הילד הכי קטן בפסגה: דייגו שוורצמן הוא אחד השחקנים המסוכנים ברולאן גארוס

דייגו שוורצמן ניצח במשחק הראשון שלו 1:6, 3:6, 1:6 את קלווין המרי בתוך 87 דקות, דייגו שוורצמן ניצח בסיבוב השני את אדם פבלאשק 1:6, 3:6, 1:6 בתוך 87 דקות. הפעם הראשונה הייתה במגרש שלוש, בסיבוב השני הוא נדד למגרש שש, אבל חוץ מזה הכול היה זהה לחלוטין. אחד לאחד. כצאצא של יהודים שברחו מגרמניה לארגנטינה, שוורצמן הוא כנראה יקה אמיתי, שתמיד אוהב לעמוד באותם זמנים ולנצח באותה צורה בדיוק. כשסיפרתי לו על הכפילות המוזרה בין שני המשחקים, אפילו הוא צחק ולא האמין.

והדרך בה הוא שיחק הייתה כמעט זהה למשחק הראשון: מעט מאוד טעויות אם בכלל, פורהנד פשוט פנטסטי, המון רגש ליד הרשת וגם מאחורה, בקהנד טוב ובעיקר אופי של רוצח, אגרסיבי מאוד ואחד שלא נותן שום דבר במתנה ליריב, כלום. גם הרוטינות שלו זהות לחלוטין: הוא מביט לאזור של המאמן שלו, טניסאי העבר חואן איגנסיו צ'לה, וצועק "ואמו", גם לספונסר שלו - אדם חביב מאוד - הוא זורק מבטים ומילים של דחיפה קדימה.

שוורצמן הוא בלי שום ספק הטניסאי הנמוך ביותר בטופ 100, אולי אפילו אחד הנמוכים שהיו בסבב בשנים האחרונות. הוא רק 1.70 מטר, אפילו רוב הילדים החרוצים שמשמשים כמביאי כדורים בתחרות גבוהים ממנו. במונחים של טניס מודרני מדובר בגמד של ממש, אפילו חברו הטוב דודי סלע גבוה ממנו בחמישה סנטימטר. למרות זאת, שוורצמן עושה קריירה פנטסטית, מדורג 12 בעולם ואלא אם סשה זברב יסדר את הראש שלו ואת כל הבעיות המנטליות או שנובאק דג'וקוביץ' ירים את הרמה והגישה שלו ב-50% לפחות, נראה שהארגנטינאי החביב הוא הסכנה הכי גדולה על נדאל בדרך לתואר ה-11. יודעים מה? לא סכנה, אלא היחיד שיכול לגרור אותו למשחק טניס קשה וראוי. הצרה מבחינת שוורצמן היא שאת כל זה הוא יזכה לבחון כבר ברבע הגמר, אם יצליח להגיע לשם.

וכמה מסכן שוורצמן. במסיבת העיתונאים שלו היו שני עיתונאים ששאלו שאלות באנגלית ועוד קרוב ל-15 ארגנטינאים. בזמן שהשאלות נשאלו באנגלית כולם ישבו בכיסאות המיועדים לעיתונאים. כשהשאלות באנגלית נגמרו, והעיתונאים הארגנטינאים סוף סוף קיבלו את הזמן שלהם לפני שמסיבת העיתונאים של חואן מרטין דל פוטרו התחילה, הם לא נשארו לשבת, לשאול שאלות ולחכות לתשובות. הארגנטינאים עושים את זה בצורה אחרת. שוורצמן ממשיך לשבת בכיסא מאחורי שולחן, אבל מאחוריו, מלפניו ומכל צדדיו נעמד צבא העיתונאים וכולם דוחפים טלפונים, מצלמות ומיקרופונים מכל חור אפשרי (כולם גם קוראים לו "פקה", קטנצ'יק בספרדית). לא ברור איך הוא מצליח בכלל לתפקד ולנשום תחת הלחץ הזה שמגיע מכל כיוון, יכול להיות שזה לא פחות מלחיץ מאשר לראות את נובאק דג'וקוביץ' או רפאל נדאל בצד השני של הרשת.

מגרש 8 בצהריי היום הוא המקום החם ביקום כנראה, או לפחות במתחם של אליפות צרפת הפתוחה. ביום חמישי נערך שם אחד המשחקים המרשימים במוזרותם שנערכו בטורניר עד כה. ברנרדה פרה, קרואטית שמייצגת את ארצות הברית, שיחקה נגד דריה גברילובה, רוסייה שמייצגת את אוסטרליה. פרה היא קרואטית שהלכה ללמוד במכללה אמריקאית ומאז החליטה לייצג את ארה"ב, גברילובה היא רוסייה שעברה לייצג את האוסטרלים אחרי שהחלה מערכת יחסים בינה לבין הטניסאי לוק סאביל.

