רק לפני כשנתיים אור אוסטוינד הרגיש על גג העולם. אחרי עונה וחצי בהפועל חיפה, רוב הקבוצות בליגה שמו עין על הטאלנט שהגיע מרמת השרון. בינואר 2015 הקשר הרגיש כבר את זה קורה. הוא נסע למשרדים של יעקב שחר בתל אביב. "שחר כבר אמר לי: 'בקיץ אתה סגור אצלנו במכבי חיפה'", הוא נזכר, "אבל אז רוני לוי הגיע כמאמן והוא אמר 'אנחנו מחכים לראות מה קורה עם רובן ראיוס'. בסוף הגעתי לקרית שמונה כי איזי היה הכי רציני. האמנתי שמשם אעשה קפיצת מדרגה נוספת לבמה המרכזית, ואגיע למועדון גדול מהדלת הראשית ולא בתור איזה ילד עם פוטנציאל".
אוסטוינד (30) לא האמין כמה החלום שלו יהפוך לסיוט שיחזיר אותו לנקודת ההתחלה בקריירה. "סיימתי באיחור את כל הסיפור בקרית שמונה, חודשיים או שלושה אחרי תחילת העונה", שיחזר הקשר. "קבוצות שדיברו איתי לפני כן, כבר לא היה להן תקציב להביא אותי. וכל המאמנים שדיברתי איתם אמרו לי שהם רוצים אותי, אבל לא יכולים. ככה נשארתי עירום למעשה. האמת, הייתי בטוח שקבוצה קטנה כזו תבוא ותיקח אותי, אבל זה לא קרה. זה היה סוג של הלם אמיתי בשבילי. מבחינה אישית זו הייתה תקופה מאוד מאוד קשה בשבילי, והרגשתי שכבר זהו, הלכה הקריירה. שנה לפני הייתי בפיק הכי מטורף של הקריירה, כל הקבוצות הגדולות דיברו עליי, ופתאום אני במקום שאף אחד לא מדבר איתי בכלל".
בגיל 30, אוסטוינד מנסה להחזיר את מה שאיבד בקרית שמונה, אבל הפצע מסרב להגליד. "עשינו עונה מקצועית לא טובה מבחינת כולם", נזכר אוסטוינד. "נשארנו בליגה במחזור האחרון וזה לא דבר מקובל בקרית שמונה. אז איזי אמר שכל שבעת השחקנים שהגיעו בקיץ לא נשארים. לגביי הוא עוד התלבט. בסוף בתחילת האימונים הודיעו לי שגם אני צריך לחפש קבוצה. היה לי חוזה מאוד גבוה יחסית, וביקשתי פיצוי אם משחררים אותי. הוא לא רצה לשמוע על זה. ואז התחילו האיומים מצדו שאם אני לא אלך: 'אתה תהיה מנודה, אתה תתאמן עם הנוער, לא תשחק כל השנה'. החלטתי שמבחינתי לא היה מצב לוותר להתנהלות של איזי. הייתי כבר קרוב לגיל 28, ועבדתי מאוד קשה כדי להגיע לחוזה כלכלי טוב".
- אבל התאקלים אתו לא התחילו בקיץ אלא כבר במהלך השנה.
"בינואר (16) איזי התלבט אם להשאיר אותי או לא. בדיעבד רק הבנתי שהוא דיבר עם הסוכן שלי בזמנו ואמר שאם יש לי קבוצה שתיקח אותי, אז הוא מעדיף שאני אלך. לא היה שום דבר שמתקרב לסכומים שהיו לי בקרית שמונה ונשארתי שם. אחרי זה כבר הגיעו איזה שבעה או שמונה משחקים שלא שיחקתי בכלל. אמרו לי לקום להתחמם בכל משחק כמעט, אבל לא נתנו לי לשחק והבנתי שזה קצת מגמתי. אצל סאלח חסראמה הבנתי שיש משהו ואצל בני בן זקן שהחליף אותו הבנתי שאני בכלל לא בתכניות מבחינת איזי. אף מאמן לא יכול היה לקבוע שם, רק איזי. ואז שלומי דורה הגיע, ואני הוא היינו קרובים עוד מהתקופה בהפועל חיפה, והוא אמר לי בפנים שאיזי לא מחזיק ממני מקצועית והוא לא יכול לתת לי לשחק. שתבין כל השבוע אני מתורגל בהרכב וביום שישי הוא היה אומר שאני לא יכול לשחק".
- לא נכנסת מתישהו לשיחה עם איזי?
"אחרי שהבנתי משלומי שבעצם איזי עומד מאחורי זה, הוא הגיע באחד הערבים לקריה ונכנסתי לשיחה איתו. אמרתי לו בפנים: 'אני מאוד מכבד אותך, ובגלל זה אני לא אגיד לך מה שאני חושב באמת, אבל הקבוצה במצב גרוע ויש לי מה לתרום, גם אם אתה חושב שלא. אני מאוד רעב. בוא נסיים את העונה הכי טוב שאפשר ואחר כך נשב ונדבר ונראה מה אנחנו רוצים לעשות'. הוא ענה לי: 'אני לא קשור לשום דבר ולא להחלטות מקצועיות, זה רק שלומי דורה'. ירדתי לשלומי ואמרתי לו מה שהוא אמר לי ואז עשיתי כמה משחקים טובים, ונכנסתי להרכב. אני שמח שהצלחתי להביא איזשהו שינוי".
