"איזה סיפור אהבה חמוד יש ביניכם", עקץ ג'יימס הארדן את כריס פול ופי.ג'יי טאקר מאחורי המיקרופונים, דקות ספורות לאחר העלייה הסוחפת של יוסטון רוקטס לגמר המערב ב-NBA, בשבוע שעבר.
"אתם חייבים להבין", אמר פול לעיתונאים האמריקאים, והתעקש לדבר על החבר שישב לימינו ולא על 41 הנקודות שקלע בעצמו מול יוטה. "פי.ג'יי לא צמח מאז גיל עשר, כשהכרנו ושיחקנו אחד נגד השני. כבר אז הוא היה בגודל הזה... אני עוד זוכר איפה הייתי כש'טאק' התקשר אליי בקיץ האחרון ואמר שהוא חושב לבוא אלינו. היינו אמורים ללכת יחד לקולג', ועכשיו, אחרי כל השנים, אנחנו סוף סוף משחקים באותה קבוצה. זה דבר אדיר לנו ולמשפחות שלנו, שנותרו מחוברות. בדיוק דיברתי עם דריל [מורי, הג'נרל מנג'ר של הרוקטס] והוא הזכיר לי איך הטרייד שלי פתח בפניו את האפשרות להצטרף אלינו".
הארדן, אחרי העקיצות המחויכות, הצטרף למחמאות. "בקיץ התאמנתי עם פי.ג'יי בלאס וגאס, ואלה הזריקות שהוא לקח כל הזמן", הסביר בנוגע לתצוגת השלשות האדירה של טאקר במשחק החמישי - 5 מ-7, בדרך לשיא קריירה בפלייאוף של 19 נקודות. "כיף לראות אותו קולע את אותן זריקות דווקא במשחקים גדולים כאלה. כל העבודה הקשה, במשך כל יום, השתלמה בסוף".
הלילה (בין שני לשלישי, 04:00 שעון ישראל) זה יקרה: לראשונה מאז 1994, יוסטון תופיע בגמר המערב כשיתרון הביתיות באמתחתה; לא בטוח שהיתרון הזה הופך אותה פייבוריטית, כשמנגד מתייצבת האלופה הגאה מגולדן סטייט. אבל אם יש אחד שיעריך כל רגע על הבמה המרכזית ביותר שיש לעולם הכדורסל להציע זהו פי.ג'יי טאקר, האקס שישראלים אוהבים לנכס לעצמם, עשר שנים אחרי שזכה באליפות היסטורית עם הפועל חולון.
כשהארדן מדבר על תצוגת השלשות של טאקר, מיקי דורסמן מתקשה להסתיר את החיוך. "היינו כבר קרובים לסגירת הסגל ב-2007", נזכר המאמן והבעלים שהנחית את הפורוורד בגיל 22, "וכשחיפשנו סנטר קיבלתי סרטונים של פופ סו הסנגלי, ששיחק שנה קודם לכן בטורונטו. תוך כדי שאני מסתכל עליו, טאקר משך את תשומת ליבי. הוא שיחק רק שתי דקות, אבל זיהיתי את העוצמה שלו, את הדברים שהוא מסוגל לעשות, ואמרתי לסוכן 'תקשיב, אני רוצה אותו אצלי, חי או מת בשקית'. הוא ניסה להסביר לי שהוא לא מייצג אותו, אבל עניתי לו 'לא נורא, תביא לי אותו'. אז הוא הביא".
טאקר, שמשתכר כיום 7.6 מיליון דולר ביוסטון, חתם על חוזה בגובה 160 אלף דולר באולם הפחים. "הוא התחיל די חלש", מספר דורסמן. "כולם התלוננו שפי.ג'יי לא קולע מבחוץ ובכלל לא זורק. עופר חרותי, העוזר שלי, בא אליי ואמר 'מיקי, מה עושים?', אבל ביקשתי סבלנות, ובסוף הוא נחת". נחת בהחלט: בעשרת המשחקים הראשונים שלו בישראל קלע טאקר 10.9 נקודות, וב-18 האחרונים קפץ ל-17.6 (פלוס צלחת). את העונה כולה סיים עם שש שלשות, אחת יותר מאשר במשחק האחרון ביוסטון.
