"טורונטו, בירת מחוז אונטריו, היא עיר קנדית מרכזית הממוקמת לאורך החוף הצפוני-מערבי של אגם אונטריו. היא מטרופולין דינמית שמפורסמת בגורדי השחקים שלה, בראשם מגדל CN האיקוני. היא נשלטת על ידי לברון ג'יימס מקליבלנד, אוהיו"
(ביל סימונס)
דווין קייסי ככל הנראה יפוטר. דמאר דרוזן וקייל לאורי ככל הנראה ישרדו בקושי, אלא אם יקרה משהו לא צפוי ותימצא הקבוצה שתהיה מוכנה לשאת בחוזי העתק שלהם. סרג' איבקה - שיושב על משכורת עונתית של 21 מיליון דולר - ונורמן פאוול - שמגרד את ה-10 מיליון - יהיו סרח עודף. בנייה מחדש תזעק לשמיים, אבל קרוב לוודאי שתיאלץ להידחות בשנה-שנתיים ולהותיר את המועדון מסונדל.
כך ייעשה למי שמעז לנסות לקרוא תיגר על השליט הבלתי מעורער של המזרח. לברון כבר ידאג להשאיר שם אדמה חרוכה ולהבהיר שאפשר לחסוך את המאמצים ולוותר מראש. ואלוהים יודע כמה הראפטורס התאמצו: אחרי שג'יימס נתן להם שתי סטירות מצלצלות בשנתיים הקודמות, הם לא הרימו ידיים והגיעו לעונה הבאה עם תוכנית עבודה מסודרת שעבדה יופי. סגנון המשחק החדש הוטמע במהירות, הספסל הפך להיות אחד הטובים בליגה אם לא ה-, והתלות המוגזמת בכוכבים ירדה. על פניו, הם עשו הכל נכון. אבל אז בא גל גדול בשם לברון ג'יימס, ושטף את הכל.
זהו כוח העל הנסתר שלו. פרט לביל ראסל, וגם זה בספק, אף אחד לא הטיל אימה שכזו על קונפרנס שלם. שמונה אליפויות מזרח (שבע מהן ברצף), חמש סדרות (בלבד) שנגררו לשבעה משחקים, 13 סוויפים ו-14 קבוצות נטולות תקווה. הוא חירב בדרך קבוצות שלמות, השליך לפח הזבל של ההיסטוריה שושלות עתידיות, העלים שחקנים שהיו אמורים להפוך לכוכבים ותסכל כוכבים שהיו אמורים להפוך לסופרסטארים. כמו לכל גיבור על, גם ללברון יש את הקריפטונייט שלו. למזלו, הוא מסוכסך עם קבוצתו על רקע רפואי ולא משחק כמעט כל העונה. וממילא הוא בכלל במערב.
אז הנה זה: דירוג חמשת הקורבנות הכי גדולים של המאמלל הכי טוב בהיסטוריה.
5. וושינגטון (2006, 2007, 2008)
מאזן מול לברון בפלייאוף: 12:4
הקש ששבר: הפסד 4:2 בסיבוב הראשון ב-2008
היריבות: כבר ב-2006, בהופעת הבכורה של לברון בפלייאוף, הוא הראה קמצוץ ממה שעתיד לבוא. סדרת הסיבוב הראשון מול הוויזארדס נפתחה עם שני משחקים צמודים-צמודים ועוד אחד שנגרר להארכה, במהלכו ג'יימס הראה ניצני קילינג-אינסטינקט עם סל חשוב בשניות הסיום וטראש טוק מפורסם שגרם לגילברט ארינאס להחטיא בצורה מאוד לא אופיינית זריקות עונשין מכריעות. את הסדרה ההיא הוא סיים גם עם שני סלי ניצחון נפלאים, וזו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה, תלוי את מי שואלים. בשנתיים הבאות הוויזארדס, עם אותו גרעין מוכשר ונפיץ, נכנעה שוב ללברון בסיבוב הראשון. הפעם, לשם שינוי, הוא לא היה זקוק למאמץ מיוחד כדי לטאטא אותם.
הקורבנות: אחרי שלוש הדחות רצופות ללברון, הוויזארדס התפרקו לחלוטין. המאמן אדי ג'ורדן פוטר, ג'באריס קריטנטון וארינאס המוכשר כשד שלפו אקדחים בחדר ההלבשה רק כדי לספוג השעיה שבדיעבד תגרום להם להיפלט מהליגה ולהיעלם לחלוטין, ובהמשך גם קרון באטלר ואנטואן ג'יימיסון עברו בטריידים. לימים, יעיד באטלר: "היינו בטוחים שנוכל לנצח אותו. חשבנו שאנחנו הילדים הגדולים שילמדו את הצוציק לקח, אבל הוא השתפר משנה לשנה, ולאט לאט הבנו שהוא הולך להיות האיש שימנע ממנו להגשים את מלוא הפוטנציאל ולהגיע רחוק".
