רגע לפני הפלייאוף: סיכום העונה הרגילה ב-NFL

עונת 2017 הסתיימה השבוע במחזור דרמטי שקבע ששמונה קבוצות מתוך השתיים עשרה שהעפילו לפלייאוף בעונה שעברה יישארו הפעם בבית. לא מעט הפתעות נרשמו העונה ב-NFL, כאשר קבוצות כמו הג'אגוארס והראמס מתברגות בשלישייה הראשונה בחטיבה, וקבוצות עמוסות בציפיות כמו הג'איינטס או הבאקנירס מתרסקות לחלוטין. ולמרות שהייתה לנו עונה רוויה בפציעות של חלק מהשמות הגדולים ביותר במשחק, עונת 2017 עדיין הצליחה לספק תצוגות נהדרות. אז כדי לנסות לסכם את העונה הרגילה, החלטנו לקבוע מי האנשים שראויים לפרסים המחולקים בכל שנה.

כנראה שמדובר בבחירה הקלה ביותר השנה, כאשר רק הפתעה מרעישה תמנע ממקוויי לקבל את הפרס בסיום העונה. המינוי של מקוויי למאמן ראשי בקיץ האחרון בגיל 31 בלבד שהפך אותו למאמן הצעיר בהיסטוריה של הליגה, נחשב בעיני רבים כהימור עבור קבוצה צעירה וחסרת ניסיון, אך כבר בפתיחת העונה אפשר היה להבין שהכיוון אליו הוא לוקח את הראמס הוא כלפי מעלה. מקוויי לקח קבוצה שנראתה חסרת מעוף לחלוטין תחת ג'ף פישר בעונה שעברה, וללא שינויים בעמדות משמעותיות כמו עמדת הקווטרבק או עמדת הרץ האחורי, סחף את הראמס למקום השלישי ב-NFC הקשוח ולפלייאוף ראשון מאז 2004.

אמנם יש לציין את חלקו של המתאם ההגנתי שהגיע מדנבר, וייד פיליפס, בשיפור ההגנתי שתרם לעונה הנפלאה, אך כשמדברים על הראמס של 2017 מדברים בעיקר על השינוי הקיצוני בהתקפה. מקוויי הפך את הראמס מקבוצה אימפוטנטית שדורגה במקום האחרון בליגה בנקודות זכות בעונה שעברה, והפך אותה למכונה התקפית מרשימה, שהביסה כמעט את כל מי שנקרא בדרכה ומדורגת במקום הראשון בנקודות זכות – מהפך היסטורי שלא נראה עוד כמותו בNFL-. השטף ההתקפי כל כך זרם, שאפילו תופס שלא עשה הרבה בשנים האחרונות כמו רוברט וודס הפך לאחד התופסים המשמעותיים העונה.

מקוויי גם לקח את הבחירה הראשונה בדראפט הקודם, ג'ארד גוף, כפרויקט אישי והפך אותו מקווטרבק שהעלה תהיות על בחירתו הגבוהה, לרוצח שקט שמשיג 29 טא'צדאונים ב-16 מחזורים. הראמס לא נחשבים לפייבוריטים להגיע לסופרבול, בעיקר מכיוון שיצטרכו לשם כך לנצח את הווייקינגס במינסוטה, מקום בו כבר הפסידו השנה, אבל כשהמושכות בידיים של מקוויי, האוהדים בלוס אנג'לס יכולים לחלום על הגעה למספר סופרבולים בשנים הקרובות ואולי אף זכייה באליפות.

מועמדים נוספים: דאג פדרסון, פילדלפיה איגלס ושון מקדרמוט, בפאלו בילס

אם בתחילת העונה הרוקי מטנסי היווה רק את האופציה השלישית בעמדת הרץ האחורי, מאחורי אדריאן פיטרסון ומארק אינגרם, את העונה מסיים קאמארה כרץ האחורי המשמעותי ביותר בהתקפת הסיינטס ואחד השחקנים ההתקפיים הכי אקספלוסיביים בליגה. קאמארה, שנבחר במקום ה-67 בלבד בדראפט האחרון, אחראי על לא מעט מהלכים מיוחדים של הסיינטס בעונה הנוכחית. אולי כדי להדגיש זאת, הוא סיים את העונה עם החזרת בעיטה ל-106 יארד וטאצ'דאון.

