תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 35:47
סיימה את העונה: מקום 6 במערב, הודחה בסיבוב הראשון בפלייאוף בחמישה משחקים מול יוסטון.
כדי לתקצר באמת את מה שקרה באוקלהומה סיטי בעונה שעברה צריך ללכת הרבה אחורה ולדבר על הטרייד על ג'יימס הארדן אי שם ב-2012, על הפציעה של ראסל ווסטברוק בפלייאוף 2013, על הפציעה של סרג' איבקה בפלייאוף 2014, על הפציעה של קווין דוראנט ב-2015 וכמובן על הסדרה האגדית בין הווריירס לת'אנדר ב-2016, שהסתיימה בניצחון של גולדן סטייט בשבעה משחקים אחרי שהת'אנדר כבר הובילו 1:3.
כל האירועים הללו הביאו לכך שהקבוצה שהייתה אמורה לשלוט בעשור הזה איבדה את השחקן שהיה אמור לשלוט בעשור הזה, קווין דוראנט. בקיץ שעבר נוצר חלון הזדמנויות חד פעמי בזכות הקפיצה בתקרת השכר שאפשר לווריירס להחתים את קווין דוראנט כשחקן חופשי מבלי לחתוך בבשר החי של הקבוצה, וזה בדיוק מה שקרה. דוראנט עבר לאזור המפרץ והשאיר את הת'אנדר עירומים בחשכה. מאז הטרייד על הארדן, סם פרסטי בנה את הת'אנדר סביב שני הסופרסטארים שלו. השחקנים שהוא הביא מסביבם היו אמורים להשלים אותם, לתמוך בהם, לפצות על החסרונות שלהם. העזיבה של דוראנט השאירה ואקום אדיר והפכה את הסגל של הת'אנדר לאחד הלא מאוזנים בליגה ולמעשה, זה נתן לראסל ווסטברוק את ההזדמנות להשתלט על קבוצת NBA בצורה שלא ראינו אף פעם.
ווסטברוק פתח את העונה בסערה ועד סוף נובמבר כבר היו לו תשעה טריפל דאבלים. היה ברור לכולם שהוא מנפח את הסטטיסטיקות שלו, אבל מצד שני, קשה היה לזהות דרך אחרת בה הת'אנדר היו מסוגלים לנצח משחקים. לת'אנדר היה Net Rating של 0.2- בעונה שעברה, מקום 17 בליגה, אולם המאזן שלהם היה 35:47, העשירי בטיבו בליגה. ווסטברוק והיכולת המופרעת שלו היו האחראים הבלעדיים לדיסוננס הזה. כאשר ווסטברוק היה יורד לספסל ה-Net Rating של הת'אנדר היה 8.9-, שווה ערך לנתון הכי גרוע בליגה, וההתקפה הייתה מתפרקת (97.4 נקודות ל-100 פוזשנים, למעלה מ-3 נקודות גרוע יותר מפילדלפיה, בעלת ההתקפה הגרועה בליגה).
האינטרנט כמעט קרס בעונה שעברה מרוב דיונים על מה הביצה ומה התרנגולת של הנתונים הללו. האם ווסטברוק חטף את הקבוצה כבת ערובה עם סגנון המשחק שלו והביא למצב שבו היא לא יכולה לתפקד כאשר הוא לא על הפרקט? או שמא הסגל שמסביבו כל כך חלש שבלעדיו הם לא מסוגלים להבקיע סל?
קשה להגיד שהדיון הזה הוכרע לאיזשהו צד. את ווסטברוק זה לא ממש עניין, הוא המשיך לעשות מה שהוא רוצה וסיים את העונה עם ממוצע טריפל-דאבל, עם שיא טריפל-דאבלים חדש (42) ועם תואר ה-MVP של העונה הרגילה. בפלייאוף, לעומת זאת, הוא והת'אנדר הודחו בחמישה משחקים די זריזים מול הרוקטס והוא נאלץ לראות את האקס שלו חוגג אליפות וזוכה ב-MVP של הגמר.
ואז הגיע הקיץ.
עוד בנושא:
מייק ד'אנטוני מתלהב מיוסטון: "גולדן סטייט לא מסוגלת לעצור אותנו"
ווסטברוק חתם על החוזה הגבוה בהיסטוריה: 205 מיליון דולר לחמש שנים
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: פול ג'ורג' (טרייד, אינדיאנה), כרמלו אנתוני (טרייד, ניקס), פטריק פטרסון (שחקן חופשי, טורונטו), ריימונד פלטון (שחקן חופשי, קליפרס), אייזאה קנן (שחקן חופשי, שיקגו), טרנס פרגוסון (רוקי, נבחר בדראפט), דאקארי ג'ונסון (ג'י ליג), מרקל בראון, ברייס אלפורד, ראשון תומאס (הוחתמו למחנה האימונים).
עזבו: אנס קאנטר, דאג מקדרמוט (טרייד, ניקס), ויקטור אולדיפו, דומנטאס סאבוניס (טרייד, אינדיאנה), נוריס קול (שחקן חופשי, מכבי תל אביב), טאג' גיבסון (שחקן חופשי, מינסוטה).
לפי דיווח של רויס יאנג מ-ESPN, אחרי שהת'אנדר הודחו מול הרוקטס ווסטברוק נפגש עם סם פרסטי לפגישת סוף העונה המסורתית. המסר של ווסטברוק בפגישה הזו היה די ברור: אני צריך קצת עזרה. זה לא היה אולטימטום או משהו בסגנון הזה, אלא הבנה הדדית שאם הת'אנדר רוצים לראות את שנות השיא של ווסטברוק באוקלהומה סיטי, רצוי שלא יבזבזו אותן. פרסטי שמע, והפנים. הג'נרל מנג'ר שנודע עד השנים האחרונות כמומחה דראפט ולא הרבה יותר מזה החל להראות חדות גם באספקטים אחרים. זה התחיל עם הטרייד בעונה שעברה בו הוא שדד משיקגו את טאג' גיבסון ודאג מקדרמוט בתמורה לקמרון פיין, אנתוני מורו וז'ופרה לוברן (או במילים אחרות, ערימה של כלום) ובקיץ הזה חושי הטריידים שלו השתכללו אף יותר ונראה שהוא למד לנצל את העניין החמקמק הזה שנקרא תזמון.
