מערכה ראשונה
בסופו של דבר הנכס הגדול ביותר שנשאר לנובאק דג'וקוביץ' הוא הניסיון שלו. הסרבי בן ה-31 שיחק בהרבה יותר טורנירי גרנד סלאם ומעמדים מלחיצים מאשר כל היריבים שלו גם יחד. זאת בדיוק הסיבה שבזכותה הוא מצליח לגרד ניצחונות גם כשהוא משחק לא טוב. הניסיון סידר לו ניצחון במשחק בו לא היה טוב במיוחד (כלומר הוא היה טוב, אבל רק לפרקים וגם היה רע לפרקים) מול רוג'ריו דוטרה סילבה בסיבוב הראשון.
בסיבוב השני זה היה סיפור דומה למרות שלא זהה לחלוטין. בניגוד לניצחון מול הברזילאי בסיבוב הראשון, הפעם דג'וקוביץ' שמר על יציבות לאורך כל המשחק והיה חלש מאוד לכל אורכו ב-6:7 (1), 4:6, 4:6 שלו. חאומה מונאר, שהוא בהחלט שחקן טוב וסיפמטי אבל מדורג 155 בעולם, היה עדיף עליו וסיפק טניס מרשים משלו. למרות זאת, דג'וקוביץ' - ששוב פתח משחק בו הוא נשבר ישר במשחקון הראשון - הצליח איכשהו לגרד את הנקודות החשובות, להישאר רגוע ולנצח.
זה ניצחון שכולו סיבה לדאגה עבור הטניסאי הסרבי, שזכה כבר ב-12 תארי גרנד סלאם בקריירה שלו. אלא אם מדובר באיזושהי טקטיקה גאונית כדי לנסות לשמור כמה שיותר כוחות בשלבים המוקדמים או להרדים את היריבים שלו, או גם וגם, אפשר לומר שדג'וקוביץ' נראה רע. הוא מחטיא הרבה כדורים די נוחים, לא ממש הולך על המכות שלו וגם מנטאלית הוא נראה מנותק לחלוטין, כאילו לא בתוך המשחק בכלל, אלא מרחף מעליו. זה מדאיג בעיקר מכיוון שאחד הדברים שתמיד אפיינו את דג'וקוביץ' במשחק שלו הייתה התשוקה והטירוף והעובדה שהיה "חי" כל נקודה ונקודה והתייחס אליה כאילו זה סוף העולם. עכשיו זה ממש לא נראה כך.
נולה נראה מותש, עייף ומנותק מהסיטואציה. הוא התהלך בעייפות בזמן שהמשחק לא שוחק, בקושי ישב בזמן ההפסקות בין המשחקונים ונראה הוא אפילו לא לוקח קשה מדי את היכולת הבינונית ומטה שלו. לזכותו של דג'וקוביץ' ייאמר שאם שפת הגוף שלו משדרת חוסר אכפתיות, אדישות וריחוק, לפחות הפה שלו אומר דברים אחרים.
"עברתי הרבה עליות וירידות ואני ממש לא מרוצה מהיכולת שלי. אני מקווה מאוד שאוכל להרים את הרמה שלי", הוא אמר במסיבת העיתונאים בסיום, "אני תמיד הולך אחרי הלב שלי ומה שהבטן שלי אומרת. ההחלטות שלי תמיד נכונות עבורי באותו רגע למרות שחלק מהאנשים חושבים אחרת. אני מנסה כל הזמן להתפתח כשחקן וכאדם. ברור שאני לא ברמה שלי או ברמה שאני רוצה להיות כרגע, אבל זה מה שיש. מעולם לא חשבתי שאזדקק למשחקים כדי לצבור ביטחון אז ברור שאני לומד משהו חדש עכשיו".
מערכה שניה
בסיבוב השלישי ישחק דג'וקוביץ' מול יריב ספרדי נוסף, אבל ברמה אחרת לחלוטין. רוברטו באוטיסטה אגוט כבר בסיבוב השלישי למרות שעבר את השבוע המסויט בחייו כנראה. הספרדי חגג לפני חודש וחצי את יום הולדתו ה-30 ובשבוע שעבר איבד באופן פתאומי את אימו שמתה. עדיין לא פורסם בשום מקום מה קרה וכיצד האישה הצעירה יחסית הלכה פתאום לעולמה בלי שום סימנים מקדימים, אבל מה שברור שזה היה בלתי צפוי לחלוטין. שבוע בלבד אחרי הטרגדיה האיומה הזו, באוטיסטה אגוט החליט בכל זאת להגיע לרולאן גארוס. בסיבוב הראשון, המדורג 13 בעולם נאלץ לעבוד קשה כדי לנצח 2:6, 7:6 (3), 6:1, 4:6, 4:6 את דניס איסטומין, בסיבוב השני זה כבר הלך קל יותר והוא גבר על סנטיאגו חיראלדו הקולומביאני, שעלה מהמוקדמות, 4:6, 5:7, 4:6 בשעתיים ושבע דקות בלבד.
"זה היה משחק אמוציונלי מאוד בשבילי, במיוחד לאור כל מה שקרה בשבוע האחרון", אמר באוטיסטה אגוט לאחר המשחק הראשון, "זה היה משחק עמוס בעליות וירידות. לא קל לשמור על עצמך מרוכז במגרש כשכל המחשבות והרגשות האלה צפים ועולים לך בראש. הימים האחרונים היו קשים מאוד בשבילי וזה לא קל לעבור את הדברים שאני עובר עכשיו. האמנתי שהדבר הטוב ביותר בשבילי הוא להגיע לכאן (לרולאן גארוס) ולהמשיך הלאה, לא להישאר בבית או להתחבא מכל זה, אלא להמשיך להילחם כמו שעשיתי היום".
