יותר מפעם אחת נשמע לוני הרציקוביץ' אומר שאין מה לדבר על מכירת מכבי תל-אביב, משום שאין קונים. היו מי שהרימו גבה איך זה שבמדינת ישראל כולה אין אדם או חבורה שמעוניינים לרכוש את המועדון המפואר, עם הקהל הגדול שלו, המסורת המרשימה, ופוטנציאל החיבור (הלא-ממומש, עוד טעות ניהול) למועדון האח מהכדורסל. אף אחד? לא ישראלי שחי פה? לא ישראלים שחיים בחו"ל? כלום?
השמועות טענו אחרת: גם אם יש מי שהיה רוצה לקנות, הרציקוביץ' לא נורא רוצה למכור. הפרסום, הכותרות, עושים לו טוב. והנה, ביום שישי האחרון נפל דבר. במפגש של "מנויי הפלטינה" (אלה שצבעו לבלונד? גם פליקס?) הצהיר הרציקוביץ' שהוא מוכן למכור את מכבי. יש שיאמרו: סוף סוף. ומשהו עוד יותר חשוב קרה. קם אדם, אמיר אלדר שמו, מנכ"ל של חברה לא קטנה, והצהיר כי ביכולתו "לארגן אנשים מהקהילה העסקית שירכשו את מכבי". קשה להניח שאלדר, המבלה שעות ארוכות עם עשירי יציע הכבוד של מכבי, אומר דברים בעלמא.
מהרגע שנשמע קולו של אלדר, השתנתה תמונת המצב במועדון. מרגע זה יש במכבי אופוזיציה מלאה. לא רק אוהדים ברמות תסכול אלה ואחרות, לא רק מקורבים ומנהלי עבר שמבכים את מר גורלה של מכבי, אלא אדם רלבנטי שמצהיר: יש אלטרנטיבה.
אלדר העלה שלל טענות בנוגע לדרך הניהול של הרציקוביץ', רובן מוכרות לכל אוהד כדורגל סביר. הוא הציג גם נתון חדש, מפתיע, העומד בסתירה לדרך בה מיוחצנת מכבי תל- אביב בתקשורת. לדבריו, החובות של מכבי תל-אביב הצטברו לכדי 60 מיליון שקלים. האמנם? מי זה שצבר אותם? מי אמור לכסות אותם? היתכן כי זו אחת הסיבות לכך שאנשי עסקים נמנעו עד כה מלנסות ולרכוש את המועדון?
ישיבת הפלטינה של יום שישי יכולה להוות ציון דרך בתולדות המועדון. מכבי תל-אביב, עד אמצע שנות התשעים המועדון הבכיר של הכדורגל הישראלי, תסיים העונה שנה שביעית, מאז רכש אותה הרציקוביץ', ללא אליפות. הפערים שנפתחו בינה לבין מכבי חיפה קשים לסגירה מאי-פעם. גם מועדון קטן יותר, הפועל תל-אביב, עקף אותה בסיבוב. התעוררות האופוזיציה אלדר וחבריו או אחרים מעידה כי יש מי שמאמין שעדיין לא מאוחר מדי. אור בקצה המנהרה. אור צהוב לשם שינוי. לא אדום ולא ירוק.
מכבי תשחק היום בבית נגד בני-יהודה, וסביר להניח שתנצח. אם לא, יגברו רחשי הזעם סביב המועדון. במחזור הבא: הדרבי מול הפועל. הפסד, שפירושו אובדן כל סיכוי ריאלי לאליפות והשפלה מול היריבה השנואה מכל יכול לעורר מהומת אלוהים. קולות המחאה העממית ביציעי בלומפילד, שהושתקו ביד רמה על ידי אנשי אבטחה, יבקעו בחוצות.
ואולי דווקא ממפלה שכזו יצמחו, באופן פרדוקסלי, בשורות גדולות למכבי תל-אביב. אולי סוף סוף תתנפץ בועת האשליות, שמנופחת בדרכים שונות (גביע, מקום שני, עיתונאי חצר, אוהדים תמימים) מזה שנים ארוכות. על הקרקע של מחאות האוהדים זרע אמיר אלדר את הזרע, ואל תתפלאו אם בקרוב הוא יתחיל לנבוט. כי מכבי תל-אביב, בסופו של דבר, הוא מועדון גדול מכל אדם יחיד הקשור בו, תהיה הגדרת תפקידו אשר תהיה. כי מכבי תל-אביב, בתחילתו ובסופו של דבר, שייכת לאוהדיה. ולא לאף אחד אחר.
אור צהוב בקצה המנהרה
איתן בקרמן
25.11.2002 / 9:16