1) כי הדודג'רס ממש, ממש טובים
בשלב מסוים, איפשהו באזור אמצע אוגוסט, גם "ספורטס אילוסטרייטד" ואתרים מכובדים אחרים בארצות הברית העלו את השאלה "האם לוס אנג'לס דודג'רס גרסת 2017 היא הקבוצה הטובה בתולדות הבייסבול?". פשוט אי אפשר היה להתעלם יותר ממה שהקבוצה מעיר המלאכים עושה. היא פתחה את העונה בקרטוע אומנם, אבל אחרי שלושה הפסדים רצופים, שהציבו אותה על מאזן 25:35, המשיכה לנצח 56 מ-67 משחקיה הבאים, נתון לא שפוי במונחים של בייסבול. הדודג'רס שיחקו בבית קשה (נשיונאל ליג מערב), ששלח מלבדם עוד שתי קבוצות לפלייאוף, הישג די נדיר ועדיין, הם היו כל כך טובים עד שהורידו בבת אחת הילוך ברגע שהמקום בפלייאוף הובטח. כמו שלברון וחבריו עושים לא פעם ב-NBA, לוס אנג'לס נחלשה בצורה קיצונית לקראת סוף העונה, כולל תקופה לא פחות משונה עם 15 הפסדים ב-16 משחקים, רק כדי להעלות הילוך בפלייאוף. מי שחשב שהסיום החלש של העונה ייפגע ב-LA, שבכל זאת סיימה עם הכי הרבה ניצחונות בליגה (104), התבדה במהרה כאשר הדודג'רס דרסו עם סוויפ את אריזונה בסיבוב הראשון ומחצו עם 1:4 את האלופה היוצאת שיקגו קאבס בגמר החטיבה. זכייה בוורלד סירייס תציב אותם גבוה בדיון על אחת הקבוצות החזקות שהמשחק אי פעם ראה בעשרות שנותיו.
2) כי יוסטון ממש, ממש טובה
האסטרוס אומנם לא סיימו עם המאזן הכי טוב בליגה, אפילו לא הכי טוב בחטיבה שלהם (האמריקן ליג), אבל הם היו קרובים מאוד, עם 101 ניצחונות. למעשה, זו רק הפעם השמינית בתולדות הליגה בה הוורלד סירייס יורכב משתי קבוצות שהגיעו לכמות תלת ספרתית של ניצחונות באותה עונה והפעם הראשונה שזה קורה מאז 1970. כמו הדודג'רס, גם יוסטון שלטה העונה בבית שלה (המערב), ברחה במהרה ליתרון דו ספרתי בצמרת הבית ושייטה לפלייאוף, כאשר על הדרך היא גם מצליחה לצרף בטרייד גדול את המגיש ג'סטין ורלאנדר המנוסה. בפלייאוף, יוסטון הפגינה את העוצמות ההתקפיות שלה עם 1:3 קליל על בוסטון בסיבוב הראשון ואת האופי הנהדר שלה עם 3:4 דרמטי על היאנקיז בגמר החטיבה, בסדרה בה הובילה 0:2, נקלעה לפיגור 3:2 וידעה לקחת את שני המשחקים האחרונים בבית בקלות. הביתיות בבייסבול חשובה, אבל פחות מאשר בפוטבול או בכדורסל למשל ויוסטון ניצחה את כל ששת משחקי הבית שלה בפלייאוף הזה, עם יחס ריצות אדיר של 7:31. מעבר לכך, מאז שהיא נאלצה לנדוד לכמה ימים ולארח את הסדרה שלה מול טקסס בטמפה ביי, בשל הוריקן הארווי שהחריב חלקים גדולים בעיר, יוסטון חזרה הביתה וניצחה 16 מ-18 המשחקים מול האוהדים שלה. אם תעקוץ ב-LA באחד משני המשחקים הראשונים של הוורלד סירייס, היא תוכל לחזור ליוסטון ולחגוג אליפות מרגשת מול הקהל, שישמח לכמה רגעי נחת אחרי תקופה קשה.
