ראש החזיר המעופף ושאר תעלומות הדרבי

ביום שבת באצטדיון קמפ-נואו לא היו (כמעט) מנצחים. רוצים לגלות מי בכל זאת יצא עם מקסימום הנקודות מהדרבי המאופס של ספרד? חכו רק עוד כמה פסקאות.

הסיפור הביזארי שלפנינו מתחיל, כמו הרבה סיפורים, ביום ראשון:
עיתוני מדריד פרסמו בהבלטה (ובצבע) תמונה של פיגו עומד ליד דגל הקרן הימנית, זורק מבט מודאג מעבר לכתפו, ומתכונן להרים כדור לרחבה של בונאנו. חדי העין מבין הקוראים יכלו אולי להבחין שליד רגלו הימנית של לואיס נח לו על הדשא חפץ חום בעל בסיס קטום וקצה עם נטייה משולשת, אולם גם מי שעינו לגמרי לא מחודדת, לא יכל לפספס את תצלום התקריב של ראש החב"מ (חזיר בלתי מזוהה) שהודפסה בצורה חגיגית ובהגדלה יתרה.

לזרוק חזיר? במשחק כדורגל? כן, קראתם נכון. לפי טענת העיתון "מרקה", בין שאר החפצים שהוטחו בסביבתו של פיגו (אך בזכות מעשה נס, או סתם בגלל יכולות צליפה בינוניות במיוחד של אוהדי בארסה, לא פגעו בקראק הפורטוגזי במישרין), נזרק לכר-הדשא גם ראש מעושן של "קוצ'יניז'ו", חזיר קטנטן, אשר הפך שלא ברצונו לסמל המוחשי ביותר של הסצינות המכוערות שראינו על המגרש וביציעים של הסופר-קלאסיקו של ליגת הכוכבים, ושל הסצינות הלא-פחות-מכוערות שליוו את הדיון הציבורי בימים שאחריו.

עכשיו מי שהסתכל בצורה קרובה בתמונה כבר יכול היה למצוא בה סימנים לשערורייה הגדולה שמסביב למשחק: העיניים הריקות של שאריות החזירון כמו הביטו למעלה בקו אווירי ישר אל עבר תא המכובדים בקמפ-נואו, שם התפתלו במבוכה על כיסאותיהם הנשיאים גספרט ופרז. המבט המת הזה שלו יכול היה להתפרש כמבט תוכחה מאשים (תראו עד לאן דרדרתם את הכדורגל האהוב שלנו). האוזניים של הקוצ'יניז'ו, לעומת זאת, היו מקופלות לאחור (כאילו שאפילו הבהמה הגסה הזאת לא יכלה עוד לשאת את הנאצות ואיומי המוות שהושמעו במהלך המשחק). ואילו על הראש הכרות שלו, אם היה מי שהפליג כה רחוק בנהר הדמיון, אפשר היה לראות שנסוך חיוך אחרון של שביעות רצון, מהסוג שרק הנקמה יכולה לעוות את הפנים אליה (את בשר הפיגולים הזה לא ישכחו כל-כך מהר בספרד, החזיר הזה לא עושן לריק).

אבל בבארסה לא מיהרו לבלוע כל-כך מהר את ה"בשר האחר" הזה. גבריאל מאספורול, אחד ממנהלי הקבוצה הקאטלונית, מיהר להצהירה ב"אונה קאטלנה" שמדובר כאן בפוטו-מונטאז' מתוחכם, או סתם בזייפנות גסה, אשר באו לסייע למסע ההשמצות הפראי שמנהלים במדריד נגד הקבוצה שלו, ושלמעשה משטח הדשא עליו צולם הראש הכרות של הקוצ'יניז'ו הוא לא כר-הדשא של הקמפ-נואו.

פוטו-מונטאז'? טוב, כעת כבר צריך מבט בוחן מסוג אחר לגמרי. מספיק עם המטאפורות ועם הדימויים הציוריים, הבו לנו פרופסורים לאופטיקה שישוו את אורך הצל שהטיל החזירון לזה שהטילו רגליו החסונות של פיגו, קיראו לבוטניקאים שינתחו את גובה גבעולי הדשא באזור דגלון הקרן, וכנסו מכל עברי תבל מומחי צילום שיבדקו את מהימנותה של התמונה שזעזעה את עולם הכדורגל (ואת עולם משגיחי הכשרות במגרשי הכדורגל של ספרד).

ובכן, חלפו להן רק כמה שעות קצרות ומר מאספורול נאלץ לחזור בו מול המיקרופונים של "אל טיראצ'ינאס" מהאשמותיו הקשות. זאת משום שמפרברי מדריד נחלץ להגן על יצירתו של הגאון (והזוכה הוודאי בפרס הפוליצר הבא) שהנציח במצלמתו את ראש החזיר (או "הפלא השמיני" כפי שהוא יכונה מעתה ואילך), ראפה קאסל, אשר מיהר לספק הוכחות שונות לאותנטיות של התמונה המפורסמת שלו. הוא הציג שלל תמונות של פיגו ליד נקודת הקרן, אשר ניתן לזהות בהן מזוויות שונות ומשונות את הבלוטה הקטנה והבשרית ההיא.

המאסטר קאסל הופיע לראשונה בקריירה שלו בעיתון (בצד הנכון של העדשה), הוא זכה בחמש-עשרה דקות התהילה שלו ולקח את כל הנקודות שהיו בקופה.

ועכשיו, חמש-עשרה דקות אחרי כל ההמולה והקשקושים, אני מזמין אתכם להסתכל עוד פעם על התמונה ההיא, בלי לחפש בה ראיות מפלילות, בלי לנסות לפענח את המשמעויות המטאפיזיות הטמונות בחובה. פשוט להסתכל בה ולראות את כל מה שעצוב ומגוחך והיסטרי ובלתי אפשרי במשחקי הדרבי האלה של ספרד.

החזיר עשה את שלו. עכשיו החזיר יכול ללכת.