נושאים חמים

להישאר בחיים: לקראת פתיחת עונת 2017/18 של לוס אנג'לס קליפרס

העזיבה של כריס פול אמנם בישרה על מותה של השושלת המפוספסת שהקליפרס ניסתה ליצור, אבל הייעוד החדש של הכוכבים שנותרו והתוספות של תאודוסיץ' המלהיב ובברלי האנדרייטד, ישאירו אותם תחרותיים גם העונה. יובל עוז על השלב הבא באבולוציה של בלייק גריפין

כריס פול, יוסטון רוקטס, מול כרמלו אנתוני, אוקלהומה סיטי ת'אנדר (AP)
בולט בחסרונו. כריס פול (צילום: AP)

תקציר הפרקים הקודמים

מאזן בעונה שעברה: 31:51.

סיימה את העונה: מקום 4 במערב, הודחו בסיבוב הראשון בשבעה משחקים מול יוטה.

אחרי עשורים שבהם הם היו הבדיחה של הליגה, הקליפרס הפכו להיות אחת הקבוצות המלהיבות בליגה. הוירטואוזיות של בלייק גריפין ביחד עם הטרייד שהביא את כריס פול שינו את פני הפרנצ'ייז המקולל בליגה והפכו את הקבוצה לדמות קבועה בצמרת המערב ואת הצפייה בה לחוויה בזכות לוב-סיטי. עם זאת, שנה אחר שנה, פעם אחר פעם, הקליפרס קרסו ברגעי האמת. בין אם אלו היו פציעות, דונלד סטרלינג או סתם קריסה מנטלית היסטורית מול יוסטון, הקליפרס כשלו כל פלייאוף מחדש ומעולם לא עברו את חצי הגמר האזורי.

ערב תחילת עונת 2016/17 כבר הייתה תחושה שהקבוצה הזו מיצתה את עצמה. עם זאת, הם פתחו את החודש הראשון בסערה והובילו את המערב עם מאזן 2:14. בתקופה הזו הייתה להם את ההגנה הטובה בליגה והיו להם כמה ניצחונות סופר מרשימים על הספרס (ב-24 הפרש בחוץ) והבלייזרס (ב-31 הפרש), אבל אז הסטטיסטיקה התיישרה, הפציעות הגיעו ומהר מאוד הקליפרס חזרו למקומם הטבעי באזור מקומות 4-5. הפציעות קצת הוציאו את הרוח מהמפרשים של הקבוצה ובפלייאוף הם הודחו בסדרה של שבעה משחקים שהכי לא הרגישה כמו שבעה משחקים מול יוטה, כשבלייק גריפין נפצע במהלכה. משם הקבוצה יצאה לקיץ מלא בחוסר ודאות כאשר פול, גריפין וג'יי ג'יי רדיק הפכו לשחקנים חופשיים. דבר אחד כן היה ברור: חוסר החיבור בחדר ההלבשה והיחסים הקרירים בין הכוכבים מחייבים לקחת החלטות קשות.

בלייק גריפין, לוס אנג'לס קליפרס (AP)
הבמה כולה שלך. בלייק גריפין עם דוק ריברס (צילום: AP)

אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

באו: דנילו גלינארי (סיין-אנד-טרייד, דנבר), פטריק בברלי, מונטרז הארל, סם דקר, לו וויליאמס (טרייד, יוסטון), מילוש תאודוסיץ' (צסק"א מוסקבה), ווילי ריד (מיאמי), סינדריוס ת'ורנוול, ג'וון אוונס (רוקיז, נבחרו בדראפט), מרשל פלאמלי (ניקס, חוזה לא מובטח), לדונטה הנטון, טיירון וואלאס (חוזה למחנה האימונים).

עזבו: כריס פול, לוק מבה א מוטה (יוסטון), ג'יי ג'יי רדיק (פילדלפיה), ריימונד פלטון (אוקלהומה סיטי), פול פירס (פרש), ג'מאל קרופורד (מינסוטה), מו ספייטס (אורלנדו), דיימונד סטון (טרייד להוקס ואז לבולס) ברנדון באס, אלן אנדרסון (לשום מקום).

