לפני חודש בדיוק, ב-20 בדצמבר, העונה של הקליפרס נראתה אבודה. סדרה בלתי נגמרת של פציעות הובילה להפסדים רבים שהשאירו את הקבוצה של דוק ריברס רחוק מאוד מהפלייאוף. הסברה הרווחת הייתה שבשלב הזה ההנהלה תוותר על העונה ותתחיל לחפש טרייד על דיאנדרה ג'ורדן, שיכול לצאת מהחוזה בקיץ. על הדרך, הקליפרס היו צפויים לחפש קבוצה שתיקח גם את לו וויליאמס, שבגיל 31 היה בעיצומה של עונה מוצלחת נוספת כשחקן השישי האולטימטיבי, הסקורר מהספסל שלא עושה הרבה מעבר לכך. בשנה שעברה הלייקרס העבירו את לו-וויל ליוסטון וקיבלו בחירת סיבוב ראשון, הקבוצה השנייה של לוס אנג'לס הייתה יכולה לקבל שלל דומה מקבוצה גדולה שמחפשת חיזוק לספסל.
למה שקרה בחודש הזה אף אחד לא ציפה. הקליפרס ניצחו 12 מ-15 משחקים, המאזן הטוב בליגה בתקופה הזאת ביחד עם גולדן סטייט, עלו למאזן חיובי של 21:23 ותקעו יתד במקום השמיני במערב, צמודים לניו אורלינס במקום השביעי, חצי משחק מתחת לפורטלנד שבשישי וחצי משחק מעל לדנבר שבתשיעי. אלה ארבע הקבוצות שכנראה ייאבקו על שלושת המקומות האחרונים בפלייאוף במערב. התקופה הזו כללה ניצחון מרשים בגולדן סטייט ושני ניצחונות על יוסטון, אחד בבית ואחד בחוץ.
החזרה של בלייק גריפין מפציעה בעיצומה של הריצה הזו בהחלט עזרה, אך הוא שיחק רק בתשעה מ-15 המשחקים. דיאנדרה נפצע במהלכם ושיחק ב-12 מהם. אוסטין ריברס, שהפך לשחקן מפתח השנה, שיחק רק בחמישה מהמשחקים, מילוש תאודוסיץ' שמתחיל להתאקלם ב-NBA שיחק ב-11. דנילו גלינארי ופטריק בברלי, שני השחקנים המרכזיים שהגיעו הקיץ, לא שיחקו כלל בתקופה הזו (בברלי כנראה לא יחזור העונה). הסגל הדליל הכריח את דוק לתת דקות משמעותיות לשחקנים אלמוניים לחלוטין עד לפני חודש: טיירון וואלאס (בחירה 60 ב-2016), ג'וואן אוונס (בחירה 39 ב-2017), סי ג'יי וויליאמס וג'מיל ווילסון (לא נבחרו בדראפט). החבורה הצעירה הזאת, יחד עם מונטרזל הארל וסם דקר שהגיעו מיוסטון בטרייד על כריס פול, התלכדה והפכה לשלם הגדול בהרבה מסך חלקיו.
אך עם כל הכבוד לחבורה הצעירה, הכוכב הבלתי מעורער של התקופה הוא לו וויליאמס. הגארד המנוסה השתלט על הקבוצה, בין אם עלה מהספסל או פתח בחמישייה, וסיפק בחמישה עשר המשחקים האלה את המספרים הטובים בקריירה שלו: 29.3 נקודות ב-46.2 אחוזים מהשדה, ארבע שלשות למשחק ב-43.8 אחוזים, 8.1 הליכות לקו ב-90.9 אחוזים ו-5.1 אסיסטים על 2.9 איבודים. אלה כבר לא מספרים של שחקן שישי, אלא של אחד הסקוררים האיכותיים ב-NBA. במצטבר, הוא קלע בתקופה הזו 440 נקודות, הכי הרבה בליגה (ווסטברוק שני עם 418 נקודות). השילוב בין ריבוי שלשות לביקורים בקו העונשין הפך את אחוז הקליעה המשוקלל שלו לגבוה מאוד 63.7. זה האחוז השלישי הכי גבוה בחודש הזה לשחקנים עם אחוז שימוש (usage) של לפחות 25. רגע השיא של לו-וויל היה 50 נקודות בניצחון באורקל ארינה, היה לו גם משחק של 40 נקודות מול שארלוט והוא סיפק 32 נקודות ו-7 אסיסטים בניצחון הראשון על יוסטון ו-31 ו-9 בשני.
