היה זה שער עצמי הזוי במיוחד. שלב הבתים בליגת האלופות היה קרוב כאשר יאנג בויז קיבלה הגרלה נוחה יחסית מול צסק"א מוסקבה בפלייאוף ותקפה במשך 90 דקות במשחק הראשון בבית. סגנית אלופת שוויץ בקושי נתנה לרוסים לעבור את החצי, והם הסתפקו בהרחקות סתמיות. בזמן פציעות, אחד הכדורים ללא כתובת נחת ליד הבלם המקומי קאסים נוהו. הגנאי, שכלל לא היה תחת לחץ, הקפיץ בראשו ואז נגח בנגיעה השני לעבר השוער דויד פון באלמוס, מבלי להבחין שזה יצא לשפת הרחבה. הכדור החלש התגלגל לאיטו לכיוון המסגרת, בעוד פול באלמוס האומלל רודף אחריו. הוא לא הספיק. צסק"א ניצחה 0:1 מבלי לאיים ברצינות על השער.
בשוויץ לא ממש הופתעו. אם יש קבוצה שצפויה להבקיע כך נגד עצמה, זוהי יאנג בויז. היא מתמחה בכשלונות ביזאריים. המציאו אפילו מילה, אותה ניתן לעברת בערך כמו "לייאנגבייז", אשר משמעותה להפסיד כאשר הניצחון כבר מונח בכיס. תראו את סרטון ההחמצה הכפולה כאן למטה. ההחטאה הגיעה כאשר החבורה בצהוב-שחור היתה אמורה לעלות ליתרון 1:3 על אראו. המשחק הסתיים בתיקו 2:2. זו תמצית קיומה של יאנג בויז. אוהדיה רגילים לסבול, פיתחו ציניות מיוחדת ולא לוקחים דבר כמובן מאליו. הם תמיד מוכנים לגרוע מכל.
גם יתרון 13 נקודות לא הספיק ב-2010
והרי איך אפשר אחרת? האליפות האחרונה של המועדון היתה לפני יותר משלושה עשורים, ב-1986, וגם היא הושגה בתום בצורת נוספת 36 שנה. שנה מאוחר יותר הגיעה הזכיה האחרונה בגביע השוויצרי - ומאז כלום. התפרקויות ברגע האמת הפכו לשגרה. ב-2008, למשל, בזבזה יאנג בויז את ההובלה בחודש המכריע כאשר הפסידה שלוש פעמים בחמשת המחזורים האחרונים, כולל 2:0 במשחק העונה במחזור הנעילה בבאזל אשר זכתה בתואר על חשבונה. ב-2010 הפיאסקו היה גדול וכואב יותר, כי נציגת ברן דורגה בפסגה במשך כל העונה, ובשלב מסוים צמח היתרון ל-13 נקודות. שבועיים לתום העונה היא עדיין הובילה בהפרש שלוש נקודות מבאזל, אבל אז הובסה 5:1 בלוצרן, התייצבה שוב למשחק העונה נגד באזל כשהיא חייבת לנצח, והפסידה 2:0.
הכשלונות בגביע היו לעתים גרוטסקיים לא פחות, קל וחומר כאשר לוקחים בחשבון שמשחקי הגמר מתקיימים באיצטדיונה הביתי של יאנג בויז בברן. ב-2006 היא הפסידה בפנדלים לסיון ששיחק אז בליגה השניה. ב-2009 היא הובילה 0:2 בגמר נגד אותה סיון, אבל נכנעה 3:2. המחדל האחרון התרחש בעונה שעברה, כאשר יאנג בויז הצליחה איכשהו לשמוט יתרון 0:2 ברבע הגמר מול וינטרטור מתחתית הליגה השניה, לסיים ב-2:2 ולהפסיד בפנדלים. פרשנים רבים דרשו אז את ראשו של המאמן האוסטרי אדולף הוטר. "חוזהו נחתם עד 2018, אבל צריך לוותר על השנה האחרונה. המנהל הספורטיבי כריסטוף שפיכר צריך לפעול בנחרצות, ללא רחמים", נכתב בבולבארד-בלאט.
