עתיד ורוד במפרץ
בחמשת השבועות האחרונים, רק ארבע קבוצות בNFC- יכולות להתהדר במאזן של 1:4 האיגלס, הוייקינגס, הפנת'רס ו...הניינרס. בעוד ששלוש הקבוצות האחרות נמצאות בעיצומו של מאבק עיקש על מיקום וכניסה לפלייאוף, לניינרס, שפתחו את העונה עם תשעה הפסדים רצופים, נותר רק לשחק עבור העתיד.
המון תקוות נתלו בקבוצה מסן פרנסיסקו בתחילת עונה לאחר שבצעה שינויים פרסונליים הן בעמדת המאמן והן בעמדת הג'נרל מנג'ר. ג'ון לינץ' נחת בכס ה-GM היישר מעמדת הפרשן ברשת פוקס ומיד מינה את קייל שנאהאן, שנחשב למח ההתקפי שהוביל את אטלנטה עד הסופרבול בעונה שעברה, למאמן הקבוצה. שנאהאן, שחולל פלאים עם מאט ריאן בדרך לתואר הMVP-, רצה להנחיל את שיטתו ההתקפית בקבוצתו החדשה, אך למרות הגעתו של פייר גרסון, התופס הוותיק אותו מכיר טוב שנאהאן מימיהם המשותפים בוושינגטון, הניסוי עם בריאן הוייר מאחורי הסנטר לא צלח. בהמשך, גם חילוף בעמדת הקוורטרבק שהעלה את הרוקי סי ג'יי בת'ארד למספר משחקים לא הביא בשורה גדולה. לינץ' הבין שעם הוייר או בת'ארד כל היתרונות ההתקפיים של שאנהאן לא יכולים לבוא לידי ביטוי, והחליט לעשות מהלך לקראת הטרייד דדליין ולהביא את אחד הקוורטרבקים הנחשקים בליגה (וביציעים, בעיקר על ידי בנות המין היפה), ג'ימי גארופולו.
גארופולו בילה את שלוש השנים הראשונות שלו בליגה בתור המחליף של טום בריידי במערכת המשומנת של ניו אינגלנד, ולאחר שפתח בשני משחקים בעונה הקודמת בעקבות השעייתו של בריידי והראה יכולת מצוינת, החל לעורר עניין מקבוצות רבות בליגה הנמצאות במצוקת קוורטרבקים. בקיץ האחרון, לאחר שהבינו במסצ'וסטס שבריידי מתכוון להמשיך לשחק עמוק אל תוך העשור החמישי בחייו ובכלל יהיה קשה לשמור את גארפולו לאחר סיום חוזהו בקיץ הקרוב, התקבלה ההחלטה לשחררו. קליבלנד הייתה המתעניינת הראשונה, אך המשא ומתן עמה נפל, וכך, לשמחתו, מצא את עצמו גארפולו מועבר לסאן פרנסיסקו. כיוון, או למרות שהעונה של הניינרס כבר הייתה גמורה בשלב שבו בוצע הטרייד, הוחלט במפרץ להמתין עם הבכורה של ג'ימי ג'י בעונה הנוכחית ולהמשיך עם בת'ארד כקווטרבק הפותח, למורת רוחם של האוהדים באצטדיון ליוויס, שלא הסתירו את שמחתם כאשר בת'ארד, שעוד הצליח להוביל את הניינרס לניצחון בכורה העונה מול הג'איינטס החלשים, נפצע בדקה האחרונה במשחק הביתי מול סיאטל ופינה את מקומו לגארופולו. הדקה הזו הספיקה לאיטלקי להראות את כישורי ולהשיג טאצ'דאון ראשון במדי קבוצתו החדשה ואת הזכות לפתוח עבור האדומים-זהובים במשחקים הבאים.
