תדמית זו לא רק גזענות: סיכום המחזור על האתגר של אלי אוחנה

למרות שמכבי תל אביב עוד יכולה להנחית כאן שני שחקנים, ניכר כי טירוף הקניות של ג'ורדי קרויף קצת יותר מתון בינואר הנוכחי. טירוף קניות אצל קרויף לא כולל רק העברות, אלא גם גישושים, מחשבות, תהיות, בדיקות, מהלכים טקטיים, שבכולם ניכרת תכונה אחת זהה: חוסר שביעות רצון מהקיים, ואמונה מוגזמת בכוחו של השוק לשנות את מכבי תל אביב. בחוץ נמצא האס, אליבא דקרויף הישן, על המדף מתחבאת הסוכריה שחסרה לנו.

הסיבות לכך הן כמובן מגוונות. סוכני שחקנים שעובדים עם קרויף טוענים שכבר אין לו מנדט בגזרה הזו, שבן מנספורד הוא הבוס בכל הנוגע לבאים והנכנסים, ועדיין – נדמה כי קרויף המאמן הבין משהו שקרויף המנג'ר פחות קלט: שצריך להאמין יותר במה שיש לך. שזה מה שיש לך. שאין קסמים בשוק. שפריצה זה רכש של פעם בחמש שנים. שברוב הזמן צריך לתת הזדמנות אמיתית לאבי ריקן ולדור פרץ. וגם אם השחקן לא מושלם, אתה צריך לעזור לו להיות כזה. אתה לא חייב לדחוף בכוח את שחקני הרכש הלא טובים שהבאת רק כדי להוכיח שלא טעית. זה בסדר לטעות. זה לא בסדר לתקן את זה בכוח.

וכך, למשל, קרויף קיבל את אבי ריקן – אחד השחקנים שהופכים את הקישור של מכבי תל אביב לכל כך דומיננטי ומגוון. ריקן של קרויף המנג'ר היה שחקן עם עמדה לא מוגדרת. קרויף המנג'ר ניסה לפעמים להתאים אותו לצרכים שלו ולא להפך. הוא ניסה לא אחת את ריקן כמגן, למרות שריקן המגן הוא שחקן הרבה יותר מוגבל והרבה פחות טוב. ריקן הוא שחקן נייד. שחקן שיודע למסור, לנוע, לבעוט, לזהות שטחים בחוכמה. הוא פליימייקר אמיתי עם נטייה לקשר מתחת לחלוץ. הוא כל מה שמדוניאנין יכול היה להיות. הבעיה היא שקראו לו ריקן.

השנה, מגובה הדשא, קרויף מבין מי זה ריקן. ולמה הוא עדיף הוא על 1,000 סושיץ' ו-2,000 מדוניאנין. למה את חוסה רודריגס מומלץ לשלוח במקומו לאשדוד, למרות שאתה הבאת את הספרדי. זה די דומה לסיפור של דור פרץ, אבל אליו נגיע במחזור אחר. העובדות הן שקרויף כבר לא מכור לשחקנים שהוא מביא מחו"ל או שמות שהוא לוחץ לרכוש בארץ: קיארטנסון לא טוב? הוא יכול לרדת לספסל, למרות כל מה ששילמתי עליו. עטר לא חד? אין טעם לשלב אותו בכוח, שקודם יוכיח שהוא חזר להיות עטר.

אדם חכם שמכיר את מאמן מכבי תל אביב מסביר זאת כך: כשקרויף עם השחקנים כמאמן, הרבה יותר ברור לו מה אובססיית הרכש עושה לשחקנים שהופכים להיות שחקן 18 ו-19. שאין קסמים בשוק, וברוב המקרים עדיף להתמקד במה שיש לך ולפתח אותו. ברור, טירוף הקניות של ינואר עוד לא הגיע לנקודת רתיחה. כולם בסוף נלחצים ברגע האחרון, ואולי באמת קרויף יתפתה להביא יותר משחקן אחד או שניים נקודתיים כפי שהוא מתכנן כעת. אבל קרויף המאמן צריך לזכור את מה שהוציא אותו, בין היתר, מהבוץ העונה. זה גם מה שיוכל להחזיר אותו לפסגה.

את הקרדיט לשינוי צריך גם לתת למיטש גולדהאר. יש שיגידו שהוא זה שגרם לקרויף להתרחק מהשמנת, מהדחף כל הזמן לקנות ולהביא מבחוץ, ולחץ אותו להתעסק במה שכבר יש לו ואיך ניתן לשפר את הקיים. אבל אי אפשר להוביל לשינוי אמיתי בלי הפנמה של כל הצדדים.

הנה עובדה לא טריוויאלית: בית"ר ירושלים לא עמדה לדין פעם אחת העונה בכל הנוגע לענייני גזענות. כמובן, בית"ר פוגשת במחזור הקרוב את סכנין והכל עוד יכול להשתנות. לא נשכח, הגזענות בבית"ר תחטוף מכה אנושה באמת רק כאשר יגיע שחקן ערבי למועדון וייקלט באמת מבלי להיחשב אויב. ועדיין – קשה שלא להיות מופתעים.

אחת הסיבות לכך היא הרוח הגבית שאלי אוחנה נתן לאלי טביב בכל הנוגע למאבק בשירים הללו ביציע. הסיבה המקדימה היא גם כי לטביב חשוב להימנע מקנסות, אבל מבחינת השורה התחתונה זה פחות חשוב. אוהדי בית"ר צריכים לדעת מה מותר ומה אסור – שיקול שהוא לא תמיד מוכר לאוהדי כדורגל. מי בעונה שעברה האמין שבטדי לא ישירו יותר "הקבוצה הגזענית של המדינה", לפני כניסת השחקנים לדשא?

