אם יש אירוע מלחיץ, מתסכל, מורט עצבים וקשה נפשית בכדורגל הגרמני זה בלי שום ספק משחקי הפלייאוף על הישרדות/עלייה. בתום עונת 2014/15 הולשטיין קיל הצליחה לסיים במקום השלישי בליגה השלישית וסללה לעצמה את הדרך למפגש מול מינכן 1860, שרצתה לשרוד בבונדסליגה השנייה. העובדה שקיל בכלל הצליחה לסיים שלישית הייתה הפתעה גדולה, אבל בקבוצה הצנועה חלמו בגדול.
הכול גם נראה מצוין עבור הקבוצה הצפונית. אחרי 0:0 ביתי מול מינכן 1860, היא הגיעה לאליאנץ ארנה שאוכלס באותו משחק בכמות נדירה של למעלה מ-50 אלף צופים. קיל הרגישה בעננים כששער של רפאל קאציור בדקה ה-16 העלה אותה ל-0:1 ולמעשה גרם לכך שהמארחת נזקקה לשני שערים כדי להישאר בליגה ולהשאיר את קיל בליגה השלישית. דניאל אדלונג איזן בדקה ה-78 ל-1:1, אבל במצב הזה קיל עדיין עולה ומינכן 1860 עדיין יורדת. אלא שאז הגיעה הדקה ה-91 ושער של קיי בולוב שהגיע ראשון לכדור שחזר מהקורה וקבע 1:2 למארחת וחגיגה ענקית באצטדיון. קיל נותרה שבורת לב ושחקניה נאלצו לעלות לאוטובוס לנסיעה בלתי נגמרת של 900 קילומטר, שוודאי הרגישה כמו 9,000 קילומטר.
כמה שהטראומה הזו ודאי הרגישה כמו זיכרון רחוק כשהולשטיין קיל הצליחה לסיים את 2016/17 במקום השני ולהבטיח לעצמה עלייה לבונדסליגה השנייה וחזרה אליה אחרי 36 שנה. ניצחון 0:1 מול זוננהוף גרוסאספאך סידר לקיל את הבטחת המקום השני ונתן את האות לחגיגות אדירות, שהחלו כשאלפי אוהדים חיכו לגיבורים שלהם כבר בשדה התעופה של המבורג ב-23:40. העלייה הזו הגיעה אחרי שהקבוצה נאלצה להיפרד כמעט מכל הגיבורים של האכזבה מ-2014/15, אבל אף אחד לא שכח וההתרגשות הייתה בשיאה. "זה מגיע למועדון, לאוהדים ולכל העיר, ואפילו לנו השחקנים. זה פשוט יום אדיר", אמר אז הקפטן רפאל ציחוס.
אבל כנראה שגם בחלומות הוורודים שלהם, אנשי הולשטיין קיל והאוהדים לא חלמו שאחרי עשרה מחזורים בבונדסליגה השנייה הקבוצה הצנועה הזו תהיה עם 22 נקודות, שלוש פחות מפורטונה דיסלדורף המוליכה ושלוש יותר מנירנברג השלישית, במקום שמבטיח כרטיס אוטומטי לבונדסליגה. כאן חשוב לציין: שלסוויג הולשטיין (המדינה הפדרלית אליה משתייכת קיל) היא המדינה הפדרלית היחידה בגרמניה שמעולם לא הייתה לה נציגה בבונדסליגה מאז הקמת הליגה ב-1963. כמו כן, קיל היא גם אחת הערים הנדירות באירופה בהן הכדורגל הוא לא הספורט הפופולארי ביותר, אלא רק במקום השני. בקיל יש כמובן אימפרית כדוריד שזכתה ב-20 אליפויות, 10 גביעים ושלוש פעמים בליגת האלופות (והגעה לעוד ארבעה גמרים). בשנים האחרונות גם הטניס זכה בקיל לתהודה רבה כיוון שאנג'ליק קרבר - שנולדה אמנם בפולין, אבל גדלה וחייה את מרבית חייה בקיל - הייתה בצמרת העולמית. קרבר עצמה, אגב, אוהדת של באיירן מינכן בכדורגל, אבל של קיל בכדוריד.
למרות זאת, ההישגים וההצלחות של קבוצת הכדורגל גורמים למשיכה גדולה מאוד כלפיה והאצטדיון הדי אומלל שלה, שמכיל רק 10,200 צופים, מלא בכל משחק. עכשיו מתכננים אצטדיון חדש בעיר כחלק מההתפתחות של המועדון. פתאום יש בית לחובבי הכדורגל בצפון גרמניה והכדורגל לא נגמר בהמבורג בצפון. בעבר גדלו במועדון כמה שחקנים טובים, אבל הם היו חייבים לעזוב מוקדם. שוער נבחרת גרמניה לשעבר אנדראס קופקה גדל בקבוצה ושיחק בה את ארבע השנים הראשונות בקריירה המפוארת שלו. גם סידני סם נולד בעיר וגדל במועדון לפני שעבר להמבורג, כמו פין בארטלס שנולד בעיר, גדל במחלקת הנוער, שיחק שתי עונות בבוגרים ועזב. מאגר כישרונות קיים באזור, הוא פשוט נודד למועדונים כמו המבורג, ורדר ברמן ואחרים בצפון גרמניה כדי להתפתח ולהתקדם.
