אני, הפועל חדרה: עלילות האיש החזק איציק בן תורה

איציק בן תורה נחשב לאיש החזק, תרתי משמע, של הפועל חדרה ובחיים, אבל 24 שעות למשחק הכי חשוב של הקבוצה ושלו - לפחות בעידן המודרני - אפילו הוא נשבר.

אתמול (ראשון) בשעות הבוקר, בקישינב, לשם נסע גם בשביל לברוח מההמולה, הוא קרס. אל בית המלון בו שהה הוזמן אמבולנס, ובן תורה עבר בדיקות ממושכות. לפי גורם המקורב אליו עד מאוד, הצוות המולדבי קבע חד משמעית שהסיבה להתפרקות היתה לחץ מסיבי. הערב הפועל חדרה שלו תשחק בנצרת עילית, בניסיון להעפיל לליגה הבכירה - אזור בו לא שהתה מאז 1979.

האיש מפנים כבר שנים מידע רב ומגוון, מספרים בחדרה, מעמיס ומעמיס. "בדיוק כמו שהמוסד נוגע בדברים רבים שעליהם איש לא ידע, כך גם בן תורה". הפנים והפנים, אומרים, עד שגם גופו לא עמד בזה. בין אם העדות נכונה או מוגזמת, בכל מקרה, הבוקר לבן תורה שלום, ובאצטדיון גרין לא נזדקק לדקה של מחיאות כפיים - רחמנא לצלן.

אין לאיש תפקיד רשמי בקבוצה אבל הוא המועדון. הוא המועדון כמו שהוא העיר, לפי החבר'ה הוא הכי חדרה, אפילו יותר מהארובות.

הוא שיחק בקבוצה שנים רבות, על כל גלגוליה, היה הקפטן שלה, ניהל אותה, מקצועית וכלכלית, מאחורי הקלעים ולפניהם, הוא הספונסר שלה, הוא מספק לה את בגדי האימון והמשחק, בבעלותו קבוצת כדורגל החופים שלה, בבעלותו גם אתר דאבל פס - שמסקר את הפועל חדרה, כן כן.

איך אומרים, מרוב ניגוד עניינים אין ניגוד עניינים.

אתה הפועל חדרה, אני מתחיל, והוא עונה, בפרצוף חצי מובך: "כן, אני הפועל חדרה". אז הפועל חדרה, נעים להכיר.

עוד בנושא

בגיל 14 איציק בן תורה עבד בתבורי-קריסטל, עם אבא שלו. הם היו אורזים טרופיות.

בגיל 17, הוא מספר, הוא פתח את סניף הפיצה "קאסה דל פפה" הראשון בחדרה. שנה לאחר מכן סניף של מק-דייויד, וניהל גם מסעדה סינית.

בגיל 21 נכנס לעסקי הסקס. "אין עבודה שאינה מכבדת את בעליה", הוא אומר. עסק שבשיאו הפך לרשת של ארבע חנויות.

היום, בגיל 46, הוא חושש - "הילדים שלי לא נראה לי ידעו על העסק הזה, ועכשיו יקראו על זה בראיון" - אבל חולק: "בסקס, אין דבר שאמרו לי 'תביא' ולא היה לי. בן אדם רצה ויברטור מיוחד? השגתי מאמסטרדם. מישהו ביקש בובה שתדבר איתו - הבאתי מגוואנגז'ו. כשאנשים כאן עוד לא ידעו מה זה ויאגרה אני הייתי מביא לפה באלפים". הרשת, "בלו סקס", אף שימשה כספונסר רשמי של הקבוצה בעבר ובאחת העונות, לפני משחק גביע חשוב, שיחת מוטיבציה קריטית במעמד כל הסגל התקיימה בחנות הסקס - וכן, יש האומרים שכדור הקסם חולק שם כתמריץ.