עוד לפני שהחל הטירוף של הקיץ הבעלים סטיב באלמר הטיל מיני פצצה ומינה את ג'רי ווסט ליועץ לענייני כדורסל. ווסט, מעבר להיותו אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הליגה והלוגו של ה-NBA, יודע דבר או שניים על בניית קבוצה. הוא היה בתפקידים ניהוליים בלייקרס מתחילת שנות ה-80 עד תחילת שנות ה-2000, כלומר הוא גם היה בתור הזהב של מג'יק וקארים וגם הניח את היסודות לקבוצה הגדולה של קובי ושאק (האחרונה שעשתה ת'ריפיט, דרך אגב). מ-2011 הוא היה יועץ לענייני כדורסל של הווריירס, עוד קבוצה די מוצלחת. ואם זה לא מספיק, הוא גם עזר לשכנע את קווין דוראנט לחתום בגולדן סטייט בקיץ שעבר.

באלמר הביא את ווסט לא רק בגלל מגע המידאס שלו, אלא גם כדי לסמן את תחילת הסוף של דוק ריברס כג'נרל מנג'ר. זה קרה קצת יותר מאוחר בקיץ, ובזמן הזה הרבה מאוד התרחש ב-LA. יום לפני תחילת הפרי אייג'נסי, כריס פול הטיל פצצה משלו והודיע לקבוצה שהוא מתכוון לממש את האופציה שלו על העונה האחרונה בחוזהו ולא להפוך לשחקן חופשי, אבל הוא מתכוון לעשות זאת רק אם יעבירו אותו בטרייד ליוסטון. מצד אחד, פול ראוי לקמצוץ הערכה על כך שעזב בדרך שאפשרה לקליפרס לקבל איזושהי תמורה עבורו. מצד שני, לא הייתה לו באמת דרך אחרת לעבור לרוקטס, שלא היה להם מספיק מקום מתחת לתקרת השכר כדי להחתים אותו כשחקן חופשי. אז קמצוץ הערכה, לא יותר מזה.

הקליפרס היו בעמדת נחיתות מובהקת במו"מ הזה בגלל הסוג-של-אולטימטום של CP3, אבל איכשהו הם יצאו עם שלל יפה. פטריק בברלי הוא אחד הרכזים הכי אנדרייטד בליגה, לו וויליאמס הוא שחקן שישי טוב מאוד, מונטרז הארל וסם דקר הם צעירים עם פוטנציאל והקליפרס אפילו קיבלו בחירת סיבוב ראשון. קצת מוזר להגיד את זה, אבל הקליפרס קיבלו יותר על כריס פול מאשר מה ששיקגו, אינדיאנה והניקס קיבלו על ג'ימי באטלר, פול ג'ורג' וכרמלו אנתוני, וכל זה כשפול מצמיד להם אקדח לרקה.

הקיץ המשיך עם החתמה של בלייק גריפין על חוזה מקסימום (173 מיליון דולר לחמש עונות). יש הרבה תהיות האם בלייק הוא סחורה פגומה, אבל כנראה בקליפרס מאמינים שהוא יכול להתגבר על הפציעות ולהיות הגו-טו-גאי של הקבוצה בהיעדרו של פול.

מהלכים שפחות הזיזו לוחות טקטוניים בליגה כללו את הסיין-אנד-טרייד על דנילו גלינארי (בתמורה לבחירת סיבוב ראשון שציינתי מקודם) ואת ההחתמה של מילוש תאודוסיץ' שכבר הספיק להכניס רוח רעננה בקבוצה. מנגד, ג'יי ג'יי רדיק וג'מאל קרופורד נטשו את הספינה והשאירו את אוסטין ריברס כשורד האחרון מהקו האחורי של העונה שעברה.

לקראת סוף הקיץ, הגיע הרגע לו כולנו חיכינו ודוק ריברס נושל מתפקידו כג'נרל מנג'ר ומייקל ווינגר, עוזרו של סם פרסטי באוקלהומה סיטי, החליף אותו. המהלך הזה הוא הרבה פחות נוצץ מהעזיבה של כריס פול, אבל הוא לא פחות חשוב והוא מסמל שינוי, שככל הנראה נועץ סיכה בבלון הנפוח שהוא התפקיד המשולב של מאמן/ג'נרל מנג'ר.

