עולם הכדורגל מסוגל לספר לנו סיפורים יוצאי דופן במגרש ומחוצה לו. אחד מהם הוא זה של ניית'ן אוקוי, שחקן הגנה בן 22 בעל אזרחויות ניגרית, פולנית וישראלית. אוקוי, שמשחק כבלם ובמידת הצורך יכול גם לתפקד כקשר אחורי, התחיל עם הכדורגל בגיל די מאוחר. הוא נולד בישראל לאב ניגרי שהגיע לעבוד בישראל ולאם פולנייה שהגיעה ללמוד. בגיל חמש עזב.
מתל אביב נדד לניגריה, שם שיחק באופן לא מקצועי ברחובות ובהמשך נחת באנגליה. הוא זכה למלגה מקרדיף סיטי ושיחק בקבוצת הנוער שלה, עד ששוחרר בגיל 18. "שלב השחרור היה מאוד קשה", הוא משחזר. "התחלתי לשחק בליגות הנמוכות באנגליה ואפילו עברתי לליגה השנייה בפינלנד. חזרתי שוב לאנגליה עד שהגעתי לקראולי טאון מהליגה הרביעית".
איך הייתה הדרך לקראולי טאון?
"אם להיות לגמרי כן, החיים שלי ככדורגלן לא הלכו בצורה חלקה. לא קל לגור בלונדון, מקום בו המון אנשים מנסים להפוך לכדורגלנים. החברה לפעמים יוצרת גישה מוטעית בנוגע לאיך שחקן כדורגל צריך להיות. אל תבין לא נכון, אני מת על זה. אהבתי את האתגר לגדול בסביבה לא קלה, בה אמרו לי שהצלחה בכדורגל היא בלתי אפשרית. אבא שלי תמיד לקח אותי ואת אחי לשחק כדורגל בפארק, ושם התאהבתי במשחק. בגיל נוער קיבלתי מלגה מקרדיף, דבר שכולם חשבו שבלתי אפשרי. אני עדיין לא יודע איך עשיתי את זה, אבל מרגע שהשגתי אותה חיי השתנו לחלוטין. הפכתי למקצוען".
לאחרונה עזבת גם את קראולי טאון. מה הלאה?
"כן, עזבתי בינואר האחרון במטרה למצוא קבוצה שתיתן לי יותר דקות משחק. אני רוצה לשחק באופן קבוע. כרגע אני שחקן חופשי ובוחן את האופציות שלי מקרוב במטרה למצוא את המקום הנכון ביותר עבורי. החלום הוא לשחק ברמות הגבוהות ביותר שניתן לשחק בהן".
התאמנת תחת הארי קיוול, חתיכת שם
"זה נכון, קיוול (שחקן נבחרת אוסטרליה, ליברפול ולידס יונייטד לשעבר) אימן אותי בקראולי והוא אחד מהמאמנים הטובים ביותר שהיו לי. כולם יודעים שהוא היה שחקן נהדר, אבל הוא גם מאמן כזה. בכל אימון ומשחק ניסיתי ללמוד ממנו ומהדרך שבה הוא רואה ומבין את הדברים. אני מכוון לגבהים דומים לשלו, ואני מאמין שאגיע לשם".
מה אתה זוכר מישראל?
"נולדתי בתל אביב ואני זוכר שגרתי לא רחוק מהחופים היפהפיים. ההורים שלי עבדו ולמדו בזמן שהם נפגשו, ואני מאמין שהם הגיעו לישראל כדי לחפש התחלות חדשות בחיים. אנחנו עדיין בקשר עם חברים מישראל ולאחרונה חידשתי את הקשר עם הסנדקית שלי, שזה עניין גדול עבורי. לא חזרתי מאז גיל חמש, אבל כל המשפחה מתכננת טיול קיצי לישראל בקרוב וכולנו מתרגשים. נבקר את האזור שבו גרנו ואת החברים שלנו. אני בעיקר מצפה לביקור בחופים, כי אין לנו כאלה בלונדון ובישראל יש את החופים הכי טובים. נבקר גם באילת, מקום שאני זוכר שמאוד התלהבתי ממנו כילד".
בעמוד הטוויטר שלך הגדרת את עצמך כניגרי-פולני-ישראלי. מה המשמעות?
"אני ניגרי, פולני וישראלי גם יחד ואני מרגיש שאני הכל בבן אדם אחד. גרתי במספר ארצות, דיברתי מספר שפות וחוויתי המון תרבויות שונות. יחד עם זאת, אני מוקיר את העובדה שאני ישראלי, זה לא דבר שאני שוכח. נולדתי שם ויש לי זיכרונות ילדות מדהימים, בעיקר מהגן. אני זוכר את בית הספר, שם הכרתי את חבריי הראשונים והכרתי את הכדורגל, שהפך לאהבת חיי. אני מתגעגע לתרבות הישראלית ולאנשים. למדתי הרבה כשגדלתי שם".
זוכר משהו בעברית?
"רק דברים פשוטים. 'שלום', 'בוקר טוב', 'מה שלומך' ו'תודה רבה'. די חבל לשכוח שפה יפה כמו עברית, אבל זה קורה עם שפות כשלא משתמשים בהן. פשוט שוכחים".
הרגשת שייך בישראל?
"בהחלט, זה הבית. הרגשתי שייך לחלוטין למרות שלא הייתי יהודי. היו חגים יהודיים ומסורות מסוימות שחגגנו כמשפחה. אני זוכר את זה במיוחד בגן, מקום בו יש לי את מירב הזיכרונות מהתרבות הישראלית והיהודית. שאר הילדים גם התייחסו אליי ממש יפה, נהניתי מכל רגע".
הכדורגל הישראלי אומר לך משהו?
"אני מכיר כמה קבוצות ישראליות, גם מהילדות אבל בעיקר כאלה שהצליחו יפה באירופה. תמיד כשקבוצה ישראלית הצליחה באירופה זכרתי את שמה כי זה סיקרן אותי יותר משזה מסקרן אנשים אחרים. אני מכיר את מכבי חיפה, הפועל תל אביב, הפועל חיפה והפועל באר שבע. אני לא יודע הרבה על נבחרת ישראל, אבל כשהיא משחקת ויש שידור זה מעניין אותי ואני צופה מדי פעם".
אתה לא רק כדורגלן, אתה גם אמן
"אני אוהב לשפר את עצמי כאדם וללמוד דברים חדשים. אני מאוד יצירתי ואומנותי, אני קורא המון ספרים ומצייר. פתחתי גם עמוד אינסטגרם שבו אני מפרסם את יצירותיי. חשוב לי להתפתח כל הזמן כבן אדם ואני מאמין שזה גם משקף את האישיות שלי על המגרש ועוזר לי".
איך נראה העתיד שלך ככדורגלן?
"יש לי מטרה ברורה - להגיע כמה שיותר גבוה, ואין לי ספק שאתקדם ואגיע לליגה גבוהה. מי יודע, אולי לאירופה או אפילו בחזרה הביתה, לישראל".