החתמה של מועדון: סיכום המחזור על עתידו של איתי שכטר בבית"ר ירושלים

לא מעט חובבי כדורגל לא הבינו מדוע בית"ר ירושלים מזיזה את אנטואן קונטה בין עמדות השנה. אחרי הכל, קונטה של סוף העונה שעברה נראה כמו אחד הזרים הכי טובים בליגה, בעמדה בה קשה היום לייצר יתרון אמיתי. אז מדוע קונטה הוזז מעמדת המגן הימני לעמדת הבלם, ואחרי זה לקישור, רק כדי לשוב לעמדת המגן? התשובה לכך לא תפיל את אתכם מהכסא: כדי למכור אותו במחיר גבוה יותר. זה היה אחד השיקולים. ההסבר פשוט מאוד. בלם שווה יותר ממגן, קשר אחורי שווה יותר ממגן, ואם רוצים למקסם רווחים על ההשקעה, צריך לנסות לשווק את קונטה בתור בלם משובח או קשר מדופלם.

אוהדי בית"ר מתעצבנים מהדברים האלה, אבל תודו שיש כאן רבדים מסוימים של גאונות. למעט מאוד קבוצות יש מוח כדורגל כמו אלי טביב שרואה את הפינות האלה וגם לא מהסס לנסות לעגל אותן. הבעיה עם החזון הזה שהוא כולל רק את אלי טביב. הבעלים של בית"ר ירושלים הוא הסיבה לכך שהקבוצה השנה רצה לאליפות. הוא האיש שהצליח לקבץ בטדי סגל שחקנים מוכשר שיכול לתת מאבק לכסף של מכבי תל אביב או באר שבע. אבל כל עוד החזון שלו לא יכלול גם את בית"ר ירושלים, את המועדון, הסיפור הזה תמיד ינוע על הציר שבין מתח לטרגדיה. בין עוד רדיוס לעוד סקנדל.

אז איפה עובר הגבול בין שיקולים כלכליים שפויים של איש חכם לבין לשיקולים ארגוניים של מועדון. בסופו של דבר קונטה חזר לעמדה בה הצטיין רק כדי לאכזב, אבל נדמה כי הדילמה הזו תבוא על פתרונה המלא במו"מ מול איתי שכטר. טביב לא ממהר לתת לשכטר חוזה לשנתיים. זו זכותו. אפשר להבין את הרציונל שמנחה אותו. והתוצאות של הזהירות הזו מוכיחות את עצמן בטבלה ועונה אחר עונה בצמרת. סביר להניח שטביב ימצא מחליף גם למנהיג הנוכחי שלו על המגרש. אלא שהמקרה של שכטר עשוי להתגלות כקו פרשת המים.

כאשר אתה דואג ששכטר יעביר את השנים הקרובות בבית"ר, אתה דואג למועדון. אתה דואג לאוהדים. אתה דואג למותג. המועדון, האוהדים והמותג רוצים שחקן להזדהות איתו. ללכת אחריו. אלונה ברקת, למשל, לא ניסתה להשאיר את אליניב ברדה כי הוא עדיין החלוץ הכי טוב בבאר שבע. היא לא תוכל למכור אותו. הוא עולה לה המון כסף. אבל ברדה הוא הסמל. הוא הלב. הוא משהו שאתה בונה סביבו מועדון. אתה בונה סביבו סיפור. אתה בונה סביבו אג'נדה. דרכו אתה מראה לאוהדים שהם וכל וההיסטוריה של המועדון חשובים לבעלים. הם חלק ממערך השיקולים. המועדון שלהם הוא לא מפעל. הוא בית.

העובדה ששכטר עדיין לא קיבל חוזה חדש היא לא פחות ממדהימה. שכטר לא רק נהדר על המגרש. הוא המנהיג הכי טוב שהיה לבית"ר בשנים האחרונות. איכפתיות כזו וקשר כזה אף סקאוט לא יצוד. ייתכן מאוד שבית"ר זה המועדון ששכטר הכי נקשר אליו. לכן, טביב צריך להוכיח דרך המו"מ עם שכטר שהוא כאן כדי לבנות מועדון לשנים ולא רק כדי לזכות באליפות העונה. הוא כאן גם כדי לבנות מערכת ולא רק כדי להוכיח לשונאיו איך הוא שוב ניצח את כולם.

