באתי בזכות ג'ורדי, פספסתי בגלל ג'ורדי: הסיפור של עומר אצילי במכבי תל אביב

בכר נפגש איתו בביתו, אבל הוא בחר להגיע למכבי תל אביב בגלל האיש שעבר לעמדת המאמן. בדרך לשם הוא לא פחד לקחת את הספרה 7, למרות שזהבי לא התלהב. הוא רצה להוביל, גם כשרב עם ההולנדי באימון. כעת הקשר שואל את עצמו: מה היה קורה אם קרויף לא מאחר להחזיר אותו

  • עומר אצילי
צילום וידאו: שלומי גבאי, עריכת וידאו: מתן חדד

החדשות הגדולות של הלילה הזה, כך חשבנו, הגיעו בכלל פני המשחק. כשכולם גילו שעומר אצילי, קשר בית"ר ירושלים, לא יתלבש למשחק מול מכבי תל אביב, באפריל 2016 בלומפילד, אחרי שכבר הוחלט שיפתח בהרכב. זה היה שיא במלחמת התשה די רגילה בין טביב לשחקן מוביל שלו, בוררות שנגמרה בעזיבה, אבל באותו לילה בבלומפילד זה היה פיצוץ שבקושי גרם להדף. ככה זה כשמספר 7 אחר, ערן זהבי, שבר את שיא הכיבושים לעונה אחת; מכבי ניצחה את בית"ר 2:3 ועלתה, זמנית, למקום הראשון.

שנתיים עברו, עוד מפגש, ושוב 2:3, רק הפעם לבית"ר על מכבי - ואצילי שוב בצד המפסיד, בצד החשוב פחות. כל המדינה עקבה אחרי מאבק האליפות בין באר שבע לבית"ר, ומכבי היתה על תקן נספחת. אבל עבור אצילי המשחק היה חשוב מאוד, בלי קשר למניעים הרגשיים. זה היה המשחק הראשון שלו אחרי חמישה חודשים וחצי בלי כדורגל. הרבה זמן. לפי האנשים שמקיפים אותו - יותר מדי זמן.

הערב עוד מפגש בין מכבי לבית"ר, ואצילי מגיע אליו אחרי ארבעה שערים בחמשת המשחקים האחרונים, בראש מדד השער-לדקה, ואחרי ארבעה משחקים ללא הפסד - גם את המשחק היחיד בו מכבי לא ניצחה באותו רצף, מול הפועל חיפה, הוא נטש בדקה ה-74 במצב של 0:2 צהוב. אולי במכבי תל אביב לא תוהים "מה היה אם?" - מה היה קורה לו אצילי חוזר לפני כן? אבל תהיו בטוחים שאצילי תוהה.

אחרי הכול, בקיץ האחרון בחר במכבי תל אביב - והרבה בגלל האדם שעמד על הקווים. בשבת, למרות שניצח עם מכבי בטרנר, ראה את האדומים מבאר שבע חוגגים עוד אליפות. גם הוא ידע - זה היה יכול להיות הוא. אבל הוא בחר, במודע, את הצד השני. גם בגלל הרגש, הנוסטלגיה, התחרותיות - אבל גם ובעיקר בגלל קרויף. בקיץ הקרוב יצטרך אצילי להתחיל מהתחלה, ופתאום אתה קולט שהוא כבר אוטוטו בן 25, כבר לא ילד.

אתמול, למעשה, נולד לו ילד משלו.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

איסטנבול פתוחה - זה הזמן לפתרון טבעי וקבוע להתקרחות גברית

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה
מה היה אם? עומר אצילי (צילום: ברני ארדוב)

גם בהתנהגות, למרות הקול התמים, הוא ממש לא ילד. יש בו את היצר, את הרצון להוכיח שהכתפיים יכולות לסחוב. אפשר היה לראות את זה באיך שהדף את הטענות המופרעות על הסטורי 'אנטי-רונאלדו' באינסטגרם; גם במשחק האחרון בטדי, כששוינפלד הוכשל ברחבה והוא, אצילי, דרש לבעוט את הפנדל, בגלל ש"זה נגד בית"ר", כבש ולא חגג (מול נתניה, לעומת זאת, ייתן לקיארטנסון לבעוט פנדל - כי ראה שזה חשוב לו); גם, כמובן, כשהגיע לקרית שלום ומיד לקח על עצמו את המספר הכבד של קודמו בתפקיד. אבל לכך נגיע אוטוטו, אחרי טיסה קצרה לספרד.