בשבועיים הראשונים שלו בהרכב הפותח הוביל גארופולו את הניינרס בתצוגות קרות רוח לשני ניצחונות חוץ בשיקגו ויוסטון, וביום ראשון האחרון התייצב למשחקו הביתי הראשון בתור השחקן המוביל בקבוצה מול הטייטאנס, שהגיעו נואשים לניצחון כדי להשאיר את חלום הזכייה בבית הAFC- דרום בחיים. לאחר ששתי הקבוצות החליפו ביניהן בעיטות שדה, הוביל גארופולו דרייבים נהדרים שהעלו את הניינרס ליתרון 3:16. הטייטאנס עוד הספיקו לחזור ולעלות ליתרון עם קצת יותר מדקה על השעון, אך לדאבונם הם נאלצו לצפות בגארופולו, בפעם השנייה בשלושה שבועות, מהנדס דרייב שהסתיים בשער שדה של רובי גולד על הבאזר, ומעניק לניינרס את ניצחונם השלישי ברציפות מאז החל לפתוח במשחקים.
ניצחונות אלו אמנם מורידים מעט את סאן פרנסיסקו במיקום הבחירה בדראפט, אך עם קוורטרבק שמסתמן כהבטחה ומערכת חדשה ונמרצת, העתיד נראה ורוד יותר במפרץ.
דרמת השבוע
ההיסטוריה ב-16 השנים האחרונות מלמדת שעל מנת שקבוצה תוכל להגיע לסופרבול כאלופת ה-AFC, היא תצטרך בדרך כלל לעבור דרך הפטריוטס וטום בריידי. כדי להעלות את הסיכוי להתמודד עם הקבוצה המצליחה בליגה במילניום הנוכחי, רצוי שהמפגש לא יתקיים במסצ'וסטס. עם התובנה הזו התייצבו השבוע שחקני פיטסבורג סטילרס למשחק, כאשר ידעו שניצחון ביתי יבטיח להם את הביתיות לאורך הפלייאוף, שעשוי לכלול מפגש נוסף עם האלופה המכהנת.
הסטילרס, אחת מהקבוצות החזקות בליגה בשנים האחרונות, לא ממש אוהבים לפגוש את בריידי. מתוך שנים עשר מפגשי עבר, ידו של הקוורטרבק הייתה על העליונה בעשרה, כולל שלושה מפגשי פלייאוף, כשהאחרון שבהם בגמר ה-AFC אשתקד. הסטילרס הגיעו למשחק בכושר נפלא לאחר שמונה ניצחונות רצופים ומאזן של 2:11, ושמחו לגלות שיריבתם, שחטפה את הפסדה הראשון מזה תשעה שבועות במיאמי בשבוע שעבר, מגיעה עם מספר חסרונות הגנתיים משמעותיים.
במצב של שיוויון, לאחר שכל קבוצה פתחה עם טאצ'דאון משלה, התרחש אחד מרגעי המפתח בהתמודדות ואולי בעונה כולה. אנטוניו בראון, התופס המדהים של הסטילרס, שנמצא בעיצומה של עונת MVP, חטף מכה בניסיון להגיע למסירה שנשלחה לאנדזון ונאלץ לנטוש את המשחק. בפיטסבורג ודאי הרגישו סוג של דז'ה-וו. הפציעה של בראון היא השלישית במספר שמשביתה את אחד משלושת הכוכבים של הקבוצה במשחקים מול הפטריוטס, לאחר שבעונה שעברה נאלצו לשחק במשחק הביתי ללא ביג בן, ובגמר ה-AFC איבדו בשלב מוקדם במשחק את הרץ האחורי ליוויון בל. הסטילרס לא אמרו נואש, ובעזרת משחק מעולה על הקרקע של בל עלו ליתרון 8. הפטריוטס מצדם לא נשארו חייבים, כאשר בעזרת טאצ'דאון של דיון לואיס לאחר דרייב מדהים של הצמד בריידי-גרונקוסבקי, והמרת שתי נקודות מוצלחת של הטייט אנד, הצליחו לעלות ליתרון 3 כדקה לסיום ולתת את האות לאחד מסיומי המשחקים המטורפים העונה.
