13 באוגוסט 2016 היה אחד הימים המאושרים בתולדות פורטו ריקו. כן, עד כדי כך. קצת יותר מ-3.7 מיליון תושבי האי - ששוכן בים הקריבי ונחשב שטח חסות של ארצות הברית - זכו לראשונה לראות ספורטאי בן המקום זוכה במדליית זהב אולימפית. לא רק מדליית זהב ראשונה עבור המדינה, אלא גם בענף כמו טניס שנחשב יוקרתי ומעורר עניין על אף שהטורניר האולימפי הוא לא פסגת התחרויות בו. מוניקה פואיג, אז עדיין בת 22 והיום בת 24 וחודש, ניצחה 4:6, 6:4, 1:6 את אנג'ליק קרבר בגמר בריו והצליחה להפוך לראשונה מהמדינה שלה שזוכה במדליית זהב. המדורגת 69 בעולם נולדה בסן חואן ועברה בגיל צעיר לפלורידה, שם גדלה באקדמיית הטניס המפורסמת של ניק בוליטרי. למרות זאת, היא בחרה לייצג את פורטו ריקו ולא את ארצות הברית.
אז כמה הזכייה שלה הייתה משמעותית עבור פורטו ריקו? עד כדי כך שהמשטרה המקומית דיווחה שלא התבצע אף רצח ביום הגמר וזקפה את זה לזכות המשחק. המשטרה סיפרה כי בדרך כלל יש במדינה בין שתיים לשבע רציחות בסוף שבוע נתון. "באותו יום כולם בפורטו ריקו היו רגועים כי הם צפו במשחק", אמר אז ל-CNN רב פקד חוסה קלדרו לופס. ריקי מרטין וג'ניפר לופס, אולי השניים המפורסמים ביותר שקשורים לפורטו ריקו, צייצו ברכות לטניסאית ושלל סרטוני חגיגות מבתים של אנשים הועלו ברחבי הרשת.
ג'ניפר לופס חוגגת
החגיגות בפורטו ריקו עם הזכייה של פואיג במדליית הזהב
ריקי מרטין מברך
למעשה, פואיג לא הייתה הפורטו ריקנית הראשונה שזוכה במדליית זהב, ואפילו לא הטניסאית הפורטו ריקנית הראשונה שעושה את זה, אבל היא הייתה הראשונה שעושה את זה תחת הדגל של המדינה שלה. ג'יג'י פרננדס ייצגה את פורטו ריקו בלוס אנג'לס 1984, אבל אז הטניס היה עדיין תחרות ראווה במשחקים האולימפיים. כשפרננדס זכתה במדליות זהב בזוגות ב-1992 וב-1996 היא כבר ייצגה את ארצות הברית. ביום שפואיג זכתה בטורניר האולימפי פרסמה בת הזוג של פרננדס סרטון וידאו של טניסאית העבר חוגגת את הזכייה.
הזכייה של פואיג הגיעה בתקופה בה פורטו ריקו קרסה תחת משבר כלכלי חריף וחובות של 70 מיליארד דולר. לכך אפשר להוסיף את נגיף הזיקה שהיכה באי בצורה קשה ואת האלימות ששוררת שם באופן כמעט קבוע ורק אז ניתן להבין עד כמה הרגע הזה היה גדול מבחינת הפורטו ריקנים, בין אם מדובר באלה שחיים באי עצמו ובין אם אלה שגרים בארצות הברית (תושבי פורטו ריקו הם גם אזרחים אמריקאים). כשפואיג הגיעה לתהלוכת ניצחון בסן חואן אחרי הזכייה במדליה, חיכו לה שם אלפי מעריצים, שלושה מאבטחים ושיירת של ניידות משטרה ואופנועים משטרתיים שליוו אותה לכל מקום. "הייתי בהלם מוחלט", סיפרה אז פואיג במלון בסן חואן שנמצא מעט יותר מקילומטר מהבית של סבתא שלה, "התמיכה שאני מקבלת כאן היא בלתי ניתנת לתיאור. לא הבנתי עד הסוף את המשקל שהיה לזכייה שלי עד שהגעתי הנה".
הדיווח בניו יורק טיימס מיום המצעד הלך כך: "נופפו לה מהרחובות סבתות וילדות קטנות שאחזו בדגלים אדומים, לבנים וכחולים, אופנוענים קשוחים, אנשי עסקים שהריעו לה מחלונות המשרדים, נהגי משאיות שעצרו את הרכבים וצפרו לה. היו שם בני עשרה, דוקטורים, אחיות, ילדי בית ספר במדים ונזירות. אדם מבוגר אחד לבש חולצה עם תמונה של פואיג חוגגת את הזכייה במדליית הזהב וליד זה המוטו שלה 'כוח פיקה' (Pica Power). הוא אחז שלט בו נכתב 'תודה, מוניקה'". לפני פואיג ספורטאים פורטו ריקנים זכו בשמונה מדליות - שתיים מכסף ועוד שש ארד - מאז שהמדינה החלה להשתתף במשחקים האולימפיים ב-1948. פואיג עצמה עברה עם הוריה למיאמי כבר כשהייתה בת שנה, אבל היא ואחיה נסעו בכל קיץ לבקר את סבא וסבתא שלהם. "לשחק עבור פורטו ריקו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי בחיי", אמרה פואיג בעבר, "אני כל כך גאה בשורשים הפורטו ריקנים שלי. להחזיר למדינה עם זכייה במדליית זהב רק מחזק את הקשר שלי למדינה".
