יציעי מגרשי הספורט שטופי האלימות, הגזענות וההסתה הם בסופו של דבר בבואה לחברה הישראלית רווית הפילוג והשנאה. את הבוטות ואובדן הדרך שכולנו פוגשים בכל בוקר בכבישי ישראל, את השיח המתלהם והלא מכבד שאנחנו חשופים אליו בכל יום ניתן למצוא באצטדיונים ובאולמות בעוצמה גבוהה יותר כי שם התחושה היא שלקהל מותר לחצות עוד קצת את הגבול, שם ניתנת האפשרות לאוהדים להיות הרבה יותר קיצוניים.
במהלך השבועות האחרונים מצאו את עצמם כל המועדונים הגדולים בישראל בסיטואציה של התמודדות עם אירועי אלימות, הסתה או גזענות. הפועל ת"א בכדורסל עם האירועים המכוערים של אוהדיה נגד רגב פנאן, מכבי ת"א בכדורגל עם עימותים פיסיים ביציעי האוהדים שלה, ביציעי מכבי חיפה נרשמה תקרית אלימה קשה בין שני פלגי אוהדים, אוהדי הפועל באר שבע עם התנהגות בלתי ספורטיבית מגונה כלפי פציעתו של מאור בוזגלו ואמש הגיע תורם של אוהדי בית"ר ירושלים שחזרו לסורם עם קריאות גזעניות כלפי מוסלמים. ממש מקבץ נדיר של אלימות, שנאה והסתה שמאפשרים לבחון כיצד כל מועדון מתייחס לקהל אוהדיו ולשאול את השאלה הפשוטה איפה נעמה המדינה? היכן נמצאת האחריות של משרד התרבות והספורט ושל האחראים על ענפי הכדורגל והכדורסל.
נתחיל בסוף. במסגרת בריחתה מאחריות בהרבה מאוד תחומים אזרחיים, מדינת ישראל גלגלה את האחריות לטיפול באלימות בספורט דווקא על מועדוני הספורט. וזה למרות שהכלים והסמכות כלל לא נתונים בידיהם. דרישת המדינה והאחראים על ענפי הספורט שהמועדון יטפל באוהדיו שלו יכולה להיות אפקטיבית רק אם מערכי האכיפה וההרשעה היו פועלים ביד קשה ונחושה ומצליחים לייצר הרתעה שמחוללת שינוי. כרגע, זה ממש לא המצב. קחו לדוגמא את אוהד מכבי ת"א שפרטיו הוסגרו בשבוע שעבר על ידי המועדון עצמו למשטרה לאחר שהוא תועד תוקף אוהד אחר ביציע במשחק הליגה נגד מכבי חיפה לפני עשרה ימים. המשטרה הגישה בסופו של דבר כתב אישום, אבל השופט גזר על האוהד עונש מצחיק של הרחקה לחודש מהמגרש בחיפה. ענישת אוהד מכבי ת"א, המתגורר באזור המרכז, להרחקה מהאצטדיון בחיפה הוא בבחינת גזר דין לנהג שהיה אחראי לתאונת דרכים קטלנית שלא יוכל לנהוג ברכבו שלו שהלך טוטאל לוסט באותה התאונה. או בבחינת איסור על שודד לשדוד שוב פעם את אותו סניף בנק שכבר שדד.
לפני מספר חודשים, בפומפוזיות חגיגית, הכריזו משרד התרבות והספורט והמשרד לביטחון פנים על הקמת יחידה משטרתית חדשה, בעלת יכולות חקירה ומודיעין, שכל מטרתה להילחם ולמנוע את האלימות בספורט. חלק מתקציב היחידה הזו, שעליה מפקד סגן ניצב ויש בה 32 שוטרים, מגיע מהמועצה להסדר ההימורים בספורט - כלומר, מכיסם של האוהדים עצמם. המועדונים מתלוננים, ובצדק, על תפקודה של היחידה עד כה. במישור המודיעיני המשטרה לא מצליחה בינתיים להביא קבלות ובמישור האכיפה אין לה כמעט הצלחות. בקיצור, היחידה החדשה לא הרתיעה את האוהדים הסוררים ובמבחן התוצאה מדובר בחצי עונה ספורטיבית כושלת.
למעשה, כל הטיפול המערכתי באלימות בספורט בישראל היא שגויה ובמקום ללמוד כיצד טיפלו בתופעה הזו בעולם באופן מוצלח מנסים אצלנו שיטה לא יעילה של ענישה קולקטיבית במקום ענישה פרטנית מחמירה ומרתיעה. בישראל, כלל הגורמים האחראים, משוכנעים ששיטה של דיכוי הקהל הרחב שהוא טוב, תורם לאווירה חיובית ואיכותי עדיפה על שיטה של עקירת העשבים החולים והשוטים מהיציעים. קחו לדוגמא את החלטת מועדון בית"ר ירושלים מאמש לסגור את היציע המזרחי בטדי בעקבות אירועי המשחק נגד בני סכנין. במקום לחבק את מרבית אוהדי בית"ר ירושלים, שבמהלך השנה האחרונה עשו כברת דרך ארוכה כשיצאו בצורה אמיצה נגד התרבות הגזענית שהנחיל ארגון לה פמיליה ביציע המזרחי, החליטו במועדון לבצע אקט מפוחד של ענישה קולקטיבית. בית"ר יודעת היטב מי הם ראשי חוג האוהדים שהסיתו את הקהל לקריאות גזעניות. בהיבט של המועדון, יש לטפל בדרך שלילת המנוי והעברת הפרטים שלהם לרשויות. על המשטרה ובתי המשפט לוודא שאותם אוהדים יקבלו עונש מרתיע שירחיק לתקופה ממושכת מהיציע. וזה לא משנה אם משחק של בית"ר שוחק בירושלים, פתח תקוה, אשקלון או חיפה. האוהדים האלה לא יכולים להמשיך ולהיות חלק מהמשחק.
*הכותב הוא חבר הוועד המנהל של עמותת "האדומים" של אוהדי הפועל ת"א והמנהל המקצועי של "פרו אסטרטגיה"