הפריצה הזו של לו-וויל יוצאת דופן לחלוטין. עד לעונה שעברה הממוצע הגבוה ביותר שלו היה של 15.5 נקודות למשחק, כשכמעט תמיד אחוזי הקליעה שלו היו נמוכים מאוד וכמות האסיסטים שלו הייתה מינימלית לשחקן שמחזיק בכדור כל כך הרבה. לסחוט עבירות הוא תמיד ידע, ובשלב מסוים עשה לעצמו שם בעיקר של מומחה בתחום הזה. בעונה שעברה, בתקופה של הלייקרס, הוא ביצע קפיצת מדרגה וקלע 18.6 נקודות למשחק, אך ביוסטון התקשה להשתלב. השנה הוא מבצע קפיצת מדרגה עצומה נוספת, כרגע הממוצע העונתי שלו הוא של 23.2 נקודות והוא כנראה רק ישתפר מכאן והלאה. זו העונה הראשונה בקריירה בה הוא קולע במעל ל-40 אחוזים מהשלוש ו-90 אחוזים מהעונשין והראשונה בה הוא מגיע לשלוש שלשות וחמישה אסיסטים למשחק.
כיצד ניתן להסביר כזו קפיצת מדרגה של שחקן בגיל 30-31? לפעמים זו הדרך שבה הניסיון המצטבר עובד, במקום שיפור הדרגתי הוא נאסף עד לרגע בו הכל מתחבר ושחקן מתחיל להבין את המשחק נכון יותר. עושה רושם שזה מה שקרה ללו-וויל. כאשר רואים אותו משחק זה נראה הרבה יותר משחקן שתפס חודש מטורף, זה נראה אמיתי. הוא משחק כמו פוינט גארד בכיר בליגה, עם קור הרוח, קבלת ההחלטות והיכולת ליצור מצבי קליעה לעצמו ולחברים בקבוצה. הוא יודע מתי להניע את הקבוצה ומתי להשתלט על המשחק בעצמו. הוא התפתח להיות מנהיג שקט שכיף לשחק לידו.
וויליאמס יודע לנוע ללא כדור בין חסימות ולצאת לקליעה, אך את רוב הנקודות שלו הוא משיג בפיק נ' רול. לקליפרס יש חוסמים איכותיים ולו-וויל התמקצע ביכולת לזהות היכן נוצר הפתח שדרכו ניתן לתקוף. הוא יכול לקחת צעד אחורה ולעלות לשלשה, לקחת צעד הצידה ולעלות לזריקה מחצי מרחק ולהגיע לצבע ולסיים שם באפקטיביות. תנועת ההשתחררות שלו לקליעה חדה מאוד והעלייה לקליעה גבוהה ונראית טבעית ונינוחה. כשהוא חם הוא קולע בקלילות מעל לשומרים גבוהים עם יד מונפת.
היכולת לקלוע בכמויות היא עדיין החלק המרשים ביותר במשחק של וויליאמס, אך הוא השתפר משמעותית גם באלמנטים נוספים. ראיית המשחק שלו התפתחה מאוד בשנים האחרונות וכיום הוא מזהה שחקנים פנויים ברמה של מנהל משחק איכותי. הוא קורא מהלכים לפני כולם ושכלל את הדרכים להעביר את הכדור לשחקן הפנוי. הוא יודע להאכיל את דיאנדרה במסירות לוב ויודע להוציא את הקליפרס להתקפת מעבר מהירה עם מסירה אחת חכמה גם אחרי סל של היריבה. יכולת המסירה מקלה מאוד על השימוש בו כרכז פותח, ואחרי השבועות האחרונים יהיה לדוק ריברס קשה מאוד להוציא אותו מהחמישייה.
ההגנה תמיד נחשבה לבעיה הכי גדולה שלו, אבל גם בתחום הזה מסתמן שיפור משמעותי. הוא רחוק מאוד מלהיות שומר אישי גדול, אך הוא התפתח לשחקן הגנה קבוצתי לא רע. דוק ריברס משתמש בהרבה מאוד חילופים אוטומטיים, השיטה שלו נראית לפעמים הכי קרובה לאיזורית אמיתית ב-NBA, ולו-וויל יודע בדיוק איך לבצע אותה. הוא לא יוצר חורים, הוא מבין על איזה שחקנים צריך לשמור קרוב ולמי ניתן לתת מרחק והוא מכוון את הצעירים שסביבו למקומות הנכונים תוך כדי הפוזשן.