- ואז בקיץ הגיעו האיומים?
"כן, הוא החליט שהוא לא רוצה אותי מקצועית. אמרתי לו אז: 'אני מקבל את זה שאתה לא רוצה אותי מקצועית, אני לא רוצה גם להיות במקום שלא רוצים אותי, זה לא שאני מרוויח מאות אלפים בחודש ופורש אחרי זה, אני רוצה להמשיך לשחק ולהיות במגרש, אבל זה לא הגיוני או אתי להגיד לבנאדם אחרי שרדפת אחריי ועשית הכל כדי שאהיה והחתמת אותי לשנתיים, או שאתה עוזב או שאתה לא תשחק בכלל'. בסוף, אחרי שהייתי כמה חודשים מנודה והתאמנתי עם הנוער והושפלתי בלשון המעטה, ללא ציוד, ללא חדר הלבשה, ללא חדר כושר, ללא בגדי אימון ואפילו בלי קבלת מענק שהגיע לי, בסוף הוא נשבר ונתן לי איזה פיצוי כלשהו ועזבתי".
- אולי פה בדיוק פה זו הבעיה שלך, שאתה לא יודע לייצר רעש תקשורתי סביבך?
"יכול להיות. בקרית שמונה לא עשיתי כלום עם המצב, ואפילו שהציעו לי וביקשו שאבוא להתראיין על מה שאני עובר, סירבתי. הציעו לי גם עוד שחקנים מליגת העל להצטרף אליהם ולעשות מחאת מנודים, וגם לזה סירבתי. הייתי די בדיכאון בתקופה ההיא. וכן, הבנתי את זה שאולי זו הבעיה שלי, אבל אני לא אשנה את זה, גם אם היית מחזיר אותי אחורה, כי זה האופי שלי".
- חגגת השבוע 30. איזו החלטה היית משנה?
"אני חושב שבגיל יותר צעיר משהו באופי שלי היה פחות דוחף, פחות אגרסיבי, גם גדלתי במקום (רמת השרון) שהייתי בו בן בית וכוכב בילדים ובנוער, ומצד שני לא הייתה שם ממש תחרות כמו בקבוצות הגדולות, וכנראה כשנכנסתי לגיל בוגרים, למרות שהכניסה הייתה די חלקה, לא קיבלתי מספיק צ'אנסים. אני חושב שפה יכולתי לשנות כמה דברים בגישה שלי ובהתנהלות שלי. אני טוב מדי".
- אז איך הגעת להפועל בסופו של דבר?
"אמרו לי אז בזמנו ברמת השרון, 'בוא קח כמה שקלים ותעזור לקבוצה כמה שאתה יכול עד ינואר, ובינואר אם תבוא קבוצה מליגת העל תשוחרר בחינם'. הרגשתי שזה המקום בשבילי. היו לי הצעות הרבה יותר טובות מהליגה הלאומית, אבל הרגשתי שאני צריך מקום כמו בית ובאמת ישר השתלבתי טוב עם שערים ובישולים, ואז הגיע ההצעה מהפועל תל אביב".
- אבל המנחוס המשיך.
"לצערי כן, כי הגעתי לפה עם חוזה לא גבוה בליגת העל, אבל ידעתי שאם אני נשאר בליגה אז אני אשתדרג. האמנתי שיש לי מה לעזור ולתרום ולא האמנתי שמועדון כמו הפועל יירד ליגה. הייתה לי פתיחה טובה במשחק מול קרית שמונה כשעלינו עם שבעה שחקני נוער, וכמה אימונים אחרי זה התחילה לי דלקת בשרירי הבטן והתחלתי להרגיש מיחושים שם. ואז הגיע הדרבי ואחריו כבר הרגשתי שמשהו מוגזם קורה בבטן שלי. זה הגיע למצב של חוסר אונים כי אף אחד לא באמת ידע מה קורה שם ואיך מטפלים בו. בסופו של דבר זה נמשך לשבעה או שמונה חודשים מחוץ למגרש, אז נכוויתי גם כאן מבחינה כלכלית".
- איך זה היה לשבת מהצד ולראות את הפועל יורדת?
"ריסוק, ככה זה הרגיש לי. פשוט מטורף. התחברתי פה מאוד מהר, אפילו לבעלים. זה היה מאוד קשה לראות את הכל מהצד ואת האכזבה שעברה על החברים שלי לקבוצה. הפועל תל אביב יורדת ליגה, זו הייתה ממש הזיה. מבחינה מקצועית לשמחתי לא הייתי שותף, אבל זו ממש לא שמחה. הייתי מעדיף להיות במגרש".
- כצופה מהצד מה לדעתך הוריד את הקבוצה ליגה בסופו של דבר?