ברגע שהבורר החליט על תג המחיר הלא-בשמיים, לאצילי ואנשיו היה ברור: הכיוון חו"ל. הפנטזיה קסמה לו, ובעיקר לא רצה לעבור באופן ישיר מבית"ר לקבוצה אחרת. ג'ורדי קרויף רצה אותו כבר אז, אחרי שבקיץ 2016 איבד את זהבי לגוואנגז'ו בלי יותר מדי זמן למצוא תחליף הולם. ההולנדי אף הבהיר שמספר החולצה, 7, ישמש ככלי טוב למו"מ. אבל אז עוד חזון היה למועד, ואצילי יצא לגרנדה.

די כרגיל, פנטזיות כאלה הופכות מהר מאוד לסיוט. אצילי טבע בים המאמנים ושחקני הרכש, החליף והוחלף באותו המשחק, וגם כשדפק בדלת של הקואץ' וביקש להבין מה קורה - קיבל תשובה קרה. החיים עצמם לא הקלו, וחברים שהגיעו לבקר מצאו זוג שנרקב בין הקניון לפלייסטיישן, שני אנשים שגולת הכותרת שלהם היתה צפייה ב"האח הגדול" או ב"מטומטמת". כשהאביב הגיע אצילי הודיע לסוכנו רונן קצב: "אני רוצה ליהנות מהכדורגל". די מהר התברר: חוזרים לישראל.

רק הוא הבטיח להפוך את אצילי לכוכב. ג'ורדי קרויף (צילום: ברני ארדוב)

באותם ימים נוצר הקשר הישיר הראשוני עם קרויף. כמה סמסים ושיחות, כולל על מספר החולצה המועדף, ובארץ הם נפגשו לדייט. קרויף, אז עוד ספורט דירקטור, קנה את אצילי מקצועית - הסביר שהוא רוצה להפוך אותו לשחקן המרכזי בקבוצה החדשה. אצילי התלהב וחבריו מספרים שכבר אז החליט - אם ג'ורדי אכן יאמן את הקבוצה, הוא רוצה לשחק עבורו. גם העובדה שבאר שבע זכתה הרגע בתואר שני רצוף גרמה לקרית שלום להפוך אטרקטיבית עוד יותר: אצילי רצה להושיע, לחדש, העדיף את האתגר על פני להפוך לעוד בורג במכונה של ברק בכר. הוא אכן נפגש עם בכר בביתו של המאמן, התרשם והתלהב, ואכן נפגש עם לוזון ושחר, וגם שם היו יתרונות, ועדיין: רק אדם אחד הבטיח להפוך אותו לכוכב. ההורים לאו דווקא השתגעו על הרעיון, אולי מאמן מוכח יהיה הפתרון הוודאי יותר, אבל אצילי לא הסיט מבט.

הכסף לא היווה שיקול. למעשה, אצילי וקצב סיכמו ביניהם שקודם השחקן יבחר היכן ירצה לשחק, ורק לאחר מכן הסוכן יטפל בג'ובות.

הימים הראשונים של חודש יוני לא נתנו מנוח. אצילי והטלפון שלו נקרעו בין ההודעות השונות, שיחות בקו חיפה-תל אביב-באר שבע, אוהדים שמתחננים שילבש את הצבע הנכון מבחינתם. ב-14 ביוני הוכרז שקרויף יאמן את הקבוצה, שישה ימים לאחר מכן אצילי חתם על חוזה לארבע עונות. כמה ימים לפני כן שלח אצילי הודעה לזהבי:

"רציתי שתשמע את זה ממני - החלטתי לקחת את מספר 7. מקווה שנשאר קצת קסם על החולצה".

הוא לא ביקש. הוא הציב עובדה. זהבי, שחולק עם אצילי את אותו סוכן, לא אהב את העניין. לא הרצון של אצילי הפריע לו אלא שבמכבי נתנו את המספר בקלות כזו. לאצילי השיב "שמור לי על החולצה עד שאחזור", אבל עם קרויף ניהל תחלופת הודעות כועסת הרבה יותר באותו היום. אצילי, מבחינתו, רצה את 7 עוד יותר - כי היתה כבדה כל כך. הוא רצה להראות לכולם שהוא מחזיק באופי הנכון.

לא היה קשה לגלות מה הוא חושב. עומר אצילי (צילום: ברני ארדוב)

ההתחלה היתה לא עקבית, וכשהעסק התייצב אצילי גילה שבליגה הוא באנקר ובליגה האירופית הוא בבחינת נעדר. בארץ כבש, בחו"ל ג'ורדי בקושי השתמש בו. בכל פעם הופתע יותר ויותר, ובמכבי מספרים שהוא לא בדיוק הצליח להסתיר את הרגשתו. הוא אפילו לא הספיק להתלונן באופן רשמי, ובתחילת נובמבר, מול רעננה, עשה תנועה לא נכונה והרגיש את רגל ימין. "נעשה צילום, לא יראו כלום", אמר לשחקנים, ואז הדוקטור גילה שבר בעצם המסרק ובישר: שלושה-ארבעה חודשים בחוץ. הוא היה מרוסק, אבל המחשבה על שיבה למאני-טיים, לפלייאוף העליון, עודדה אותו במקצת.