3) בגלל הפלייאוף הביזארי של 1981
כיום, שתי הקבוצות משחקות בחטיבות נפרדות אחרי שיוסטון נשלחה לאמריקן ליג ב-2013 במטרה לאזן את מספר הקבוצות בכל חטיבה ל-15 (יוסטון היא הראשונה אי פעם שעולה לוורלד סירייס גם מהנשיונאל ליג, ב-2005 וגם מהאמריקן ליג, השנה). פעם, הן נאבקו זו בזו בנשיונאל ליג מערב וקיימו עד היום 711 מפגשים ביניהן, כאשר הזכורים מכולם הגיעו ב-1981. העונה ההיא נעצרה בגלל שביתת שחקנים של 50 ימים, שגרמה לפיצול העונה לשני חלקים. בעקבות המצב הלא שגרתי, נקבעה "אלופת בית" לכל אחד משני חצאי העונה ואותן אלופות נפגשו בפלייאוף. הדודג'רס, עם פרננדו ונצואלה הסנסציוני בן ה-20 (שזכור בעיקר בזכות ה"פרננדומאניה" סביבו באותה עונה), ניצחו את נולאן ריאן האגדי ויוסטון בתום חמישה משחקים דרמטיים והמשיכו כל הדרך לאליפות החמישית שלהם מתוך שש (השישית והאחרונה עד כה הייתה ב-1988).
4) בגלל הכוכבים הגדולים
מאז 2012, אף MVP או סיי יאנג (פרס המוענק למגיש המצטיין של העונה) לא הופיע בוורלד סירייס באותה שנה בה הוכתר (הזוכים מפורסמים לאחר סיום העונה, בנובמבר). מאז 2010, אף שחקן שזכה ברוקי העונה לא הגיע לסדרת הגמר. השנה, כל שלושת הנתונים הללו עשויים להתאפס.
חוזה אלטובה (יוסטון): המועמד הבכיר ל-MVP באמריקן ליג הוא השחקן הפעיל הכי נמוך בליגה, כול 168 סנטימטר וסנסציה אמיתית. שחקן הבסיס השני מוונצואלה כיכב מהרגע שהגיע לליגה בערך, אבל השנה השתדרג עוד יותר. את העונה הסדירה סיים ראשון באחוזי החבטה (34.6) וראשון באמריקן ליג בכמות החבטות (204) ובפלייאוף הוא בכלל בלתי עציר, עם 16 חבטות ו-40.0 אחוזי הצלחה עד כה.
קלייטון קרשאו (דודג'רס): מי שהוכתר לאורך השנים שוב ושוב כיורש של השחקן הכי אגדי בתולדות הדודג'רס, המגיש היהודי סנדי קופקס, סופסוף זוכה לשחק על הבמה הגדולה מכולן. זו עונתו העשירית של קרשאו בלוס אנג'לס ואחרי שכבר הוכתר פעם אחת כ-MVP ושלוש פעמים כסיי יאנג, הוא ינסה להביא לקבוצה גם טבעת אליפות, בניסיון השביעי שלו. קרשאו ידע לא מעט קשיים בתחילת דרכו והפסיד שש מתוך שבע הכרעות הפלייאוף הראשונות שלו, מה שסידר לו תווית של לוזר. אלא שבעונה שעברה הוא היה מופלא מול וושינגטון בסיבוב הראשון ולא רק גם בחלק מהסדרה מול הקאבס והעונה, אחרי שהחלים מפציעה בדיוק בזמן לפלייאוף, ניצח כבר שני משחקים. הסיי יאנג הרביעי עשוי להיות בדרך אליו.
קודי בלינג'ר (דודג'רס): הרוקי הנפלא של LA שבר את שיא ההומראנים לרוקי בנשיונאל ליג וצפוי לזכות בקלילות בתואר רוקי העונה בחטיבה הזו. בלינג'ר מראה גם בפלייאוף שהוא מסתדר עם הלחץ וכבר השיג עשר חבטות ושני הומראנים בפוסטסיזן הזה, בו הוא חובט ב-27.8 אחוזי הצלחה לא רעים בכלל (וכל זה בלי להזכיר את יאסייל פויג הססגוני ועוד ועוד סופרסטארים בשתי הקבוצות).
5) בגלל המסביב
כמובן שאין וורלד סירייס בלי כמה סיפורים מחוץ למגרש, אז הנה הטופ 3:
קייט אפטון - הזכרנו בשורה קודם את ג'סטין ורלאנדר, שנשלח בטרייד באמצע העונה מדטרויט ליוסטון, אלא שעם כל הכבוד למגיש הבאמת כביר הזה, אחד הגדולים שהמשחק ראה, הרי שבימים אלה הוא מושך תשומת לב בעיקר בזכות ארוסתו, הסופר מודל קייט אפטון. בסיום העונה שעברה, כאשר ורלאנדר המצוין לא זכה בסיי יאנג שני בקריירה, למרות שקיבל הכי הרבה קולות למקום הראשון (14) והפסיד רק בחיבור סך כל הנקודות, אפטון זעמה: "היי, MLB, חשבתי שאני האדם היחיד שמותר לו לז... את ג'סטין ורלאנדר. היו לו הכי הרבה קולות למקום הראשון ושני עיתונאים בכלל לא הכניסו אותו לרשימה שלהם?!! אתם יכולים לבחור אנשים יותר מנותקים לדברים האלה, MLB? תפטרו את העיתונאים האלה", הפציצה אפטון בטוויטר את ראשי הליגה ויצרה סערה גדולה בארה"ב. בפלייאוף הזה היא כבר נצפתה לא פעם חוגגת ביציעים במשחקים של בן הזוג ויכול להיות שעם אליפות, השניים עוד יחגגו גם בחתונה בקרוב.