פואיג, שרשמה הפתעה ענקית כשזכתה בטורניר כשהיא מנצחת בדרך את גרבינייה מוגורוסה, פטרה קביטובה ואנג'ליק קרבר, הפכה בן לילה לכוכבת הגדולה ביותר במדינה שלה. הפורטו ריקנים אוהבים מאוד בייסבול, כדורסל ואיגרוף, אבל מאז אותו יום הטניס הפך שם לעניין רציני. האופוריה הזו גם הביאה איתה מחיר שפואיג רצתה מאוד לשלם: עזרה וסיוע למדינה בה נולדה. בדצמבר אשתקד היא הצליחה לארגן משחק ראווה מול מריה שראפובה במדינה, משחק אליו הגיעו 12,163 צופים. המשחק אז אורגן כששראפובה הייתה מושעית מהסבב והגיעה לשחק מול קהל אחרי קרוב לשנה שלא עשתה כן. פואיג ראתה במשחק הזה סוג של נחמה ועידוד לתושבי האי בזמן מצוקה כלכלית קשה מאוד שעברו, כששיעורי האבטלה באותה תקופה עמדו על 45%. "איפה שיש רצון, יש דרך", אמרה אז פואיג הנרגשת, "עם גישה חיובית, אנחנו יכולים להמשיך קדימה. בכל יום אפשר למצוא איזושהי הנאה למרות כל הקשיים".
לפני כחודש היכה בפורטו ריקו הוריקן מריה - שגבה כבר מחיר כבד של 51 הרוגים ונזק אדיר למדינה הענייה - והיה ברור שמי שתירתם כדי לסייע בעת המצוקה תהיה מוניקה פואיג. הטניסאית פתחה קרן לתרומות וגייסה למעלה מ-150 אלף דולר. היא גם הצליחה לרתום את שראפובה, שאמרה שהתאהבה באי, והרוסייה הודיעה כי תתרום חלק ניכר מההכנסות של חברת הממתקים שבבעלותה "Sugarpova" למטרה. השבוע השתיים הגיעו לפורטו ריקו כדי לחלק את המוצרים שרכשו בכסף שגייסו: תרופות, ביגוד, מזון וכו'. מושל פורטו ריקו ריקרדו רוסיו קיבל את השתיים בשדה התעופה ומשם הן המשיכו למפגשים עם ילדים פצועים בבתי החולים ולחלוקת מזון ומצרכים נוספים לנזקקים באזורים שנפגעו בצורה קשה.
איכשהו יצא שמוניקה פואיג, טניסאית טובה אבל בינתיים לא הרבה יותר מזה, הפכה למצילה של אומה והבת האהובה של פורטו ריקו כולה. "אמא שלי תמיד אמרה לי שאלוהים הביא אותי אל העולם הזה מסיבה מסוימת", אמרה הטניסאית במסיבת עיתונאים שקיימה בשדה התעופה עם נחיתתה לצד שראפובה, "אני חושבת שהסיבה היא לעזור לפורטו ריקו ולספק תקווה לכל אותם אנשים שאיבדו הכול. זה כל מה שהם צריכים כרגע". פואיג עצמה לא הרשימה יותר מדי ב-2017, שנת ההנגאובר מהזכייה בזהב האולימפי, אבל כן סיימה אותה בטורניר מצוין בלוקסמבורג, שם נעצרה רק בגמר על ידי קרינה ויטהופט. פואיג הרגשנית בכתה בנאום שלה לאחר ההפסד בגמר ואמרה: "לפני שאני מודה למישהו, אני רק רוצה להגיד לכל מי שצופה בזה בפורטו ריקו - הטורניר הזה הוא בשבילכם. אני יודעת שהיו לנו עליות וירידות, אבל אני מקווה שהכול ישתפר. אני הולכת לעמוד לצידכם ולהיות שם כדי לתמוך בכל צעד שלכם, ואנחנו הולכים לצאת מזה מחוזקים".
לאחר מכן אמרה פואיג: "זה היה טורניר שיכול להעניק מוטיבציה וקצת חדשות טובות לפורטו ריקו. השנה הזו לא הייתה הכי טובה מבחינה מקצועית עבורי, אבל זה מיוחד מאוד בשבילי שאני יכולה לייצג את פורטו ריקו ולעשות משהו למען האי שלי. הצלחתי להגיע לגמר הראשון שלי השנה בטורניר האחרון של השנה. אני מקווה שהצלחתי להעניק גרגר של תקווה, אושר ומשהו חיובי לתושבי פורטו ריקו".
בגיל 24 ובנסיבות די מצערות הפכה הטניסאית שמתנשאת לגובה 1.70 מטר להרבה יותר מטניסאית עבור המדינה שלה, בה היא בכלל לא מתגוררת מאז שהייתה בת שנה, אבל טוענת שזה הבית שלה עמוק בלב. היא הקליטה סרטון בו סיפרה את הסיפור שלה וביקשה לתרום כסף למטרה וניצלה את הפרסום שלה כדי לקדם את המטרה. מוזר/יפה/מרגש/מפתיע/תבחרו אתם לראות מה האחריות שמתלווה להיותך ספורטאי מפורסם במאה ה-21, או לפחות בחלק מהמקרים. החיים יכולים להוביל בחורה צעירה ש"בסך הכול אמורה לחבוט בכדור מעל הרשת" אל מקומות מפתיעים ולדרוש ממנה בגרות והרבה אחריות.
