבים בזכייה הזו ברולאן גארוס שלאחר מכן פשוט הרגשתי מרוקן". מי שעוד העיד על אותה ריקנות מנטאלית היה המאמן של נולה לשעבר בוריס בקר שאמר בדצמבר 2016: "הוא לא בילה מספיק שעות באימונים בחודשים האחרונים מאז הזכייה ברולאן גארוס והוא יודע את זה. העובדה שהוא זכה בפעם הראשונה ברולאן גארוס והחזיק בכל תארי הגרנד סלאם בו זמנית גרמו לכך שהוא רצה לבלות יותר עם המשפחה. הידיים שלנו בצוות היו קצת קשורות, לא יכולנו לעשות את העבודה שהיינו צריכים לעשות איתו כי היו לו דברים חשובים יותר לעשות. אני הראשון שיגיד לו לבלות יותר עם המשפחה, אבל כטניסאי אתה חייב להיות יותר אנוכי ולחשוב רק על הקריירה שלך".
מאז אותה זכייה דג'וקוביץ' אמנם הגיע לגמר אליפות ארצות הברית, אבל פרט לכך לא הצליח לעבור את רבע הגמר בטורניר גרנד סלאם בשישה טורנירים. זה דבר חריג מאוד כשמדובר בטניסאי על כזה. במקביל להידרדרות, קשה היה שלא להבחין במבנה הגוף של הסרבי, שהלך ונהיה רזה מאוד בצורה שלא כל כך מתאימה לספורטאי. הוא גם דיבר על כל מיני שיטות תזונה שונות ומשונות ועל הימנעות מאכילת בשר ועוד מוצרים. שוב, זה לא המקום לוויכוח על שאלות מוסריות או בריאותיות. טניסאי ו/או ספורטאי ברמות האלה לא אמור להעסיק את עצמו בשאלות כאלה בזמן שהוא עדיין בשיא, כלומר הוא יכול לעשות את זה, אבל אז הוא ייכנס לבעיות. גם בפן של הסחת דעת מיותרת מהטניס עצמו וגם כי לא צריך להיות תזונאי מומחה כדי לדעת שספורטאי ברמה כזו, שמתמודד עם לחצים ומעמסה פיזית כזו, זקוק לתזונה מסוימת כדי להצליח.
בנוסף לכל אלה הגיעו כל העניינים עם המנטור, גורו או איך שלא תרצו לקרוא לו, פפה אימאס הספרדי. גם זה, שוב, פורש בצורה לא נכונה ושטחית. זה לא שדג'וקוביץ' גילה פתאום איזו הארה או משהו בסגנון, אלא פשוט רצה לעזור לאחיו, מרקו. לנובאק יש שני אחים, ג'ורג'ה ומרקו כשהאחרון חווה משבר נפשי מסוים ואימאס היה זה שעזר לו. בסרטון ברשת מופיע נובאק דג'וקוביץ' בסרטון של אימאס כשהוא מחבק את מרקו, בזמן שהוא אומר: "מעולם לא הרגשתי מספיק אהוב ולא אהבתי את עצמי, נהייתי עצבני מאוד וללא אנרגיות והכול נאגר בי. כל האנרגיה השלילית הזו נאגרה בי מאז שהייתי צעיר ופתאום הרגשתי הרבה יותר גרוע. הייתי בדיכאון עמוק, לא היו לי חיים, לא היו לי חברים, סגרתי את עצמי בפני כולם. ואז פגשתי את פפה ולאט לאט התחלנו להיפגש כדי לדבר וזה עזר לי לצאת מהמשבר".
זה כל מה שהיה כאן. נובאק דג'וקוביץ' עזר לאדם שבמובן מסוים הציל את חייו של אחיו. אפשר למתוח מהיום ועד עוד חודשיים ביקורת על דרך הטיפול וכיוצא בכך, אבל בשורה התחתונה מדובר שוב בפעולה של אדם רגיש שעשה משהו לטובת אדם שהוא אוהב מאוד ובלי שיהיה לו אכפת מה אנשים יגידו או ירמזו. גם כשהוא נשאל במסיבות עיתונאים על הנוכחות של אימאס בתא שלו, הוא מעולם לא התעצבן ומעולם לא אמר משהו שחלילה יפגע באחיו במהלך המשבר הקשה בו היה. כל אחד יכול לחשוב לעצמו מה הוא היה עושה במצב הזה במקום דג'וקוביץ', האם הוא היה מרחיק ממנו אדם כמו אימאס כשאחיו נמצא במצב כל כך קשה? כנראה שלא.
