"איסקו הוא שחקן שאני אוהב", אמר ג'ולן לופטגי כאשר מונה למאמן ספרד. אהבה - זו המילה שהוא בחר, בלי לחשוב פעמיים, בלי להסס. במובן מסוים, לופטגי דיבר כמו אוהד. הוא יושב על הספסל ונהנה מהביצועים של איסקו, התחבולן היצירתי שמסוגל להפתיע את כולם ולהמציא טריק חדש בכל רגע נתון. והוא לא רוצה למנוע מעצמו את ההנאה הזו. הרי הוא מקבל את ההחלטות, אז הוא יתן לאיסקו חופש פעולה מלא, גם אם הקשר אינו זוכה לכך בריאל מדריד. ואיסקו יחזיר לו אהבה משלו.
הרומן הזה נמשך כבר זמן רב. הוא התעצם במיוחד עוד בקיץ 2013, כאשר ספרד זכתה באליפות אירופה עד גיל 21, והאוהדים שצפו בנבחרת האדומה בירושלים, בנתניה ובפתח תקווה ראו את השלד המתהווה. איסקו היה שם עם טיאגו, קוקה, אלברו מוראטה, רודריגו, וגם דויד דה חאה עמד בין הקורות. זה הדם החדש שספרד רצתה להזרים למערכת במסגרת חילופי הדורות, וזו הסיבה בגללה נבחר לופטגי דווקא לתפקיד במקומו של ויסנטה דל בוסקה. "הדור הקודם היה אחד הטובים בהיסטוריה של הכדורגל העולמי. לא הוגן לעשות השוואות", אמר אז הבוס החדש, אבל הוא סמך על חניכיו מהנבחרת הצעירה בעיניים עצומות.
"יש לי מזל לשחק עבור לופטגי"
וגם איסקו ידע שחייו בנבחרת הולכים להשתנות לטובה. הרי הוא מת על הגישה של לופטגי. "יש לי מזל שהמאמן נותן לי חופש לנוע לכל מקום שבא לי. אני חושב שזה המפתח להצלחה שלנו. שחקני הקו הקדמי שלנו ניידים מאוד, ואנחנו יוצרים זה לזה המון אופציות מסירה באמצעות תנועה לשטחים הפנויים. להגנת היריב קשה הרבה יותר לשמור עלינו כשאנחנו משחקים כך", הוא אמר לפני המפגש עם הולנד באיצטדיון המושבה. ואז הוא הבקיע ב-0:3 על הכתומים. ואז הוא מצא את הרשת גם ב-0:3 על נורבגיה בחצי הגמר. ואז הוא דייק בפנדל ונתן משחק ענק גם ב-2:4 בגמר מול איטליה באיצטדיון טדי.
העתיד נראה אז מזהיר. שבוע מאוחר יותר, שילמה ריאל למלאגה 30 מיליון יורו תמורת היהלום, והיו שהישוו את הפוטנציאל שלו לזינדין זידאן. והנה לכם, איסקו מסיים עונה חמישית בסנטיאגו ברנבאו, ועדיין לא הצליח לבסס את עצמו כשחקן הרכב. בקבוה שבנויה סביב כריסטיאנו רונאלדו, אף מאמן לא הרגיש נוח להפקיד אצלו את המפתחות לניהול המשחק. הסגל עמוס מדי בכוכבים, והתעוזה הטבעית של איסקו נתפסת לא פעם כחסרון. זה גם היה התסריט בנבחרת של דל בוסקה, והדבר עירער בסופו של דבר את הבטחון העצמי של הקשר.
דל בוסקה התלונן על ראוותנות יתר
לקראת המונדיאל בברזיל לא כלל דל בוסקה את איסקו אפילו בסגל המורחב, בעיקר כי הוא ישב על הספסל במשך שבועות ארוכים מדי במדריד בשלהי העונה. במוקדמות יורו 2016 היו ניצוצות מבטיחים, והתקשורת יצאה מגדרה כאשר הכוכב הצעיר שלח כדור מרהיב לחיבורים של בלארוס בתחילת הקמפיין, אבל דווקא אחרי המשחק המוצלח שפך עליו דל בוסקה דלי של מים קרים. "איסקו צריך ללמוד כי הוא ראוותני מדי", הצהיר המאמן הלאומי. זה בערך הדבר האחרון שהוא רצה לשמוע, כי המשחק שלו מבוסס על ראוותנות. תוציאו ממנו את הברק, ותקבלו שחקן אחר לגמרי. "למדתי כדורגל ברחוב", הוא מגדיר את עצמו, והקהל מעריץ אותו בדיוק בגלל זה.
