בדרך לאנדזון – סיכום המחזור ה-13 ב-NFL

4:24 דקות לתוך המשחק במדולנדס, לוח התוצאות הראה על 0:14 מהיר לאורחים מקנזס סיטי על ניו יורק ג'טס. אלכס סמית' מצא את הטייט אנד הנהדר שלו, טראוויס קלסי, לשני טאצ'דאונים מהירים ונראה היה שהצ'יפס סופסוף חוזרים להראות כמו הקבוצה שהתחילה את העונה עם חמישה ניצחונות. ואז הגיעו שישה הפסדים בשבעה משחקים, חלקם בתצוגות הגנתיות נוראיות, שגרמו לצ'יפס להחתים את מגן הפינה הוותיק דארל ריוויס. איזה משחק קיבל הקורנר הוותיק בבכורה באדום? דווקא את ניו יורק ג'טס.

הצ'יפס החליטו לנצל את המפגש הפיקנטי, ובניסיון לעקוץ את יריבתם אף מינו את ריוויס לקפטן. ההחלטה הזו כנראה הרגיזה את הג'טס, שלאחר הפתיחה מהוססת החלו לשייט על המגרש בניצוחו של ג'וש מ'קקאון. הקוורטרבק הוותיק הוביל את הסילונים לשוויון עוד לפני תום הרבע הראשון בעזרת סניק, והמשיך למצוא במסירות נהדרות את ג'רמיין קרס ורובי אנדרסון, שחברו ביחד ל-264 יארד באוויר והפכו את הופעת הבכורה של ריוויס לכזו שהוא לא ירצה לזכור. יחד עם משחק ריצה נהדר המטירו הג'טס 38 נקודות על הראש של הצ'יפס וזכו בניצחונם החמישי העונה.

7:5 הוא לא מאזן מזהיר, אבל הציפייה הייתה שהג'טס ייכנסו לבנייה מחדש אחרי עונת בלהות אשתקד. עם עזיבה של רוב התופסים הבכירים, ביצוע שלל טריידים בראייה לעתיד והחתמה של קוורטרבק ותיק וסביר מינוס כמו מק'קאון, נראה היה שהם מתכוננים לבחירה גבוהה במיוחד בדראפט. החיבור שנוצר היה טוב מהתחזית הזאת. טוד בואלס, שהופיע בתחילת העונה בראש תחזיות המאמנים המפוטרים על פי סוכנויות ההימורים, מנהיג יחידה התקפית נהדרת, שנתנה השנה תצוגות נגד הגנות חזקות כמו של הג'אגוארס, הפנתרס והבילס. החיבור בין בואלס למק'קאון מוציא מהקווטרבק יכולות שאפילו הוא לא ידע שיש בו, ויחד עם הפריצה של רובי אנדרסון, שעומד על ששה טאצ'דאונים בששת המשחקים האחרונים, הג'טס מוצאים את עצמם רק שני משחקים מכרטיס לפלייאוף ועם המון כלים חיוביים לעתיד. לא נראה שהם יגיעו לינואר, אבל אם כן בואלס יהיה מועמד בכיר לתואר מאמן העונה.

הקלישאה בשנים האחרונות לגבי סיאטל של ראסל ווילסון מדברת על קבוצה שמתעוררת רק בחודש נובמבר. את העונה מתחילה הקבוצה בעצלתיים, עד שמגיע השלב שבו ווילסון מתחיל להוביל את הקבוצה להצגות, בעיקר מול קונטנדריות, בדרך להופעה נוספת בפלייאוף. ובכן, קלישאות נוטות להיות נכונות, ואינדיקציה לכך קיבלנו במפגש מול האיגלס הלוהטים. תחת קרסון וונץ, פילדלפיה הפגיזה בכל דרך אפשרית העונה ונחשבה לפייבוריטית. גם מכת הפציעות ממנה סובלת הגנת "לגיון הבום" של סיאטל, הכוללת את ריצ'רד שרמן וקאם צ'נסלור שכבר גמרו את העונה ואת ארל תומאס שנאלץ לעלות פצוע למשחק, לא תרמה למפלס האופטימיות אצל פיט קארול ושחקניו. אבל בשעה שהסיכויים לא נוטים לטובתם, הסיהוקס תמיד יתלו תקוות בסטטיסטיקה של המגרש הביתי. מאז הבחירה בווילסון ב-2012, בסיאטל מתהדרים במאזן ביתי של 7:37, ,כולל 0:3 על קבוצות עם עשרה נצחונות ויותר.