מבחינתו של טאקר עצמו יש הסבר די הגיוני לפריחה המחודשת ברוקטס. "הם [הארדן ופול] מקבלים כל כך הרבה תשומת לב, ואתה רק צריך למצוא את העמדה הנכונה כדי לקבל את הכדור", אמר בתום הסדרה מול הג'אז. "אנחנו מאמינים אחד בשני, כל הספסל מאחורינו, לא משנה מי עולה לשחק. על זה אנחנו עובדים כל הזמן".
אנתוני לאון (פי.ג'יי) טאקר חגג בשבוע שעבר 33, ועשה זאת בסטייל. באימון שלפני המשחק האחרון, בעודו משוחח עם נציגי התקשורת, ניגש אליו המאמן מייק ד'אנטוני ושאל "תגיד, יש לך יום הולדת היום?". כעבור כמה דקות, כשהקבוצה התכנסה במרכז המגרש, כולם כבר שרו לו את השירים המסורתיים, וזה היה רק הפרומו לחגיגה הגדולה שלו נגד יוטה.
בווריירס מתכוננים מטבע הדברים להארדן, לפול, לקלינט קפלה, לאריק גורדון ואולי לטרבור אריזה, אבל סטיב קר יודע היטב שעליו לחשוש גם מטאקר. במשחק פתיחת העונה, רגע לאחר שדגל האליפות הונף באורקל ארנה, חזרו שחקני הרוקטס מפיגור של 17 נקודות וקילקלו את החגיגה עם ניצחון חוץ 121:122. על הקליעות המכריעות מקו העונשין היה חתום טאקר, בדרך ל-20 נקודות ולשיא קריירה ב-500 הופעות בליגה; אפילו סל הניצחון שקווין דוראנט קלע עליו התברר כמעט מדי ומאוחר מדי, ונפסל.
"בכל פעם שאתה פוגש מישהו כל כך תחרותי, אתה חייב לכבד אותו", פרגן לברון ג'יימס, לאחר שטיאטא עם קליבלנד את טאקר וטורונטו בפלייאוף אשתקד. "מאז ששיחקנו יחד כשהיינו ילדים, הוא היה כזה. הוא תמיד משאיר הכל על המגרש, ומבחינתי כיף להיות חלק מדבר כזה, גם כיריב".
טאקר, וזה אולי הנתון המעניין ביותר לגביו העונה, הוא היחיד מבין 24 שחקני הסגל של הרוקטס שהופיע בכל 92 המשחקים שקיימה הקבוצה. נראה שהפורוורד מצא סוף סוף את המשבצת האידיאלית עבורו. במשך שנים הוא הסתובב מתחת לרדאר; נדד בין שש קבוצות בחמש מדינות שונות באירופה, שיחק אצל שלושה מאמנים ישראלים (דורסמן, דן שמיר ושרון דרוקר) וקיבל צ'אנס בודד ביורוליג, שגם אותו לא ממש הצליח למנף במדי באמברג, אבל ב-2012 קיבל סוף סוף את הצ'אנס האמיתי ב-NBA והפך לשחקן מרכזי בפיניקס. זה היה נחמד, אבל לא מושלם: אפס הופעות היו לו בפלייאוף עד המעבר לראפטורס במהלך העונה שעברה. עכשיו הוא מוכיח, בפעם הראשונה, שהוא ראוי לרמות הגבוהות ביותר.
אז איך הוא התפספס במשך כל כך הרבה שנים? לא בטוח שהשינוי של טאקר בא בכלל ממנו, אלא מהמשחק עצמו. "בתחילת דרכו, לא היה הרבה ערך לשחקנים כמוהו", אומר שמיר, שקיבל אותו לבני השרון בשליש האחרון של עונת 2009/10. "הפורוורד האתלטי ההגנתי, שיכול לעשות כל כך הרבה, הפך לעמדה קריטית במסגרת השינויים שהכדורסל העולמי עבר. יש המון שחקנים כמוהו, שחקני 'צווארון כחול', פועלים, אבל הוא המשלים האידיאלי לקבוצה מושלמת. הוא יכול לשחק בארבע וחצי עמדות, הוא עובר בחילופים אוטומטיים, הוא קשוח, הוא לא 'גרידי'".
