"לפעמים כשיש תקופות קשות אתה שואל את עצמך 'למה זה קורה לי'. ואז אתה מתעורר כמה חודשים אחר כך, מסתכל אחורה ומבין שבלי מה שעברת, לא היית מגיע למקום שאתה נמצא בו היום. אם הייתה לי שנה טובה יותר בעונה שעברה, אז בטח שלא הייתי מגיע לכאן ובטח שלא הייתי משחק על חוזה כזה. אני תמיד אומר לאשתי ולמשפחה שדברים קורים מסיבה מסוימת, וצריך להאמין בזה".
עומרי כספי מביט לאחור על השנה ההפכפכה בחייו זו שבמהלכה נפצע, עבר שלוש קבוצות בחודש וחצי, ומצא את עצמו לבסוף על פסגת האולימפוס של הכדורסל העולמי ואין בו טיפת חרטה או צער. זוהי העונה התשיעית שלו ב-NBA, ולפתע הקריירה שלו בליגה הטובה בעולם קיבלה חתיכת מפנה. המספרים שלו בגולדן סטייט מדברים בעד עצמם: הוא מקבל 15.4 דקות בממוצע למשחק, קולע 6.4 נקודות, מדייק באחוזים הגבוהים בקריירה (60 אחוזים מהשדה, 60 אחוזים מהשלוש ו-71 אחוזים מהעונשין), ומוסיף 4.3 ריבאונדים. אנחנו תופסים אותו לשיחה בתקופת השיא שלו בקדנציה הקצרה בקבוצה הטובה בעולם. הוא פתח בחמישייה בשישה משחקים בשלושת השבועות האחרונים, ובשני המשחקים החולפים קלע בספרות כפולות. שלשום מול דאלאס רשם כספי את תצוגת השיא שלו העונה, עם 17 נקודות ו-11 ריבאונדים, במשחק עם משמעות סמלית עבורו, ממש בתאריך בו צוין יום המורשת היהודית בארצות הברית.
כמעט שליש עונה ב-NBA מאחורינו, וזה זמן טוב עבור כספי לערוך סיכום ביניים של התקופה המוצלחת בה החייה מחדש את הקריירה במקום הכי פחות צפוי. בראיון מיוחד ובלעדי הוא מדבר בכנות על הרהורי העזיבה לאירופה שעברו בו בקיץ, על האימונים התובעניים לצד הכוכבים הגדולים בעולם, ועל האופן שבו הצליח לפלס את דרכו לרוטציה.
עוד בנושא
סטיב קר שיבח את עומרי כספי: "יש לו טיימינג מצוין בחיתוכים"
משחק שיא לכספי עם 17 נקודות ו-11 ריבאונדים מול דאלאס
הלילה: סל ניצחון לג'ינובילי בן ה-40, כרמלו אנתוני הפסיד בניו יורק
אתה מרגיש שהמשחק מול דאלאס היה ה-משחק שלך העונה?
"אני לא מרגיש שזה היה ה-משחק כי אני יודע שהעונה רצה קדימה ועוד יומיים יש עוד משחק ואז מתחיל קצב משחקים די מטורף. תמיד נחמד להרגיש טוב אחרי משחק ולראות 17 ו-11 וכמה אסיסטים, אבל למחרת קמים ליום חדש ומתחילים מחדש".
שיחקת יותר טוב בגלל ההדלקת נרות? בגלל שאמא וסבתא היו ביציע?
"תמיד כשיש משפחה זה כיף, אבל אני חושב שזה תהליך שעברתי תוך כדי העונה הזאת, להרגיש טוב יותר בשיטה וגם עם עצמי ובהכנה שלי למשחק...אני שמח שיצא ניצחון כזה של מכבים, של היהודים. זה היה יום נחמד".
איך זה להיות באור הזרקורים שוב?
"עברתי שנה-שנה וחצי לא פשוטות, מלאות בפציעות, כולל מעבר בין שלוש קבוצות בחודש וחצי. גם בקיץ בנבחרת לא הרגשתי בשיאי מבחינת ביטחון והרגשה טובה עם הגוף, ואני חושב שזה השפיע, אבל לאט לאט אני עובד על עצמי כדי לחזור למקום שהייתי בו. היום אני מרגיש שאני מתחיל לחזור למקום הזה, אבל יש פה קבוצה מצוינת ואני עושה את העבודה שלי בתוך המערכת".
