אור בקצה האיצטדיון: סנדרלנד חוגגת ניצחון בית ראשון ב-2017

"אנחנו חייבים לנצח בבית. לא משנה אם זה יהיה מכוער, לא משנה אם זה יהיה 0:1. רק הנקודות חשובות", הצהיר במהלך השבוע כריס קולמן. מנג'ר סנדרלנד ידע על מה הוא מדבר לקראת הקרב הגורלי אתמול, ב-16 בדצמבר 2017. ניצחון הבית האחרון של החתולים השחורים, 0:1 על ווטפורד, הושג ב-17 בדצמבר 2016. שנה פחות יום – 364 ימים – לא ראו האוהדים המקומיים ניצחון באיצטדיון האור. הרצף האומלל נמשך 20 משחקי ליגה, שיא שלילי של כל הזמנים באנגליה בכל הרמות האפשריות. אם סופרים גם משחק גביע אי שם בינואר, מקבלים 21 משחקים בכל המסגרות. אין דברים כאלה. סנדרלנד הפכה לבדיחה העצובה של הממלכה, ומישהו היה צריך שים קץ לסאגה הביזארית הזו, כדי לא לסגור שנה קלנדרית שלמה ללא ניצחון ביתי.

רצה הגורל, ודווקא פולהאם באה אתמול להתארח בצפון מזרח המדינה. קולמן הדהים רבים כאשר עזב לפני פחות מחודש את נבחרת וויילס לטובת הג'וב המפוקפק בסנדרלנד, ועוד הצהיר במסיבת העיתונאים הראשונה: "זה המועדון הגדול ביותר בו עבדתי". האמירה הזו לא מצאה חן, בלשון המעטה, בקרב אוהדי פולהאם. כי הרי הוולשי עשה את שמו בקרייבן קוטג', שם סיים את הקריירה כשחקן, ואז מונה למחליפו של ז'אן טיגאנה ב-2003 והוכיח את כישוריו בפרמיירליג. בהתחשב בעברו, להגדיר את סנדרלנד כגדולה יותר זו כמעט התגרות, קל וחומר כאשר הקבוצה טובעת בתחתית ליגת המשנה. מזל שאוהדי ריאל סוסיאדד, בה בילה קולמן קדנציה קצרה לפני עשור, לא שמו לב לדבריו.

עוד בנושא

מנצ'סטר סיטי המשיכה לדהור עם 1:4 על טוטנהאם
גווארדיולה בעננים: "זו היתה הופעה מדהימה שלנו"

מבחינה היסטורית, הוולשי צודק, כמובן. סנדרלנד ידעה פעם ימים יפים, זכתה שש פעמים באליפות אנגליה והניפה פעמיים את הגביע. אלא שזה היה ממש מזמן – מחצית מהאליפויות הושגו במאה ה-19. כיום, האוהדים שעדיין טורחים להגיע לאיצטדיון, מתקשים להאמין למראה עיניהם. הנשירה לליגת המשנה אחרי עשור בפרמיירליג היתה כואבת, אך איש לא ציפה להיות בסכנה ממשית של ירידה שניה ברציפות. הרצף הביתי האבסורדי החל מבלי שאנשים הבחינו בו, וצמח בהדרגה למימדים מפלצתיים, בעוד המועדון דואג לספק כותרות הזויות בתדירות גבוהה במשך כל 2017.

בליגה הבכירה כשלה סנדרלנד לנצח ב-10 משחקי בית ברציפות, הפסידה לסטוק, סאותהמפטון, מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד, בורנמות וסוונסי, וליקטה נקודות בתוצאות תיקו מול ליברפול, טוטנהאם, ברנלי ו-ווסטהאם. היא לא הובילה אפילו פעם אחת במפגשים אלה, ונכנעה ללא קרב, עם היסטוריה שלילית נוספת של 10 משחקי ליגה רצופים ללא שער זכות בין ינואר לאפריל. למרות זאת, הודיעה הנהלת המועדון כי המנג'ר דייויד מויס יישאר בתפקידו מיד אחרי שהירידה הובטחה מתמטית בתום 1:0 מול הדובדבנים של אדי האו. הבעת האמון הזו לא הפריעה לסקוטי להתפטר בעצמו בסיום העונה, כי גם הוא הבין שעדיף לו לא להרוס עד הסוף את המוניטין שעוד נותר.