לפני קצת יותר מעשר שנים נכנס לעסקי הספורט, כשבסמוך לחנות הסקס בסמטת פלטרין רכש חנות למותגים. לפני ארבע שנים מכר את כל חנויות הסקס ("האינטרנט הרס את העסק") ולפני שלוש שנים החליט "לנוח" - סגר גם את חנויות הספורט והשאיר אחת, לסיטונות. "ספורטבול". "פתאום גם זה התפתח, וזה הפך לדגל של הביזנס", הוא אומר. "ערן לוי קונה פה, עלי מוחמד, קוגבניה רכש פה נעליים יום אחד ובערב שם גול". הוא גם, כאמור, עובד עם הפועל חדרה. לבוגרים הוא תורם את הציוד, בחוזה אימוץ, הוא מסביר, בכפוף להסכם בלעדיות עם הנוער. כן - הוא גם הספונסר.

האיש נע על התפר בין קאלט למסתורין, מותחן שהוא סרט בורקס. הם קוראים לו "האוליגרך", משוויצים בבית הגדול שלו בחדרה, עם הבריכה, אבל הכינוי העדין יותר הוא "איציק שקלים". הוא מסביר: "אני תמיד קם בבוקר כאילו אין לי מה לאכול. אשתי אתמול בלילה אמרה לי 'תוריד הילוך, אתה חי כל יום כאילו אין מחר'. הגישה הזו אולי טובה אבל היא מכניסה אותי אותי ללחץ. אני חייב להיות הכי טוב בהכל".

והדרך? הדרך לא תמיד היתה דרך.

למשל, בבית ספר. "הייתי ברדקיסט מאולגה, עושה הרבה שטויות. המורה שלנו לאנגלית בכיתה ט' אמר שהוא נותן לכולם בונוס של 2 נקודות. במקרה שלי, זה היה אמור להעלות אותי מ-54 ל-56, וככה הייתי יכול להתקבל למגמת אלקטרוניקה. אבל לי הוא לא נתן את הבונוס. שאלתי למה. אמר שלא התנהגתי יפה, ושזה בגלל שהייתי בורח הרבה, לגלוש. הייתי עצבני, יצאתי, אמרתי 'סבבה'. כשהמורה יצא מבית הספר ביום שישי - האוטו שלו? ארבעה ג'נטים".

בצבא, לצד קריירת כדורגל, חיפף גם בתפקיד הג'ובניק. היה מסופח לבסיס אחר וסידר דיל עם שני חיילים אחרים - הם היו מדווחים שהוא הגיע לבסיס, והוא דיווח עליהם, ובפועל כל אחד מהם הלך רק יום-יומיים בשבוע.

הוא גם ישב במעצר. "תשעה ימים", הוא מרחיב. "בגיל 21 נעצרתי על חשד לזיוף כרטיסי אשראי".

נו, וזייפת?

"לא. הייתי ילד קרימינל, נוסע לקוליסאום, מרביץ לאנשים, בורח לשוטרים. במקרה הזה איזה בחור מתל אביב היה גונב כרטיסי אשראי מרופאים ומוכר. קניתי ממנו כרטיס ב-500 שקל, תפסו אותי על חם - הלשנה".

הוא גם מספר איך היה שולח טופס טוטו עם חבר ב-500 שקל בכל שבוע, עד שפעם אחת הטופס זכה, והחבר ניסה לנשל אותו מהטופס. "לקחתי 100 אלף", הוא אומר.

אלו, בקצרה, בפירוט ובהגזמה, הם קורות חייו של איציק בן תורה.

וזה עוד לפני שנכנסנו לחנות.

בפאתי העיר, דרך רחוב הנשיא, על כביש מספר 4, אתם עולים על הרמפה ומרכז העצבים של הפועל חדרה נגלה לפניכם. אמצע שבוע, צהריים, והחניה עמוסה - למה? איך אמרו לנו, במקום הזה מתקבלות כל ההחלטות - מי יהיה היו"ר, מי יאמן. בין היתר, גם מרביצים שם מכירות של ציוד ספורט.

בן תורה מקבל את פניי במרכז החנות, מציע אספרסו, מסביר מה ומי, מציג את אבי קרמר. "הוא ומגדל העמק ניצחו אתמול 0:5 את פרדיס במשחק על הישארות/עלייה", הבוס מפרט. "מה שיפה - קרמר היה בתחילת העונה בהפועל חדרה, ובפרדיס יש שחקן נוסף שהיה אצלנו ועובד אצלי, טמאניו".

מי זה, שאלתי.

"זה שמכין לך את האספרסו".

"אתה מבין?", אומר טמאניו, אודותיו טען רז זהבי בערוץ הספורט שהוא מחלטר כבובת ראווה באותה חנות. שניהם שיחקו אצל בן תורה בחדרה, שניהם עובדים אצל בן תורה בחנות, וכן, גם למגדל וגם לפרדיס בן תורה מספק את הציוד.

אל החנות נכנס אבי ארגז, לא עובד אבל כן אייקון. הוא שיחק בשנים הכי יפות של הפועל חדרה, בסבנטיז, ועכשיו בגדר אוהד כורסא שמפחד לבוא מטעמי נאחס. ארגז חד אפילו יותר מבימים בהם היה רץ על דשא. הפה טורבו.

"איך שהוא התחיל לשחק הוא פרש", הוא אומר על בן תורה, ומתיישב לידינו. "רוצה לשמוע משהו אמיתי?", הוא שואל. "כן", עניתי.

"אנחנו הקבוצה היחידה בהיסטוריה שקנתה משחק בצ'ק, והצ'ק חזר". האנשים בחדר על הרצפה וארגז מפרט, בהגבלות הדיבה שלא עברו התיישנות, כמובן:

"שנה ראשונה שלנו בלאומית, משחק נגד בני יהודה. קנינו את שני הבלמים שלהם ומגן אחד ב-5,000 לירות. באו אליי ואמרו לי 'לך שחק ליד הבלמים, הם יכשילו אותך'. ואני 10 פעמים מגיע מול שוער ולא מסוגל לתת גול. בסוף המגן שלהם נתן לחיבורים, שער עצמי הכי הזוי שראית. זוכר את ועדת עציוני שקמה? זה היה על המשחק הזה. והצ'ק, 5,000 לירות? הצ'ק חזר. עשו גם משחק חוזר, ניצחנו 0:1, נתתי גול מ-24 מטר. כשר לגמרי".

המנהל איציק טפירו נכנס לחדר. אוהד שרוף של חדרה כל ימיו, ולפי בן תורה, הוא הדבק של המועדון הזה. הוא גם השבב שמפעיל את עלי חטיב. "אני נכנס לראש שלו", טפירו אומר, "הוא רוצה לעשות לי שכונה? אני מראה לו שאני שכונה יותר ממנו. אם נופל לו מאמן עם משקפיים ונמשים, הוא מזמבר אותו. לא רוצה לבוא לאימון? אני אומר לו 'אל תבוא, לך תעשה קניות בשפרעם, הכול בסדר'. נראה לך שהוא לא בא? הוא ראשון באימון!".

טפירו לובש עליונית של באיירן מינכן. לפני כל משחק נכנס לחנות ולוקח ביגוד של קבוצה אחרת. במשחקים לא תראו אותו עם חדרה, רק תוצרת חוץ - ואחרי הפסדים, רק של קבוצות מפסידות. אז אחרי שבאיירן הודחה מהצ'מפיונס, הוא לקח באיירן. "כל פריט שאי פעם הגיע לחנות הזו נמצא אצלו בבית", בן תורה משוויץ/מתלונן.

לפני כמה ימים חזר טפירו מנסיעת עסקים לסופיה, לגבי מחנה האימון של העונה הבאה. "הייתי במשחק אדיר", הוא מתרברב, "לבסקי סופיה נגד דודו גורש. אמיל ולב ארגן כרטיסים לי וליו"ר אורן גולן. לא ידענו מי נגד מי, נכנסתי ליציע של האולטראס עם חולצה בצבע לא נכון. תראה חוכמת חיים - אורן שילם 50 יורו למאבטח, דיבר איתו באנגלית ולקח ממנו את התג שלו. הפכתי את התג ואמרתי לאנשים שאני מנג'ר מחו"ל. ככה לא נגעו בי. איזו אווירה היתה, הביאו את סטויצ'קוב במטוס".

כמה נגמר?

"סגרו ביניהן על תיקו", הוא אומר, והחדר נקרע מצחוק.