חלום שהתגשם: צפו בעומרי כספי מתאמן עם גולדן סטייט
אתה מעכל את זה שבעוד כמה חודשים אתה יכול לזכות באליפות? יוצא לחשוב על זה?
"לפעמים אתה יושב בבית ואומר לעצמך שיש סיכוי שבעוד כמה חודשים תיקח אליפות, וזה משהו באמת בלתי נתפס. אני עדיין לא מעכל את כל מה שקורה פה מסביב, אבל נהנה מהדרך והחוויה. יש פה צוות מאמנים ושחקנים מדהים, וכיף להיות חלק מחבורה כזאת. בסופו של דבר הדובדבן זו האליפות, אבל לפעמים הדרך יותר כיפית".
העונה אתה קולע הרבה פחות שלשות, והרבה יותר משתי נקודות.
"הרבה פעמים אנשים מייעדים דברים וחושבים כל מיני דברים, אבל אף אחד לא יודע באמת מה אני חשבתי לעצמי. אני תכננתי לבוא ולעבוד קשה כשאני יודע ששיטת המשחק תתאים לי. עשיתי עבודה הגנתית קשה בהכנה לעונה הזו כדי להתאים את עצמי, וידעתי שאם אשחק טוב אקבל הזדמנויות. לא פשוט להיכנס לרוטציה של אלופה, אבל ידעתי שאם אשחק טוב אקבל צ'אנס. אני שמח שזה מה שקורה".
עם יד על הלב, לפעמים יותר קשה לקלוע באימונים מול כל הכוכבים האלה, מאשר במשחקים מול חלק מהקבוצות?
"יש לנו הגנה מצוינת וגם שחקני התקפה מדהימים, לפעמים אנשים לא מבינים באיזו רמת אימון משחקים פה. אז כן, לפעמים האימון יותר קשה מהמשחק עצמו. אתה שומר פה על קווין דוראנט ואין מישהו שיותר טוב ממנו בעמדה שלו ב-NBA. אז במובן הזה, קשה באימונים וקל בקרב".
יוצא לך לחשוב לפעמים איפה היית בסוף העונה שעברה, ובאיזה מקום אתה נמצא עכשיו?
"אני חושב שאני במקום הנכון בזמן הנכון, וגם הביטחון שלי חשוב. לא בטוח שאם הייתי מגיע לכאן בעונה הראשונה שלי בליגה הייתי יכול לשחק בקבוצה הזאת, וכמובן שגם לפני שנה עם כל הפציעות. לפעמים דברים טובים קורים כשמגיעים לדברים בזמן הנכון. עכשיו יש הרבה שחקנים פצועים, אבל יכול להיות שדברים עוד ישתנו, אז אני מתכונן לכל סיטואציה. זה היה אחד הדברים הכי חשובים שרציתי להגיד למאמן בתחילת העונה, שגם אם אשחק דקה או 25 דקות, אהיה מוכן. אני חושב שהדרך הזו הובילה לביטחון של המאמנים בי ועכשיו הם מסוגלים לזרוק אותי פנימה בכל מצב".
בקלות יכולת למצוא את עצמך בקבוצת NBA הרבה פחות טובה. או אולי אפילו לחזור לאירופה.
"אני מאמין שכל דבר קורה מסיבה מסוימת. לפעמים כשיש תקופות קשות אתה שואל את עצמך 'למה זה קורה לי', ואז אתה מתעורר כמה חודשים אחר כך ומסתכל אחורה ומבין שבלי מה שעברת לא היית מגיע למה שאתה היום, גם מבחינת התחשלות שלי כשחקן וגם מבחינת המקום שאני נמצא בו. אם הייתי נותן שנה טובה יותר, אז בטח שלא הייתי מגיע לכאן ולא משחק על חוזה כזה. אני תמיד אומר לאשתי ולמשפחה שדברים קורים מסיבה מסוימת, וצריך להאמין בזה. כשאתה עובר תקופה קשה, אחרי עונה של פציעות ושלוש קבוצות, אתה לא יודע איפה תמצא את עצמך, אז מבט לאירופה זה משהו שאני לא מתבייש בו. יש קבוצות מצוינות מאירופה שהתעניינו בי, אבל ברגע שכבר הבנתי שיש התעניינות גדולה מצד גולדן סטייט, זה כמובן נדחק הצידה. באופן אישי, לא הייתי מוכן כל כך לחזור לאירופה. לפעמים אתה עובר דברים ואתה עדיין רוצה להוכיח, יש לך צ'יפ על הגב שאתה רוצה להראות לכולם. אני עדיין במקום הזה ולא מתבייש בכך, כי זה מה שדחף אותי מהרגע הראשון. זה מה שעוזר לי לעבוד קשה ולשחק טוב".