בכלל, נראה שוויליאמס מרגיש מצוין בתפקיד הכוכב והמנהיג של חבורה צעירה. אחרי שנים ארוכות עם כריס פול הנרגן, המנהיג החדש של הקליפרס הוא שחקן שבא לעבוד, לתת דוגמא אישית ולשמור על רוח חיובית. זה בלט במיוחד במפגש הטעון בין הקליפרס ליוסטון השבוע. בדקות האחרונות, בזמן ששחקנים משתי הקבוצות כבר החלו לריב ולתכנן את הקרב שאחרי המשחק, לו-וויל נראה כמו המקצוען האחרון. הוא המשיך לבצע מהלכי כדורסל יעילים שעזרו לוודא את נצחון הקליפרס. לאחר שהנצחון הובטח והכדור היה אצלו ביד כ-30 שניות לסיום המשחק, בזמן שהאווירה כבר הייתה מחוממת, הוא בחר לא להוסיף קיסם למדורה ונתן לשעון ה-24 לעבור. בראיון לאחר המשחק הוא הביע הערכה כלפיי כריס פול, תמך בסרטון המחווה שאנשי הקליפרס הכינו עבור CP3 ונראה מחויך מכל האמוציות שסביבו.
קשה שלא לקשור בין ההתנהלות של וויליאמס בתוך הבלגאן למסלול שהוא עבר, בעיקר בשנה האחרונה. לפני שנה הוא עוד היה בלייקרס, עד שזו העבירה אותו כדי לקבל בחירת דראפט. הוא העביר מספר חודשים ביוסטון עד שדריל מורי הפך אותו לחלק מהחבילה שהוא שילם לקליפרס תמורת כריס פול. אז הוא חזר ל-LA, בידיעה שגם הקליפרס כנראה היו מעבירים אותו אלמלא הריצה הטרייה בחזרה למאבקי הפלייאוף. וויליאמס אמנם החל את הקריירה עם שבע שנים בפילדלפיה, אך מאז הוא נע ונד ופיתח מנטליות של מקצוען שבא לעבוד איפה שלא ישימו אותו, בלי ליצור חיבור רגשי יוצא דופן לחולצה שהוא לובש כרגע.
יכול להיות שהמצב הזה בדרך להשתנות, יכול להיות שהיכולת הנוכחית של וויליאמס עזרה לו למצוא בית אמיתי. השאלה האם מהסגל הנוכחי של הקליפרס ניתן לבנות קבוצת פלייאוף לגיטימית תלויה מאוד בשאלה עד כמה היכולת הנוכחית של לו-וויל ניתנת לשימור ולכמה זמן. אם הוא יצליח לתפקד כרכז-סקורר הבכיר שלצד בלייק גריפין לעוד כמה שנים, ניתן לראות איך חמישייה שלהם עם בברלי, גלינארי ודיאנדרה, וכמה שחקנים עם פוטנציאל על הספסל, יכולה להפוך לאחת הקבוצות המעניינות במערב. הקהל המקומי כבר נדלק על הכוכב החדש והלא צפוי שסחב אותם במו ידיו חזרה אל מחוזות הרלוונטיות.
בינתיים, וויליאמס עשוי לקבל תגמול מיידי על החודש המדהים שלו. החודש הזה הגיע בתזמון מושלם, רגע לפני בחירת השחקנים שישתתפו במשחק האולסטאר, ולו-וויל הפך פתאום לאחד השמות החמים ברשימת המועמדים. הוא לא פייבוריט להיכנס, בין היתר בגלל שהוא נמצא באיזור הצפוף ביותר בליגה עמדת הגארד במערב. זו העמדה בה משחקים סטף קרי, ג'יימס הארדן (שניהם כבר נבחרו לחמישייה), ראסל ווסטברוק, ג'ימי באטלר, קליי תומפסון ודמיאן לילארד. יכולים להיבחר בין ארבעה לשישה גארדים מהמערב, וויליאמס יצטרך להשתחל במקום אחד משני האחרונים כדי שיהיה לו סיכוי. בחירה שלו לאולסטאר תהיה סיפור גדול מאוד שיש לו הצדקה מקצועית, אני בעדו.