ארגז נועל את הדיון: "די, די, שלא יחשוב שחדרה רק קונים משחקים".

בן תורה הוא חדרה כל חייו. "כבר בגיל 25, כשחקן, הייתי כמו מנכ"ל", הוא אומר. הקבוצה ירדה ועלתה, ג'עג'עה בין הליגות. "גם בשלוש שנים שלא הייתי כאן, עזרתי להם, בכל מיני דרכים, קצת כלכלי, יותר עצות, החתמות שחקנים. אם חדרה היתה יורדת לליגה ג' היא היתה מתפרקת, ולא יכולתי להרשות שזה יקרה".

לפני כשמונה שנים פרש ממשחק, אבל תמיד נשאר חדרה, והקאלט נשאר איתו. ב-2012 הקבוצה כמעט ירדה שוב לליגה ב' והגיעה למשחק קריטי מול אסי גלבוע במחזור הסיום. ניצחון, וחדרה במשחקי המבחן שעשויים להקנות לה עונה נוספת בליגה א'. 24 שעות לפני המשחק, כך מזכירים בחדרה, בן תורה תפס את תפקיד המאמן. "לטוב ולרע, אני עם הקבוצה". הקבוצה ניצחה בגלבוע והגיעה למפגש מול ביר מכסור. בן תורה נרשם כמאמן גם במשחק הזה, והחבר רז זהבי - עיתונאי ערוץ הספורט, ששיחק עם בן תורה כדורגל עוד מילדות, וגם שותף באתר "דאבל-פס" עמו, נרשם אף הוא בטופס לבקשת בן תורה. אבל במחצית השנייה מול ביר מכסור הורחק המאמן-הזמני-על-דעת-עצמו בן תורה, וכשזהבי רצה לתפוס את מקומו אמר לו השופט שי שטרית, לטענתו:

"הלו, זהבי, עם כל הכבוד, אתה רשום כיועץ סתרים - תמשיך להסתתר".

אגב זהבי, היה זה ארגז שהעלה אותו לבוגרים, כשוער. ארגז משחזר: "ביום שלקחתי אותו הוא אמר לי 'אבי, רק שתדע, אני חלש בזינוקים לשמאל אבל גרוע בימין'".

על אף הבלגן במשחק, ההרחקה ויועץ הסתרים שרץ על הקווים, חדרה ניצחה את ביר מכסור ונשארה בליגה א'. את השער הראשון כבש לזכות חדרה מומו ניסטל. אותו מומו ניסטל הוא שהעלה את חדרה החדשה והמאוחדת לליגה הלאומית.

סביבו גם היה הכאוס כמה שנים אחר כך. בספטמבר 2015 החליט ראש העיר הנכנס צביקה גנדלמן על מהפכה. "הוא אמר 'אני לא רוצה בינוניות'", מספר בן תורה, "הוא רצה איחוד. היו מלחמות שליטה, ופה אני נכנסתי לתפר. כבר 12 שנה שאנחנו משחקים חמישיות במגרש של חדרה. איתי גם שיחק אורן גולן". אורן גולן שיתף פעולה עם בן תורה והמנהל של חדרה איציק טפירו גם בבית"ר פרדס חנה בליגה ג', מומו ניסטל אימן, וכולם החברים הכי טובים במשך שנים רבות. באותו ערב, בחמישיות, אורן גולן שאל את בן תורה למה המגרש נראה רע כל כך ולאן נעלם הדשא. "ראש העיר סגר את הברז, חדרה הולכת לאבדון", איים בן תורה ושכנע את גולן לעמוד בראש קבוצה שמקבלת תמיכה מהעירייה. הם עשו מה שצריך, ראש העיר פיצה את מי שצריך - ובחדרה קבוצה אחת, מאוחדת, חזקה יותר. "אורן - אלוהים נגע בו", מחמיא בן תורה. "אמא שלו דתייה, צדיקה, מברכת כל הזמן".