משימת איתור מחליף למויס התבררה כלא פשוטה ונמשכה יותר מחודש. מאמנים לא רצו לגעת בסנדרלנד עם מקל, לאור הדיווחים על כך שהבעלים האמריקאי אליס שורט מעוניין להיפטר מהנכס ומחפש קונים – ללא הצלחה. דרק מקינס סירב ונשאר באברדין, וגם סיימון גרייסון הצהיר שהוא מחויב לפרויקט ארוך הטווח בפרסטון. לבסוף, פותה גרייסון – והוא מצטער על כך עד היום. הוא ירש חדר הלבשה מפולג וחסר מוטיבציה, ואת החדשות הגדולות ביותר עשה במהלך הקיץ הקשר האירי דארון גיבסון שהוקלט על ידי האוהדים בפאב, כשהוא מבקר במילים קשות את חבריו לקבוצה.

קשר מנצ'סטר יונייטד ואברטון לשעבר הגיע לאיצטדיון האור בינואר האחרון לבקשתו של מויס, אותו הכיר מצוין עוד מימיהם המשותפים בגודיסון פארק. את המילים המדויקות של גיבסון השיכור הנייר לא סובל, אבל אפשר לתצמת אותן כך: "הקבוצה הזו זבל, ולשחקנים רבים לא אכפת". חלק מהחברים עליהם התלונן האירי הועזבו, אך חלקם נשארו, ובראשם הבלם לאמין קונה. יהיה הגיוני להניח שהיחסים בין המחנות השונים לא היו מזהירים, וזו אולי הסיבה לכך שגיבסון הפך לשחקן ספסל בתחילת העונה. זה לא היה רעיון מבריק, כי התוצאות היו קטסטרופליות.

בשלושה החודשים בתפקיד, ניצח גרייסון פעם אחת בלבד, וגם זה בחוץ – 1:3 בנוריץ'. באיצטדיון האור, כמו במחצית הראשונה של השנה, לא הצליחה הקבוצה אפילו לעלות ליתרון. 1:1 מול דרבי לווה בהפסדים ללידס, שפילד יונייטד, נוטינגהאם פורסט וקרדיף. מול קווינס פארק ריינג'רס הצליחו החתולים השחורים לגרד נקודה, אבל אז הפסידו לבריסטול סיטי, ואוהדים שעוד נותרו ביציע פתחו בשירה: "אתם לא ראויים ללבוש את החולצה שלנו". גרייסון חשב כמוהם, אך לא יכול היה להצהיר זאת בפומבי. הוא הרגיש שמשרתו בסכנה, והפסד ביתי נוסף יסיים את כהונתו בפועל, גם תיקו הספיק. סנדרלנד הובילה סוף כל סוף לראשונה השנה במשחק ביתי, אבל בכל זאת כמעט הפסידה בתיקו 3:3 דרמטי מול בולטון החלשה, וזה הספיק למנכ"ל מרטין ביין כדי להודיע למנג'ר על פיטוריו 17 דקות אחרי שריקת הסיום (מישהו דאג ומדד זאת).