דנילו גלינארי, לוס אנג'לס קליפרס (AP)
מסוגל לתפקד היטב שעמדה שמייעדים לו? גלינארי (צילום: AP)

מה מי מו

חמישייה: פטריק בברלי, אוסטין ריברס, דנילו גלינארי, בלייק גריפין, דיאנדרה ג'ורדן.

ספסל: מילוש תאודוסיץ', לו וויליאמס, מונטרז הארל, סם דקר, ווסלי ג'ונסון, ווילי ריד, סינדריוס ת'ורנוול, ג'וון אוונס, ברייס ג'ונסון, מרשל פלאמלי, לדונטה הנטון/טיירון וואלאס.

מאמן: דוק ריברס, עונה 19 כמאמן ראשי.

מועמד לפריצה: פטריק בברלי. לקליפרס אין מועמד מובהק לפריצה. רוב השחקנים בסגל כבר נמצאים בשלב שאחרי הפריצה או שהם כבר לעולם לא יפרצו. בהיעדר שחקן כזה, ניתן את הכבוד לבברלי. בשקט בשקט, בברלי הפך להיות אחד הפוינט-גארדים היעילים בליגה. בעונה שעברה היה לו Real Plus Minus (מדד שמודד את התרומה של כל שחקן על הפרקט, בהתחשב בשלל מרכיבים כמו חוזק היריבה, טיב השחקנים שלצידו, נתונים משנים קודמות וכו') של 2.48+, ה-10 בטיבו מבין הרכזים בליגה וטוב יותר מאולסטארים כמו ג'ון וול, קיירי אירווינג ואייזאה תומאס. הסוד של בברלי הוא שהוא שחקן הגנה נהדר אבל לא פחות חשוב - הוא לא צריך את הכדור כדי להיות יעיל.

יש היום לא מעט מנהלי משחק בליגה שהם לאו דווקא רכזים, כך שנוצרת חפיפה מסוימת אם הרכז שלך גם צריך את הכדור כדי להגשים את ייעודו כרכז. זו הסכנה בציוות של ג'יימס הארדן וכריס פול ביחד. זו הדאגה בכך שדוויין וייד, דרק רוז ולברון ג'יימס יחלקו פרקט. עם בברלי אין את הבעיה הזו ובקליפרס הוא יוכל להמשיך להראות את היעילות שלו לצד בלייק גריפין, ולאפשר לבלייק להיות מנהל המשחק של הקבוצה. אולי יהיו פחות לובים בהשוואה לתקופת כריס פול, אבל בזכות היכולת של בברלי לרווח את המשחק (38.2% מהשלוש בעונה שעברה) מבלי להשתלט על משחק ההתקפה, ההתקפה של הקליפרס לא תקרוס ללא CP3.

גולת הכותרת: בלייק גריפין. מילוש תאודוסיץ' הוא מתחרה לא רע לקטגוריה הזו, אבל בסופו של דבר, הכל יקום ויפול על היכולת של בלייק להיכנס לנעלי הפוינט-פורוורד. אחרי שנים שכולנו ידענו כבר באוגוסט איך יראו הסטים ההתקפיים של הקליפרס באפריל, העונה יש הזדמנות לרענון מערכות רציני. בלייק מתחיל לאבד טיפה מהאתלטיות שאפיינה אותו בעונות הראשונות שלו בליגה וזו הזדמנות פז עבורו להמציא את עצמו מחדש ולממש את הפוטנציאל שלו כאחד השחקנים הכי ורסטיליים בליגה. אם הוא יקבל גם יותר דקות כסנטר וימשיך להגדיל את כמות השלשות שהוא זורק זה בכלל יהיה משובח. רק שלא יפצע.

