נבחרת הנשים מול רומניה: המפתח הוא בקליעה

אחד הנתונים שנוהגים לגחך עליהם לגבי קבוצות אורחות מסויימות, למשל כאלו שמגיעות מבולגריה, פורטוגל או טורקיה, הוא שהן זורקות משלוש יותר מאשר לשתיים. צחוק צחוק, אבל התלות בקליעה מבחוץ עברה כעת אלינו.

בשלב הראשון של טורניר חצי גמר אליפות אירופה, ששוחק לפני שנה, לקחה נבחרת הנשים כמות זריקות כמעט שווה לשתיים ולשלוש נקודות - 32 מול 29. אחוז הדיוק משתיים עמד על 43% ומשלוש על 29%. לעונשין הגיעה הנבחרת בממוצע 17 פעם, וחבל שכה מעט כי הנבחרת מדייקת ב-90%.

ישראל אף פעם לא היתה משופעת בשחקניות פנים. לגארדיות, ודאי מאז הפרישה של ענת דרייגור, תמיד היה את מירב המשקל בנבחרת. אבל בטורניר הקודם של נבחרת הנשים, הכושל צריך לומר, לקחה הנבחרת 41 זריקות משתי נקודות ורק 16 משלוש. המהפך במשחק של הנבחרת בטורניר הנוכחי נובע מפרישתן של אלומה גורן ואיריס דינרמן וגם בשינוי סגנון של מספר שחקניות.

בטורניר הקודם לקחה לימור מזרחי 7 זריקות משתי נקודות מול 3.5 משלוש. אשתקד היא לקחה 5.3 זריקות לשתיים מול 7.7 לשלוש. תמר מעוז מנצלת יתרון בגובה במשחק עם הגב לסל, אבל פוחדת לחדור לרחבה ומעדיפה זריקה מבחוץ. לטלי נוי, הקליעה משלוש היא כמעט הנשק היחיד בהתקפה. אורנית שוורץ בתחילת דרכה נהגה לחדור באומנות לסל. אבל בליגה שמתבססת על אמריקאיות בעמדות פנים יותר קל לחכות בפינות לזריקה נוחה. ליעד סואץ מתופקדת כסנטרית, אבל קליעה משלוש הוא לחם חוקה. "באופן טבעי רוב הקליעות נלקחות מבחוץ. במספר הימים המועטים שעבדנו, ניסינו לבנות תוכנית משחק, אבל אנחנו לא מגבילים את השחקניות", הסביר אתמול עוזר המאמן אלי רבי.

ועל קליעה משלוש, בונה הנבחרת גם הערב (17:00) באוסישקין מול רומניה. הנבחרת חייבת לנצח כדי לשמור על סיכוי לעלות לאליפות אירופה. גם ההפרש משמעותי אחרי ההפסד 80-65 בסיבוב הראשון.