מג'יק ג'ונסון - לפני כמעט חמש שנים, כמה חודשים אחרי שעמד בראש קבוצת משקיעים שרכשה את הדודג'רס בשני מיליארד דולר (הסכום הגבוה אי פעם בזמנו ששולם על קבוצת ספורט) והוציאה את המועדון מהידיים ההרסניות של פרנק מקורט, שנקלע לסכסוך גירושין מכוער עם אשתו ולפשיטת רגל ששיתקה את הקבוצה, מג'יק ג'ונסון, אמר בשיחת עיתונאים שכללה בין היתר גם את וואלה! ספורט: "הלייקרס עדיין הכי פופולאריים בלוס אנג'לס. אף קבוצה אחרת לא תשתלט על העיר. הדודג'רס שלנו הכי קרובים ללייקרס, כי הם זכו בעבר כל כך הרבה פעמים בוורלד סירייס ולמרות זאת, אנחנו רק במקום השני, אבל בסופו של דבר, זו העיר של הלייקרס". מאז עברו על מג'יק, הלייקרס והדודג'רס הרבה דברים וכיום כוכב העבר האגדי הוא גם הנשיא לענייני כדורסל של קבוצת ה-NBA ומנסה להחזיר את הלייקרס לרלוונטיות בדיוק כפי שעשה עם הדודג'רס, שמאז הרכישה זכו חמש פעמים ברציפות בבית שלהם. אליפות של הדודג'רס יכולה לתת גם לאוהדי הלייקרס הרבה אמונה בתהליך של מג'יק.
וין סקאלי - מהרגע בו הדודג'רס עלו לוורלד סירייס, שלל עצומות החלו לכבוש את הרשת בקריאה לשדר האגדי לחזור מהפרישה ולשדר את הקבוצה ברגע הגדול שלה. סקאלי, שיחגוג בסוף נובמבר את יום הולדתו ה-90, לא ממש מעוניין בקאמבק כזה, אבל מי שנפרד משידור הקבוצה בסיום העונה שעברה אחרי 66 שנים בתפקיד (!) יהפוך בוודאי לכוכב בעל כורחו אם לוס אנג'לס תזכה בתואר.
ג'ף לונאו - הבייסבול, יותר מכל ספורט אחר, חי על סטטיסטיקות. בעשור וקצת האחרונים, הוא גם חי על סטטיסטיקות מתקדמות. יוסטון, אחרי הוורלד סירייס בו הובסה 4:0 ב-2005, לא הצליחה לחזור לפלייאוף. ב-2011, היא החליטה לפוצץ הכל ולשנות את הגישה. לונאו, איש עסקים בלי קשר אמיתי לבייסבול, שעבר לעבוד ב-2003 בסנט לואיס קרדינלס, נשכר כג'נרל מנג'ר והביא עמו את ה"סייברמטריקס", הגישה האנליטית למשחק. הדבר הראשון שהאסטרוס עשו תחת לונאו היה להפסיד כמה שיותר. 106 משחקים ב-2011, 107 ב-2012, 111 (!) ב-2013 ו"רק 92 ב-2014. מזכיר מאוד את מה ששיקגו קאבס עשתה תחת תיאו אפשטיין ובדומה, גם יוסטון הצליחה לבנות כך לאט וחכם. לפני שנתיים היא חזרה לפלייאוף אחרי עשור, בשנה שעברה נותרה בחוץ למרות פייט טוב והשנה, הכל כבר התחבר. ביוסטון לא מהססים "להתעלל" בכוכבים שלהם, מסרבים להעניק להם העלאות, מענישים את מי שלא חותם על הארכות חוזה נדיבות ועוד ובכל זאת, המכונה מתקתקת ועוד לא נולד המניאק שאין לו מחליף. אם האסטרוס יזכו באליפות שנה אחרי שהקאבס עשו זאת, עוד ועוד קבוצות יאמינו שזה התהליך הנכון לשיקום וצמיחה.