טביב צריך לזכור: הוא הביא דאבל להפועל תל אביב, לקח אותה לראשונה לליגת האלופות, אבל עדיין האוהדים לא הלכו אחריו כי הוא לא חשב עליהם בכלל. שכטר, וכמובן קלאודמיר (למרות שבמקרה שלו יש לבית"ר אופציה בחוזה), הם המבחן שטביב אכן למד משהו מאז. הם הנקודה שבה האוהדים של בית"ר יבינו האם הבעלים שלהם הוא כאן גם בשבילם, או רק בשביל עצמו. האם למאבק האליפות הזו יהיה המשך, או שמדובר בתאונה מקרית של ליגה חלשה.

שמואל שיימן אמר במספר מקרים בשבועות האחרונים שאם הפועל חיפה תתן לו חוזה שינוע סביב 160 אלף דולר, הוא יישאר במועדון. שיימן, למי שלא יודע, מרוויח כ-110 אלף כרגע. ולמי שלא הבין: הפועל חיפה עלולה לאבד את אחד השחקנים הכי טובים שלה עבור 50 אלף דולר, הרבה לפני שבאר שבע נכנסה לתמונה וכנראה תזכה בו.

זו רק דוגמה קטנה שצריכה להבהיר לניר קלינגר ויואב כץ שהם האשמים המרכזיים בכל מה שקורה להם מאז ינואר. נכון, עיסקת ממן קשה לעיכול. שחקן צריך לדעת לסיים את העונה בקבוצה בה הוא התחיל אותה, במיוחד בקבוצה מצליחה כמו הפועל חיפה העונה. אבל העובדה ששחקנים כאלה מגיעים לעונת חוזה ללא תשובות, היא הוכחה שההצלחה של הפועל חיפה על המגרש היא אך ורק על המגרש. ואם הפועל חיפה רוצה להשתמש בעונה הזו כדי לחזור להיות כוח בליגה, היא חייבת ללמוד לקח מהמקרים האלה.

גם אלי טביב משאיר שחקנים עד שהחוזה שלהם פוקע, אבל מה לעשות: לבית"ר ירושלים יש כוח מאגי רב יותר מהפועל חיפה. שחקנים לא ממהרים לעזוב את טדי. טביב מבין זאת. טביב מנצל זאת. הוא כל מה שיואב כץ היה רוצה להיות מבחינת ניהול כדורגל. גם שפוי אבל גם מבריק. אם טביב מחזיר שקל אחד על כל שקל שהוא מוציא, יואב כץ מוציא פי חמישה כדי להגיע לאותו תוצרת.

למזלו של יואב כץ, יש לו העונה את ניר קלינגר. קלינגר לא רק עושה קסמים עם הסגל שלו על המגרש, הוא גם מסביר את הבוס שלו ומגן עליו טוב יותר מכל המאמנים שהיו בהפועל חיפה. עד היום, כץ העסיק לא מעט אנשים שידעו להבליט את החסרונות שלו כבעלים כדי לדברר את עצמם. קלינגר מתנהל כמו חלק הרמוני במערכת של כץ, אבל לאורך זמן זה לא יחזיק אם הפועל חיפה לא תדע לקבל את ההחלטות הנכונות. אתה לא יכול גם לאבד שחקנים טובים, גם לא לעשות עליהם כסף, וגם לצפות שההצלחה שלך תימשך. ועוד על 50 אלף דולר, לעזאזל.

ההצלחה של הפועל חיפה ומכבי נתניה היא ברכה לליגה. אין מועדונים טובים יותר לטפח בהם שחקנים לקבוצות העלית שלנו. זה לא אשדוד או מכבי פתח תקוה - חממות ללא קהל וללא הדמיה אמיתית של מועדונים גדולים. נתניה והפועל חיפה מכינות את השחקנים האלה טוב יותר לשלב הבא, על הדרך הן מייצרות הצלחה גם לעצמן, אבל כל זה לא יחזיק מעמד אם הפועל חיפה לא תביא את ההצלחה המקצועית שלה לגזרה הניהולית. שחקנים שלכם עוזבים לא רק כי הפועל באר שבע מנסה לפתות אותם. אלא כי אתם לא באמת מתנהלים כמו מועדון צמרת. העונה הזו היא הזדמנות להפועל חיפה. אבל היא גם יכולה להתברר כסטיית תקן.

