"החיים הם גרף - לפעמים אתה למעלה, לפעמים למטה", אומר עמנואל מאיוקה בזמן שהוא מחכה לתור שלו במספרה בדרום תל אביב.
ברחוב נווה שאנן, ליד התחנה המרכזית, לא מסתובבים יותר מדי אנשים שנולדו בישראל. עשרות עובדים מהמזרח תקועים בתוך הטלפון שלהם כאילו זו פרסומת, ובמספרה המדוברת נמצאים רק יוצאי אפריקה. בטלוויזיה דיווח זר על אירוע הירי בפלורידה, ובפינה סטנד למכירת משקפי שמש. על הספה עמנואל אמבולה הזמבי, מגן רעננה, שכבר סיים להסתפר; לצדו עלי קמארה, הבלם הגבוה והצעיר של קורצקי וגינאה, שבאמצעים מלאכותיים, אחרי הספיחס, מתנשא לגובה של שני מטרים ולא רק 1.92 כמו שהמציאות טוענת. "מוכן לקיארטנסון", הוא צוחק.
והנה הגיע תורו של מאיוקה, ובזמן שהספר מגלח לו את הפאות עם תער, הוא מזהה עם מי יש לו עסק ותוהה: "ואוו, כמה שנים מאז שעזבת?".
"שבע", עונה החלוץ הזמבי.
"הרבה זמן", הספר מנתח וממשיך לגלח.
הרבה שנים, הרבה תנודות לגרף.
הם סיימו להסתפר ונכנסו לאוטו של קמארה. אמבולה לצד הנהג, מאיוקה מאחוריו. היעד: דיזנגוף סנטר. "הנתיב הצהוב הוא לאוטובוסים", מאיוקה עוזר לקמארה בניווט.
"אתה יודע הרבה על ישראל".
"אני משתדל".
בטלפון שממוקם ליד השמשה הם שמו את הראיון של קואץ' יונאי אמרי אחרי ההפסד של פריס בשמינית גמר הצ'מפיונס. "הוא חשב שסן ז'רמן תנצח", מאיוקה מלשין על אמבולה, "ואני אמרתי שריאל".
"אמרתי שהיא תכבוש ראשונה, לא שהיא תנצח", מגן רעננה הודף, וקמארה ממשיך להקשיב לתירוצים של אמרי וכמעט מפספס את הירידה לחניון של הסנטר. אמבולה מעביר ביקורת והם צוחקים, בדיוק כשהשומר בכניסה שואל אם יש נשק. "מה אתם צוחקים?", המשיך לתקשר בעברית, והם לא מבינים יותר מדי את השפה.
"אתם נראים לי חשודים", הוא קובע בזמן שהוא מחטט בבגאז' והם ממשיכים לצחוק, אבל הוא מאפשר להם להיכנס. מאיוקה זוכר לטובה את הקניון המבולגן בישראל. "מאור בוזגלו ואני היינו מבקרים פה המון", הוא מספר. "אנחנו בקשר טוב עד היום, דיברנו גם אחרי שנפצע".
הוא היה בן 17 כשהגיע לכאן לראשונה מזמביה. את הסוכן ניר קרין - הוא מגדיר אותו כ"מנהל, אח וחבר" - הוא פגש לפני כן בספרד ומאז הם ביחד. מכבי תל אביב שמחה לקנות את מה שקרין מכר לה, והילד שנכתב שהגיע לקבוצת הנוער החל מהר מאוד לשחק במדי הבוגרים.
"להגיע לאירופה בגיל צעיר, עבורי, כזמבי, זה היה עניין ענק", הוא מספר בראיון לוואלה! ספורט. "אלוהים אמר שזה מה שצריך לעשות, כנראה, וזה הרגיש לי נכון וזה עדיין מרגיש נכון. בשום שלב בקריירה לא התחרטתי שבאתי לישראל. להפך. מכבי עשתה את מי שאני. באתי לכאן ילד ועזבתי מבוגר".