4. שיקגו (2010, 2011, 2013, 2015)
מאזן מול לברון בפלייאוף: 16:5
הקש ששבר: הפסד 4:2 בחצי הגמר האזורי ב-2015
היריבות: ההיתקלות הראשונה בג'יימס בפלייאוף 2010 דווקא נתנה לבולס סיבות לאופטימיות. דרק רוז הצעיר הראה ניצוצות, ג'ואקים נואה הביא את יכולותיו המגוונות גם לפוסט סיזן, וההפסד 4:1 בסדרה גרם לראשי הבולס להאמין שמדובר בטבילת אש חיובית לקראת השתלטות על המזרח. איזו טעות זאת הייתה. בשנים הבאות לברון קיצץ לבולס את הכנפיים בצורה מתמדת ונחושה, הדיח אותם במהירות ובקלות בגמר המזרח 2011 ובחצי גמר 2013, ונעץ בהם את המסמר האחרון עם ניצחון 2:4 שוב בחצי גמר המזרח, בסדרה מיתולוגית שכללה שלשת ניצחון אחרי שלברון מחק לדיוויד בלאט תרגיל ששרטט.
הקורבנות: נכון, הברכיים השבריריות הן אלה שקלקלו לדרק רוז את התוכנית להפוך לפנים של ה-NBA, אבל ג'יימס דאג שגם בשנים שבהן היה כשיר ובשיא היכולת הוא לא יגיע לשום הישג ממשי. חוץ ממנו, היו לבולס גם קורבנות מובהקים יותר. בראש ובראשונה, הקורבנות היו אוהדי שיקגו שהשתכנעו שהקבוצה חוזרת אוטוטו לימיה הגדולים, רק כדי לגלות שלברון הוא מחסום בלתי עביר. אבל גם הנהלת הבולס הייתה קורבן של הנסיבות. לאחר ההדחה המוקדמת על ידי לברון וחבריו ב-2015, המאמן המוערך טום תיבודו פוטר, ובחודשים שלאחר מכן רוז, נואה, לואל דנג וטאג ג'ינסון פתחו דף חדש במקום אחר. וזו הייתה קבוצה שבשלב מסוים נראתה כמו אלופה פוטנציאלית, כן?
"מהיום שבו הגעתי לליגה, אומרים לי שהדרך היחידה להותיר חותם היא לזכות באליפות. אבל איך לעזאזל אפשר לעשות את זה כשעומד בדרך שחקן כמו לברון ג'יימס. אי אפשר לעבור אותו", סיפר לאחרונה ג'ימי באטלר, עוד אחד שהיה מסוגל להגיע להישגים משמעותיים בהרבה במזרח אלמלא לברון.
3. אטלנטה (2009, 2015, 2016)
מאזן מול לברון בפלייאוף: 12:0
הקש ששבר: הפסד בסוויפ בחצי גמר המזרח ב-2016
היריבות: במידה רבה, ההוקס בגרסתם הקודמת היו הראפטורס בגרסתם הנוכחית. בשנים הללו הם יצרו חיקוי לא דהוי, לשם שינוי, של סן אנטוניו, עם כדורסל קבוצתי ונטול אגו שהונחל על ידי שני אקסים של הספרס, דני פרי ומייק בודנהולצר. הם היו קבוצת עונה רגילה פנטסטית, שבשיאה הגיעה ל-60 ניצחונות וסיימה מעל לברון וקליבלנד בראשות המזרח. אבל בכל פעם שדרכיה הצטלבו עם ג'יימס בפוסט סיזן, זה נגמר במפלה כואבת. זה החל עוד ב-2009, עם מפגש בחצי גמר המזרח שהסתיים בסוויפ קליל, ונמשך עם טאטוא נינוח גם בשתי הסדרות הבאות, בחצי ובגמר האזורי.
