בדרך לאנדזון: סיכום המחזור השישי ב-NFL

ב-17 בנובמבר 2012 קיימה קבוצת הפוטבול של UCLA, הברוינס, את המשחק ה-11 שלה לאותה עונה. זה היה "דרבי" לוהט מול USC, הפעם הראשונה מזה שבע שנים בה שתי הקבוצות הגיעו למפגש ביניהן כאשר שתיהן מדורגות. UCLA, אחרי רצף של ארבעה ניצחונות, פתחה מצוין והקוורטרבק הפרשמן, ברט האנדלי, רץ ומסר לטאצ'דאונים ברבע הראשון, בדרך ליתרון 0:24. הטרוג'אנס עשו קאמבק וצימקו ל-20:24 ברבע השלישי, אך האנדלי שוב מצא את האנדזון עם הרגליים והשאיר פער יציב, שהספיק לניצחון יוקרתי, 28:38.

שתי דקות וחצי לסיום אותו משחק ברוז בול, הקוורטרבק של USC, מאט בארקלי, חטף סאק קשוח מהליינבקר של UCLA, אנתוני באר, בעונתו השלישית במכללה בסך הכול והראשונה כשחקן הרכב וכאחד מכוכבי ההגנה. בארקלי נחת לא טוב על היד המוסרת, נפצע בכתפו וגמר את העונה.

באר נשאר עם הברוינס עד לסיום העונה הבאה ויצא לדראפט 2014. הוא יועד להיבחר במקום השלישי, אבל לא הבריק בקומביין ולבסוף צנח אל המקום התשיעי, שם לקחה אותו מינסוטה. האנדלי, הצעיר מבאר ב-15 חודשים, נשאר ב-UCLA עד סוף עונת 2014 ואז גם הוא יצא לדראפט. אחרי קריירה רוויית שיאים במכללה הגדולה בה שיחק, הוא היה משוכנע שייבחר גבוה, אבל הבחירות חלפו וכך גם הסיבובים ואף אחת לא רצתה את ברט האנדלי.

שנתיים קודם לכן, אותו בארקלי אמור היה להיבחר גבוה אף הוא, אולי במקום הראשון, אך הפציעה דרדרה אותו לבחירה הראשונה של הסיבוב הרביעי בלבד. אפילו את זה האנדלי לא קיבל ובסופו של דבר, גרין ביי לקחה אותו עם הבחירה ה-147, אי שם במקום החמישי והציבה אותו שלישי ברשימת הקוורטרבקים שלה. במקום השני היה סקוט טולזין ובראשון, עוד קוורטרבק ששיחק בקולג' בקליפורניה ונבחר מאוחר מהציפיות (אומנם 24, ובכל זאת), ארון רוג'רס כמובן.

בתור הבחירה ה-147, להאנדלי לא היו יותר מדי ציפיות ובעונת הרוקי שלו הוא כלל לא עלה למגרש, אבל נראה טוב במשחקי קדם העונה ובעיקר, זכה למחמאות על הבגרות שהפגין מחוץ למגרש. כאשר טולזין עזב בפגרה הקודמת לאינדיאנפוליס, האנדלי תפס את המקום השני ברשימה ובעונה החולפת, רשם ארבע הופעות קצרות ומסר שני כדורים מדויקים ל-17 יארד ואיבוד בעשרה ניסיונות. היו לו גם שלושה יארדים בריצה ופאמבל או בקיצור, לא משהו לכתוב עליו הביתה.

ובכל זאת, האנדלי שרד עוד שנה וביום ראשון האחרון, המעגל הגדול שלו נסגר. אנתוני באר, ההוא מתחילת הסיפור, ההוא ממינסוטה, ההוא שגם נבחר מתחת לציפיות בדראפט, נחת בעוצמה על ארון רוג'רס ברבע הראשון של עוד "דרבי", הפעם בין הווייקינגס לפאקרס. ברגע הראשון, למרות שרוג'רס נותר על הקרקע, הפציעה שלו נראתה סבירה, אבל אחרי שפונה לחדרי ההלבשה התברר במהרה שממש כמו בארקלי בזמנו, גם הוא סובל מפגיעה בכתף, שבר בעצם הבריח ליתר דיוק. יממה חלפה ורוג'רס גילה שהוא זקוק לניתוח, שמשמעותו סוף העונה עבור הקוורטרבק הכי מלהיב במשחק. Enter ברט האנדלי.

למרות שהפסיד, אחרי שמסר 157 יארד מפוזרים עם טאצ'דאון ולא פחות משלושה איבודים, ולמרות שחטף ארבעה סאקים וסיים עם QBR של 9.5 ורייטינג של 39.6, זמן קצר לאחר המשחק הודיע מייק מקארת'י, מאמן גרין ביי, שהאנדלי הוא הקוורטרבק שלו ושהוא לא מתכוון לחפש מישהו פנוי בשוק (קולין משהו?): "ברט האנדלי הוא הקוורטרבק שלי", הכריז מקארת'י על האיש איתו ייצא למלחמה מעתה.

הפאקרס נראו נפלא בשבועות האחרונים וסומנו במהרה כפייבוריטים להגיע לסופרבול מה-NFC, אבל בלי רוג'רס, זה כמובן יהיה קשה עד בלתי אפשרי. למרות זאת, זו ההזדמנות של האנדלי להוכיח שהוא כן מתאים לליגה ולהראות לכל מי שוויתר עליו לפני כמה שנים איזו טעות הוא עשה. אם יספק חצי עונה מוצלחת, אפילו סבירה בהתחשב בנסיבות, הוא עוד יוכל לזכות לחוזה יפה בקבוצה אחרת, כמו שעשה מאט פלין למשל לפני כמה שנים, באחת הפעמים הקודמות בהן רוג'רס נפצע. השבוע גרין ביי מארחת את ניו אורלינס למשחק שיהיה לה קשה לנצח, אבל אחריו יגיע שבוע החופש ועמו, הצ'אנס של האנדלי להתאפס. את מינסוטה, אם ישרוד כפותח עד אז, הוא יפגוש שוב במחזור הלפני אחרון. מעניין אם ילחץ יד לאחד מכוכבי היריבה, אנתוני באר. With a little help from my friends.