אז איסקו לא השתנה, ואולי זה עלה לו במקום בסגל לאליפות אירופה. הוא נופה ברגע האחרון, ודל בוסקה הצהיר: "גם אלה שלא זומנו הם שחקנים איכותיים שראויים לשחק, אבל אני יכול לקחת רק 23". אפשר להבין מדוע הוא חיפש איזון בסגל, והעדיף להסתמך על ססק פברגאס לצד אנדרס אינייסטה ודויד סילבה, כאשר טיאגו משמש גיבוי על הספסל. אבל כאשר ספרד הודחה על ידי איטליה בשמינית הגמר, בעוד דל בוסקה שולח כמחליפים את אריץ אדוריס, לוקאס ואסקס ופדרו, היעדר האופציה היצירתית זעק לשמיים. גם כאשר מגוון האפשרויות כה רחב, יכולה להיות לו תרומה ייחודית מאוד.
צמד מכונן מול איטליה בדרך להעפלה
לופטגי מבין את זה טוב מכולם. הוא אמנם לא העניק לאיסקו מקום בטוח בהרכב, כי בנבחרת ספרד הכבוד הזה שמור רק לאינייסטה, אבל הוא העניק לו גיבוי מוחלט. הוא הסיר את סימני השאלה שריחפו מעליו ונתן לו להרגיש רצוי. איסקו שוב היה בבית, בדיוק כמו בנבחרת הצעירה. כפי שהגדיר זאת לאחרונה העיתון אל פאיס, הנבחרת הפכה למקום מפלט עבור הקשר. זו השמורה בה הוא לא נמצא במבחן תמידי. המאמן מקבל אותו כמו שהוא, ואוהב אותו כמו שהוא. ולכן הוא מקבל ממנו את המיטב.
לא לחינם היה איסקו זה שהכריע עבור ספרד את המשחק החשוב ביותר במוקדמות המונדיאל. כאשר אירחו האדומים את איטליה בספטמבר בסנטיאגו ברנבאו, הוא שלח כדור חופשי אמנותי לרשתו של ג'יג'י בופון, השלים צמד עוד במחצית הראשונה, שיגע לחלוטין את היריבה ונבחר למצטיין בניצחון 0:3. "היה קשה מאוד להתמודד איתו. אפילו ליאו מסי לא עושה דברים כאלה", העיד מרקו וראטי. "איסקו הופך לכוכב גדול", טען לופטגי. אפילו בריאל הסכימו, ושבוע מאוחר יותר הוארך חוזהו במועדון עד 2022.
זו היתה התקופה בה נדמה היה כי הוא באמת במסלול המראה אצל זידאן. איסקו סיים את עונת 2016/17 ברגל ימין, היה לשם שינוי בהרכב בגמר ליגת האלופות וסיפק מחצית שניה נהדרת מול יובנטוס, וגם את העונה הנוכחית נפתחה נפלא מבחינתו. אלא שאז, כמו תמיד, הוא נדחק שוב לשוליים, והשמועות על עזיבתו האפשרית נפוצו מאוד ב-2018. היו אפילו דיווחים לפיהם ביקש זיזו מהנשיא פלורנטינו פרס למכור את איסקו בקיץ הקרוב, אם כי מהימנותם מוטלת בספק גדול מאוד. באופן פומבי, הכריז הצרפתי: "אני מקווה שאיסקו ישחק בריאל עד סוף הקריירה", אך ברור כשמש שזה מנוגד לאינטרס של השחקן עצמו. הוא אוהב את הכדור יותר מכל, ובמדריד הוא לעולם לא יהיה הכינור הראשון.
האהבה תנצח?
"המצב של איסקו ומרקו אסנסיו בריאל מדאיג. הייתי רוצה שיקבלו דקות משחק רבות יותר", הודה גם לופטגי לקראת משחקי הידידות מול גרמניה וארגנטינה. אלא שהדאגה הזו לא פגעה בהערכתו כלפי השחקן, והוא היה נחרץ מאוד בנושא: "יש הבדל בין קבוצה לנבחרת. אנחנו מקבלים החלטות על סמך הניתוחים שלנו". לפי הניתוחים האלה, איסקו מסוגל להיות האמן החופשי, ואתמול הוא הבקיע את השלישיה הראשונה בחייו.
אז נכון, ארגנטינה הופיעה בהרכב חסר, ובאופן כללי אסור להגזים בחשיבות במשחקי ההכנה. ובכל זאת, 1:6 זו תוצאה מכוננת, ואיסקו זהר, נהנה עד הגג לשתף פעולה עם אינייסטה, טיאגו ואסנסיו. כמו תמיד אצל לופטגי, הוא לא הוגבל למשבצת אחת. הוא הופיע מימין, משמאל ובמרכז, החליף מקומות עם חבריו, השתדל להיות פנוי לקבל את הכדור, וגם חילק אותו בנדיבות. הוא הגיע בקלות למצבי ההבקעה וניצל אותם ביעילות. הוא בנה גם את השער של טיאגו, והותיר טעם של עוד כאשר הוחלף בדקה ה-76. סביר להניח שנקבל עוד ברוסיה. המחשבה על כך מעלה חיוך על פני כל אוהד של כדורגל טהור ושמח, ובספרד מקווים שהאהבה של לופטגי תנצח