הקורבנות: במהלך העונה שאחרי ההדחה האחרונה ללברון, עברה אטלנטה מהפכה של ממש והחליטה לפרק את החבילה. עד אמצע העונה הוחלפו כבר ארבעה מתוך שחקני חמישיית קבוצת ה-60 ניצחונות, כשאל הורפורד ודמארה קארול עזבו כשחקנים חופשיים, ובהמשך ג'ף טיג וקייל קורבר הועזבו בטרייד. גם האיש על הקווים - מייק בודנהולצר - ספג לא מעט נזק, ומנייתו לא נסקה על אף שהוכתר כמאמן העונה. בגדול, מקבוצה תחרותית שהתיימרה לאיים על שלטון היחיד של ג'יימס, הפכה אטלנטה תוך שנה לקבוצת טנקינג שמכירה בכך שכדאי לנסות מחדש רק כשג'יימס כבר לא יהיה באזור.
2. אינדיאנה (2012, 2013, 2014, 2017, 2018)
מאזן מול לברון בפלייאוף: 20:10
הקש ששבר: הפסד 4:3 בסיבוב הראשון ב-2017
היריבות: אחרי שנשרו מהפלייאוף חמש פעמים בגלל ג'יימס, הפייסרס בעיקר יכולים להתנחם בכך שהם גררו אותו פעמיים למשחקי 7, דבר שאף יריבה לא גרמה לו מעולם. כך או כך, להוציא את הסדרה האחרונה בסיבוב הראשון של הפלייאוף הנוכחי, בו אינדי הציגה קבוצה שונה לחלוטין, היא נראתה בעידן שלפני כן כמו מועמדת רצינית להפוך לאלטרנטיבה. בפעם הראשונה שהיא נתקלה בלברון בסדרת פלייאוף, כשהיה במיאמי ב-2012, היא אפילו הובילה 1:2. לרוע מזלה, תמיד היה חסר לה דבר מה כדי לנקום בו על על הפעמים שגנז את חלומות גמר ה-NBA שלה.
הקורבנות: אפשר רק לדמיין כיצד היה נראה מסלול הקריירה של פול ג'ורג' אם לא היה סובל מנחת זרועו של לברון מדי שנה. אם היה מצעיד את הפייסרס לאליפות, מה שלא נראה מופרך בכלל כשהיה בשיאו, מעמדו היה אחר לחלוטין כיום. אם לא לברון, אפשר שגם רוי היברט היה הופך לקצת יותר מאפיזודה חולפת ושולית ב-NBA בעשור הנוכחי. בסופו של דבר גם אינדי הבינה שאין מנוס מפירוק והרכבה: היברט הועבר בטרייד, דייויד ווסט עזב מרצונו, המאמן פרנק ווגל פוטר ואפילו פול ג'ורג' יצא לדרך חדשה במערב, הרחק ממוקד הכוח של לברון.
1. טורונטו (2016, 2017, 2018)
מאזן מול לברון בפלייאוף: 12:2
הקש ששבר: הפסד 4:0 בחצי גמר המזרח ב-2018
היריבות: טורונטו, כאמור, בנתה את עצמה לאט ובטוח במיוחד כדי להתמודד עם לברון. בנסיון הראשון בחצי גמר המזרח כמובן שזה לא צלח לה, אבל גם בנסיון השני לא נראו שום סימני שיפור כשחטפה סוויפ מהדהד בגמר. השנה כבר הגיע שלב הנוקאאוט. וזה היה חתיכת נוקאאוט, לא מהסוג שכואב רק בבוקר שלמחרת, אלא מהסוג שמרגישים על הבשר בזמן אמת. ג'יימס חיסל כל שביב של אופטימיות אצל הראפטורס, הן בנוגע לאפשרות להוציא משהו מהסדרה והן בנוגע לאפשרות להגיע להישג כל שהוא בעתיד הנראה לעין.
הקורבנות: דווין קייסי, פעם המוח שמאחורי ההשבתה הכי מרשימה של לברון בפלייאוף, הוא הנפגע העיקרי. ב-2011 הוא עוד מצא, כאמור, נוסחה מרשימה כדי להצר את צעדיו של לברון כששימש עוזר מאמן דאלאס. מאז ג'יימס דואג לאמלל אותו כמעט מדי שנה. גם ההנהלה של הראפטורס היא קורבן: במשך שנים היא בנתה את הקבוצה הטובה בהיסטוריה של הראפטורס, אבל שוב ושוב מתברר שכל מאמציה יורדים לטמיון. ספק אם אי פעם תוכל טורונטו להעמיד קבוצה יותר, וגם אם כן, ספק גדול עוד יותר אם תוכל לשים בצד את השדים מהעבר עם לברון.
בונוס: בוסטון (2018 - 2023)
בראד סטיבנס יהיה הקורבן הבא?