כבר במהלך הראשון של הסטילרס לאחר מכן קבלנו את אחד ממהלכי השבוע, כאשר מסירה קצרה של רות'לסברגר לתופס הרוקי ג'וג'ו סמית-שוסטר הפכה למהלך של 70 יארד, לאחר שסמית-שוסטר הצליח להתל בכמעט כל הגנת ניו אינגלנד. הדרמה הגיעה לשיאה כאשר במהלך הבא מצא ביג בן את ג'סי ג'יימס לטא'צדאון של מהפך ולחגיגות ביציעים. נגמר? ממש לא. מצפייה במהלך במסכים גילו השופטים שג'יימס לא השלים את התפיסה בהגיעו לקרקע, ובדומה למקרה הקריטי של דז בריאנט בלמבו פילד ושל קלווין ג'ונסון בשיקגו מלפני מספר שנים, החליטו, לתדהמתם של האוהדים בהיינץ פילד, לפסוק על מסירה שלא הושלמה. הסטילרס עוד הצליחו להתקדם שלושה יארדים במהלך הבא, אך בזמן שהשעון רץ ויורד עד 9 שניות החליט ביג בן ללכת על פייק ספייק, אליו הגנת הפטריוטס הייתה מוכנה היטב כאשר, בדומה למהלך המנצח של מלקולם באטלר בסופרבול 49, חטפה את הכדור לשמחתו הרבה של בריידי שישב מתוח על הספסל.
הניצחון בעיר הפלדה העלה את הפטריוטס לראשות ה-AFC, ואם לא יהיו הפתעות מיוחדות בשני משחקי הבית הנותרים מול הג'טס והבילס, יזכו שוב הפטריוטס ביתרון ביתיות לאורך הפלייאוף, בדרך אולי למפגש נוסף בינואר מול מייק טומלין ושחקניו.
כוכב בעיר המלאכים
העונה הנוכחית תיכנס להיסטוריה של סיאטל סיהוקס כאחת העונות הפצועות ביותר שחוו. הפציעות בעיקר נוגעות להגנה, כאשר חלק לא מבוטל מ"לגיון הבום" הפך למעודדות על הקווים בעקבות פציעה מסיימת עונה כזו או אחרת. למרות שמכת הפציעות הזו הפכה את הגנת הסיהוקס לבינונית, השביעייה הקדמית נותרה בריאה ומתפקדת כאשר עצרה כמעט לחלוטין את רב הרצים האחוריים שהתייצבו מולה לאורך העונה, ולכן כשטוד גרלי והראמס הגיעו לסיאטל במחזור האחרון, רוב הפרשנים חזו לרץ האחורי משחק סולידי לכל היותר. כמה שהם טעו.
הראמס הגיעו לסנצ'ורי לינק פילד לאחד המשחקים הקריטיים ביותר עבורם בעונה הנוכחית. החניכים של שון מקביי ידעו שהפסד במשחק עלול לדרדר אותם בסיום המחזור עד המקום השביעי בNFC- שאינו מוביל לפלייאוף, ולהוריד לטמיון את העונה הנהדרת שהם חווים. ההפסד הביתי בתחילת העונה לאותם סיהוקס אמור היה גם כן לפגוע במפלס האופטימיות אצל הראמס, אך כשיש להם את גרלי בכושר נפלא, כנראה שיכולים להיות רגועים בעיר המלאכים.
גרלי, הבחירה העשירית בדראפט של 2015, נצץ בעונת הרוקי שלו כאשר הראמס היו בעונתם האחרונה בסנט לואיס, בדרך לתואר הרוקי ההתקפי של השנה, ולכן באופן טבעי נתפס כפנים של המועדון לאחר חזרתו ללוס אנג'לס. לצערם של האוהדים בעיר המלאכים הר הציפיות מגרלי בשנה שעברה התגלה כגדול מדי, כאשר הרץ האחורי חווה עונה בינונית להחריד תחת שרביטו של האיש והמאזן החצוי 8:8, ג'ף פישר. לאחר האכזבה מהעונה הקודמת פישר פוטר ובמקומו מונה המאמן הכי צעיר וחדשני בליגה, שון מקוויי, שהחליט במהרה לשים את המפתחות לקבוצה בידיהם של גרלי, ושל הבחירה בראשונה בדראפט הקודם, ג'ארד גוף.