כדי לנסות ולשמור על הסטטיסטיקה הזו ולנצח עם חלק הגנתי אחורי כל כך פצוע, ידעו בסיאטל שהם חייבים להפעיל לחץ מרבי על וונץ בתזמונים הנכונים. במהלך שלושת הרבעים הראשונים הופעל על שחקן השנה השנייה לחץ בלתי פוסק מצד השביעייה הקדמית, לחץ שגרם לוונץ לסגת ב58% ממהלכי המסירה, האחוז הכי גבוה במחזור הזה, ובניגוד לרוב העונה להיראות כמו קוורטרבק אנושי. וונץ גם הוסיף טעות כאשר איבד כדור בקו ה-1 יארד, ולמרות שיפור משמעותי ברבע האחרון, שכלל מסירה אחת בלתי אפשרית לנלסון אגלור, לא הצליח להושיע את קבוצתו. בצד השני של המגרש, ווילסון המשיך את ההתעוררות הרגילה שלו בחצי השני של העונה והצעיד את הסיהוקס לניצחון 10:24 עם שלושה טאצ'דאונים באוויר.

הסיהוקס עדיין נמצאים בפיגור של משחק ב-NFC מערב אחרי לוס אנג'לס ראמס, אך עם ביקור עתידי של הראמס בסיאטל ,יחד עם הפסד ביתי אותו הנחילו נצי הים לראמס מוקדם יותר העונה, הדרך לפלייאוף נוסף של ווילסון ולהקתו נראית אפשרית בהחלט. האיגלס, לעומת זאת, יורדים למאזן של 10:2 ולמקום השני בחטיבה לאחר ניצחונה של מינסוטה באטלנטה, וייאלצו להוכיח לעצמם ולעולם שהם אכן קונטנדרים אמיתיים. על הדרך אולי גם להשתיק את הטענות העולות לגבי לוח משחקים נוח יחסית.

שלוש שנים. זה הזמן שעבר מהפעם האחרונה שג'וש גורדון מקליבלנד בראונס הריח את הדשא מקרוב. התופס, שחרך את ההגנות בשתי העונות הראשונות שלו בליגה, סיים כמוביל ביארדים בשנת 2013 ונבחר לנבחרת העונה, נאלץ לבלות בחוץ לאחר שנמצאו בדמו חומרים אסורים, נכשל שוב ועונשו החמיר. הכוכב הצעיר מצא את עצמו בניסיונות גמילה מהירים על מנת לחזור לליגה, ניסיונות כושלים שהובילו אותו כמעט עד הודעת פרישה. בשנה שעברה, בניסיון אחרון להציל את הקריירה, החליט גורדון להיכנס לגמילה ארוכה במיוחד, אותה סיים בהצלחה לפני מספר חודשים וקבל את ההודעה לה כה ייחל – אתה חוזר לשחק את המשחק שאתה הכי אוהב, אך רק משבוע 13 של העונה.

הבראונס, הקבוצה היחידה בליגה ללא ניצחון, לא הסתירו לאורך השנים כמה הם מאמינים בכוכב שלהם. למרות הסיכוי שלא יחזור לשחק הם המשיכו לתמוך בו ולחכות ליום בו יחזור, וכשיום זה הגיע בראשון האחרון, במשחק בקליפורניה אצל הצ'ארג'רס הלוהטים, קליבלנד הגיעה עם תוכנית ברורה – לערב את גורדון כמה שיותר. יו ג'קסון, מאמן הקבוצה, ציין כי במהלך שבוע ההכנה מירב התרגולים התמקדו במהלכים המערבים את גורדון על חשבון תופסים אחרים, ואכן כך היה. 11 מסירות עפו לכיוונו של גורדון, ולמרות שנשמר על ידי אחד ממגיני הפינה הטובים בליגה, קייסי הייווארד, הצליח גורדון לתפוס ארבע מהן ל-85 יארד (כולל תפיסה מרשימה אחת שמראה כמה כישרון יש בו) ולהוביל את קבוצתו בקטגוריה הזו. לצערם של הבראונס, הצגה של קינן אלן, התופס הנפלא של הצארג'רס (שלושה משחקים ברציפות עם מעל 100 יארד), מנעה מהם להשיג את הניצחון הראשון העונה וקירבה אותם אל עבר ההישג המפוקפק של עונה מאופסת, אך עם חזרתו של גורדון העתיד בקליבלנד פתאום נראה ורוד יותר.