הוא זוכר את הגול שקטע למכבי חיפה את הרצף, את המשחק הטוב שלו מול בית"ר ירושלים וגם את ה-0:0 שבסופו של דבר לא הרס להפועל תל אביב אליפות. בשבת יפגוש את שרן ייני ויובל שפונגין, ששיחקו עמו בקבוצה ההיא. "זה יהיה מעניין", הוא כבר מתרגש. "המועדון השתנה מאז שעזבתי, ורואים שהם בנו שם משהו טוב וחזק, שממשיך לעבוד, ואני ממש שמח בשבילם. מכבי תמיד תהיה בלב שלי, וגם בשנים שלא הייתי כאן תמיד עקבתי ובדקתי מה קורה שם. אתה לא יכול לשכוח מאיפה שבאת, ואני באתי גם משם".
קמארה ואמבולה נעלמים בתוך הקניון, מחפשים חנות למוצרי תה, ואנחנו מתיישבים בבית קפה בקומה השנייה. גב אל גב אלינו ג'ונה בולדן, שכמה שעות לאחר מכן יפסיד גביע מבלי להיות בסגל, מתנחם בתוך כוס מיץ תפוזים. מאיוקה מזמין סלט קיסר וממשיך בסיפורו, הפעם בעזיבה ליאנג בויס:
"כשחקן, אתה תמיד מחפש את האתגר הבא. אני דרימר, אני אוהב לחלום. אני אוהב להשיג דברים שנראים בלתי אפשריים, ושוויץ היתה היעד הבא בדרך לשם".
-היה קשה להשתחרר ממכבי?
"כן, קצת. היו למיטש ולי חילוקי דעות בנושא הזה, אבל לא פיצוצים. הוא היה בקנדה וג'ק [אנגלידיס] התנהל מולי, וגולדהאר דיבר איתי בטלפון. הוא אמר לי שיש לו חזון ושהוא הולך לבנות משהו גדול ורוצה שאהיה שותף לו".
-אז, האמנת שזה יצליח?
"כן. ראו שזה יצליח, אבל לי היתה דלת חדשה לפתוח. ראיתי את שוויץ כהמשך בתהליך הלמידה שלי, כשיעור נוסף".
הבום הגדול הגיע ב-2012, בגאבון. עשרים שנה לפני כן, 500 מטר מחופי המדינה נמחקה נבחרת זמביה ההיא בהתרסקות מטוס, ואליפות אפריקה המדוברת היתה כולה גורל. "זה היה אמור לקרות", מאיוקה בטוח. "היתה לנו הרגשה עוד לפני הטורניר שככה זה ייגמר, שאנחנו נוסעים למקום בו הנבחרת ההיא התרסקה ושנסיים את זה כאלופים. שיחקנו בשביל הנבחרת ההיא, וזה היה מרגש כל כך".
עבורו זה היה מרגש עוד יותר, שכן בגמר שיחק לעיני אמו - לראשונה בחייו. "היא אף פעם לא באה לראות אותי", הוא מספר, "היא אומרת שאני מסוגל לגרום לה להתקף לב". אביו לא נכח. בשנת 2000 המלריה הרגה אותו. על זה הוא חשב כשכבש שני שערים בשלב הבתים, וכשהעלה את זמביה לגמר עם 0:1 שלו נגד גאנה, וכשהרשית את הפנדל השני בדו קרב המתיש בגמר מול חוף השנהב; על זה הוא חשב כשהניף את גביע אפריקה לאומות - על אבא. "הלוואי שהוא יכול היה לראות מה נהיה ממני, מה הפכתי להיות", הוא מספר.
מי שהפך להיות חיקוי אב הוא הרווה רנאר, הצרפתי שאימן את זמביה באליפות 2012, ושזכה גם עם חוף השנהב באותו טורניר ב-2015 (מול גרנט), ושידריך את מרוקו במונדיאל ברוסיה. "הוא איש חזק ודוחף, לא נותן לך לנוח", מאיוקה מחמיא. "כשהיינו מתאמנים הוא שם לב לכל דבר. אם רק היית יורד להגנה בהליכה, אפילו שהכדור לא קרוב אליך בכלל, הוא היה מתפרץ למגרש, רץ לעברך, וכשהוא היה תופס אותך הוא היה מרביץ לך. והוא היה חזק. יש לו תשוקה אדירה ומוח כדורגל - לא ראיתי דבר כזה".
