פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בדרך לאנדזון: סיכום המחזור השביעי ב-NFL

        ג'ו תומאס הגיבור לא נשבר נפשית משום דבר, עד שפציעה הרסה לו את אחד הרצפים המדהימים בתולדות הליגה. שיקגו השיגה את הניצחון הביזארי של השנים האחרונות, אינדיאנפוליס עוברת למוד טאנקינג ומי חולם על סופרבול בין אנדי ריד לפילדלפיה? עידן ויניצקי סוגר מחזור

        ג'ו תומאס קליבלנד בראונס (AP)
        סוף הרצף, סוף הקריירה? תומאס (צילום: AP)

        דאון ראשון ו-10:

        במקום הראשון של דראפט 2007 ירד מהלוח אחד הבאסטים הגדולים בתולדות ה-NFL, ג'מרקוס ראסל, כאשר אוקלנד בחרה בקוורטרבק מ-LSU. מיד אחריו, דטרויט לקחה את התופס האדיר קלווין ג'ונסון. בסיום עונת 2015, אחרי עוד ועוד כשלונות, ופספוסים, וכמעטים ויותר מדי מהאוויר המתסכל של עיר המכוניות, "מגהטרון" התייאש והחליט לתלות את הנעליים. למרות כמה הישגים אישיים מרשימים, הקריירה של ג'ונסון לא הגיעה לגבהים אליהם הייתה יכולה לטפס, כי סביבו נבנתה שוב ושוב קבוצה לא מספיק טובה. לשמחתו, הוא לפחות הספיק לרשום שתי הופעות בפלייאוף לפני שנפרד מהמשחק.

        במקום השלישי בדראפט ההוא, מיד אחרי ג'ונסון, לקחה קליבלנד את ג'ו תומאס. שחקן קו ההתקפה, שמשחק אולי בעמדה הכי מועדת לפציעות בליגה הכי מועדת לפציעות שיש עלה במחזור הראשון של 2007 להופעת הבכורה שלו ב-NFL, ומאז, ועד יום ראשון החולף, לא ירד מהמגרש. רצף מדהים, חולני, לא הגיוני, כל מילת תואר מוגזמת אחרת שתרצו. 10,363 סנאפים רצופים שיחק תומאס, עד שנפצע במהלך ההפסד של הבראונס בהארכה לטנסי, הפסד שהשאיר את קליבלנד בלי אף ניצחון העונה.

        בניגוד לג'ונסון, לג'ו תומאס אין אף הופעת פלייאוף. בעשר וחצי העונות שלו, הבראונס הם מופת לבנייה רעה, מודל לכישלון וביזיון. בעונת הרוקי הוא עוד חגג עשרה ניצחונות ופספס את הפוסטסיזן רק במעט. מאז? 4, 5, 5, 4, 5, 4, 7, 3, 1 וכרגע 0 בטור הניצחונות, שמונה עונות (עוד מעט תשע) במקום האחרון בבית ואחת במקום השלישי ותומאס? הוא בשלו, סנאפ אחרי סנאפ אחרי סנאפ, עד שנשבר. פיזית, כי נפשית לא היה שום סיכוי לשבור אותו.

        בתחילת העונה הוא הפך לקאלט, כאשר נזכר, בקושי רב, בכל 18 הקוורטרבקים עליהם הגן בעשור וקצת שלו באוהיו (הרוקי דשון קייזר הפך למספר 19 העונה). הוא אפילו הודה שאת אחד מהם, ג'וש ג'ונסון, הוא הכיר לראשונה רק בהאדל במהלך המשחק. בגיל 32, וכשכל כך הרבה מאחוריו, לא ברור אם ואיך תומאס יחזור למגרשים, העונה ובכלל. לכן, זו ההזדמנות המושלמת להלל קצת שחקן שכמאמר הקלישאה, "כבר לא רואים כמוהו בימינו".

        אז עם מי שיחקת?

        דאון שני ו-4:

        הברס עם שני ניצחונות רצופים ופתאום הם בעניינים ב-NFC צפון המשונה. איך הושגו שני הניצחונות הללו, בבולטימור ועל קרוליינה? בשבוע שעבר: שער שדה, טאצ'דאון שמסר הרץ טאריק כהן, טאצ'דאון שמסר הקוורטרבק הרוקי מיטשל טרוביסקי, פיק סיקס ל-90 יארד ושער שדה. השבוע: החזרת פאמבל ל-75 יארד, פיק סיקס ל-76 יארד, שער שדה. בשני הניצחונות הללו גם יחד, היו לטרוביסקי 12 מסירות מוצלחות. 12! בשני משחקים! ברבע האחרון של הסופרבול האחרון מול אטלנטה, לטום בריידי היו 17 מסירות מוצלחות.

        המשחק של הברס מול הפנת'רס היה פשוט הזוי. שיקגו עשתה 153 יארד כל המשחק והשיגה חמישה דאונים ראשונים, הנתון הכי נמוך שקרוליינה הרשתה אי פעם. קאם ניוטון מסר לידיים של שחקני שיקגו חצי מכמות הכדורים שטרוביסקי מסר אליהם (שניים לעומת ארבעה). טרוביסקי סיים עם QBR של 5.6, שהיה כמובן הכי גרוע השבוע, אלא שהוא אפילו לא מסר מספיק כדורים (שבעה ניסיונות) כדי להיכלל בסטטיסטיקה הזו.

