התבוסה של מיטש גולדהאר: סיכום המחזור על ההפסד של מכבי תל אביב

לא סתם הרבה אנשים נזכרו אמש (שני) ב-2:6 המוחץ של מכבי תל אביב על הפועל באר שבע בגמר הגביע. התוצאה אמנם לא דומה, אבל העליונות של המנצחת היתה לא לגמרי שונה. הערך של הניצחון לא סיפק אמנם גביע וגם לא השלים טרבל, אבל איכשהו ההכרזה שמאחורי התוצאה מהדהדת באוזניים באותה עוצמה.

כן, זו היתה התשובה ל-2:6 ההוא. סגירת המעגל. המשחק שחידד יותר מכל מה עשתה הפועל באר שבע מאז אותה השפלה. ובעיקר מה עשתה מכבי תל אביב. מצד אחד, מועדון שלא היסס לשנות, ללמוד, להפוך, לתקן, לחשוב, להשתפר. ומצד שני, מועדון שהעריך יותר מדי את כוחו, הרשה לעצמו לבגוד בחלק מאלו שהביאו אותו לרגע ההיסטורי ההוא. קפא על שמריו. קיבע את הרגליו המגונים. והאמין שהעולם טועה ולא הוא.

ויותר משאלונה ברקת ניצחה, מיטש גולדהאר הובס. הוא הובס כי הוא השחצן. הוא המנופח. הוא זה שחשב שכל הישראלים אותו דבר, ולמעשה שכח שלולא הצליח עם המהלך של הבאת קרויף, הוא היה ממשיך לשפוך את הכסף שלו לחינם. כמו שקרויף נאחז שנים בבינגו של ערן זהבי, כך מיטש גולדהאר הסתיר הרבה מאוד שטויות בזכות הברקה ניהולית אחת, כשהביא לכאן מנהל מקצועי רעב להצלחה מקפריסין. אסור לשכוח זאת.

נוח, כמה נוח לשחוט את ג'ורדי קרויף הבוקר. אבל את השאלות האלה צריך להפנות לאיש שנתן לו לבנות את הסגלים המביכים האלה שראינו בטרנר כבר שנתיים ברציפות. יש לא מעט אנשים במכבי תל אביב ששאלו את השאלות האלה בעבר. כאלה שלא הבינו כיצד הצליח קרויף לשבות את גולדהאר בקסמו, ולתת לו בסופו של דבר להמשיך לאבד גובה ולקבל כמעט את כל מה שהוא רוצה, רק כדי להחליש עוד יותר את מכבי תל אביב עם שחקנים תלושים. כשגולדהאר הנחית את וידיגאל על הראש של קרויף, נדמה היה שהוא אולי סופסוף מתפכח. אבל אז הגיע הקיץ והקנדי חזר לסורו: לזרוק כסף לחינם.

כשרואים כיצד גולדהאר מתייחס למכבי תל אביב, אפשר אולי להבין למה הוא נאחז כל כך הרבה שנים בטריק היחיד שבאמת הצליח לו בגדול. למועדון הזה, אך ורק בגלל גולדהאר, אין מנהל שהוא מנהיג אמיתי – למרות כוורת עובדים גדולה למדי. אחד בא, השני הולך. אחד מגיע לאיזה תפקיד תמוה רק כדי לראות את השני מונחת לתפקיד עוד יותר תמוה. אי אפשר לנהל מועדון ככה, ובטח לא בשלט רחוק. ואל תתפלאו אם הדברים האלה יתחדדו יותר ביום שג'ורדי קרויף כבר לא יהיה כאן כדי לספוג את כל זה.

עוד בנושא:

אנגלידיס יפגש עם קרויף: "נופתע אם גולדהאר ישלח אותו הביתה"
טירוף בהפועל באר שבע: "רק בעוד 15 שנה יבינו איזו קבוצה יש פה"
קרויף בתפקיד לוזון: הרשת מגיבה למשחק הנפל של מכבי תל אביב

אחד הדברים הכי משעשעים שיש היום ברשת, הוא לקרוא בפייסבוק את יעקב בוזגלו, האבא של, הסוכן של, מסנגר על מכבי חיפה. לא, היו גם דברים טובים על המגרש, הוא הסביר השבוע. מה פתאום, לנו היתה פעם בעיה עם מכבי חיפה? הוא כתב עד לא מזמן. אנחנו בבית. הילד חזר למשפחה האמיתית שלו. הכל נפלא. תאמינו לי.

מה שמסתתר בין השורות בדבריו של בוזגלו הוא טבעי ואנושי. כל אבא היה נוהג כך. אבל קשה שלא לשמוע בקולו את הצורך להצדיק את המהלך המוזר שבו נקט הקיץ: להעביר את הבן שלו למכבי חיפה. לקחת את השחקן הישראלי שהיה בכושר הכי טוב ולהעביר אותו לקבוצה בסיטואציה הכי רעה. להזיז את הכוכב הכי נוצץ כאן, בדיוק בשיא הקרירה שלו, למועדון שהופך כמעט את כולם לוטרנים.

ובוזגלו לא לבד. השאלה היא רק למה. למה זה עדיין קורה. למה אחרי כל כך הרבה קורבנות, שחקנים עדיין כובלים את עצמם למכבי חיפה. כולנו ראינו במוצ"ש את הסחרחורות שעידן ורד עשה לרמי גרשון, וקשה היה שלא לחשוב על הנקודה הזו אז. באותה שנייה, זה היה כל כך קל לרדת על גרשון. להכריז כמה הוא גמר ומתי הוא גומר. אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא איך שחקנים כמו רמי גרשון ממשיכים להגיע אחרי הכל למכבי חיפה, אחרי כל כך הרבה דוגמאות של כאלו שתקעו לעצמם את הקריירה בגלל תאוות הכסף הקשורה בכך. כולם הופכים שם לבדיחה. היום זה אתה, מחר זה אלברמן וקאיו, מי זוכר שאתמול היו אלה ורד ושכטר. כן, שני ניצולים שידעו להיחלץ בזמן מהטעות הזו ולהפוך לצמד הכי טוב בליגה.

בעוד כמה חודשים, אם גיא לוזון לא יחולל מהפך דרמטי ולא צפוי במכבי חיפה של העונה, כל הגרשונים ימצאו את הדרך לקונן על מר גורלם. חלקם אולי אפילו יעברו לקבוצת המנודים המפורסמת ויזכו לסימפטיה. רק תזכרו דבר אחד לפני כן, חברים: האשמה היא רק שלכם. אתם אלה שהתפתתם לכסף הגדול. אתה אלה שנתתם לסוכן שלכם לנהל לכם בצורה מוגזמת את הקריירה ולקבוע לכם איפה לשחק בהתאם למארג הקשרים שלו. אתם אלה שרצתם אחרי החוזה הטוב יותר, דווקא כשהגעתם לשיא.

מרוקאביציה ועד גרשון. מרועי קהת ועד אופיר מזרחי. וגם אפילו ורמוט ודמארי. כל הסיפורים שלכם על כך שבאתם לחיפה רק כי אהדתם את הירוקים בעבר, לא מחזיקים יותר משבועיים. אתם, רק אתם אשמים. אתם אלה שזרקתם את כל מה שהשגתם לפח. לא ככה, רמי?

עברו הרבה שנים בהן הפועל חיפה יכולה היתה ליהנות מפירותיה של מכבי חיפה. שנים בהן הכישלונות של הירוקים יכלו לשמש נר לרגלי לאדומים. אבל אולי השנה זה קורה. אולי העונה הפועל חיפה יכולה להבין שאת האג'נדה שלה כמועדון כדורגל היא צריכה לבנות לצד החורבות של מה שהיתה פעם מכבי חיפה האימתנית.