כבר במחזורים הראשונים של העונה אפשר היה לראות את השינוי הגדול שהתרחש בקוליסאום, כאשר הראמס החלו לצבור ניצחונות עם תצוגות התקפיות מדהימות שהדגישו בפני הליגה כמה כישרון יש בקבוצה מלוס אנג'לס. גרלי היווה חלק מרכזי מפתיחת העונה הטובה והשיג כבר במחזור השלישי את הטאצ'דאון השישי שלו, שווה ערך לכמות הטאצ'דאונים שהיו לו בכל העונה שעברה, כאשר למשחק בסיאטל התייצב עם מאזן נהדר של ארבעה עשר טאצ'דאונים בשלושה עשר משחקים, והוא ממש לא התכוון לעצור שם. גרלי והראמס פתחו את המשחק בצורה נהדרת, כאשר שתי ריצות קצרות לטאצ'דאון של גרלי הובילו ליתרון מוחץ של 0:27 כבר באמצע הרבע השני, כאשר לקראת סיומו קבלנו את המהלך של המשחק. בדאון שלישי ו-32 יארד בחצי המגרש שלו, החליט מקוויי ללכת למהלך ריצה הגיוני כדי לנסות לחלוב עוד טיפה את השעון וליהנות מהיתרון הגדול במחצית. לשמחתו, לגרלי היו תוכניות אחרות ולאחר שזיהה חור בהגנת הריצה המהוללת של סיאטל התפרץ כמו תותח ל-57 יארד עד שנעצר באנדזון והעלה את הראמס ליתרון של 34 נקודות. גם את המחצית השנייה פתח גרלי בסערה והשיג תוך שמונה דקות את הטאצ'דאון הרביעי (!) שלו במשחק ובכך הפך את שארית המשחק, בה צפה מהספסל, לגארבג' טיים אחד ארוך.
עם התבוסה שהנחילו לסיהוקס עלו הראמס למאזן 4:10, והם זקוקים לניצחון יחיד או למעידה אחת של סיאטל בשני המחזורים הנותרים כדי להבטיח הופעה בפלייאוף לראשונה מאז 2004. לאחר ניצחון כה מרשים באחד המגרשים הקשים בליגה ועם גרלי בעונה מדהימה יודעים בלוס אנג'לס שיוכלו להתמודד עם כל יריבה שיקבלו בפוסטיזן, ומי יודע, אולי אף להסתיים בהגעה סנסציונית לסופרבול.
שובם של היגוארים
באפריל האחרון הפכו ג'קסונוויל ג'אגוארס לראשונים בעידן המודרני שבוחרים בפעם החמישית ברציפות באחד המקומות הראשונים. הקבוצה מפלורידה היא אמנם אחת מהקבוצות היחידות בליגה ללא הופעת סופרבול, אך הצליחה בעבר לייצר תקופה של מספר הופעות בפלייאוף. בשנים האחרונות הג'אגס חווים בעיקר עונות מאכזבות עם מאזנים עגומים, ולכן זכו לבחור גבוה מאוד בדראפטים בשנים הללו.