בלמבו פילד נפגשו השבוע שתי קבוצות נואשות לסיכוי. הפאקרס והבאקס הגיעו למשחק עם הספרה 6 בטור ההפסדים, ועם הידיעה שעל מנת להיכנס לפלייאוף אסור להם לשמוט אף לא משחק אחד. בעוד הבאקס קבלו משב רוח למפרשיהם עם החזרה של הקוורטרבק הבכיר שלהם, ג'יימיס וינסטון, מפציעה, האורזים מגרין ביי עדיין נאלצים לסמוך על ברט האנדלי. הקוורטרבק המחליף נכנס לפני שמונה שבועות לנעליים ענקיות לאחר פציעתו של הפנומן ארון רוג'רס, ומאותה נקודה סובל מחוסר יציבות משוועת. לצד תצוגות מזעזעות כמו בהפסד הביתי לרייבנס ,הפציע האנדלי במשחקים נאים מול הברס (מולם הוביל את גרין ביי לניצחונם היחיד בתקופה הזו) ובשבוע שעבר מול הסטילרס .המשחק בעיר הפלדה הציג לאוהדי הפוטבול כוכב נוסף ונוצץ בשורות גרין ביי – הרץ האחורי, ג'מאל וויליאמס.

ברב שנותיו של רוג'רס במפרץ, הפאקרס לא ניחנו במשחק ריצה משוכלל. הקו המנחה היה שכאשר יש לך נשק מפלצתי כמו היד הימנית של מספר 12 בירוק, יש לך צורך במשחק ריצה סולידי בלבד. אבל כאשר הרצים הסולידיים מתחילים להיפצע והתלות ברוג'רס הולכת וגדלה, מתחילות להיווצר בעיות, כפי שגילו בגרין ביי בשנה שעברה. פציעות של אדי לייסי וג'יימס סטארקס גרמו לפאקרס להשתמש בטיי מונטגומרי, תופס במקצועו, כרץ אחורי במהלך החצי השני של העונה הקודמת. אף על פי שמונטגומרי התגלה כרץ טוב, הוחלט במשרדים למעלה לחזק את הבקפילד עם שני רוקיז - ג'מאל וויליאמס וארון ג'ונס.

מונטגומרי החל את העונה כרץ הפותח, אך לאחר פציעה המושכות הועברו לג'ונס, שהפציע בתצוגות מצוינות מול הקאובויס והסיינטס, אך נפצע בעצמו לפני מספר שבועות. הבמה התפנתה לוויליאמס, שענה במשחק נפלא בפיטסבורג עם 135 יארד ושני טאצ'דאונים. וכך, למרות הפסד שובר לב בהיינץ פילד, גילתה גרין ביי נשק חדש ויעיל ששינה את סגנון ההתקפה לגמרי. 199 יארד גמאו הרצים של האורזים ביום ראשון האחרון מול שודדי הים, לעומת 84 יארד באוויר בלבד. וויליאמס המשיך להפציץ עם 113 יארד וטא'צדאון שהובילו את הקבוצות להארכה, שם מהלך ריצה בודד של ג'ונס הוביל לטאצ'דאון המנצח.

הפאקרס מוצאים את עצמם במאזן חצוי לאחר 12 מחזורים וייצאו לקליבלנד למה שאמור להיות טיול קליל בשבוע הבא. החדשות הטובות אף יותר מגיעות מכיוונו של רוג'רס, אשר החל להתאמן השבוע ונראה שעשוי לחזור ישירות לקרב מכריע בקרוליינה בשבוע 15. עם משחק ריצה משופר וחזרה של הקוורטרבק הטוב בNFC-, הפאקרס עשויים להשתחל לפלייאוף, שם אף קבוצה כבר לא תרצה לפגוש אותם.