"כשאתה מסתכל אחורה אתה באמת אומר שזה כנראה היה רשום מתחילת העונה. כשהתחיל פה הבלאגן, ולא משנה מה קרה בינואר, כולם ידעו שיהיה מאוד קשה להישאר בליגה. חבל, כי זה היה בידיים שלנו, אבל קשה היום לבוא ולהאשים שחקן כזה או אחר או אפילו את המאמן ואת ההנהלה, כי אף אחד, לא משנה אם היה אמור לעזוב, אף אחד לא רצה את הכתם הזה על הקריירה וכולם נתנו פה מעל ה- 100 אחוז שזה לא יקרה. מצד שני זו סיטואציה מלחיצה ולא כולם הצליחו להביא את היכולת שלהם".
- בוא נדבר קצת על הפועל תל אביב של העונה. אומרים תמיד שצריך איזו ירידה לצורך עלייה. אבל זה לא מרגיש שבינתיים אתם עושים עונה שמחזירה את הכיף לקהל, שעושה דברים טובים למועדון.
"היה דיבור שהפועל תעלה בהליכה, כמו כל דבר במקצוע הקלישאתי הזה. אני יכול להגיד כאחד שחווה כבר את הליגה הלאומית, זו ליגה צפופה, לא משנה מה יהיה. יש פה הרבה חבר'ה צעירים והדרישה הזאת לעלות בהליכה מלחיצה לא מעט מהם, שזה לא כזה פשוט גם נגד נוער. אני לא בא עכשיו להוריד את הציפיות, אנחנו הפועל תל אביב ואסור לנו לחשוב שנקבל הנחות מאף קבוצה וכל משחק אנחנו צריכים לבוא ולנצח".
- לא יודע אם תסכים, אבל כרגע זה נראה שלהפועל אין על מי לבנות בעונה הבאה, וגם אם תעלו אולי יצטרכו לבנות פה סגל חדש.
"אם נחזור לליגת העל יצטרכו לעשות שינויים מקצועיים. אם זה יתחבר כמו אז בנתניה, בהחלט יהיה אפשר להשאיר את השלד. לדעתי פה יש על מה לבנות, אם זה ינקו, ידין, דגני, ברשצקי ועוד כמה שחקנים צעירים מאוד איכותיים. אם אתה לוקח את הבסיס הזה ומחזק אותו בזרים טובים בליגת העל, יש בהחלט על מה לבנות".
- איך אתה מסביר את מה שקרה עם מוטי איווניר? מאמן שלא איבד את חדר ההלבשה ועדיין פוטר.
"כשהוא עזב 99.9 אחוז מהשחקנים שלחו לו הודעה, זה לא קורה בהרבה מועדונים שמאמן הולך וכל השחקנים ככה. בדרך כלל ממשיכים הלאה, אצלו באמת כולם מאוד אהבו אותו והיו מחוברים אליו כי הוא פשוט היה גבר, שדיבר אל כולם בגובה העיניים. מאוד ישיר ואמין, אבל לצערי, היינו במין כדור שלג ופה זה לא החזיק הרבה זמן. אני לא יודע מה קרה שם מול הבעלים ומה היה בשיחות שלהם. הדעה שלי שאם היינו ממשיכים איתו היינו יוצאים מהתקופה הזאת. לצערי זה התפרק, אבל מצד שני הגיע קובי והכניס פה רוח חדשה ודברים חדשים ובינתיים זה נראה כמו בינגו".
- הזעזוע בעצם עבר בצורה חלקה?
"כי קובי הגיע ומיד שינה כמה דברים וחיבר אותנו מהר אתו. הסביר את השיטה ואת הדרך במיוחד לילדים פה איך הדברים צריכים לעבוד. רואים בתוצאות הטובות שלנו לאחרונה. אבל אסור לשכוח שפה זה הפועל תל אביב ולא משנה איזה מאמן היה מגיע, כולם סופר מחויבים. הנה השבוע הרגשתי מאוד לא מוכן למשחק מול רמת גן, אבל כשאתה רואה את כל הטירוף מסביב והרצון והלחץ שיש עלינו להצליח, זה בכלל לא עניין ועובדה שיצאתי עם הכי הרבה מרחק בצ'יפ מבחינת קילומטר, שהייתי גמור, זה מראה את זה הכי טוב. אז לא ששכחנו את מוטי, אלא כולם פה רוצים לבוא ולהוכיח".
- מה חולמים בגיל 30?
"פיזית, בגלל שפרצתי מאוחר, אני מרגיש מאוד פרש בגוף. לא נשחקתי בגוף. הילדים פה אפילו צוחקים עליי שאני כמו ילד בן 18, כל היום אני פה בטירוף ומשגע את כולם. אני מאוד רעב עדיין, ואני מאוד אוהב את המקצוע הזה. חלמתי להגיע למקום כמו הפועל. הכל אצלי שמור בטלפון. לצערי יצא שהגעתי בזמן הכי לא טוב במועדון, אבל אולי באמת בשביל לבוא ולעזור לו ולהחזיר את המועדון הזה למעלה".