כוכב עבר של דורטמונד כסקאוט הראשי
למזלה של יאנג בויז, כריסטוף שפיכר לא הקשיב. הוא עצמו קודם לתפקיד רק בספטמבר 2016, אחרי שהמנהל הספורטיבי הקודם פרדי ביקר הועזב, אבל החליט לא לבצע מהפכות. הוא בחר לשתף פעולה בהרמוניה עם הוטר שהגיע ליאנג בויז מזלצבורג ב-2015, ועם הסקאוט הראשי סטפן שפויזה. השלישיה נאלצה להתמודד בקיץ עם קיצוץ תקציבי עליו החליטו הבעלים, האחים אנדי והאנס-יורג ריס, אשר מאסו בהיעדר ההישגיות. על אף ההשקעה הכספית המשמעותית, סיימה יאנג בויז כסגניתה של באזל במשך שלוש שנים רצופות, וההפרש בין השתיים היה גדול מאוד. לכן הוחלט על מודל פיננסי שונה, עם דגש על מכירת הכוכבים. הקשר הנבחרת המבטיח דניס זקאריה עזב לבורוסיה מנשנגלדבאך, הכשרון הצרפתי יוריק ראבה נסע לפרייבורג. יאנג בויז נאלצה להתבסס על צעירים שצמחו באקדמיה, וזה בהחלט הלם את השם. זה גם הניב את ההצלחה, בזכות הנסיון של הצוות המקצועי.
כי יש להם שלישיה עם קבלות. הוטר השתייך בזמנו לסגל נבחרת אוסטריה ושיחק עם זלצבורג בגמר גביע אופ"א ב-1994. הוריו גרמו לו עוול, בלשון המעטה, עם השם הפרטי שהפך לנדיר במיוחד אחרי מלחמת העולם השניה, והמאמן עצמו מעדיף את הקיצור אדי כדי להימנע מהאסוציאציות ההיסטוריות. כאשר הסובבים מצליחים להתעלם מהן, הם נחשפים לאדם כריזמטי בעל כושר מנהיגות. שפיכר, רק בן 40, הוא מגן נבחרת שוויץ שנטל חלק במונדיאל ב-2006 ובשתי אליפויות אירופה. בתפקידו הנוכחי הוא דרש לקבל את כל הסמכויות על ההחלטות המקצועיות במועדון, ולא אפשר לבעלים לפעול מבלי להתייעץ איתו, כפי שנהגו לעשות בעידן המנהלים הספורטיביים הקודמים. הוא עבד בתפקיד בכיר באקדמיה לפני הקידום ומכיר את הפוטנציאל שלה לעומק. שפויזה הוא, כמובן, הדמות המפורסמת ביותר במועדון, כחלוץ עבר מפואר של בורוסיה דורטמונד. הסקורר, שזכה בשתי אליפויות גרמניה ובליגת האלופות ב-1997, וקרע רשתות ביאנג בויז בשלהי הקריירה מנצל את קשריו הענפים לאיתור כשרונות, בין היתר באפריקה.
"חייבים להיות מוכנים כשבאזל תיחלש"
שפויזה הוא לא החוט המקשר היחיד לדורטמונד. המועדונים חולקים צבעים זהים, וגם השקפת עולם דומה, מבחינת המבנה העסקי והכדורגל נטו. הגישה הטקטית של הוטר מזכירה את דורטמונד של יורגן קלופ - לחץ אגרסיבי וגבוה מאוד, ומעבר מהיר להתקפה כאשר הקבוצה חוטפת את הכדור. ההמשכיות נשאה פרי בעונתו השלישית בתפקיד, ויאנג בויז ניצלה עד תום את הבעיות של באזל שנמצאת בתקופת מעבר. הקבוצה החזקה בשוויץ, שזכתה בשמונה אליפויות רצופות ומשחקת בקביעות בליגת האלופות, נקלעה למשבר. "אנחנו צריכים להיות מוכנים כאשר באזל תהיה חלשה יותר", נהג לומר שפיכר. זה קרה מוקדם מהצפוי, אבל מבחינת יאנג בויז השאלה המרכזית היתה פשוטה - הייתכן שלא יפשלו?