עבור מי שזוכר את ימי רובי שפירא ז"ל, הדברים יכולים להיות קצת ברורים יותר. באותן שנים הפועל חיפה גרסה שאם היא תשקיע לא פחות כסף ממכבי חיפה ותביא כוכבים לא פחות נוצצים ממכבי חיפה, היא גם תזכה בבכורה בעיר ולעתים בליגה כולה. לא נעים להיזכר באיזו טרגדיה כל זה הסתיים. העונה, כך נדמה, הפועל יכולה להבין מאז אותה התרסקות והתאבדות, מה היא באמת צריכה להיות. את כל הצרות של השנים האחרונות של הפועל חיפה אפשר גם להבין בצורה כזו: המועדון לא באמת ידע מה הוא רוצה להיות אחרי שפנטזיית רובי שפירא הסתיימה.

העונה הפועל חיפה יכולה למצוא את הגאולה הזו. והיא חשובה יותר מלסיים במקום השלישי או השישי בתום הליגה. הפועל חיפה צריכה להמציא את עצמה בתור מקום שקולט שחקנים פגועים ומשקם אותם. שמחבק אותם. שנותן להם סיכוי אמיתי להצליח. להיות אנטיתזה לאנטי חממה של מכבי חיפה. לא עוד הגרסה הענייה לקפריזות של הירוקים. אלא התשובה הצנועה והחכמה יותר לעושר המופלג והעיוור של הירוקים.

בית"ר ירושלים חשבה השבוע שהיא קברה את פרשת בניון כשהודיעה שהדברים לובנו בין השחקן לבין אלי אוחנה, אבל כמו כל דבר עם מספר 15, הכל יצוץ בקרוב מחדש.
האתגר הזה ימשיך לארוב לבית"ר ירושלים ולחפש אותה שוב עם המכנסיים למטה. כרגע, כמו כל סיפור בבית"ר של העונה, איכות השחקנים מחפה על איכות המאמנים והמנהלים. אבל זה לא ישרוד עוד זמן רב. בית"ר לא תוכל להחזיק עם מתח ברמות שבניון מייצר. זה לא אלי כהן. זה לא שרון מימר. זו פצצה שמפילה בניינים.

והאתגר הזה הוא מורכב. בטח למועדון שעשה לא מעט שטויות השנה. הוא אתגר למנהל כמו אלי אוחנה, שצריך להבהיר לבניון שיש לקבוצה הזו מאמן והוא הכתובת שלו. בכל פעם שבניון נכנס לאוחנה לשיחה או מסמס לו טענה כלשהי, אחת מני רבות ומשונות, הוא מגמד את המאמן שלו. בן זקן זו הכתובת שלך, יוסי, אוחנה צריך להגיד לו. אני חבר שלך, אני אוהב אותך, אני מבין אותך, אבל אני גם אחראי על מועדון שרוצה להיות השנה יותר מקצועני. אתה לא יכול לפתור את הבעיות שלך דרכי. יש מאמן. ואם אותו מאמן יחליט שהרטינות שלך מטרידות יותר מדי את הקבוצה, הוא יזכה למלוא הגיבוי ממני. אתה צריך לכבד את המועדון שנתן לך בית בדיוק כמו שכיבדת את מכבי תל אביב. אל תנצל את הסיטואציה.

האתגר הזה הופך מורכב יותר, כי בניון הוא עדיין שחקן נחוץ בבית"ר. יחסית לכמות הדקות שהוא מקבל, הוא כבש ותרם די הרבה. מועדון כמו בית"ר ירושלים צריך לדעת לטפל בכוכבים כמוהו. להבין שזה קודם כל אדם שלא מסוגל לשלוט בדחף שלו לשחק, ורק אחרי כוכב שמרשה לעצמו. אם בית"ר תדע לטפל בזה נכון, בניון פחות ירשה לעצמו. אם בני בן זקן (ואלי טביב מן הסתם) יידעו להתמודד עם זה בחוכמה, הם גם ייהנו ממנו הרבה יותר. ההתמודדות עם מספר 15 תגדיר בסופו של דבר מיהי בית"ר החדשה: מועדון צמרת אמיתי כמו שמכבי תל אביב היתה עם בניון, או מועדון שמסתחרר ומתרסק בגלל הכוכב כמו מכבי חיפה.