בקיץ האחרון החליטו בג'קסונוויל שהגיע הזמן לשינויים בצוות המקצועי. יחד עם החתמת מאמן חדש בדמות דאג מארון, הג'אגוארס החליטו להחזיר למועדון את מאמנם הראשון בהיסטוריה, טום קופלין, על מנת שימלא תפקיד בצוות המקצועי. קופלין, שהספיק לזכות בשתי טבעות אליפות כמאמן הג'איינטס מאז שעזב את ג'קסונוויל לראשונה, דחף ביחד עם הג'נרל מנג'ר, דייב קולדוול, לשינוי גישה והתמקדות בעיקר במשחק הריצה והאספקט ההגנתי של הקבוצה, מתוך מחשבה שיהיה קשה לנצח משחקים עם קוורטרבק בינוני כמו בלייק בורטלס. לאחר שניצלו את הבחירה הרביעית בדראפט כדי למלא את משבצת הרץ האחורי בלאונרד פורנט, החלו להחתים מספר שחקני חיזוק הגנתיים כגון קלאיס קמפבל, מרסל דראוס ואיי ג'יי בוייה.
כבר במשחק הראשון של העונה קבלנו סימן ליחידה ההגנתית המובחרת שנבנתה בג'קסונוויל, כאשר הגנת הג'אגוארס התעללה ביוסטון במגרשה הביתי בדרך לניצחון קליל. ככל שחלפו המחזורים החל להשתפר התיאום ההגנתי: בוייה וג'יילן ראמזי יצרו צמד קורנרבקים שאף תופס לא רוצה לפגוש, וקאלאיס קמפבל הצטרף לטלבין סמית ודאנטה פאולר כדי להרכיב את הצוות המאיים ביותר על קווטרבקים בליגה. ג'קסונוויל, או סאקסונוויל כפי שהיא מכונה כיום ברחבי הליגה עקב כמות הסאקים העצומה שהיא משיגה בכל משחק, החלה לנצח משחקים בעיקר דרך ההגנה, כאשר השיא הגיע במשחק חוץ בהיינץ פילד, אז הצליחו היגוארים להפתיע את כולם ולהשיג נצחון תוך כדי שהם חוטפים את בן רות'לסברגר חמש פעמים. כשיש לצדו את ההגנה הטובה בליגה, אפילו בלייק בורטלס החל לתפקד בצורה טובה. הקוורטרבק, בשנתו הרביעית בקבוצה, נאלץ לפתוח את העונה ללא המטרה העיקרית שלו בשנים האחרונות, אלן רובינסון, שנפצע וגמר את העונה כבר בתחילתה, ולכן מצא את עצמו מוגבל רבות על ידי צוות המאמנים שרצה להתמקד במשחק הריצה של פורנט שעבד נהדר. בשבועות האחרונים, בעיקר במשחקים בהם פורנט היה חסר, הרסן מעט שוחרר ובורטלס החל להראות יכולות ריצה ומסירה מצוינת, וביחד עם עוד כמה תצוגות הגנתיות סטנדרטיות, הג'אגוארס מצאו את עצמם במאזן 4:10.
ביום ראשון האחרון התייצבו הג'אגס למשחק ביתי מול הטקסאנס הפצועים וחסרי המטרות, בידיעה שניצחון יבטיח פלייאוף ראשון בג'קסונוויל לאחר עשור שחון. הג'אגוארס לא התרגשו מחסרון נוסף של פורנט וסיפקו מחצית ראשונה מושלמת, כאשר בורטלס מוסר לשלושה טאצ'דאונים רק ברבע השני בדרך ליתרון מוחץ של 0:31. המחצית השנייה לא שינתה יותר מדי, וכאשר בסיום המשחק לוח התוצאות הראה על ניצחון של 7:45 החלו החגיגות באברבנק פילד. הג'אגס עוד עשויים לעקוף את הסטילרס ולזכות בשבוע המנוחה, אך לאחר היעדרות כה ממושכת מהפוסטיזן כנראה שבג'קסונוויל יסתפקו בניצחון באחד משני המשחקים הנותרים כדי להבטיח את ראשות הAFC- דרום, לזכות בביתיות במשחק הווילד קארד ולהגיע לפלייאוף עם המון תקוות. אחרי הכול, אף קוורטרבק לא יכול להיות מרוצה ממפגש עם סאקסונוויל.