"אנחנו במשבר", הצהיר אז הבעלים שורט, "אני לא חושב שהסגל שלנו צריך להיות מתחת לקו האדום בליגת המשנה. ספגנו המון שערים למרות שחוליית ההגנה מורכבת משחקני פרמייר-ליג לשעבר. זה לא מקובל, ונדרש שינוי מיידי". במסגרת החיפושים המחודשים, גיששה סנדרלנד אצל מרטין אוניל, אבל אז הגיע קולמן, מתוסכל אחרי שנבחרתו פיספסה העפלה לפלייאוף במוקדמות המונדיאל. "אני רוצה לאמן בליגת האלופות", הוא טען, ואז חתם בסנדרלנד. עוד לפני שהגיע, סיימה הקבוצה משחק בית נוסף ללא ניצחון עם צוות אימון זמני, כאשר השוער ההולנדי רובין רייטר ביצע טעויות ילדותיות בתיקו 2:2 מול מילוול.

במשחקו הביתי הראשון הפסיד קולמן 3:1 לרדינג של יאפ סטאם, אבל האוהדים בכל זאת הרגישו שינוי, וארבע נקודות נוספו לקופה במשחקי החוץ. בהדרכת הוולשי, השכילה סנדרלנד לשמור לראשונה העונה על רשת נקיה ב-0:2 בברטון, ואז שיחזרה את ההישג בתיקו מאופס מגרשה של המובילה וולבס. במצבה של הקבוצה, שנמצאת לפי ההערכות בחובות של כ-110 מיליון ליש"ט, גם זה משהו, והמנג'ר דרש משחקניו לנצל את המומנטום על מנת לסיים את השנה הקלנדרית עם ניצחון בית. "אנחנו חייבים זאת לאוהדים שסבלו כל כך הרבה", הבטיחו פה אחד השחקנים, בעוד התקשורת המקומית מראיינת את מאכלסי היציעים ושואלת אותם מדוע הם עדיין טורחים להגיע.

אז אתמול, מול האקסית של המנג'ר, זה היה הקרב הקריטי – להיות או לחדול. פולהאם של סלבישה יוקאנוביץ' היתה יריבה קשה – בתחילת העונה היא נחשבה לאחת המועמדות הבכירות לעליה, ועדיין חולמת על פרמיירליג למרות שנתקעה בינתיים במרכז הטבלה. לשמחתו של קולמן, קבוצתו שמרה לראשונה העונה על רשת נקיה בבית. לאכזבתו הגדולה, היא לא ממש סיכנה את השער. אז לקראת הסיום הוא הלך על כל הקופה והימר על הנערים.

בדקה ה-72 הוחלפו שני החלוצים הבכירים של סנדרלנד, ובמקום נשלח למערכה צמד ילדים בני 18. עבור יואל אוסורו השבדי, זו היתה הופעה שישית כמחליף. עבור ג'וש מאג'ה, ששותף עד כה רק בקבוצת המילואים, היה זה משחק הבכורה. החלוץ ממוצא ניגרי הוא יליד לונדון וגדל באקדמיה של פולהאם, כך שגם עבורו היה זה קרב מול האקסית. תאמינו או לא, הוא זה ששבר את הקרח. בתסריט שמרגיש מופרך מיסודו, לקח למאג'ה חמש דקות בלבד כדי להכניע את השוער מרקוס בטינלי בבעיטה חדה לפינה הרחוקה ולסיים את הסיוט של סנדרלנד ולהקפיץ אותה מעל הקו האדום.

364 ימים הם המתינו לניצחון בית, עד שהגיע בחור אלמוני שאיש ביציע לא שמע עליו עד אתמול. "זו הרגשה מטורפת. הקבוצה היתה זקוקה לכך, וגם הקהל שלא ראה ניצחון ביתי במשך תקופה כה ארוכה. אני מקווה שנוכל לצאת מכאן לדרך חדשה", אמר גיבור השמחה. האמנם? משחק הבית האחרון לשנת 2017 יהיה בשבת הקרובה מול נועלת הטבלה ברמינגהאם סיטי, בתקווה להשיג ניצחון שני רצוף. ואז, אמורה 2018 להיות קצת יותר מעודדת.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק