מעקב הסופר טימס התמקד עד כה בקבוצות שנבנו בשנה האחרונה, בחיבור הראשוני בין כוכבים חדשים. מאחר שלא נותרו עוד קבוצות כאלה שלא נפצע להן אחד הכוכבים המרכזיים, הגיע הזמן לבדוק מה שלום הסופר טים הראשית, הקבוצה שכל האחרות נבנו כתגובה אליה. גולדן סטייט היא קבוצה מהנה מאוד לצפייה בכל רגע נתון, אבל בשלב הזה של התפתחותה היא כבר לא קבוצה מעניינת לניתוח מקצועי, בטח בעונה הרגילה. נדמה שכל מה שניתן לומר על הסגנון יוצא הדופן, על השילוב בין כישרון לקבוצתיות, על הנתונים הסטטיסטיים הנדירים ועל החשיבות של כל שחקן למבנה הכללי כבר נאמר.
המצב השתנה בעקבות הפציעה של סטף קרי. הוא השחקן שסביבו נבנתה השיטה, שהנוכחות שלו עם ובלי הכדור היא נקודת המוצא של כל השאר. מימד ההרתעה שהוא יוצר הופך את התנועה והחסימות שלו ללא כדור לאחד הנשקים היעילים בליגה ומאפשר ריווח וחורים בהגנה ששאר השחקנים יודעים לנצל. מיד לאחר שסטף נפצע פרשנים מיהרו לציין שבאופן עקבי ההתקפה של הווריירס הייתה פחות טובה כאשר הוא ישב על הספסל, ושההשפעה שלו על היעילות ההתקפית הייתה גדולה משמעותית מכל שחקן אחר. בעידן גולדן סטייט הגדולה של סטיב קר עוד לא הייתה התמודדות עם היעדרות ממושכת של קרי, הפציעה המרכזית שלו הייתה בסיבובים הראשונים של פלייאוף 2016 ובסופו של דבר הוא החמיץ משחקים בודדים.
לפני שבועיים קרי ביצע תנועה לא טובה ואובחן עם נקע בקרסול. מאז הוא החמיץ חמישה משחקים. העדכון הטרי ביותר הוא שהוא מתקדם ושבשבוע הבא תהיה הערכה נוספת של מצבו, בשלב זה קשה לדעת כמה זמן הוא צפוי להיעדר וניתן להיות בטוחים שהווריירס יהיו מאוד זהירים עם החזרה שלו. כדי לחזק את הקושי, גם דריימונד גרין סוחב פציעה והחמיץ ארבעה מחמשת המשחקים האלה ושחקני רוטציה נוספים נעדרו מחלק מהם (זאזה פאצ'וליה, שחקן חמישייה נוסף, כמעט לא שיחק בתקופה זו גם כן).
עוד בנושא
אמש: ניצחון לדוראנט ב-114:116 של גולדן סטייט על הלייקרס
כספי "מאסטר החיתוכים" של גולדן סטייט: "העבודה שלי קלה"
על הנסים ועל הנפלאות: פרק שני בסדרת הכתבות על עומרי כספי
גולדן סטייט ניצחה את חמשת המשחקים האלה, בהם לא פגשה אף יריבה בכירה מאוד. האופן בו השיגה את הניצחונות האלה יעמוד במוקד הכתבה הנוכחית. מכיוון שפציעה של שחקן מפתח נראית כמו הדרך היחידה שמשהו יקשה על הווריירס בפלייאוף, היכולת של קר והשחקנים שלו להתמודד עם פציעות היא החלק המעניין ביותר בעונה הרגילה שלהם. בתקופה כזו ניתן גם לראות מאפיינים פחות שגרתיים בהתקפת הלוחמים שעשויים לבוא לידי ביטוי ברגעי האמת (כפי שהיכולת של קווין דוראנט בבידודים באה לידי ביטוי בגמר) ולבחון אילו שחקנים ברוטציה הרחבה עשויים להוסיף מימדים שלא היו בשנים קודמות.
בתמונה הגדולה, בחמשת המשחקים האלה התקפת הווריירס נחלשה באופן משמעותי (מיעילות התקפית של 113.5 נקודות ל-100 פוזשנים עונתית ל-108) וההגנה התחזקה במעט (מ-101.3 ל-99.3, נתון שהיה מוביל את הליגה בקלות). גולדן סטייט מספיק טובה שגם לאחר הירידה הנט רייטינג שלה היה מספיק למקום השני בליגה אחרי יוסטון, אבל נפילה של 5.5 נקודות ביעילות ההתקפית דורשת התייחסות.
