31:1. זה המאזן של קליבלנד בראונס בשנתיים האחרונות. למרות הכנות מבטיחות ומאזן מושלם של 0:4 במהלך טרום העונה, הבראונס של 2017 הצליחו "להתעלות" על הבראונס של 2016 ולהפסיד בכל משחקיהם. הבראונס הצטרפו לליונס של 2008 והפכו לקבוצה השנייה בעונת 16 משחקים (והשלישית בהיסטוריה) שמסיימת עונה ללא ניצחון. מאמן הקבוצה יו ג'קסון הבטיח לאוהדים שעונת ה1-15-15:1 של 2016 לא תחזור ואכן עמד בהבטחתו. למעשה, הבראונס ניצחו רק פעם אחת ב-35 המשחקים האחרונים ורשמו את המאזן התלת-שנתי הגרוע בהיסטוריה של הליגה (בין השנים 2015-2017).
העובדה שהשנה דווקא היו תחרותיים עד לשלבים המאוחרים בחלק מהמשחקים ועדיין לא הצליחו לצאת אפילו פעם אחת עם ידם על העליונה, כנראה תסכלה את האוהדים בקליבלנד במיוחד. בסיום העונה הם ארגנו מצעד כדי "לחגוג" את העונה המושלמת, בצעד מחאתי שחלקו כוון כלפי הבעלים של המועדון, די וג'ימי האסלם. המצעד הזה הצליח אפילו לגרום למספר שחקנים לצאת ברשתות החברתיות נגד אותם אוהדים. למרות כל האווירה השלילית סביב המועדון , ולמרות שנים של בחירות דראפט כושלות ובניית קבוצה קלוקלת, אפשר למצוא ניצוץ של תקווה עבור הבראונס החביבים, ואולי גם פתח לשינוי שירפא את המועדון וייקח אותו לעבר הצלחות עתידיות.
רוב התקוות של הבראונס נעוצות באפשרויות העתידיות העומדות לפניהם, אך לפני שנגיע לאלה, נציין מספר דברים חיוביים שהתגלו בעונה האחרונה. ראשית, הדבר המרכזי שהבראונס שיפרו העונה הוא הגנת הריצה. למרות שספגו את כמות הנקודות למשחק השנייה בגודלה, הגנת הריצה הצליחה להחזיק את היריבות על 3.4 יארדים לניסיון ריצה בלבד, שיפור של מעל 25% מה-4.6 יארדים לניסיון ריצה שהרשו ליריבות בעונה הקודמת, ושווה למקום השני בליגה, אחרי הגנת הריצה המוערכת של הברונקוס. השינוי נזקף בעיקר לזכותם של שניים: המתאם ההגנתי, גרג וויליאמס, שחתום לשלוש עונות נוספות וימשיך לנסות לשפר את הגנת הבראונס בעתיד, והליינבקר הצעיר, ג'ו שוברט, שבשנתו השנייה ב-NFL הוביל את הליגה עם 144 תיקולים והפך למנהיג של יחידת ההגנה, כאשר קיבל את תפקיד האחראי על סימוני התרגילים ההגנתיים.
נקודה חיובית נוספת שהשתפרה אצל הבראונס היא הקו ההתקפי, בעיקר באספקט הגנה על הקווטרבק, שלמרות פציעה של אחד מהשחקנים המרכזיים בקבוצה, הסנטר ג'ו תומאס, אפשר פחות מ75% מכמות הסאקים בשנה הקודמת. בנוסף, אף על פי שאחת החולשות המרכזיות בבראונס השנה התמקדה בעמדת התופסים, ג'וש גורדון ביצע קאמבק יחסית מוצלח לאחר זמן ממושך מחוץ לליגה, ובגיל 26, כאשר הוא חתום לשנתיים נוספות, הוא אמור לשפר את אספקט המסירה בקבוצה בשנים הבאות.