הרץ האחורי המגוון תרם ביחד עם אינגרם לשינוי המשמעותי שעבר על התקפת ניו אורלינס, עת הפכו מאחת הקבוצות שהכי נשענות על משחק המסירה לקבוצה שבה הרצים האחוריים הם כלי הנשק העיקריים. למרות שנכנס לרוטציה בצורה משמעותית רק במחזור הרביעי, לאחר שהסיינטס ויתרו על הניסוי עם פיטרסון, קאמארה רשם 14 טאצ'דאונים ומעל 1,500 יארדים בריצה ובתפיסה, כאשר הוא מוביל את הליגה עם 6.1 יארדים מדהימים לניסיון ריצה, הרחק מעל הרץ האחורי הבא ברשימה, דיון לואיס, שמחזיק בממוצע של 5.4. ובכל זאת, המספרים לא מספרים מספיק כמה איכותי היה קאמארה בעונה הזו, כאשר כמעט בכל פעם שקיבל את הכדור לידיו הראה כמה חמקמק הוא, כשגרם למספר שחקנים הגנה לפספס תיקולים וגרם לצופים לתהות על הקלילות שבה נראה היה שביצע זאת. למרות שהעלה חשש גדול אצל אוהדי הסיינטס כשנפצע מול הפלקונס, קאמארה חזר כבר במשחק הבא וסיים את העונה בכושר נפלא, אותו ינסה להמשיך בפוסטיזן ולהוביל את הסיינטס לסופרבול ראשון מאז 2009.

מועמדים נוספים: קארים האנט, רץ אחורי, קנזס סיטי צ'יפס ולאונרד פורנט, רץ אחורי, ג'קסונוויל ג'אגוארס.

ההתקפה של ניו אורלינס אולי נראתה מעולה השנה, אבל היא מעולם לא הייתה הבעיה המרכזית של הקבוצה מלואיזיאנה. בשנים האחרונות ההגנה של הסיינטס לא ממש תפקדה ונחשבה לאחת החלשות בליגה, כאשר הדגש תמיד היה על הגנת המסירה. כדי לנסות לשפר את האספקט הזה, החליטו הסיינטס לקחת בבחירה ה-11 הכללית את מגן הפינה מאוהיו, מארשון לאטימור. למרות פתיחה מהוססת בשני המחזורים הראשונים השינוי המיוחל הגיע כבר במחזור השלישי, כאשר הסיינטס יצאו לריצה של שמונה ניצחונות רצופים, שכללו לרוב תצוגות הגנתיות עליהן היה לאטימור האחראי העיקרי.

ביחד עם מרכוס וויליאמס, עזר לאטימור להפוך את הסיינטס מהגנת המסירה הגרועה בליגה ב-2016, להגנת מסירה המדורגת בחציון העליון, וכדי להבין את המשמעות שלו מספיק להסתכל על הגנת הסיינטס בשלושת השבועות אותם החסיר בעקבות פציעה. משבועות 1 עד 10, דורגה הגנת ניו אורלינס במקום הראשון בליגה, כאשר בשלושת המשחקים הבאים, בהם לא נטל חלק מגן הפינה הצעיר, דורגה רק במקום ה28. לאטימור אף הצליח לתרום לחלק הקדמי בהגנה בכך שנסך ביטחון רב בשחקני השביעייה הקדמית ובמתאמים ההגנתיים שידעו שהם יכולים לסמוך עליו בכיסוי יחיד , ובכך שחרר שחקנים כמו קמרון ג'ורדן לרדוף אחרי הקוורטרבק בשקט.