ב-20 פברואר חזר להתאמן, אבל התגובות הרשמיות של קרויף - "ניקח את הזמן עד שנחזיר אותו", למשל - הדאיגו את אצילי. אחרי שנת-כלום בספרד ועונה פצועה בישראל, הוא היה נחוש לתרום, כאן ועכשיו. בתחילת מרץ הראה שהוא כשיר, ואחרי שלא התלבש למשחק אפילו הביע זאת בפומבי, כשכתב על כך באינסטגרם. זמן קצר לאחר מכן - כך מספר גורם בקבוצה - הביע את רצונותיו באוזני קרויף, אמר שהוא מוכן, שהוא רעב, ביקש להשתלב. הוא חשב שזה גם יעורר את הקהל, יפיח תקווה מחודשת.

מכבי תל אביב היתה אז על הגל - במקום הראשון - והמערך של חמישה שחקני הגנה שטף וקרויף סיפר שהוא חושש לגעת במה שעבד. אצילי אפילו לא נכלל בסגל מול אשדוד (0:0), מכבי פתח תקוה והפועל חיפה (2:1) והעונה של מכבי החלה לברוח. מול נתניה (4:1) ובאר שבע (1:0 מול עשרה שחקנים) אצילי היה בסגל ולא שותף, וכך אפשר לספור לפחות חודש של כשירות שבוזבז, וכן, תהיות של "מה היה קורה אם?".

כולם היו עצבניים, גם קרויף, גם אצילי, ובאחד האימונים במהלך חודש מרץ ביקש ההולנדי מאצילי לתפקד כמגן שמאלי. עומר השתגע, סלד מהעמדה, זכר מה הובטח לו ומה בפועל הוא מקבל. הוא רצה לשחק, ובהתקפה, ציפה שהשיטה תותאם לו ולא הוא לא. בדרכו לעמדה ראה כדור והעיף אותו קיבינימט, מהדשא החוצה.

קרויף צרח עליו: "רק חזרת, תעשה מה שאומרים לך!".

אצילי שיחק כמגן שמאלי באותו התרגול, אבל לא היה קשה לגלות מה הוא חושב.

קרויף חשש להמר ובדיעבד הפסיד את הבית בגלל החוסר בדם חדש. בעוד שחנן ממן שינה את העונה של באר שבע, מכבי דעכה ממשחק למשחק, ההולנדי לא מצא גיבור שיושיע והפער מבאר שבע צמח לדו-ספרתי. באופן אירוני, קרויף זרק את אצילי למים רק כשהסיכוי הלך לפח. אצילי החזיר עם שערים ופרקטיקה, הראה סוף סוף שלמכבי יש שחקן שיכול ליצור גול יש מאין, ובהתחשב בכך שהוא מספר 17 ברוטציה במכבי המספרים שלו מרשימים במיוחד: 2 בכיבושים, 3 באיומים למסגרת, 1 בשערים מחוץ לרחבה. בשבת בטח תהה אם החליט נכון בקיץ, אם לא היה שווה ללכת לבכר - שם ידעת מה אתה מקבל; האם לא טעה כששם את הז'יטונים על קרויף, מנהל מקצועי נהדר ששינה מועדון מהקצה אל הקצה, אבל מאמן חסר ניסיון - וראינו איך זה נגמר. עובדתית, ונכון שהפציעה לא הוסיפה, השידוך ג'ורדי-עומר לא קיים את שהבטיח.

כשבועיים לפני מסיבת העיתונאים, שחקני מכבי כבר ידעו: ההולנדי הולך. ואצילי, שהגיע בגללו ובשבילו, יצטרך להוכיח את עצמו בפני מישהו אחר. עם 9 שערים ב-15 משחקים הוא כבר מוכיח שיש למכבי תל אביב על מה לבנות, וסביב מי. הוא כמובן ייבחן בזמן אמת ולא בגארבג' טיים, אבל רואים שיש לו את זה. אחרי שנתיים של נדידה וחיפוש עצמי, גם הוא יודע:

אחרי שנתיים שהוציאו אותו מהקצב, עם מאמן חדש, רגל בריאה ואותה חולצה מספר 7, בעונה הבאה כבר לא יהיו תירוצים.

orenjos@walla.co.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully