ראש בראש: החזרה של בוזגלו לטרנר נהרסה, מליקסון הוכיח את ערכו

עד למשחק מול סכנין לפני שבועיים, מליקסון לא סיים 90 דקות בשני משחקים רצופים העונה. מאז, הקפטן הבאר שבעי לא ירד מהמגרש כבר ארבעה משחקים רצופים. כמובן שלהיעדרות של וואקמה בגמר הטוטו ומול נתניה היה חלק בכך שבכר רצה את מליקסון על המגרש בכל רגע נתון, אבל כנראה שבלי קשר - הוא הבין שבתקופה הלא פשוטה וחסרת היציבות של האלופה הוא זקוק למליקסון, עד כמה שהיה רוצה לשמור על הרגליים שלו, שאף פעם לא היו החזקות בליגה ובגיל 33 בהחלט זקוקות לטיפול מסור ודואג. המשחק הערב היווה דוגמא מובהקת לצורך של באר שבע במליקסון, שהכניס כדור נהדר לבן ביטון במהלך של השער הראשון וגמל על השארתו על כר הדשא עד לשריקת הסיום עם בישול סוגר עניין - כל זה במשחק בו במרבית הדקות באר שבע נראתה חסרת רעיונות ובעיקר איבדה המון כדורים ולא ממש הצליחה לייצר התקפות.

מליקסון הוא השחקן היחיד ששותף גם בניצחון החוץ האחרון של הירוקים בנגב, באוקטובר 2009, וגם הערב (קינן וגדיר בירוק היו גם אז). הוא שיחק בהפועל באר שבע שונה לחלוטין, יצא לאירופה וידע לחזור בדיוק בתזמון הנכון. עזיבתו של מאור בוזגלו בקיץ נתנה עוד דחיפה למעמדו החזק גם כך בקבוצה, גם אם רק בשל הירידה בכמות האגו בחדר ההלבשה, ומליקסון מוכיח פעם אחר פעם שבאר שבע יכולה לסמוך עליו גם כשהיא מתקשה, אפילו אחרי שני הפסדים רצופים לראשונה בעידן בכר (בזירה המקומית). אגב, כדי למצוא את הפעם האחרונה שהיא הפסידה שלושה ברציפות, צריך לחזור עד שלהי עונת 2015/16, אז ספגה תבוסות ממכבי חיפה (4:0, אתם מאמינים?), בגמר הגביע ההוא (6:2 מול מכבי תל אביב) ו-3:1 מקרית שמונה, לה כבש אחד - רועי קהת, שלושער! טוב, זה כבר באמת מרגיש כמו חלום רחוק, העיקר שמליקסון עוד פה ומספק את הסחורה. גם במשחק מבולגן מאוד, זה הספיק כדי לחזור למקום הראשון, וזה בהחלט מספק במחזור בו כל היריבות לצמרת ליקטו שלוש נקודות.

המפגש הראשון בין הקבוצות לפני שנתיים היה הראשון אי פעם שהתקיים באצטדיון טרנר, ובו החל רצף 41 המשחקים הביתיים ללא הפסד של הפועל באר שבע. המשחק עצמו נגמר 0:0, אך האירוע המשמעותי בו התרחש ממש בפתיחה. מאבק תמים לכאורה על הכדור בין בוזגלו לטאלב טואטחה, ממש ליד דגל הקרן, הסתיים בהרחקתו של המגן הירוק. הערב אמנם היה מדובר בפינה הנגדית של המגרש, אך גם משחק החזרה של בוזגלו לטרנר במדים הירוקים - משחק לו ציפה כנראה יותר מכל דבר אחר - הושפע באופן משמעותי ממאבק בינו לבין המגן השמאלי שמולו על הכדור בשניות הראשונות. מאבק תמים לכאורה שהסתיים בפציעה, כזו אפשר רק לקוות שאינה חמורה כפי שנראית. הוא עוד ניסה להמשיך לשחק (והיה מעורב בחצי שעה עם ברך פגועה יותר מאשר מחליפו, אופיר מזרחי, בשעה של כשירות מלאה), אך בסופו של דבר נכנע - שמונה חודשים בדיוק לאחר שנפצע, ב-25 באפריל במפגש בין אותן קבוצות בדיוק, וירד מהדשא בדמעות.

דווקא בהתחשב בנסיבות, ובדומה למה שקרה לאחר ההרחקה היא של טואטחה, מכבי חיפה דווקא סיפקה משחק לא רע ביחס לתקופה האחרונה והייתה יכולה לצאת ממנו עם יותר. סלליך היה נהדר, אך לצערו לאחר יציאתו של בוזגלו מצא מעט מאוד עם מי לעבוד. רוקאביציה החמיץ, עוואד הסתבך ורועי קהת? ההוא שכבש שלושער מול באר שבע לפני שנתיים וחצי ונראה כמו הדבר הבא בכדורגל הישראלי? איזו תצוגת אימים. מאס, מרדכי וחיפה קיוו שהחזרה של בוזגלו לטרנר תצית משהו מיוחד ותעזור להם להשיג משהו לא צפוי, אבל בסוף מצאו את עצמם במרחק של 10 נקודות מהפלייאוף העליון ועם כמות נקודה פחותה פי שתיים מזו של הפועל חיפה. הם יכולים רק לקוות שבוזגלו יחזור במהרה, אבל כמו שזה נראה כרגע - המטרה, איתו או בלעדיו, הפכה מהשתחלות לפלייאוף העליון להימנעות ממאבקי ירידה,