כדי לנסות ולשפר את העתיד בוצעו מספר שינויים בגזרות הניהוליות והאימוניות, כאשר באופן מדהים, דווקא ג'קסון הושאר בתפקידו כמאמן הקבוצה, למרות מאזן מחפיר בשנתיים שלו במועדון. הג'נרל מנג'ר של הבראונס, סאשי בראון, פוטר לאחר שכל הנכסים שאסף לאורך תקופתו במועדון לא הבשילו להצלחות על המגרש, ובמקומו מינו הבראונס לתפקיד את ג'ון דורסי, תוך שהם מצליחים להקדים את הג'איינטס שחשקו במנג'ר גם כן. דורסי חווה הצלחה בשנים האחרונות כג'נרל מנג'ר של הצ'יפס עם סדרה של בחירות דראפט ועסקאות מוצלחות שעזרה למועדון מקנזס סיטי להשיג כרטיס לפלייאוף זו השנה השלישית ברציפות. מיד עם מינויו לתפקיד הגן דורסי על ההחלטה להשאיר את ג'קסון כמאמן ראשי באומרו שקודמיו "לא השיגו שחקנים אמיתיים עבורו". השבוע השלים דורסי את החור האחרון בשדרת המאמנים כאשר מינה את טוד היילי למתאם ההתקפי, אחרי שהאחרון פוטר מפיטסבורג בעקבות הכישלון במשחק הפלייאוף מול הג'אגוארס, אך מגיע מקבוצה שהייתה בין המובילות ההתקפיות בליגה בשנים האחרונות.
דורסי ירש מקודמו בתפקיד ארבע בחירות דראפט בשני הסיבובים הראשונים, ביניהן הבחירה הראשונה והרביעית. בשנים האחרונות אסטרטגיית הדראפט של הבראונס כללה בעיקר החלפת בחירות גבוהות במספר בחירות נמוכות יותר על מנת לאסוף נכסים, אך השנה נראה שהגישה תשתנה ודורסי ישתמש באחת משתי הבחירות הגבוהות שלו כדי לטפל בעמדה הבעייתית ביותר בקבוצה - עמדת הקוורטרבק. העמדה החשובה ביותר במשחק הפוטבול מהווה שנים את הבעיה המרכזית במועדון מקליבלנד. מספר שיא של עשרים ושישה קווטרבקים עברו במועדון מאז 1999 ועד תחילת העונה הנוכחית (לשם השוואה, הג'איינטס, הפטריוטס והפאקרס השתמשו ביחד בחמישה לאורך תקופה הזו), אשר לא הייתה שונה. במהלכה שלושה קווטרבקים שונים עמדו מאחורי הסנטר, כשהמרכזי ביניהם הוא הרוקי דשון קייזר שהציג חוסר יציבות משווע ונכשל, כאמור, בניסיון להשיג ניצחון ב15 המשחקים בהם פתח.
מחזור דראפט 2018 מציג לראווה מספר קוורטרבקים איכותיים שצפויים להיבחר בתחילת הסיבוב הראשון. המועמד הראשון הוא ג'וש רוזן, הקוורטרבק של מכללת UCLA, שמגיע לדראפט אחרי שנה מצוינת ונחשב כנראה למוסר האיכותי ביותר במחזור הנוכחי ולשחקן המוכן ביותר לליגה בעמדה. מועמד נוסף הוא סאם דרנולד, הקוורטרבק של מכללת USC, שאמנם מגיע אחרי שנה חלשה יחסית לעונת 2016 המרשימה שלו, אבל עדיין מציג שילוב איכותי של גודל, חוזק יד ודיוק. הקוורטרבק האחרון שמוזכר כמועמד לבחירה מוקדמת הוא ג'וש אלן, שמגיע מעונה פחות טובה במכללת וויומינג, אך כזו שהסתיימה בכמה תצוגות טובות. אלן נחשב ל"בוסר" אך מציג פוטנציאל עתידי עצום שמסקרן לא מעט אנשים ב-NFL.
ההכרעה בין שלושת הקווטרבקים האלה לא פשוטה בכלל, אך ייתכן שהם עצמם כבר עזרו לדורסי להגיע להחלטה סופית. מיד כשנודע שהבחירה הראשונה תהיה שייכת לבראונס החלו להופיע דיווחים שרוזן שוקל לדחות את יציאתו לדראפט בשנה נוספת כדי להימנע מלהגיע "לקבוצה הלא נכונה" כלשונו, ולמרות שבסופו של דבר ויתר על שנה נוספת בUCLA-, הדיווחים עדיין גורסים כי רוזן מעדיף להיבחר בבחירה נמוכה כדי לא למצוא את עצמו במדים החומים-כתומים. בדומה לרוזן, גם סביב דרנולד החלו להופיע דיווחים בנובמבר האחרון על אי רצון להיבחר על ידי הבראונס, ולמרות שבראיון בתחילת החודש אמר ש"ישמח לשחק בכל קבוצה שתבחר בו", הוא עדיין נתפס כמישהו שאינו מעוניין להגיע לקליבלנד.
לעומת השניים הראשונים, אלן החליט לנקוט בגישה אחרת. "אני רוצה להיות האיש שהופך את מצב המועדון לגמרי", אמר השבוע, "האיש שיהפוך את גורל המועדון הזה יהיה מונצח לעד ואהיה בר מזל לקבל הזדמנות לעשות זאת". הראייה בהגעה לבראונס כאתגר עשויה לקרב את אלן לתפקיד קוורטרבק העתיד של קליבלנד, ומכיוון שהוא נחשב פחות מוכן מרוזן ודרנולד, הבראונס עשויים לבחור אותו אף בבחירה הרביעית ולנצל את הראשונה לצרכים אחרים. יש לציין, שאף על פי שכל הדיווחים מראים על כוונה של דורסי לבחור בקוורטרבק, קיימת גם אפשרות הבאת קוורטרבק מנוסה (כמו אלכס סמית' למשל) וניצול בחירות הדראפט לעמדות אחרות.
בין אם יבחרו בקווטרבק ובין אם לאו, קרוב לוודאי שהבראונס ינצלו את שאר הבחירות הגבוהות כדי לבחור שחקנים שישפרו את הגנת המסירה החלשה בליגה. יחד עם הבחירה הראשונה בדראפט 2017, מיילס גארט, שהראה יכולת לא רעה בכלל במשחקים בהם לקח חלק העונה, הכוונה היא שיוכלו ליצור יחידה הגנתית איכותית. ייתכן שהבראונס ינסו להשתמש בדראפט כדי לנסות גם לשפר חלק מהעמדות ההתקפיות בקבוצה, למרות שעבור כך נראה שהדראפט הוא לא הדרך היחידה.
אחת ההחלטות הראשונות של דורסי בתפקיד הייתה לחתוך את התופס קני בריט וחוזה 17 מיליון הדולר שלו, ובכך להשאיר לבראונס 120 מיליון דולר עבור שוק השחקנים החופשיים, הסכום הגבוה בליגה. דורסי יוכל להשתמש בחלק מהכסף כדי לנסות ולהשיג כמה שמות גדולים עבור ההתקפה. מדובר בתופסים (ג'ארוויס לאנדרי, אלן רובינסון, סמי ווטקינס) או ברצים אחוריים (קרלוס הייד, דיון לואיס, ג'רמי היל), כאשר במקביל, יצטרך להחליט אם הוא משאיר את האיש המזוהה ביותר עם הקבוצה, ג'ו תומאס, או מאפשר לו לסיים את הקריירה בקבוצה עם שאיפות מידיות לאליפות. אחרי שיסיים להשקיע בחלק ההתקפי יוכל דורסי גם להעניק חוזים לשחקני הגנה מבוקשים כמו, למשל, דמרקוס לורנס, שמגיע מעונה מעולה בקאובויס, או אדריאן קלייבורן מהפאלקונס, ולנסות ליצור יחד עם גארט מפלצת דו ראשית של פאס ראשרים.
אחרי שבשנים האחרונות התרגלו לאכזבות חוזרות ונשנות, ואחרי שצפו בבילס משיגים כרטיס לפלייאוף השנה והופכים את קליבלנד לקבוצה בעלת בצורת הפלייאוף הארוכה ביותר בליגה, קשה לצפות מאוהדי הבראונס לגלות אופטימיות, גם זהירה, כלפי העתיד. עונה ללא ניצחון היא המקום הכי נמוך אליו קבוצה מקצוענית יכולה לרדת, אך אולי דווקא מכיוון שזו התהום הכי עמוקה, יכולים האוהדים בקליבלנד להתעודד ולשים את יהבם על השדרה הניהולית החדשה. עם שלל צעדים אפשריים לשינוי פני הקבוצה, אפשר להמר שעמודת הניצחונות של הבראונס תהיה גבוהה יותר בשנה הבאה, אולי אפילו לכיוון של קבוצה סמי-תחרותית, כאשר בחירת שחקנים צעירים מרכזיים נכונה עשויה אף להפוך את הבראונס למתמודדת על כרטיס לפלייאוף בשנים הבאות ואולי להחזיר ל"מכלאת הכלבים", יציע האוהדים השרופים של קליבלנד, מעט שמחת חיים שתשכיח מצעדי בושה כאלו ואחרים.