אמא שלו בכלל לא רצה שיהיה כדורגלן. היא גידלה אותו לבד בבירה לוסאקה, ורצתה שישקיע בלימודים. הוא סיים את בית הספר אבל ידע לברוח כשצריך כדי לשחק כדורגל ברחוב. זה מה שעניין אותו. והנה, הילד הקטן הזה שווה מיליונים, ומקבל חוזה בסאות'המפטון מהפרמיירליג.
"לא חשבתי על זה בקטע של כסף בכלל", הוא מבהיר. "לא כסף ולא תהילה - הדברים האלה לא מעניינים אותי. מה שאני אוהב לעשות זה לשחק כדורגל, וזה כל מה שחשוב".
ובכל זאת, לדרימר כמוהו - אנגליה תמיד היתה החלום. ובמשחק הראשון שלו שם, מול מנצ'סטר יונייטד בסנט מארי, הוא השתגע מבפנים. מאז שהוא זוכר את עצמו הוא אוהד של השדים האדומים, וכשהוא היה על הספסל במחצית הראשונה ורובין ואן פרסי השווה ל-1:1 הוא כמעט שמח. רבע שעה לסיום מאיוקה קיבל צ'אנס ראשון אבל ראה מקרוב את החלוץ ההולנדי הופך מ-2:1 ל-2:3 עם צמד קלאץ' בדקות ה-87 וה-90 ומסיים עם ניצחון ושלושער. לפחות הזמבי יצא מההפסד מזה עם חולצה. ניחשתם נכון, "של ואן פרסי", הוא אומר בגאווה ולוגם מהסודה שלו.
אבל שם בערך התהפך הגרף על מאיוקה, והקריירה החלה לזגזג ולדעוך. הוא בקושי שיחק בסאות'המפטון, כבש שער תחרותי ראשון רק אחרי שנה, הושאל לצרפת, חזר, המאמן קומאן לא רצה בו, ושוב לצרפת, עד שבינואר 2016 רשם טוויסט בעלילה כשחתם בזמאלק, מצרים.
מה לא עבד באנגליה? הוא מתחיל לנקוב בסיבות ואז קוטע את עצמו ואומר: "אני כל כך שונא לתרץ. זה פשוט מאוד - חלוץ צריך לקבל זמן, ולא תמיד קיבלתי. כשאתה לא משחק באופן רציף אתה מאבד את זה. אולי קיבלתי מעט מדי צ'אנסים וזה הוריד אותי, אבל שוב - זו היסטוריה ואני לא מתעסק בזה".
-ניסית לדבר עם המאמן?
"אני לא אוהב לדבר, אני לא בכיין, אני רוצה לעבוד על המגרש ואם המאמן רואה, מצוין".
המצרים ראו וחיזרו אחריו כמעט שנה עד שהסוכן קרין סגר את כל הפרטים. זה התחיל ראוי עם חמישה שערים, אבל אז משהו קרה, ולמשהו הזה כמה גרסאות. במצרים טענו שהבחור הגיע עם עודף משקל, לא השתלב חברתית ובתקשורת חגגו על הסיפור - במיוחד אחרי החמצה גדולה שלו. כדי לשים את הסיפור במסגרת ראויה, עיתונאים מצרים הודו שזמאלק היתה בתקופה רעה ויכול להיות שמאיוקה היה ה"שעיר לעזאזל" של הקבוצה. הוא היה הרכש הגדול והמבטיח, ולטענת אנשים בקבוצה לא סיפק את הסחורה. במדינה גם פורסם העבר הישראלי של מאיוקה והעובדה שהוא מחזיק בסוכן ישראלי, והכול המשיך להתחרפן משם. כיום העניין בין זמאלק לשחקן נמצא במוסדות השיפוט של פיפ"א, לאחר שקרין ומאיוקה הגישו תביעה שלפי הפרסומים נעה בין 300 אלף ל-1.3 מיליון דולר.
לראיון הזה מאיוקה הגיע מוכן ומתוכנת - מבחינתו, על הקדנציה במצרים לא מדברים. הוא יספר שהכדורגל שם מעניין ושהאווירה מדהימה, ישתף שבקושי יצא מהבית ולא ממש התחבר לקהיר, אבל שם זה נגמר. כל שאלה עניינית מצדי נענתה ב"אין תגובה" מצדו.