סשה זברב הוא כבר עכשיו אחד השחקנים הטובים בעולם, אבל כפי שנכתב כבר לא פעם יש לו על הכתף קוף אחד ענק (מדהים שהקוף מצליח להגיע לגובה של הכתפיים שלו) והוא כמובן חוסר ההצלחה בטורנירי גרנד סלאם. המדורג שלישי בעולם מנסה לנער את זה מעליו, אבל מול דושאן לאיוביץ' הסרבי (60 בעולם) כל ההרגלים הרעים שוב צפו ועלו. הפאסיביות בנקודות מול יריב נחות ממנו פיזית ומקצועית, ההליכה אחורה וחוסר היוזמה שהוא נוקט והתחושה הכללית שהוא נחנק ולא מצליח להביא אפילו 50% מהיכולת שלו כשהדברים נהיים קשים בטורניר גרנד סלאם.
מספיק היה לשמוע את האנחות והקולות מיציע העיתונאים הגרמנים, בו ישבה גם טניסאית העבר ברברה ריטנר שעובדת כפרשנית של יורוספורט גרמניה, כדי להבין שהם בסרט הזה כבר היו. מפה לשם כבר החלו הבדיחות עליו והדיבורים על זה שהוא פשוט לא מסוגל בבמה הגדולה ביותר. למזלו של זברב, או יותר נכון בזכות העבודה שהוא השקיע בשנים האחרונות עם מאמן הכושר ג'ז גרין (שעבד בעבר גם עם אנדי מארי), הוא נמצא בכושר גופני אדיר בעוד לאיוביץ' החל מעט להתפרק פיזית בסוף המערכה הרביעית ובעיקר בחמישית. לאיוביץ' הוא סרבי מאוד לא סרבי, בחור רגוע ושקט. במערכה החמישית אפשר היה לראות שהסיטואציה הייתה קצת גדולה עליו וזברב נראה כאילו הוא רק עלה לשחק. בנקודה הזו כבר היה ברור לאן המשחק הזה הולך.
למזלו הגדול של זברב, ושוב רק בגלל העבודה שלו עצמו ולא בגלל איזו מתנה, הוא מדורג שני בטורניר וגם בסיבוב השני מחכה לו משחק נוח יחסית מול דאמיר דז'ומהור, שחוץ מלהכות את השופט במשחק שלו עשה הכול, אבל מקצועית לא אמור לדגדג את הנפיל הגרמני יותר מדי בדרך לשמינית גמר גרנד סלאם בפעם השנייה בקריירה שלו בסך הכול.
אם כבר בדז'ומהור עסקינן, אז ככל המרבה במקרה שלו הרי זה משובח. הבוסני פגש את ראדו אלבוט המקדוני (97 בעולם) במגרש מספר 8, הקטן ביותר מבחינת תכולת הצופים בכל המתחם. גם ככה המגרש לא היה מלא, אבל היה רועש מאוד באוהדים שעודדו בטירוף את דז'ומהור ובהרבה ששרו שירים כדי לדחוף את אלבוט. בנוסף, נדמה שהשמש חנתה במיוחד מעל המגרש הזה במהלך המשחק הזה כי החום שהיה שם היה פשוט מטורף. גם רמת הטניס הייתה נמוכה ולא כזו שהולמת מאבק על כרטיס לסיבוב השלישי בגרנד סלאם. שני הטניסאים בעיקר חיכו להחטאות של היריב כשדז'ומהור לפעמים מצליח לספק ווינרים מטורפים ושנייה לאחר מכן חובט פורהנד הכי קל בעולם למרכז הרשת.
דז'ומהור זכה בשתי המערכות הראשונות עם 3:6, 3:6, אלבוט חזר עם 5:7, 1:6 ואז הגענו למערכה החמישית, שהייתה מופת של מקריות, טעויות והצגה אחת גדולה של דז'ומהור. זה התחיל כשהוא התעצבן על שופט הכיסא שלא קרא "חוץ" באחת מהנקודות ולא היה מוכן לרדת אל המשטח כדי לבדוק את הסימון. דז'ומהור צרח עליו "אין לך עיניים?? אתה לא רואה כלום! אתה לא רואה כלום!". הבוסני המשיך לצרוח עליו עד שהשופט העניש אותו בנקודה והוא פתח את המשחקון הבא ב-15:0. כל זה לא קרה לפני שמשקיפה הגיע אל המגרש, דיברה עם השופט בשקט ואז הגיעו צרחות של דז'ומהור עליה: "לא צרחתי עליו!!!! לא צרחתי עליו!!!". זה נשמע אמין. בסופו של דבר, דז'ומהור איכשהו גירד את המערכה החמישית עם 5:7 והשיג את הכרטיס לסיבוב השלישי כשהוא מתעלם לחלוטין משופט הכיסא בלחיצות הידיים בסיום. באופן מפתיע, השופט אפילו לא חיכה שילחץ לו את היד וירד מהכיסא שנייה אחרי שאלבוט לחץ את ידו.
כך או אחרת, עבור הקהל כל הקרקס הזה היה משעשע. מי היה מאמין שאפשר ליהנות כל כך מטניס בינוני כל כך?