מגן הפינה בן ה20 גרם העונה לפאמבל ורשם חמש חטיפות, כאשר הזכורה ביותר מגיעה במחזור ה-16 מול הפאלקונס, אז עצר את הכדור עם ישבנו ורשם את אחד המהלכים המשעשעים בשנים האחרונות. אם לאטימור יעתיק את ביצועיו גם לפלייאוף וישתק בהצלחה את התופסים הבכירים ב-NFC, לא מן הנמנע שנראה אותו מוביל את היחידה ההגנתית גם בתחילת פברואר.

מועמדים נוספים: טרדביוס וויט, מגן פינה, בפאלו בילס וטי ג'יי וואט, ליינבקר, פיטסבורג סטילרס.

בעונה ההיסטורית הזו של הגנת הג'אגוארס, טבעי שאחד מכוכביה יזכה בכבוד וייבחר לתואר שחקן ההגנה. רק סאק בודד של הגנת הסטילרס במחזור האחרון מנע מהג'אגס להפוך לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שמובילה את הליגה בנקודות חובה למשחק, סאקים וגרימת איבודים. קשה לבחור שחקן אחד מתוך היחידה המובחרת שהתקבצה בג'קסונוויל. בחלק האחורי ג'יילן ראמזי, ואיי ג'יי בויה הפכו לצמד מגני הפינה המפחיד בליגה, כשהם מקבלים עזרה רבה מבארי צ'רץ', ובחלק הקדמי נהנו הג'אגוארס מעונות שיא של מאליק ג'קסון ויאניק אנגקו. מעל כולם ניצב קמפבל, שהפך את השחקנים שלידו לטובים יותר והפך הגנה טובה לכזאת שמשליטה פחד בעיני היריבים.

הדיפנסיב אנד, שחווה שנים נהדרות עם הקרדינלס, תמיד היה מעט אנדרייטד ברחבי הליגה, אבל העונה העלה את רמתו כאשר רשם מספר שיא של 14 סאקים וחצי ב-15 משחקים, תוך כדי שהוא גורם לקוורטרבקים היריבים לנוס על נפשם פעם אחר פעם. קמפבל לא הסתפק רק בסאקים ואף גרם לשלושה פאמבלים, כאשר אחד מהם הוא מחזיר לטאצ'דאון, דווקא מול האקסית מאריזונה. לא מעט גבות הורמו בקיץ לאחר שהג'אגס החליטו להחתים את קמפבל, בן ה-31, על חוזה עתק, אך הדינפנסיב אנד השתמש בכל הניסיון הלא יסולא בפז שלו כדי להנהיג את הג'אגוארס אל עבר הפוסטיזן, לראשונה מאז 2007. אם קמפבל וחבריו ימשיכו גם בפלייאוף ביכולת הנהדרת שמחפה על ההתקפה הפושרת שלהם בכלל ועל בלייק בורטלס, הקוורטרבק הבינוני שלהם, בפרט, הג'אגס יעשו הרבה צרות לגדולות של ה-AFC.

מועמדים נוספים: אארון דונאלד, דינפנסיב תאקל, לוס אנג'לס ראמס ובובי ואגנר, ליינבקר, סיאטל סיהוקס.

כשמחברים לעובדה שהתופס של לוס אנג'לס צ'ארג'רז, קינן אלן, נאלץ לפספס את עונת 2016 כמעט במלואה עקב קרע ב-ACL, את שרשרת הפציעות שחווה בעונת 2015 והביאה להיעדרות ממחצית עונה, אפשר להבין את שלל הספקות שהוטלו בתחילת העונה ביכולתו לחזור ולהיות אחד מהתופסים המובילים בליגה. לשמחתו של אלן, העונה הראשונה של קבוצתו בעיר לוס אנג'לס תיזכר כעונה הטובה בקריירה שלו, כאשר למרות שלא הצליח להיכנס עם קבוצתו לפלייאוף, בהחלט אפשר לקבוע שהוא הצליח לכבות את כל הספקות ולהשתיק את מבקריו.

בעונתו החמישית בליגה, רשם אלן שיאים אישיים במספר התפיסות (102) ומספר היארדים (1393, רק אנטוניו בראון, חוליו ג'ונס ודיאנדרה הופקינס מקדימים אותו), כאשר הוא ממצב את עצמו בתור המטרה המרכזית של הקוורטרבק של לוס אנג'לס, פיליפ ריוורס. הצ'ארג'רס אף נהנו בשלהי העונה מרצף ארבעה משחקים, בהם השיג אלן לפחות 105 יארדים וארבעה טאצ'דאונים סך הכול, אשר השאירו את הצ'ארג'רס במאבק עלייה לפלייאוף עד המחזור האחרון של העונה. יחד עם העלייה ביכולת של ההגנה הצעירה של הצ'ארג'רס, יקוו בלוס אנג'לס שאלן ימשיך בקו העלייה אותו חווה במהלך העונה הנוכחית, כדי שאולי יצליחו לחזור לפלייאוף ואולי אפילו לאיים על התואר.

מועמדים נוספים: רוב גרונקובסקי, טייט אנד, ניו אינגלנד פטריוטס ודיאנדרה הופקינס, תופס, יוסטון טקסאנס.

בעונה רוויות פציעות של השמות הגדולים, כאשר הקוורטרבק הכי טוב השנה, קרסון וונץ, נאלץ לסיים את העונה עקב קרע ב-ACL, נותרו רק שני שחקנים במרוץ ל-MVP – טוד גרלי, הרץ האחורי של הראמס, וטום בריידי. גרלי חווה עונה נפלאה שכוללת 2,093 יארדים ו-19 טאצ'דאונים, שניהם נתונים בהם הוא מוביל את הליגה, כאשר הוא מייצר מספר משחקים מפלצתיים בישורת האחרונה.

משום שגרלי לא התקרב לשבור שיא כלשהו, וכיוון שרצים אחוריים שלא חווים עונה היסטורית לא זוכים בדרך כלל בכבוד של הנפת גביע ה-,MVP הפרס הולך לקוורטרבק בן ה-40, שגם בעונתו ה-18 בליגה הוביל את הפטריוטס למקום הראשון בAFC-, אולי בדרך לזכייה בטבעת שישית. בריידי אולי לא חווה את העונה האישית הכי טובה בקריירה שלו, אבל כדאי לזכור שvut לא מתחרה בגרסאות צעירות שלו, אלא בשאר השחקנים בליגה. לשמחתו של מספר 12 בכחול, הוא חווה עונה טובה מאוד עם נתונים שאילו היו נרשמים על ידי קוורטרבק צעיר, היו בהחלט מסמנים עבורו שנת פריצה.

בריידי נמצא בחבורה המובילה בכל הקטגוריות, כאשר הוא מוביל את הליגה ביארדים (עם 4,577), שלישי במספר הטאצ'דאונים (עם 33), שלישי בקוורטרבק רייטינג (עם 102.8) וחמישי ביארדים לניסיון מסירה ואחוזי השלמה. בריידי הצליח לרשום את כל הנתונים הללו למרות שהתופס המועדף עליו, ג'וליאן אדלמן, פספס את העונה כולה, ותופס משמעותי נוסף, כריס הוגאן, משחק רק חצי עונה. אף שרשם ששה איבודים בשבועות האחרונים של העונה והפסד למיאמי דולפינס, התאושש בריידי בשבוע שלאחר מכן, מול הסטילרס, במשחק הכי חשוב של קבוצתו העונה, כאשר הוא מוביל את הפטריוטס לדרייב מנצח בדקות הסיום בפעם ה-52 בקריירה, וליתרון ביתיות לאורך כל הפלייאוף. בריידי הציב רף כל כך גבוה בשנים קודמות, שכאשר הוא אינו מצליח להגיע אליו נדמה שהוא חווה עונה לא מספיק טובה, אך כשמשלבים את הנתונים ביחד עם ההצלחה הקבוצתית והחשיבות של בריידי להתקפת הפאטס, אין מנוס מלקבוע שהוא ראוי לגביע MVP שלישי בקריירה.

מועמדים נוספים: טוד גרלי, רץ אחורי, לוס אנג'לס ראמס וקרסון וונץ, קוורטרבק, פילדלפיה איגלס.