-רק כשהזכרתי את התמונה, לפיה הוא שוקל הרבה מעל התקן, הוא מנדב קצת מלל.
"כל אחד יכול להכין מה שהוא רוצה", הוא אומר. "לא משנה מה אני אגיד, אתה רואה את התמונות האלה וחושב מה שאתה רוצה לחשוב. זה עולם מתקדם, כל אחד יכול להכין כל מדיה. מי שרוצה לצבוע אותי בלבן, יצבע אותי בלבן. אבל אני עדיין אני, וכשאתה רואה אותי במציאות אתה רואה אם אני לבן או שחור. לפעמים טוב לשתוק, ומי שרוצה לדבר - שידבר".
-התקופה הזו הבהירה לך עד כמה בעייתי הקשר בין מצרים לישראל, ובכלל עד כמה מסובך האיזור הזה?
"ידעתי, אבל זה באמת לא העסק שלי. לא תשמע ממני שאלה טובים ואלה רעים, אני רק רוצה לשחק כדורגל - זה התפקיד היחיד שלי".
"אחרי שמאיוקה התחיל טוב, כבש 5 שערים ובישל 5 ב-15 משחקיו הראשונים, המאמן מידו פוטר ואחרי שהוא פוטר הוא הדליף את החוזה, ועליו החתימה שלי, בעברית", מספר הסוכן קרין. "ואז החל להופיע בתקשורת המצרית שזמאלק עובדת עם האויב הציוני, עם הסוכן ניר קרין, ומרגע שהחלו הסיפורים האלה - החליטו לייבש את מאיוקה. הם החליטו להתעסק בשטויות".
קרין וסובביו אף ספגו הטרדות לאחר הפרסומים, והסוכן טוען שכל מקבלי ההחלטות בזמאלק הפנו עורף לאחר שהחוזה הודלף לתקשורת.
איך ייסגר הקשר המצרי - נגלה בשבועות או בחודשים הקרובים. אבל רצה הגורל ומאיוקה שוב בישראל.
כשקרין אמר למאיוקה שרעננה בתמונה, לא היה צריך לשכנע את החלוץ - הוא רצה לבוא. רצה לחזור לנקודת ההתחלה, למדינה שעזרה לו לזנק. הוא באמת נראה שונה, לא הילד שהיה כאן ב-2008. הוא אמנם לא שחיף ויכול להוריד עוד כמה גרמים, אבל הוא בטח שלא נראה כמו התמונות שהופצו אז ברשת. הוא הגיע לרעננה לפני שלושה חודשים, ורק בשבוע שעבר קיבל דקות ראשונות - כך שברור שלקח זמן לחזור לתלם. הוא טוען: "אני מוכן לשחק כדורגל. עכשיו. אני מוכן להכל. אמשיך לעשות את העבודה שלי וכשהמאמן ירצה, אחזור לשחק. זה אתגר, אני צריך להוכיח את עצמי ואני אוכיח את עצמי".
-אמרת שאתה דרימר. מה החלום הבא?
"אף פעם לא שיחקתי בגרמניה, אשמח לשחק שם".
-רגע, קודם תחזור לשחק ותראה שאתה טוב ברעננה, שאתה כובש שערים.
"אתה עוד תספור גולים בשבילי".
-אתה מרגיש את הפקפוק של אנשים בך?
"כשאחזור לעשות את מה שאני עושה הכי טוב, כולם יראו".
-להגדרה זו גם נכנסת החברה, והילדה בת השנתיים והילד בן השנה. וכן, גם אביו המנוח של עמנואל.
"איפה שהוא נמצא, הוא בטח מסתכל ואומר 'זה הבן שלי', בגאווה אדירה. אני באמת מאמין בזה".
-אז מאיוקה הוא עדיין מאיוקה?
"אני עדיין אני, ומי שרוצה לדבר, שידבר - זו אחלה דרמה. בסופו של יום כולם מדברים, אבל אני זה אני, ואני עדיין חזק, עדיין כאן, עדיין עומד, עדיין הכי טוב שיש".
החיים, כפי שאמר, הם גרף. אז נחיה ונראה.
orenjos@walla.co.il