בין הראשונה לאחרונה ב-AFC מזרח מפריד משחק אחד. בין הראשונה לשלישית בצפון - משחק וחצי (והן נפגשות השבוע), בין הראשונה לאחרונה בדרום - משחק אחד (שלוש המוליכות בבית במאזן 3:3) ובין השנייה לאחרונה במערב - משחק וחצי. ב-NFC? בצפון יש שני משחקים בין המקום הראשון לאחרון, בדרום מפריד חצי משחק בין המקום הראשון לשלישי ובמערב משחק אחד בין הראשונה לשלישית (במזרח פילי שולטת כרגע, אבל משחקת מול וושינגטון השבוע כך שגם שם עשוי להיות צמוד בקרוב).

כמעט חצי עונה מאחורינו והליגה צמודה ברמה שלא זכורה כמותה מזה שנים. אפשר לייחס את זה לכך שאין כרגע קבוצה או קבוצות מעל הליגה, בניגוד למה שראינו בשנים האחרונות (קרוליינה לפני שנתיים, ניו אינגלנד ואטלנטה אשתקד היו הרבה יותר טובות מהיריבות). אפשר גם לייחס את זה לכך שכמעט אין קבוצות גרועות: החלשות ביותר ב-NFC, הג'איינטס, שיקגו והניינרס, נלחמות בכל משחק ואילו ב-AFC, חוץ מהבראונס (הקבוצה הגרועה בליגה בפער ניכר), כולן כבר עם שני ניצחונות לפחות ורק אחת עם יותר מארבעה ניצחונות. בכל מקרה, המצב שנוצר מבטיח לנו כמה שבועות מסחררים עד לשלבי ההכרעה ומי שראה את הרדזון בסדרה הראשונה של יום ראשון החולף כבר הרגיש זאת בדקות הסיום האדירות בכמה מגרשים במקביל.

- ג'יי קאטלר מסר ביום ראשון ל-151 יארד, וניצח עם מיאמי באטלנטה (ג'יי אג'אי רץ ל-130 יארד)

- מיטשל טרוביסקי מסר ביום ראשון ל-113 יארד (8 מ-16) וניצח עם שיקגו בבולטימור (ג'ורדן הווארד רץ ל-167 יארד)

- ג'ארד גוף מסר ביום ראשון ל-124 יארד (11 מ-21) וניצח עם הראמס בג'קסונוויל (טוד גרלי רץ ל-116 יארד)

- איליי מאנינג מסר ביום ראשון ל-128 יארד (11 מ-19) וניצח עם הג'איינטס בדנבר (אורלינס דארקווה רץ ל-117 יארד)

דור הזהב של הקוורטרבקים הולך ונגמר. פייטון פרש, ביג בן חושב לפרוש (אפילו הוא ניצח בקנזס סיטי בראשון למרות שמסר רק 25 פעמים, בעוד ליביון בל רץ ל-179 יארד), רוג'רס פצוע עכשיו, בריס מזדקן ותקוע בקבוצה בינונית ובריידי... נו, מילא. במקומם, נדמה שקבוצות הליגה מתחילות "לחזור לממוצע" וחלקן מנסות למצוא דרכים אחרות לנצח משחקים. מסתבר שבניגוד למה שהתרגלנו לראות בשנים האחרונות (וכן, עדיין נקבל מדי פעם סיינטס - ליונס של 38:52 מטורף כזה), לא חייבים 400 יארד מהקוורטרבק שלך כדי לנצח, יש גם דרכים אחרות.

קווין קלארק מ"The Ringer" כתב לאחרונה על "הנוסחה המנצחת שמצאו בג'קסונוויל: לשחק בלי קוורטרבק" ונדמה שהנוסחה הזו מתפשטת במהרה ברחבי הליגה: "למה להכריח את הקוורטרבק הפחות-טוב-מהממוצע שלך לעשות חיקויים של טום בריידי? במקום, הג'אגס מבקשים מבלייק בורטלס לעשות כמעט כלום ובינתיים, זה עובד". אז אומנם בורטלס הפסיד השבוע, אבל אם המגמה אכן תמשיך לעבוד, אנחנו נמשיך לראות משחקים שלא מוכרעים ולא מנוצחים דרך האוויר, אלא דרך הקרקע וההגנות.

אדריאן פיטרסון במדי ניו אורלינס: ארבעה משחקים, 27 נשיאות, 81 יארד, אפס טאצ'דאונים (וריב על המגרש עם המאמן שון פייטון).

אדריאן פיטרסון במדי אריזונה: משחק אחד, 26 נשיאות, 134 יארד, שני טאצ'דאונים.

בגיל 32 ואחרי שאיבד את מקומו במינסוטה ונכשל בסיינטס, הרץ האחורי נחשב גמור לחלוטין, אבל לפחות במשחק הראשון, החיבור שלו עם התקפת הריצה הגרועה בליגה נראה מושלם ומאפשר גם לקרסון פאלמר, מקום שני בליגה ביארדים במסירה, להמשיך להפגיז. הקארדס עצמם כבר נראו בדרך לעוד עונה מאכזבת, אבל אולי פיטרסון יהיה מה שיעיר אותם. השבוע, נגד הראמס בבית, נקבל עוד כמה תשובות.