פרשן וכתב הטניס הסרבי סשה אוזמו מ-SPORTKLUB מנתח את השינוי המנטאלי של דג'וקוביץ' בחודשים האחרונים בשיחה עם וואלה! ספורט: "הרגשתי שהוא הרבה יותר טוב וחזק מבחינה מנטאלית כבר בפריס. כמובן שההפסד לצ'קינאטו היה צעד משמעותי אחורה, אבל לא כמו שהיה נראה בהתחלה. הוא צבר הרבה ביטחון מהניצחון מול אדמונד בווימבלדון ואז עבר את חצ'אנוב בקלות כשהוא מכה בכדור נקי וחזק מאוד. אבל כדי לעשות קאמבק אמיתי מבחינה מנטאלית, הוא היה זקוק לניצחון גדול והוא עשה את זה מול נדאל שהיה במיטבו בחצי הגמר. מעטים מאיתנו האמינו שהוא ינצח אותו, כולל אותי. במערכה הראשונה ובשלבים המאוחרים של המערכה החמישית זה היה כאילו נובאק שכח את השנתיים האחרונות לגמרי והמשיך מאיפה שהוא עצר ברולאן גארוס 2016. ברור שהניצחון הזה הוא זריקת עידוד אדירה מבחינה מנטאלית, גם מבחינת הטניס שלו, אבל את זה כבר ראינו מגיע. מבחינה מנטאלית היה נראה שזה ייקח לו יותר זמן".
אוזמו גם דיבר על ההגשות המצוינות של דג'וקוביץ' בווימבלדון, שהוציאו אותו לא פעם מצרות: "הוא הצליח למצוא תנועה חדשה, קצת קצרה יותר בהגשה ועם זאת להשיג את האפקט של ההגשה הקודמת: לא חזק מדי אבל מדויק מאוד". נושא נוסף שחשוב מאוד מבחינת דג'וקוביץ' זה נושא המאמן והחזרה של מריאן ויידה הסלובקי לפני כמה חודשים אחרי הפסקה שאפשרה לאחרון להקדיש זמן למשפחה שלו, להתאוורר ולחזור בכוחות מחודשים. "כשאתה עובד עם נובאק כל כך הרבה זמן, אתה יודע למה לצפות", אומר אוזמו, "אתה יודע שהוא תלמיד ממושמע וטוב מאוד, אבל שיש לו גם התפרצויות פה ושם ושמדובר בבחור רגיש מאוד. ויידה מכיר את נובאק מאז שהוא היה נער, יש להם מנטאליות דומה, ויידה יודע על אילו כפתורים ללחוץ ויותר חשוב מזה, מתי ללחוץ עליהם. כמו כן, זה משמעותי מאוד לדג'וקוביץ' שהוא יכול להסתכל על התא שלו ולראות מישהו שהוא כל כך אוהב ומישהו שהייתה לו כל כך הרבה הצלחה איתו ומישהו שמכיר אותו לטוב ולרע".
דג'וקוביץ' בשיאו עורר כמובן טירוף מוחלט בסרביה. אוזמו מספר שגם הזכייה הנוכחית בווימבלדון עוררה רגשות עזים ולאו דווקא בגלל שבאותו יום השכנה קרואטיה שיחקה בגמר המונדיאל: "היה הייפ עצום, במהלך ואחרי המשחק מול נדאל קיבלתי הודעות מאנשים שלא עוקבים אחרי טניס בכלל. אני חושב שגם הרבה אנשים התחברו אליו דווקא בגלל הקשיים שהוא עבר וזה מה שהפך עבורם את התואר לעוד יותר מיוחד. הרייטינג אצלו בשידור ובאתר היה עצום, כולם צפו בו ממש כמו בימים היפים". עכשיו נותר לראות אם דג'וקוביץ' ימשיך לשחזר את אותם ימים יפים גם בעתיד. מה שבטוח שהוא יעשה את זה כשהוא נותן לרגש לנצח, זה האיש וזה מה שמניע אותו. לטוב ולרע.