פרה הובילה 5:7, 2:5 והייתה בשליטה מלאה ואפילו עם נקודת משחק. פתאום, משום מקום, כאילו נפתחו שערי שמיים והגברת שכחה איך לשחק טניס. גברילובה, המדורגת 24 בטורניר, כבר צברה קצת ניסיון והבינה שהיריבה שלה כנראה רואה רק שחור בעיניים באותם הרגעים והתחילה לשחק ליד שלה, רק כדי להעביר את הכדור לצד שלה. פרה פשוט החטיאה כל כדור. חצי מגרש וחצי גובה? הקרואטית/אמריקאית שלחה את זה חצי מטר מאחורי קו הבסיס.

באמת לא ברור איך פרה הפכה בשנייה אחת מטניסאית טובה לאחת שלא מסוגלת לפגוע בכדור בכלל. איזה מחסום מנטאלי אדיר עמד בפניה והיא פשוט לא תפקדה. זו בדיוק הבעיה בטניס, בניגוד לענפי ספורט כמו כדורגל או כדורסל, אתה צריך לנצח את המשחק בשביל עצמך. בניגוד לענפים אחרים, אין שעון שצריך לשרוף עד שהמשחק ייגמר, צריך לזכות בנקודה האחרונה כדי לנצח וזה בהרבה מקרים הדבר הכי קשה שיש לעשות. תהיו בטוחים שפרה מסכימה עם זה אחרי שסגרה משחק עם 60 שגיאות לא מחויבות.

כרגע, הדברים הולכים קשה למריה שראפובה. נגד דונה וקיץ' הרוסייה נאלצה לעבוד קשה מאוד במשך שעה ו-57 דקות כדי לנצח 5:7, 4:6. בסיבוב הבא מחכה לה קרולינה פלישקובה. דבר אחד ששראפובה ממש לא אהבה זה את השיבוצים של המשחקים. עיתונאי אחד שאל אותה איך היא מרגישה לקראת החזרה שלה לפיליפ שאטרייה במשחק הבא מול פלישקובה, אז היא ענתה לו: "אתה כבר יודע את לוח השיבוצים?". אז הוא אמר לה: "ייתכן מאוד שזה יהיה במגרש המרכזי", שראפובה ענתה: "אני לא יודעת, אתמול קיבלתי את לוח השיבוצים ב-19:30, אז אם אתה יודע את הלוח של שבת, בבקשה תגלה לי". אותו עיתונאי אמר: "בגלל שזו פלישקובה אז ייתכן בהחלט שזה יהיה במגרש המרכזי. אם תהיה במגרש המרכזי, איך זה ירגיש לך?". הרוסייה ענתה: "ובכן, יש גם שראפובה, אז...".

הזעם ותחושת הקיפוח הזו דווקא יכולים להוביל את שראפובה למקומות נכונים במצב הנוכחי בה הקריירה שלה והיא עצמה נמצאים. אמנם היא הגיעה לחצי הגמר בטורניר רומא, שם הפסידה לסימונה האלפ, אבל באופן כללי החזרה שלה אחרי ההשעיה המדוברת ממש לא הלכה כפי שהיא קיוותה, לפחות לא עד עכשיו, ואולי דווקא קצת זעם ותחושת קיפוח - גם אם אינה מוצדקת - יובילו לדברים טובים מבחינתה. מול קרולינה פלישקובה זה יהיה מבחן רציני.

עוד אחד שממש לא אהב את עניין השיבוצים היה פאביו פוניני האיטלקי. המדורג 18 בטורניר מחץ בלי בעיות 4:6, 1:6, 2:6 את אליאס יימר השבדי, אבל לצערו עשה את זה במגרש 18 הסימפטי והחדש, שלטעמו הוא מרוחק וקטן מדי. "כל עניין הדור הבא הזה הוא בולשיט לדעתי", אמר האיטלקי אחרי המשחק כשנשאל על עניין השיבוצים והפנה את זעמו לעבר דניס שפובאלוב: "אני ממש לא אוהב את כל תשומת הלב שהבחורים האלה מקבלים. רפא זכה כאן בטורניר כשהיה בן 18, עכשיו יש את שפובאלוב שהוא 25 בעולם ומשתפר, אבל הוא כבר משובץ למשחק ראשון בסוזן לנגלן ושני במגרש מספר אחת. כשאני מסתכל על לוח המשחקים אני נהיה מבובלבל כשאני רואה שמוגורוסה - קוזנצובה נמצא באיזה מגרש שאני לא יודע איפה הוא בכלל".

בסיבוב הבא מחכה לפוניני משחק מעניין מאוד מול קייל אדמונד, שמדורג 17 בעולם והוא הבריטי האחרון שעדיין בטורניר. אדמונד, באופן מפתיע ולא אופייני בכלל לטניסאי בריטי, אוהב מאוד את החימר ומשיג השנה תוצאות טובות מאוד על המשטח הזה. מצד שני, אם יש מישהו שהקלישאה "יכול לנצח כל אחד ביום נתון" נכונה לגביו הרי שזה פוניני על חימר. מצד שני, הוא גם יכול להפסיד אם אין אף אחד בצד השני של הרשת באותה מידה בדיוק. זה יהיה משחק מסקרן ופתוח מאוד.