שני נתונים יכולים להסביר את מה שהסגל הנוכחי של גולדן סטייט מתקשה להשלים ללא סטף ודריימונד. הראשון הוא שבחמשת המשחקים האלה הקצב של הווריירס היה נמוך בכארבעה וחצי פוזשנים מהממוצע העונתי, הקצב הנוכחי היה ממקם אותם במקום ה-19 בליגה בתחום. גולדן סטייט קטלנית במיוחד בהתקפות מעבר לאחר ריבאונד הגנה, כאשר האופציה הקלאסית היא שגרין מוביל התקפה כשסביבו שלושה מקלעי השלשות הטובים בכל הזמנים. שני הנעדרים מבטלים את האופציה הכי טובה לשחקן שלוקח ריבאונד ומנהל התקפה, את האופציה הכי טובה לזריקה מהירה ואת השחקן שזורע פאניקה בהגנת היריבה, מכריח אותה לחשוב על קשת השלוש ומפנה את הצבע.
מה שמוביל אותנו לנתון הבולט השני: בחמשת המשחקים האחרונים גולדן סטייט זרקה 26.4 שלשות למשחק, נתון שעונתית היה ממקם אותה במקום ה-21 בליגה בכמות שלשות. היא קלעה אותן באחוזים טובים, אבל הבעיה המרכזית היא פיזור הזריקות. רק שלושה שחקני רוטציה בתקופה הזו זורקים שלשות באופן עקבי: דוראנט, קליי תומפסון וניק יאנג שבדרך כלל מחליף את קליי. השלושה האלה אחראים לכ-20 מתוך 26 השלשות שגולדן סטייט זורקת. במילים אחרות, כמעט בכל רגע נתון יש על הפרקט שלושה שחקנים שלא מהווים איום אמיתי של קליעה מבחוץ. אין זכר לריווח יוצא הדופן שסטף קרי יוצר בעצם הנוכחות שלו.
ההגנות היריבות מגיבות בהתאם ומצופפות הרבה יותר בנינוחות את הצבע. נדיר לראות נתיבים פנויים לטבעת ושחקנים שנותרים חופשיים לחלוטין לליי-אפים. השחקנים של קר ממשיכים לנוע כל הזמן ללא כדור, לחסום אחד לשני ולחפש נתיבי מסירה, אבל בהרבה יותר מקרים מבדרך כלל הסגנון לא מצליח לייצר מצב זריקה וההתקפה נתקעת. חשוב להדגיש שעדיין יש לא מעט זריקות טובות שמגיעות מתוך השיטה, בחמשת המשחקים האלה 66.2 אחוז מהסלים של גולדן סטייט הגיעו מאסיסטים, פחות מהרגיל (בדרך כלל זה יותר מ-70) אבל עדיין נתון מרשים מאוד. המחויבות לסגנון עדיין מלאה, יש מספיק מוסרים וחותכים מצוינים וחמישיית תחילת הרבע השני והרביעי, עם השילוב בין קליי, אנדרה איגודלה ודייויד ווסט, מאוד מתואמת וחכמה.
כאשר ההתקפה נתקעת, טוב ששניים מהסקוררים הטובים בעולם נמצאים כדי לפתור בעיות. דוראנט, כצפוי, לוקח על עצמו הרבה יותר במצב החדש והמספרים ההתקפיים שלו בחמשת המשחקים האלה מדהימים: 34.2 נקודות ב-49.2 אחוזים מהשדה, 3.2 שלשות ב-41 אחוזים, שבע זריקות עונשין אותן קולע ב-94.3 אחוזים ו-7.4 אסיסטים. תומפסון קולע 3.8 שלשות למשחק ב-43.2 אחוזים ובעצם שומר על המספרים הסטנדרטיים שלו. שניהם נאלצים לבצע מדי פעם מהלכי בידודים בסוף שעון, וחוסר התוחלת היחסי של משחק הנעת הכדור מוביל גם להתקפות בהן מוותרים עליו ומשתמשים בהם באופן סטנדרטי יותר: דוראנט בבידוד או בפיק נ' רול וקליי יוצא מחסימות לקליעה. גם ווסט ושון ליבינגסטון נזכרו ביכולת שלהם ליצור מצבי זריקה ומספקים דקות התקפיות יעילות.
השדרוג בהגנה נראה מפתיע במבט ראשון כי הוא מתרחש ללא דריימונד, אבל סטף וזאזה הם שתי החוליות החלשות בהגנה ובלעדיהם קר יכול לממש את החזון שלו במלואו. מול דאלאס הוא עלה עם חמישייה בה הרכז הוא ליבינגסטון (2.01 מטר) והסנטר הוא הרוקי ג'ורדן בל (2.06 מטר). גולדן סטייט ביצעה במשחק הזה חילוף על כל חסימה, מה שהכריח את המאבס לחפש מיס-מאצ'ים ובידודים לא פשוטים. בדרך כלל חילופים אוטומטיים יוצרים בעיות בריבאונד, אך השחקנים של קר מאוד מחויבים לתחום ודואגים לכך שגולדן סטייט תהיה אחת מקבוצות ריבאונד ההגנה הטובות בליגה. דוראנט נכנס לנעליים של גרין כמנהיג ההגנה וכשחקן שיוצר הרתעה בצבע, הוא מספק שלוש חסימות למשחק בתקופה הזו ובאופן כללי נמצא בצמרת הליגה בתחום העונה.