כל זה מתחבר לטיקט המרכזי איתו שב אוחנה למועדון: תדמית. אוחנה רוצה לשפר את התדמית הנוראית של בית"ר כדי, בין היתר, להכניס עוד למועדון, ובעיקר כדי שצהובים שחורים ישובו להיות המועדון האהוב במדינה כמו בימיו כשחקן. זו הסיבה שהוא גם נחפז לפטר ללא הצדקה את אלי כהן השריף, מה שמעיד גם כמה הוא נחוש. השאלה היא האם אוחנה מבין שתדמית היא גם לשנות את ההרגלים הרעים של אלי טביב. כפי שראינו במוצאי שבת, הסרטון של טביב עשה נזק לבית"ר לא פחות משירת "שיישרף לכם הכפר".

אלי אוחנה עד עכשיו לא מצליח לעשות זאת. הוא אמנם נלחם על הישארותו של שרון מימר, אבל מספרים שהוא מתפוצץ בפנים. מתווכח עם טביב על לא מעט החלטות שלו, אבל בשורה התחתונה – בית"ר החליפה עד כה ארבעה מאמנים, ומה שהיה עד כמה שמועה, הפך העונה למשהו שכולם רואים: המאמנים הם בובה של טביב. בובה ללא מרחב תמרון. ללא השפעה.

אוחנה חייב לזכור שהמאבק על התדמית של בית"ר לא כולל רק מאבק בשירים הגזעניים. בית"ר של טביב היא גם הרבה דברים טובים. אם מקלפים מהביקורת על טביב את האנטי האפריורי, מגלים שבית"ר הנוכחית יכולה להיות אחלה אלטרנטיבה לנעשה במכבי חיפה ושאר הגדולות שמבזבזות סכומים משוגעים. טביב מוכיח שאפשר לא לחרוג מהתקציב, שניתן לשלם באופן שפוי לישראלים, לתת הזדמנות אמיתית לשחקנים כמו וראן, ולהוציא משכטר ועזרא את מה שלא קיבלו מהם שנים.

במובנים מסוימים, בית"ר של טביב מזכירה את בית"ר של פעם: מועדון שבא מאחור, שנותן הזדמנויות לשמות שלא בכל מקום היו מקבלים אותה, קבוצה שעובדת עם הרבה חוכמת רחוב. אבל כל זה נשכח בכל פעם שטביב משפיל את המאמן שלו. כל זה נעלם בכל פעם שטביב לא מבין שמאמן טוב יכול לעשות אותו, המנהל המקצועי האמיתי, עוד יותר חכם ועוד יותר מבריק. אוחנה יודע שאוהדי בית"ר לא באמת מקללים את בן זקן במשחקים האחרונים. הם מוחים על שבירת המוסכמות המקצועיות הנהוגות גם בימינו בכל הנוגע ליחסי בעלים-מאמן.

אוחנה, אם תשאלו אותו בשקט, יגיד לכם שהוא מסכים עם כל זה. אבל הוא גם צריך להפנים: כל החזרה שלו לבית"ר ומזעור נזקי הגזענות לא ישנו באמת התדמית, אם הוא, נציג הבעלים, לא יצליח לגרום למעמד המאמן בבית"ר לחזור לטריטוריה שפויה. הוא היחיד שיכול לשכנע את טביב שגם שחקנים גדולים כמו שהוא היה, הפכו קצת טובים יותר עם מאמן דומיננטי. זה לא הפריע לחוכמת הניהול העממית של משה דדש להשפיע. להפך. זה רק עזר לה.

מי שרוצה להבין עד כמה הגדרת המטרות במכבי חיפה היא מופרכת והרסנית, שיראה מה קורה לירוקים בכל פעם שהם מבינים שלא הצליחו לעמוד ביעד: הם זורקים עונה לפח כבר בחורף מעבירים זמן לחינם עד הקיץ. לפעמים זה קורה בדצמבר, לפעמים בפברואר. לפעמים משלבים צעירים בשלב הזה (רק כדי לשכוח מהם בקיץ), לפעמים נותנים הזדמנות נוספת לשחקני הרכש הכושלים (רק כדי להעביר אותם לקבוצת המנודים אחר כך). אבל הכל כדי להעביר את הזמן עד לניסיון הבא להסתער על האליפות.

וזה פשוט בזבוז. עוד בזבוז במכבי חיפה. במקום לנצל את התקופה הזו כדי לברוח מהציפיות, כדי לבנות משהו לקראת העונה הבאה, גם כדי להשיג את המטרה בטווח זמנים קצת יותר שפוי, יצר ההתאבדות של מכבי חיפה לא מאפשר לה להבין שגם בעונה שבה נכשלים אפשר עדיין להצליח במשהו. שהנטייה הזו לדרמטיות יתר רק מגדילה את הלחץ לקראת העונה הבאה.

ההפתעה של מכבי נתניה העונה לא הלכה כל כך רחוק כמו זו של הפועל חיפה. נתניה לא פחות טובה מהפועל חיפה, אבל כאשר בעמדות מסוימות יש לך יותר מדי שחקנים של ליגה לאומית, ברור שתהיה לך בעיה להתמיד.

ההצלחה המתונה יותר של נתניה אולי תשתלם לה יותר בטווח הארוך. לאורך זמן, זו הדרך הנכונה לגדול כמועדון. הבעיה היא שפתאום הפלייאוף העליון בסכנה. וכשהפלייאוף העליון בסכנה, גם מה שנתניה השיגה העונה יכול לרדת לטמיון.

כרגע הפער של נתניה ממקום 7 הוא שש נקודות, וניצחון על מכבי פתח תקוה שנמצאת במקום הזה הוא קריטי. אפילו חשוב יותר מניצחון על הפועל חיפה או הפועל באר שבע.