ההצלחה של קיל בבונדסליגה השנייה העונה מפתיעה לא רק כיוון שהיא לא קבוצה עם אחד התקציבים הגדולים בליגה, או אפילו קרובה לכך, אלא גם מפני שהיא עושה את זה דרך כדורגל אטקרטיבי ומלא אירועים ושערים. היא כבשה העונה את כמות השערים הגדולה ביותר בליגה - 26 - ובארבעה מחמשת המחזורים האחרונים היא ניצחה בתוצאות 0:3, 1:3, 0:3 ו-3:5. ה-כוכב של הולשטיין קיל הוא לא אחר מאשר מרווין דוקש. החלוץ בן ה-23 כבש שמונה שערים בעשרה משחקי ליגה עד כה העונה, כולל שלושער ב-3:5 מול היידנהיים במחזור האחרון. דוקש נולד בדורטמונד ושיחק כדורגל ברחובות, עד שסידרו לו אימוני מבחן בבורוסיה דורטמונד והוא הרשים ונשאר שם. בגיל צעיר הוא נחשב לכישרון גדול ואף שיחק ברוב הנבחרות הצעירות של גרמניה. משהו שם התפקשש לו ובשש הופעות בלבד במדים הצהובים-שחורים הוא לא הותיר את החותם וכבש רק פעם אחת.
משם הוא עבר לפאדרבורן ורשם שם תשע הופעות בבונדסליגה, אבל כבש רק פעם אחת. התחנה הבאה הייתה סט. פאולי, וגם שם הוא לא הרשים במיוחד. המועדון מהמבורג השאיל אותו להולשטיין קיל מהליגה השלישית בינואר 2017 והוא הצליח לכבוש חמישה שערים - כולל שער העלייה הקריטי - ולהיות חלק משמעותי בעלייה של הקבוצה לבונדסליגה השנייה. קיל שאלה אותו לעונה נוספת ועכשיו מחפשת להשלים את הרכישה שלו. דוקש מעולם לא הסתיר שהחלום שלו הוא לחזור לדורטמונד ולשחק מול הקיר הצהוב המפורסם. בקיל מקווים שהוא יוכל לחזור לשחק שם, אבל כשהוא לובש את המדים שלהם בבונדסליגה.
מי שמאמן את הקבוצה הוא מרכוס אנפאנג (התחלה בגרמנית), שמונה לתפקיד בקיץ 2016 ומאז הספיק להעלות את הקבוצה לבונדסליגה השנייה ולפתוח את העונה מצוין העונה. זה סידר לו הארכת חוזה עד 2019. אנפאנג בן ה-43 פרש ממשחק פעיל רק ב-2010 והספיק לרשום בעבר גם שלוש הופעות בשאלקה, אבל הקבוצה המשמעותית בקריירה שלו הייתה טירול אינסברוק האוסטרית. אל קיל הוא הגיע מהנוער של באייר לברקוזן. בינתיים הכול הולך לו בצורה מושלמת בקיל: כדורגל מהנה ומלא בשערים תוך כדי איסוף נקודות בקצב מפתיע. נתון שיעיד על מידת המחויבות של השחקנים שלו אפשר למצוא במשחק האחרון מול היידנהיים. דוקש, שכבש שלושער, רץ 10.32 קילומטר וזה הספיק לו רק למקום התשיעי בקבוצה שלו. מי שעבר את המרחק הרב ביותר היה טים שקארקה עם 11.78 קילומטר. למרות זאת, אנפאנג הצהיר בתום המשחק: "ההופעות שלנו הן כבר ממש לא רק אופוריה של עולה חדשה. המשחק שלנו היום היה פרסומת לכדורגל".
קיל גם קבעה שיא עם שבעה ניצחונות בעשרת מחזורי הפתיחה כעולה החדשה עם פתיחת העונה הטובה ביותר אי פעם בליגה השנייה. לא פלא שאחד ממנהלי המועדון וולפגנג שוונקה (שהיה שחקן כדוריד מצוין בקיל, איך לא?) יצא מגדרו אחרי הניצחון השישי שהגיע במחזור התשיעי ואמר: "כבר עכשיו 19 נקודות! אם מישהו היה שואל אותי בתחילת העונה אם יש סיכוי שזה יקרה, הייתי אומר לו: 'אתה משוגע?'".
אנפאנג מקפיד כל הזמן להרגיע את ההתלהבות ולדבר ברצינות תהומית על כך שהקבוצה צריכה להשתפר וגם יכולה לעלות ליגה. "יש כאלה שאולי מרוצים עכשיו ורוצים קצת להתרווח לאחור. זה לא יקרה. אנחנו חייבים להמשיך לעבוד קשה ולדחוף קדימה. אני לא אתן לאף אחד השלות את עצמו".
הולשטיין קיל, אגב, זה מועדון ותיק שהוקם כבר ב-1900 ואפילו חווה הצלחות בכל מיני ליגות אזוריות טרם עידן הבונדסליגה ב-1963. העיר היא אותה עיר נמל ושער לים הבלטי ובעלת המספנה המפוארת ששמה נקשר בעסקאות צוללות שזכורות לכולנו. הכינוי של הקבוצה הוא "החסידים" (Die Storche). אין קשר כמובן לאיזשהו עניין דתי, אלא לחיה, אבל תהיו בטוחים שאם היא תמשיך כך, יהיו לה הרבה חסידים בקרוב. וסליחה על משחק המילים.