בגזרת שחקני המשנה שמקבלים כעת הזדמנות, אי אפשר שלא לציין את מי שלא לוקח אותה. שחקן השנה השנייה פט מקו אמור היה להיות המרוויח העיקרי מהפציעה של קרי ולקבל את תפקיד הרכז הפותח, אך גם הוא גורר פציעה וכשהוא משחק הוא נראה חסר אונים. לעומתו, ג'ורדן בל התנפל על ההזדמנות ומיצב את עצמו כשחקן פנים שראוי לדקות קבועות. בהגנה הוא נייד ואנרגטי, שומר על חמש עמדות ומספק האסל. בהתקפה ניכר שמדובר ברוקי שעוד מחפש את עצמו, אבל יש לו יכולת מסירה מאוד ייחודית שתופסת את ההגנות היריבות לא מוכנה. הוא יכול להתחיל תנועה מבחוץ פנימה, להסתובב למהלך פוסט לא ברור ואז פתאום למצוא קלע חופשי בצד השני או שחקן פנוי בצבע. בחמשת המשחקים האחרונים בל מסר 3.4 אסיסטים על 1.2 איבודים ב-20 דקות משחק, נתון מרשים מאוד לשחקן פנים חדש בעסק.
אך שחקן המשנה החשוב והמרשים ביותר בתקופה הזו הוא, כמובן, עומרי כספי. הישראלי מקבל בעיקר את הדקות של גרין ויוצר לקר כאב ראש חיובי כי הוא די מכריח אותו למצוא לו דקות גם בהמשך. זו כנראה הייתה הפעם הראשונה בה כספי היה זוכה כאן להתייחסות משמעותית גם בלי להיות ישראלי, מה שמעיד על המעמד ההולך ומשתדרג שלו בקבוצה ובליגה. הוא מדורג שלישי בין קלעי הווריירס בחמשת המשחקים ללא סטף עם 9.2 נקודות למשחק אותן הוא קולע ב-62.1 אחוזים מהשדה, לכך הוא מוסיף 7.4 ריבאונדים ו-1.8 אסיסטים על 0.4 איבודים. הוא משפיע על משחקים בכל מיני דרכים והיה לו רצף של מהלכים טובים בשני הצדדים בדקות בהן גולדן סטייט יצרה פער בשני המשחקים האחרונים.
כספי כיום הוא שחקן עם סגנון מאוד ייחודי. הכלי התקפי המרכזי שלו הוא החיתוכים ללא כדור לכיוון הטבעת, אך חשוב להדגיש שבדרך כלל הוא לא בורח לשחקן שלו אלא מבצע פעולת השתחררות עדינה יותר. הוא פותח פער קטן מהשומר שלו ומצליח להחזיק אותו מספיק רחוק ממנו כדי להיות פנוי למסירה, חוש התזמון שלו נפלא ומאפשר לו לנוע ברגעים בהם השחקן עם הכדור יכול למסור לו. מכיוון שגולדן סטייט לא יוצרת ריווח טוב בתקופה הזו, בדרך כלל כספי מקבל את הכדור כשיש לידו שחקן שהגיע לעזרה. לא פחות מהחיתוכים עצמם, זו יכולת הסיום בצבע שהופכת אותו ליעיל כל כך. הוא מוצא את זווית הקליעה בתוך צפיפות, זורק מעל שומרים נמוכים ממנו ומשתמש גם בפלואטרים כשצריך. הבעיה היחידה עם הסגנון שלו היא שהוא כל כך מחויב לחיתוכים ומבצע אותם כמעט בכל התקפה באופן בו אם הוא לא מקבל את הכדור הוא יוצר פקק בצבע. הוא יצטרך לאזן את התנועה פנימה עם מקרים בהם הוא נשאר על קשת השלוש ומהווה איום בקליעה מבחוץ.
בהגנה, כספי לוקח חלק בחילופים האוטומטיים ומרשים ביכולת שלו להסתדר עם רוב השחקנים באחד על אחד. פעמים רבות הוא נחשב לחוליה החלשה בהגנה לכן יריבים מרבים לנסות לתקוף מולו, אך עבודת הרגליים שלו טובה, קשה לעבור אותו והוא גבוה מספיק כדי שיהיה קשה לזרוק מעליו. פרט לכך, כספי הוא השחקן המחויב ביותר בקבוצה לריבאונד הגנה, אין זריקה בה הוא לא נע לכיוון הטבעת כדי לקחת ריבאונד, הוא אובססיבי לעניין לא פחות מאשר לחיתוכים. שילוב היכולות הזה הופך את עומרי לשחקן עם ערך אמיתי ברוטציה של האלופה, בטח בתקופה של פציעות אך אולי גם בסגל מלא.