יש לומר כי השינויים בסגל והתבוסה הביתית 4:0 לשכנה הקטנה טון באוגוסט לא בישרו טובות. הציפיות היו נמוכות, וייתכן שזה סייע. ללא לחץ, הצעירים של יאנג בויז פרחו, וגם הוותיקים תרמו את חלקם. החלוץ הצרפתי בן ה-34 גויאם הוארו, פעם שחקן הרכב בפריז סן ז'רמן ובעל חמש הופעות בנבחרת, נכנס לכושר הבקעה פנומנלי עם 12 שערים מאז פברואר. הקשר הסרבי היצירתי מיראלם סולימאני, פעם הבטחה גדולה מאוד באיאקס, נותן את העונה הטובה בקריירה בגיל 29, אחרי שאיכזב מאוד בברן בשנים הקודמות. הקפטן בן ה-34 סטיב פון ברגן, בלם הרטה ברלין בעשור הקודם, הוא הלב והמנהיג. סביבם נבנה סגל תוסס, שכולל את החלוץ הצנום רוז'ה אסאלה אשר הובא על ידי שפויזה בקיץ מקונגו. אפילו נוהו התאושש מהשער העצמי הקטסטרופלי ועשוי להימכר לליגה גדולה בקיץ.
הכדורגל התקפי, סוחף ומרגש, אבל הסיפור הפיקנטי ביותר שייך דווקא לשוער. קוראים לו מרקו וולפלי, והוא כבר בן 35, אבל הצטרף ליאנג בויז אותה אהד מילדות לפני 20 שנה. הוא חווה אינספור אכזבות, היה בין הגיבורים הטרגיים שפיספסו אליפויות ב-2008 וב-2010, והוספד מזמן כמפסידן הגדול. הוא איבד את המקום בהרכב עוד ב-2014, אבל נותן נאמן למועדון וישב על הספסל, עד שפציעות של מתחריו החזירו אותו אל בין הקורות בפברואר האחרון. האוהדים היו סקפטיים, אבל הוטר הצהיר: "אנחנו סומכים על מרקו". והוא צדק. וולפלי סיפק אתה סחורה, ועשוי לזכות בתואר הראשון בחייו.
בעצם, הוא קרוב לשני תארים. אחרי ניצחון על באזל בחצי גמר הגביע, יאנג בויז חולמת על דאבל. בליגה, היא מדורגת 13 נקודות לפני באזל כאשר נותרו חמישה מחזורים לסיום, וניצחון בשבת על לוצרן יכתיר אותה וישים קץ לרצף 32 שנה ללא אליפות. כל הכרטיסים למשחק נמכרו מיד אחרי שהוצעו למכירה, ובעיריית ברן מעריכים כי כ-100 אלף איש ייצאו לרחובות כדי לחגוג אם התואר אכן יובטח. ההתרגשות בשיאה, אבל אנשים מפחדים לדבר בפה מלא על ההישג. הם חוששים, באמת ובתמים, כי יאנג בויז, שטרם נוצחה ב-2018, עוד מסוגלת להפסיד את כל המשחקים שנותרו לה. כי זו המסורת שלה - לזרוק לפח אפילו את ההזדמנויות הטובות ביותר. הם מסוגלים "לייאנגבייז" הכל.
לראיה - הבעלים אנדי ריס הלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 75, ולא יזכה לראות את האליפות המסתמנת. הניצחון 1:4 על לוזאן הוקדש לזכרו, וכך יהיה עם כל הדאבל. האם הוא אפשרי? אחת הלוזריות המסורתיות של אירופה מקררת את בקבוקי השמפניה, אבל בבאזל ממתינים לשערים העצמיים.