בשנה הראשונה הם הפסידו בגמר המחוזות, בפנדלים מול כפר קאסם, והלב נשבר. עונה לאחר מכן הקבוצה סוף סוף עלתה לליגה הלאומית - בהדרכתו של אותו מומו ניסטל. ולא, זה לא עבר חלק. "מומו זה מאמן צבעוני וססגוני", אומר בן תורה, "אתה קם כל בוקר ולא יודע איך אתה מסיים את היום. משוגע - לטובה ולרעה - והיה לנו קשה להתמודד עם זה והשנה זה התפוצץ סופית". ערב משחק העונה שעברה, למרות המצב החיובי בטבלה, ניסטל התראיין לאתר mynet חדרה ויצא נגד המועדון ואנשיו. בראיון בחודש מרץ הכריז שלא יאריך את החוזה. במאי, אחרי שהקבוצה עלתה ליגה, הוארך חוזהו.

בן תורה לא חפץ בכך. "בני בן זקן כבר היה סגור פה בקיץ האחרון", הוא אומר, "אבל ראש העיר ביקש שניתן עוד צ'אנס למומו, כי הקהל רצה אותו". זה החזיק שני מחזורים. "מומו חבר, כן? שלי, של אורן, של איציק. שיחקנו יחד. אבל בסופו של דבר גם ראש העיר ראה דברים ואמר שחייבים לדבר על זה. בשבת שאחרי המחזור השני הוא התקשר אלינו, ולא ענינו. פתאום אורן מתקשר ואומר: איציק, זה נגמר, מומו בחוץ".

כמובן שכל הפרשה סוקרה באתר "דאבל פס", וכן, אתם יודעים איזה צד קיבל גב.

אתה כאילו אומר 'נכון, אני לא אובייקטיבי, אבל לא מסתיר את זה'.

"חדרה חשובה יותר מהכל. אם יש כתבה שצריכה להעלות, אני לוחץ שתעלה, וכמה שיותר מהר, כמובן. למען ההגינות, כתבנו גם רע על חדרה".

מה למשל?

"כשמומו רץ לדבר במקומות אחרים, ועשה כתבת אנטי חדרה, היינו חייבים לכתוב על הדברים. עובדות אנחנו מביאים".

עובדות שליליות על חדרה הן עובדות שליליות על עצמך.

"על מערכת. אם צריך לתת סטירה למישהו במערכת…".

אבל אתה המערכת!

"עוד פעם, אם אני מרגיש שאני לא מצליח להעביר לו את המסר בתוך המערכת, הוא מקבל את המסר דרך דאבל פס. גם זה הולך".

אז היה צריך מאמן חדש. כל מי שתרצו - הוצע. בחדרה מספרים על רשימת מועמדים ובה אלי כהן, פרדי דוד, דני גולן, תומר קשטן, טל בנין ואופיר חיים. עם האחרון אף התנהלו מגעים מתקדמים, ברמה של רק לחכות לאישור שלו והוא בפנים.

לבן תורה היה רעיון אחר. "ניסו אביטן חבר שלי - לפני ארבע שנים הכרנו בנבחרת הוותיקים, בה אני משמש כיו"ר. ניסו אמר לי 'איציק, כפרה, פעם הבאה שיש משהו, קח אותי בחשבון'. בתחילת העונה הזו היינו בקייב למשחק נגד הוותיקים של אוקראינה. אם אני לא אומר למארגן של הטיול הזה 'תעצור ב-3:0', מפרקים אותנו שם".

עצרו?

"עצרו, נגמר 3:1. גול של מומו ניסטל! בקיצור, ישבנו בקייב ואז כבר אמרתי לאורן 'המאמן הבא שלנו זה ניסו'. אחרי מה שקרה עם מומו, ואחרי שלאופיר חיים לקח יותר מדי זמן להחזיר תשובה, הצעתי לאורן 'בוא נלך על ניסו'". הוא רצה לחשוב מחוץ לקופסא. "למחרת אורן מתקשר אליי - 'אם אופיר חיים לא מחזיר תשובה תוך רבע שעה, אני סוגר עם ניסו'. ככה אורן, אינטואיציות". בתוך כמה דקות גולן החליט - החל עידן אביטן. אישור מאלונה ברקת, ומאמן הנוער של הפועל באר שבע קיבל קבוצת בוגרים ראשונה.