        ואחרי כל זה כאמור, הברס ניצחו. איך? בזכות אדי ג'קסון, שלקח את הפאמבל והחטיפה כל הדרך מצד לצד אל האנדזון. הסייפטי הרוקי נבחר 112 בדראפט האחרון, סיבוב רביעי, היישר מאלבמה החזקה. צמד הטאצ'דאונים שלו היו הפעם הראשונה בתולדות הליגה כולה בה שחקן רושם שני טאצ'דאונים הגנתיים של 75 יארד ומעלה במשחק אחד. מאז 1948 לא היה לברס שחקן עם שני טאצ'דאונים הגנתיים במשחק אחד. איך הוא עשה זאת? בזכות מאמן הקו האחורי, אד דונאטל, שלפני כל משחק מחלק לשחקנים שלו דפים אישיים עם טיפים מיוחדים. זה עבד מושלם, הקו האחורי קרא שני מהלכים של ניוטון ועיר הרוחות צהלה ושמחה. ביום ראשון הקרוב, דרו בריס ינסה שלא להפוך לקורבן הבא של ג'קסון.

        שחקן שיקגו ברס אדי ג'קסון חוגג (רויטרס)
        בזכות השליפים. ג'קסון (צילום: רויטרס)

        דאון שלישי ו-27:

        אינדיאנפוליס כנראה "תפסיד" בקרב על הבחירה 1 בדראפט לקבוצות יותר גרועות ממנה אפילו, אבל בהחלט לא קל למצוא כאלה ברחבי הליגה בימים כתיקונם. למרות שהקולטס כן הצליחו לצבור העונה שני ניצחונות (שניהם בלוקאס אויל סטדיום, שניהם בשלוש הפרש בקושי רב ושניהם על שתי הקבוצות היחידות שטרם ניצחו העונה, קליבלנד וסן פרנסיסקו), התחושה היא שכל שבוע יש באינדי פוטנציאל שפל חדש. זה התחילה בהתבזות מול הראמס במחזור הפתיחה, נמשך במחצית שנייה מביכה בסיאטל ומחצית שנייה מביכה בטנסי והגיעה לקרקעית חדשה במשחק הבית מול ג'קסונוויל ביום ראשון, משחק שהסתיים ב-27:0.

        ג'קובי בריסט, שהגיע בתחילת העונה בטרייד מניו אינגלנד כאשר התברר שאנדרו לאק עדיין לא כשיר (וספק אם יהיה כשיר מתישהו, העונה או בהמשך הדרך), באמת שניסה ביום ראשון, אבל עשרה סאקים שחטף לא השאירו לו שום סיכוי. ב-NFL בפרט ובספורט האמריקאי בכלל נהוג לכבס את הכביסה המלוכלכת עמוק בבית, אבל לטי ווי הילטון נמאס ואחרי המשחק התופס הכוכב ירה: "קו ההתקפה שלנו היה גרוע. הם חייבים להתחיל לשחק עם קצת יותר גאווה". לא ברור עד לאן העונה הזו של אינדי יכולה להידרדר עוד, כאשר גם עזיבת הג'נרל מנג'ר המושמץ ריאן גריגסון (והשארתו התמוהה של צ'אק פגאנו כמאמן) לא עזרו. עם הפציעה של מאליק הוקר, הרוקי שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט וגמר את העונה במחזור האחרון, נדמה שהקולטס עוברים למוד טאנקינג מוחלט לקראת הדראפט הקרוב.

        ג'קובי בריסט אינדיאנפוליס קולטס (AP)
        איפה הגאווה? הקולטס ובריסט מתפרקים (צילום: AP)

        דאון רביעי ו-6:

        אנדי ריד פתח את העונה עם 0:5 בקנזס סיטי, אבל למרות שהוא והקבוצה שלו היו האחרונים בליגה עם מאזן מושלם, אחרי שני הפסדים הם אפילו לא מובילים את ה-AFC, אלא חולקים את הפסקה עם הסטילרס והפטריוטס (הניצחון בשחזור העגום של הסופרבול הגדול אולי מראה שמשהו סופסוף התחיל להסתדר שם, בעיקר הגנתית). מי שדווקא כן מובילה את החטיבה שלה היא האקסית של ריד, פילדלפיה, שאחרי חמישה ניצחונות רצופים צועדת בפסגת ה-NFC. האיגלס מחוברים בכל הרמות ודאג פידרסן, שספג ביקורת בעונה שעברה, מצליח להוציא את המקסימום מקרסון וונץ, שהופך לקוורטרבק ראוי ומעלה בליגה (למרות אי אילו שטויות עדיין). זה עוד רחוק, מאוד רחוק, אבל כמה מרגש יהיה סופרבול בין ריד לפילי, שהגיעה איתו פעם אחר פעם אל הבאר ולא שתתה.