ארון שוינפלד מספר אולי הכי טוב על אחת הבעיות הכי גדולות של מכבי תל אביב וג'ורדי קרויף: בחירת השחקנים הישראלים. בזמן שאלונה ברקת לא נחה לשנייה וכבר שמה ידיים על שתי אופציות מבטיחות לעתיד כמו חנן ממן ושמואל שיימן (ועזבו שנייה את הוויכוח על הדרך), ג'ורדי קרויף ממשיך להוציא מעט מדי מהישראלים שלו. הוא לא חי את השוק המקומי כמו הבעלים של באר שבע, העין שלו הרבה פחות חדה מזו של המנהלת המקצועית של האלופה והתוצאות הן בהתאם.

הדרך אולי להבין זאת היא להשוות בין שוינפלד לגיא מלמד. לשניהם אין שער ליגה העונה, אבל מלמד עולה עליו בכל פרמטר, כולל בזה שלא רואים. 8 איומים לשער מול אחד. 6 מסירות מפתח לעומת אחת. לשוינפלד אין בעיטה אחת למסגרת העונה, בזמן שלמלמד רשם כבר ארבע. זה לא מוסיף הרבה, ברור, אבל אסור לשכוח: מלמד קיבל את הדקות הראשונות שלו במדים האדומים ב-18 לנובמבר 2017. הוא הגיע פצוע להפועל באר שבע. ועדיין הוא שיחק יותר דקות העונה ממכונית היוקרה האמריקאית של קרויף.

שוינפלד סוגר שנה שלמה, חוזר - שנה שלמה, בלי שער ליגה למכבי תל אביב. סביר מאוד להניח שמלמד לא יגיע לשפל הזה כי בבאר שבע לא רק קונים שחקנים, אלא גם מתאימים אותם לצרכים שלהם. מכבי תל אביב קונה מותגים, באר שבע מביאה שחקנים שיעזרו לה. מלמד הוא באמת חלק מהרוטציה של באר שבע. הוא חלק חילוף חשוב, בזמן ששוינפלד הוא מכונית יוקרה שלא זזה מהחניון כבר שנה ועולה המון כסף לתחזק אותה.

זה אולי הפער בין שני המועדונים: קרויף נשבה לא אחת בעטיפה, בסיפור, בכותרת. ומה יכול להיות יפה יותר מאמריקאי חסון שאומרים שהוא יכול להיות להיט בכדורגל הישראלי. הכי קל להתאהב בזה. לא פעם האמת מתגלה אחר כך. אולי שוינפלד הוא הרבה יותר מזה, אבל קרויף לא באמת עוזר לו להראות זאת. העיקר שהיה מי ששילם על ההעברה היקרה.

כל זה מוביל למסקנה שמכבי תל אביב, לא משנה אם תסחוט אליפות נוספת או לא, חייבת בעונה הבאה מלהק שחקנים טוב יותר, חד יותר, ואולי גם מאמן אחר. אבל הבעיה המרכזית בסיפור הוא קודם מי שבוחר את השחקנים. מי שמשלם 800 אלף יורו על שחקן שלא כובש שער שנה שלמה. מי שמביא חלוץ בזמן שאין לו איך להשתמש בו. מכבי תל אביב, לדוגמה, לא רק הפסידה לבאר שבע במאבק השולי על קבהא. היא תמשיך להפסיד לה אם לא תהיה לה עין מקצועית בקיאה יותר ומקצועית יותר מזו שהביא את באטוקיו, או את מתן בלטקסה.

הפועל עכו מתקרבת ליעד שלה: מכירה של שניים-שלושה שחקנים. לאחרונה האריכו במועדון את החוזה של אז'ובל ורכשו את קניקוביסקי. מה שכנראה רומז שבעונה הבאה מישהו ישלם עליהם כסף לא רע בכלל לעכו. מי שרצה להבין מהי המטרה של דודו דהאן בעכו, הנה, הוא קיבל אותה: מה זה משנה שהקבוצה לא מנצחת, העיקר שנראים טוב ובסוף העונה אפשר יהיה כנראה לשווק את שני המצטיינים. עד כמה זה משתלב עם האינטרס של הפועל עכו, של העיר עכו. זה פחות חשוב.