זה השתלם, ועוד איך. "קיבלתי הרבה אש מהרבה אנשים, גם מהעיריה", אומר בן תורה. "סמסים, ריקושטים, 'איך עשית דבר כזה?!', 'אנחנו יודעים שניסו חבר שלך', וכל זה. עורך דין שאני מכיר מהעיר שלח לי סמס שעד היום אני שומר. נכון, לקחנו ריזיקה, אבל בסוף כולם יתנצלו".

המטרה בכלל היתה הישארות. רק לפני כמה שבועות, עם הבטחת המקום בפלייאוף העליון, הזמין בן תורה את כל העסקונה לעל האש אצלו בבית - "לרגל ההישארות בליגה". "יכולנו גם ליפול לתחתון", אומר בן תורה, "אבל באיזשהו שלב היה נראה שאף קבוצה לא רוצה לעלות. כולן איבדו נקודות. בהתחלה אמרו 'כפר סבא בהליכה', אבל שום פיטר את דגו והכול נדבק אליהם הפוך. השחקן שלנו מנשה זלקה, יוצא אתיופיה, אמר לי שכל העדה האתיופית הטילה קללה אתיופית על שום, על מה שעשה לדגו".

במשחק העלייה הפוטנציאלי מול ראשון לציון לפני שבועיים הורחק זלקה - כנראה שומי החזיר בקללה יוונית.

ואגב קללות, בששת המחזורים האחרונים חדרה רק עם שני ניצחונות, פעמיים 0:1. גם הם לא רוצים לעלות?

"כולם חשבו שאנחנו לא רוצים, גם ראש העיר חושש, 'מאיפה אשיג תקציב? אל תעשו לי פדיחות', אבל כולנו מבינים שיש פה צ'אנס שלא בטוח שיחזור. לפני כמה שבועות ניסו ישב איתנו בעל האש אחר ושאל 'מישהו פה לא רוצה לעלות ליגה?! אני הולך על זה בכל הכוח!'. הוא חבר טוב, ניסו, אבל אני מוריד בפניו את הכובע. הוא יהיה ברק בכר הבא, תזכור".

העונה כבר הצלחה, וקחו בחשבון שזו עדיין הפועל חדרה, מועדון שכולו מרגיש כמו סיפור אחד מוגזם וגדול מפי הדמות של רז זהבי ב"בובה של לילה". כך באימון הראשון שלו אוסטין אג'ידה נתקע בנחל אלכסנדר עם האוטו, וחולץ על ידי מנוף; כך כל מעשיה על הגיבור המקומי אסי גומה; כך הקבוצה ספגה שני הפסדים טכניים העונה על טעות ברישום.

גם בן תורה יודע שעם כל הכבוד לקאלט ולבורקס, בליגת העל - אם וכאשר - יצפה למועדון הזה סרט אחר.

"עשינו המון טעויות, ברור", הוא מודה, "אבל בלאומית שכר הלימוד יחסית נמוך. אני בטוח שאם נעלה לליגת העל בעזרת השם", דופק על שולחן העץ, "נעשה ישיבה, נבנה מערך מסודר, תקציב, סקאוטינג, הכול. כסף יהיה, נקבל 8 מיליון פלוס מהמנהלת, ואם ראש העיר נותן 4 בלאומית, בליגת העל ייתן 6, אני מאמין. בחדרה יש המון אנשים עם כסף. אני קורא להם 'בלשים', כי הם כל הזמן אומרים לי 'אנחנו עוקבים אחריכם'. כולם מוזמנים, אנחנו מקבלים את כולם".

אבל עוד חזון למועד, ויש עוד גרין על הראש, כש-39 שנות בצורת וכל שנות חייו ופעליו של בן תורה יהיו על כף המאזניים. הדם ירתח, העצבים ישגעו את הראש, הלב לא ייתן מנוח, אבל לפי הדיווחים שמגיעים מאזור "ספורטבול", האיש החזק אף עשוי לשבת על הספסל - לראשונה מאז השאיר את הקבוצה בליגה א' כמאמן זמני.

כפי שראיתם עד כה, חדרה זה הוא, לטוב ולרע, ועד כאן עלילות איציק בן תורה.

רק בריאות.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

orenjos@walla.co.il