היו קבוצות מסוימות שהתעניינו בך מאירופה? מכבי תל אביב הייתה על הפרק?
"גדלתי במכבי תל אביב מגיל 13, אז תמיד יש לי פינה חמה בלב אליה, אבל לא חשבתי לחזור אליה וגם לא היו שיחות ממשיות עם אף קבוצה מאירופה. זה עוד לא הזמן".
יצא לך לראות את הנבחרת במשחקים האחרונים?
"לא יצא לי, ומאוד ביאס אותי. הייתי בקשר רציף עם פיני ועם מנהל הנבחרת מוטי דניאל, עדכנו אותי מה קורה. אני וזאזה ראינו יחד משחק של גאורגיה מול איטליה וזה היה די מוזר, לראות את המשחקים האלו בלי שחקני NBA. זה לא פייר. אני גם לא מאמין שאוכל להגיע למשחקים הבאים".
יוצא לך לחשוב לפעמים על רילוקיישן בסוף הקריירה? לקבוע את חייך בארה"ב?
"אני כבר שנה תשיעית בארצות הברית, אז תוך כדי העונה אתה בטח לא חושב על זה, אבל הלב תמיד בארץ, עם המשפחה והחברים. ברגע שנגמרת העונה אני ואשתי חוזרים לארץ בעיקר בגלל המדינה שאנחנו מאוד אוהבים. אין זמן לחשוב על זה יותר מדי".
איך נראה הלו"ז שלכם ביומיום?
"חיים אינטנסיביים. האמת שיצא לנו לוח משחקים די משוגע בחודש וחצי ראשונים ועכשיו היה קצת יותר רגוע. בעונה הראשונה אתה מתרגל, אולי גם בעונה השנייה, אבל באיזשהו שלב אתה מתרגל לעומס".
במה זה שונה להיות שחקן גולדן סטייט מלשחק בקבוצה אחרת?
"הארגון מחבק וחם מאוד והתנאים הם הכי טובים בעולם, גם ברמת ה-NBA, גם ברמת השפים, ברמת בתי המלון, ברמת הצוות הרפואי, צוות מאמנים מדהים. כשיש לך כוכבים שקובעים את הטון באימונים, אז זה תמיד מוסיף. כשסטיב קר הגיע לפה הוא יצר מערכת שהיא מאוד חמה ומאוד מחבקת, של חבר'ה שמנתבים את האגו שלהם לכיוונים הנכונים. תמיד אומרים את המשפט הזה, 'אין אגו', אבל אף פעם זה לא ריאלי. יש פה אגו, אבל הוא מנווט למקום הנכון, שזה הניצחון, לדאוג שכולם ירגישו טוב, שכולם ירגישו חלק מההיררכיה. רואים את זה גם במגרש, כי מי שעולה מהספסל תמיד מספק את הסחורה והקבוצה משחקת בשבילו".
מי החברים הכי טובים שלך בקבוצה?
"כולם, האמת. יש לנו קבוצה מאוד מגובשת, כי כולנו פחות או יותר בני אותו גיל. גם סטפן קרי, גם קווין דוראנט וגם אני ילידי 1988, דריימונד צעיר בשנה וקליי בשנתיים. אני חבר טוב מאוד של זאזה, של שון ליבינגסטון ששיחקתי איתו יחד בקליבלנד. לי ולסטף יש מערכת יחסים מיוחדת כי הגענו יחד לליגה, וכולם מכירים את הסיפור על הפיצה שהוא חייב לי. מאז אנחנו חברים טובים".