"השאלה שצריכה להישאל לגבי שחקן מסוגו של טאקר היא 'על כמה עמדות אתה מסוגל לשמור'", מנתח מומחה ה-NBA הוותיק ירון טלפז. "דווקא מול גולדן סטייט, בשיטה הייחודית שלה, טאקר יכול להיות אטרקטיבי במיוחד, כי הוא מסוגל לשמור על כל שחקן מהחמישה שיהיו על הפרקט. לא רבים השחקנים שבאמת יכולים להפריע לכוכבים הגדולים, והיחיד שממש הצליח בזה היה קוואי לאונרד. דונובן מיטשל מיוטה קלע לא מעט סלים על טאקר בסדרה האחרונה, וזה לא מוריד מערכו כשומר מצוין. בוא נגיד שד'אנטוני ישמח בכל חילוף שיותיר את פי.ג'יי מול השחקן עם הכדור, ולא משנה מי זה יהיה".
אלא שאי אפשר לספר את סיפורו של טאקר רק מהפן ההגנתי. חמש השלשות שצלף במשחק האחרון מול הג'אז אינן מקריות; גם במשחק העלייה לחצי גמר המערב, כשיוסטון הכניעה את מינסוטה, הוא ירה 5 מ-7 והפך לסוג של קלאץ' פלייר. בפלייאוף הוא הקפיץ את ממוצע הנקודות שלו מ-6.1 לתשע, ואת האחוזים לשלוש מ-37.1 ל-45.8.
"הוא ה-3&D הקלאסי", מוסיף שמיר, "שמקבל את מספר הזריקות המוגבל שלו, והוא לגמרי בסדר עם זה, וקולע אותן באחוזים גבוהים מאוד, כחלק מתהליך מאוד ממושך שעבר. הוא נע הרבה ללא כדור, ועושה את הנזק שלו ליריבה גם בלי לקלוע הרבה נקודות". טלפז מסכים: "הוא פשוט מתאים בצורה מושלמת להתקפה של יוסטון. יש בו את החידוד, את האקסטרה. הקשיחות שאנחנו מכירים ממשחק ההגנה שלו באה לידי ביטוי גם בצורה שבה הוא הולך לסל, וזה מה שאתה מחפש בצוות המסייע שלך".
טאקר עצמו לא שוכח את הימים היפים בישראל. "אחרי שזכינו באליפות, רצנו לאוהדים מאחורי הסל ועלינו אליהם", אמר לנציג "הופס ישראל" שפגש אותו בסיום אחד המשחקים בעונה שעברה. "היינו בתוך הקהל, זה אחד מרגעי השיא בקריירה שלי. בחיים לא ראיתי אוהדים שאוהבים כל כך כדורסל ואוהבים כל כך את הקבוצה שלהם. הפועל חולוניה!".
אלא שהיו גם ימים פחות יפים, כפי שנזכר דורסמן. "כמה ימים אחרי פיצוץ החזיז במלחה, פי.ג'יי בא אליי יחד עם עוד ארבעה שחקנים, ואמר שהוא רוצה לטוס הביתה לארה"ב ושהוא לא בטוח שיחזור. אחר כך אמא שלו התקשרה ואמרה לי 'אתה זוכר שהבטחת לי שלא מסוכן בישראל'... אתה מבין, הוא היה סוס יאור, סופרסטאר, ושלח את אמא שלו לבכות לי. אבל זה האיש. הוא תמיד כיבד את ההורים שלו, וזה חלק מהקסם שלו. בסוף טיפלנו בזה כמו שצריך, נתנו לו לטוס לכמה ימים, הוא חזר והשאר היסטוריה".
שמיר: "הוא הגיע אלינו במרץ 2010, ונהניתי מכל רגע. בשבילי, כמאמן, שחקנים כמוהו הם נכס. הוא פרטנר לאורך כל הדרך, נותן כבוד לכל פרט במשחק, משקיע בכל פוזשן, בא לעבוד יום אחרי יום, אף פעם לא שלילי. הוא הגיע כבר ככוכב, על תקן MVP ואלוף לשעבר, וביחד איתו הפכנו מקבוצה שבנויה לא טוב לקבוצה הראשונה שהצליחה לאתגר את מכבי תל אביב בסדרת פלייאוף. הובלנו ב-14 הפרש במשחק החמישי ביד אליהו, ובסוף הפסדנו על סל אחד. כל זה קרה כשפי.ג'יי סוחב פגיעה באזור המפשעה ולא מצליח להיות במיטבו".
ומה יהיה בסדרה עצמה? "אני עדיין חושב שגולדן סטייט פייבוריטית", מסכם טלפז. "אם הרוקטס יעברו אותה, זה בהכרח יהיה לא מעט בזכות הצוות המסייע, שיצטרך להשתלט על כדורי ה-50:50 ולתת את האקס פקטור. בנקודה הזו טאקר ייכנס לתמונה".