ראש בראש: זה לא היה היום של בלקמן, קייטה נהנה אפילו פחות ממנו

לפני שריקת הפתיחה, בלקמן קיבל תשורה על חודש דצמבר המוצלח שסיפק למכבי תל אביב - עוד סימן להתייצבות של הקבוצה ולהצלחת המעבר של ג'ורדי קרויף לשלושה בלמים במקביל לחזרתו של אלי דסה. המערך הזה הוכיח את עצמו גם הערב, אבל לא לפני דקות ארוכות של משחק כדורגל מהמבולגנים שנראו העונה בליגה. ההרחקה המוקדמת של קובי מור הפכה את הברדק לשם המשחק וככל שהשעון תקתק לאחור הלחץ והעצבים לקחו את השליטה על מכבי תל אביב - בוודאי לאחר ששמעה בהפסקה שבאר שבע איבדה נקודות. בלקמן היה שותף מלא ובכיר בבלגן הזה, גם אם רק מתוך רצון עז לשחזר את היכולת מהתקופה האחרונה (ואת השער הנפלא מהמפגש הקודם בין הקבוצות). במחצית הראשונה הגיעו הצהובים לכמות בלתי רגילה של התקפות ביתרון מספרי והיו יכולים להוריד מעצמם את הלחץ עוד הרבה לפני שההשוואות לניצחון על בני ממב"ע עלו בראשם של כל מי שצפה במשחק, אך בכל פעם מחדש מיהרו וטעו.

תוך דקות ספורות, בלקמן נתפס פעמיים בנבדלים מיותרים וכשהיה בצד המוסר שלח כדור חסר רגש כאשר שני חברים חיכו מקדימה מול אין-הגנה, וגם קינח בשתי החמצות ממצבים קורצים, שבאחד מהם אפילו לא הצליח לייצר בעיטה. הראייה הכי ברורה לתוהו ששרר הערב בנתניה (שהושג ונשמר גם במאמץ עילאי של ערן לוי, שרב עם כל מי שעבר לידו פחות או יותר): עד השער של יצחקי, מכבי תל אביב בעטה רק ארבע פעמים למסגרת וגרוע מכך, רק פעמיים ממשחק שוטף, למרות ששלטה לחלוטין ביתרון מספרי. גם ג'ורדי קרויף זיהה את המגמה הבעייתית, ובראיון המחצית הסביר שהשחקנים שלו חייבים להירגע כדי לנצח. בסוף יצחקי (אם כבר חולצות רטרו, אז עד הסוף) עשה לנתניה בדיוק מה שעשה בגביע וגם התוצאה חזרה על עצמה, בלקמן נעלם וראה את קיארטנסון סוגר עניין ואנחנו קיבלנו צמרת אדירה של שתי נקודות בין ארבע קבוצות.

במפגש הקודם בין הקבוצות מכבי נתניה הייתה מצוינת, תקפה בלי סוף והפסידה בסופו של דבר אחרי חגיגת שערים. את השער הראשון אז כבש קייטה בנגיחה נפלאה, ובוודאי חלם על שחזור ההצלחה האישית בתקווה שהפעם זה יוביל לנקודות, ובעיקר ישכיח את הטענות שהעלה דראפיץ' כלפיו לאחרונה, בנוגע להרגלי האכילה שלו. לצערו, מאז אותו משחק עבר הרבה חומוס בצלחת שלו וההרחקה הותירה לו מעט מאוד אפשרויות להשפיע על המשחק. יכול להיות שדווקא אם היה משחק בקבוצת תחתית, כזו שבעשרה שחקנים הייתה מתבנקרת בלי לחשוב פעמיים ומעיפה אליו כדורים למעלה, זה היה נגמר אחרת (בעיקר נוכח הכבדות של באבין במרכז הההגנה הצהוב-משובץ) - אבל זה לא הסגנון של נתניה העונה (וטוב שכך). דראפיץ' וברדה החליטו להמשיך בסגנון שלהם ויהי מה, אבל זה לא עבד ולמרות שזכו בסיום למחמאות מקרויף, צמד המאמנים כנראה לא מתנחם בכך בשום צורה. לקייטה כל זה לא עשה חסד ובדקה ה-60 הוא גם סיים את תפקידו במשחק ונאלץ לראות מהספסל את החברים שלו סופגים שלישייה שנייה העונה ממכבי תל אביב, רק הפעם בלי לכבוש פעמיים בעצמם. אפשר רק להצטער על כך שהוא ונתניה לא קיבלו הזדמנות הוגנת להתמודד שווה בשווה מול מכבי תל אביב ולספק לנו חגיגת שערים בדיוק כמו בסיבוב הקודם.

בסיבוב הקודם גם בלקמן וגם קייטה מצאו את הרשת, והפעם אפילו לא הצליחו לבעוט למסגרת. גם בלעדיהם, מכבי תל אביב התרחקה לפער של שמונה נקודות ממכבי נתניה והצמרת רותחת.