השם "בולטימור" מעורר חלחלה בכל אוהד ניו אינגלנד פטריוטס. בשנים האחרונות אירחו הפטריוטס בינואר שלוש פעמים את הרייבנס. פעמיים הם נוצחו, פעם אחת יצאו בעור שיניהם. בולטימור בעשור האחרון היא המץ' אפ הקשה ביותר לקבוצה של ביל בליצ'יק. היא יודעת להניע כדור, לאכול את השעון, להתיש ולתסכל את טום בריידי עד רדת השעון ל-00:00.
ביום ראשון האחרון ג'קסונוויל הייתה בולטימור בהבדל אחד - היא נגמרה לפני השעון. ההשמטה של דיון לואיס וההשתלטות של הג'אגוארס על הכדור היו מהלך רייבני קלאסי, כזה שאמור היה לחסל סופית כל צליל של קאמבק. הצרה היא שבלייק בורתלס הוא לא ג'ו פלאקו ולג'אגוארס אין את המנטליות של בולטימור. עדיין לא. אם אתה רוצה לנצח את הפטריוטס, אתה חייב להיות בטופ עד המהלך האחרון. דאג מארון ובורתלס לא היו שם - ופספסו העפלה ראשונה בתולדות הקבוצה מצפון פלורידה.
שורת הקאמבקים של בריידי בשלוש השנים האחרונות מעצימה את הקריירה המפלצתית ממילא שלו. בסופרבול מול סיאטל, בסופרבול מול אטלנטה ובמשחק מול ג'קסונוויל הוא הוציא את הפטריוטס מפיגור של 10 נקודות או יותר ברבע הרביעי לניצחון. זו עובדה חולנית, אבל היא נגזרת גם מהעובדה שמאמני היריבות פשוט לא מצליחים להגיב להתאמות של בליצ'יק במחצית השנייה. כך יוצא שהגנת ניו אינגלנד המושמצת, זו שלא יודעת להגיע לקוורטרבק, כל שכן להתגונן מפני המסירות שלו, ספגה רק 6 נקודות בכל המחצית השנייה.
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. פספוס השעון בדאון שלישי ו-9 שיכול היה להעלות את ג'קסונוויל ל-3:21, כריעת הברך כשנותרה דקה שלמה לנסות להשיג לפחות שער שדה עם הירידה להפסקה, המרווח הגדול מדי שנתן איי ג'יי בוייה לתופסים של ניו אינגלנד, שלא פספסו אף הזדמנות להתעלל בו, ההתעקשות של הג'אגוארס לתת לפורנט את הכדור בכל דאון ראשון ברבע הרביעי. אם אתה לא משחק כדי לנצח, בסופו של דבר לא תנצח, במיוחד כשמולך עומדים הפטריוטס.
כשכריס לונג לבש את מסיכת הכלב בסיום משחק הניצחון של פילדלפיה על אטלנטה, הוא העביר מסר חשוב. האיגלס נעלבו עד עמקי נשמתם כשהוכרזו כמס' 1 כאנדרדוג נגד המדורגת 6, לראשונה בהיסטוריה של המשחק. לטרנדים יש כוח בספורט, גם אם אינם משפיעים או מושפעים ישירות מהנעשה במגרש. כל מה שישב לפילדלפיה בראש הוא העובדה שמול מינסוטה הליין נגדה אפילו גדל. מול הפטריוטס הם יגיעו ביחס של 6 נקודות, האנדרדוגים הגדולים ביותר מאז הסופרבול של 2009.
"אני יודע שהם פייבוריטים בסופרבול", אמר התאקל ליין ג'ונסון, "זה טום בריידי נגדנו. Pretty Boy Brady. הוא הקוורטרבק הכי טוב בתולדות המשחק ואין שום דבר שאני רוצה יותר לעשות מלהפיל אותו".
כדי להפיל את בריידי האיגלס יצטרכו... להפיל את בריידי. ג'קסונוויל עשתה את זה, אבל לא מספיק. לפילדלפיה יש הגנה אופורטוניסטית של הכול או כלום. עם ראשרים מעולים כמו ויני קרי וברנדון גרהאם ומגן פינה מצוין כמו פטריק רובינסון, הם יכולים להפוך את היום של הקוורטרבק לארוך ומתסכל. מצד שני, אם אתה לא מספיק חזק ודומיננטי, בשלב מסוים בריידי ידרוך עליך. כל דבר פחו?ת מהגנת ברזל כמו זו שהציגה ניו יורק ג'איינטס ב-2007 וב-2011 יגרום לפילדלפיה מפח נפש.
האופורטוניזם של פילדלפיה בא לידי ביטוי במהלך הנפלא של רובינסון מול מינסוטה. חטיפה בפוטבול היא דבר אחד, התקדמות עם הכדור היא דבר אחר, טאצ'דאון הוא בונוס נהדר - וטאצ'דאון כמו זה של רובינסון הוא כבר קלאסיקה. קריאת המגרש, החלפת הצד, הניווט של רובינסון וההוראות לחוסמים הם משהו שאפשר וצריך להסתכל עליו שוב ושוב ושוב. זה היה אחד ממהלכי ההגנה הגדולים של השנה, ולא רק בשל היותו עצום בפני עצמו, אלא משום שהוא הכניס את ניק פולס לעניינים.
פולס פתח עם 3&out את המשחק. לו הווייקינגס היו עולים ל-0:14 או 0:10 מד הלחץ באצטדיון היה עולה. החטיפה של רובינסון פוצצה את לינקולן פייננשל והזרימה לפולס דם חדש. הדרייב הבא שלו היה מלאכת מחשבת. בנקודה הזאת מינסוטה כבר הייתה על הקרשים והקוורטרבק שייט למספרים שהזכירו את ימיו היפים כפותח בפילי - 352 יארד ושלושה טאצ'דאונים ו-26 מסירות מושלמות מ-33 ניסיונות. בסופרבול פולס יצטרך להיות שקול.
פילדלפיה היא קבוצה שנבנתה למסירה, אבל היקלעות לשוט-אאוט לא תיטיב עמה. בקרב יריות בריידי תמיד ינצח. פולס יצטרך להיות הרפתקני קצת פחות מההגנה שלו, לדעת לנווט את קצב המשחק ולמצוא את המינון הנכון בין התפרעות אווירית לרגיעה על הקרקע.
עם רוב גרונקובסקי או בלעדיו, ניו אינגלנד היא פייבוריטית ברורה לזכות בסופרבול השישי שלה. לפני גמרי החטיבות נערכה בדיקה שנשענה על קריטריונים שונים (כמו ביתיות, למשל). נמצא כי לפטריוטס סיכוי של 53 אחוז לנצח את מינסוטה ו-65 אחוז לגבור על פילדלפיה. כך שוב מגיעים האיגלס כאנדרדוג. אם תשאלו אותם, אין להם שום בעיה עם זה.