האקס פקטור: דנילו גלינארי. הסגל של הקליפרס מלא באגרות חוב שאתה יודע מה התשואה שתקבל מהן. דיאנדרה ג'ורדן הוא אג"ח. לו וויליאמס הוא אג"ח. אוסטין ריברס הוא אג"ח עם תשואה שלילית. גלינארי הוא השחקן הבכיר היחיד שאפשר להגיד עליו שהוא מניה תנודתית. זה כבר כמה שנים שהוא קולע מצוין משלוש, מגיע מלא לקו ומתעלל בשחקנים בפוסט-אפ (בשנה שעברה הוא היה השחקן הכי יעיל בפוסט-אפים בליגה). הבעיה היא שהוא פספס כמעט שליש מהקריירה שלו בגלל פציעות שונות ומשונות ובכלל לא בטוח שמעמדת הסמול-פורוורד הוא יראה את היעילות שהקליפרס רוצים לראות ממנו. אם הוא יצליח להישאר בריא וימצא את עצמו לצד בלייק ודיאנדרה, הקליפרס יהיו קבוצת פלייאוף. אם הוא יתגלה שוב כשביר וילך לאיבוד מול כל שחקני החוץ האתלטיים שהוא יצטרך לשמור עליהם, הקליפרס יתקשו להמשיך איתנו אחרי אפריל.

המפתח: הריווח של המגרש. בריאות, מן הסתם, היא פקטור מרכזי בכל קבוצה ועל אחת כמה וכמה בקבוצה שהשחקנים הבכירים שלה מועדים לפציעות כמו הקליפרס, אבל מבחינה מקצועית, הריווח בהתקפה של הקליפרס הוא הסוד.
ההגנה של הקליפרס לא תסבול מהעזיבה של פול וגם לא מזו של רדיק, אבל ההתקפה בהחלט תשתנה בהיעדרם. הקליפרס היו קבוצה חריגה בנוף של הליגה בשנים האחרונות מכיוון שהם שיחקו עם שני ביג-מנים שאת רוב שעות העבודה שלהם מבלים באזור הצבע. לכאורה, זה הולך נגד מהפכת השלשות ונגד כל מה שאנחנו חושבים שאמור לעבוד, אבל הגאונות של פול במשחק המיד-ריינג' ואפקט הריווח שרדיק יצר עם התנועה הבלתי פוסקת שלו גרמו לזה לעבוד. העונה ההתקפה הולכת להיראות אחרת לגמרי ויהיה הרבה יותר קשה לבלייק למצוא את דיאנדרה ללוב ליד הטבעת כשההגנה לא צריכה לדאוג משלשה של רדיק או מענישה של פול מחצי מרחק. ההתקפה של הקליפרס תהיה הרבה יותר מוגבלת העונה בלי השניים הללו.

הפתרון למוגבלות התקפית חייב להתחיל מריווח מקסימלי. זה אומר שבלייק יצטרך להיות לפעמים מוביל הכדור א-לה יאניס אנטטוקומפו, שאולי אפילו הוא יצטרך לשחק כמה דקות כסנטר ללא דיאנדרה לצידו ושהגארדים יהיו חייבים להעניש את היריבות אם הן מרמות לכיוון הצבע. אחרת ההתקפה של הקליפרס לא תהיה מספיק טובה כדי להגיע לפלייאוף.

מאמן לוס אנג'לס קליפרס דוק ריברס (AP)
סיכה בבלון הנפוח של קונספט המאמן/ג'נרל מנג'ר. דוק ריברס (צילום: AP)

ולכדור הבדולח

המרחק בין התסריט האופטימי לתסריט הפסימי של הקליפרס הוא כנראה הגדול ביותר מבין כל הקבוצות בליגה העונה. נורא קשה לחזות איך ההתקפה תיראה בלי פול כי הוא היה חלק כל כך אינהרנטי ממנה והעומק של הקבוצה בקו האחורי קצת מדאיג. יש לי תחושה שהקליפרס שוב יסיימו עם מאזן דומה לזה של יוטה, רק שהפעם זה יהיה באזור ה-42-43 ניצחונות ומקומות 8-9 ולא באזור ה-50 ניצחונות ומקומות 4-5. בכל מקרה, כנראה גם העונה הם לא יגיעו לגמר האזורי.