לכאורה אין שום סיבה שפרסטי יצליח להפוך את אולדיפו, סאבוניס, קאנטר (והחוזה הלא נח שלו), מקדרמוט ובחירת סיבוב שני לפול ג'ורג' וכרמלו אנתוני. החבילות שהוא נתן בתמורה לא קרובות להיות שוות ערך למה שהוא קיבל, אבל הוא הגיע ברגע הנכון, והיה לו גם קצת מזל, וזה לפעמים כל מה שחשוב.
במקרה של ג'ורג', כל הליגה חיכתה שבוסטון תיקח אותו, אבל בוסטון רצתה לחכות אחרי הפרי אייג'נסי וההחתמה של גורדון הייוורד כדי שתקרת השכר תסתדר להם. פרסטי לא חיכה, ניצל את הנואשות של הפייסרס וחטף את ג'ורג'.
במקרה של כרמלו, כל הליגה חיכתה לאורך כל הקיץ שיוסטון תמצא דרך להנחית אותו, אולם דריל מורי נכשל במשימה הזו ופרסטי ניצל את הנואשות של כרמלו והניקס ימים ספורים לפני פתיחת מחנה האימונים כדי לחטוף גם אותו במחיר מבצע.
הסיכון במהלכים הללו הוא שג'ורג' ואנתוני יעזבו בקיץ הבא (במקרה של ג'ורג' החששות קצת יותר מבוססים בעקבות הרמיזות מכיוון הלייקרס). אני אגע בזה תכף, אבל גם אם שניהם עוזבים בקיץ הבא, ההימור הזה הוא כדאי לת'אנדר. הקבוצה שלהם עם ווסטברוק, אולדיפו, סאבוניס, מקדרמוט וקאנטר לא הייתה שווה חצי גמר מערב. עם ווסטברוק, ג'ורג' וכרמלו התקרה שלהם גבוהה הרבה יותר. הם הלכו אול-אין על העונה הזו עוד לפני שהפלופ נפתח, וכולנו רוצים לראות איך היד הזו תתפתח.
מעבר לכך, היו לת'אנדר עוד מהלכים קטנים ומעניינים בקיץ. פטריק פטרסון האנדרייטד חתם לשלוש שנים, ריימונד פלטון יחזק את עמדת הרכז המחליף וטרנס פרגוסון, הרוקי המסקרן ששיחק באוסטרליה, נבחר בדראפט כדי לחזק קצת את בעיות הקליעה של הקבוצה.
ואם כל זה לא מספיק, ממש בשבוע האחרון, ביום הולדתו של קווין דוראנט, ווסטברוק חתם על הארכת חוזה אסטרונומית שתשאיר אותו בקבוצה בחמש השנים הקרובות. יכול להיות שהת'אנדר עוד יתחרטו על החוזה הזה אי שם ב-2022 כשווסטברוק יאבד את האתלטיות שלו ויהפוך להיות פיל לבן שמרוויח מעל ל-40 מיליון דולר בעונה, אבל עכשיו, זה בדיוק מה שהם היו צריכים וזה גם מפעיל לחץ על ג'ורג' ואנתוני לקראת הקיץ הבא.
מה מי מו
חמישייה: ראסל ווסטברוק, אנדרה רוברסון, פול ג'ורג', כרמלו אנתוני, סטיבן אדאמס.
ספסל: ריימונד פלטון, פטריק פטרסון, ניק קוליסון, ג'רמי גראנט, קייל סינגלר, אלכס אברינס, ג'וש יוסטיס, סמאז' כריסטון, טרנס פרגוסון, אייזאה קנן, דאקארי ג'ונסון/מרקל בראון/ברייס אלפורד/ראשון תומאס.
מאמן: בילי דונובן, עונה שלישית כמאמן ראשי.
מועמד לפריצה: סטיבן אדאמס. התפקיד של הסנטר הניו-זילנדי הוא כל כך משמעותי עד שהתלבטתי אם לשים אותו כאקס פקטור ולפרגן לאלכס אברינס במשבצת הזו, אבל יש לת'אנדר כל כך הרבה ענייני כימיה שהם צריכים לפתור, כך שאדאמס יצטרך להסתפק בקטגוריה הזו. אדאמס היה הקורבן הראשי מעזיבתו של דוראנט. העזיבה של KD הפכה את הת'אנדר לקבוצת השלשות הגרועה בליגה (32.7% מהשלוש), מה שהשפיע על הריווח ופגע בפיק-אנד-רול הקטלני של אדאמס עם ווסטברוק. "ההגנות לקחו לנו את הלובים", הוא אמר בראיון בנובמבר וצדק. מכיוון שההגנות היו יכולות לסתום את הצבע היעילות של אדאמס בסיום הפיק-אנד-רול ירדה משמעותית (מ-63% ב-2015/16 ל-58.3% ב-2016/17).
העונה הצבע אמור להיות פתוח יותר. הנוכחות של מלו (42.6% בשלשות בקאץ' אנד שוט בעונה שעברה) וג'ורג' (42%) תשנה את כל הגיאומטריה על הפרקט ותאפשר יותר חופש פעולה לאדאמס לסיים בנחרצות את הפיק-אנד-רולים שלו. בצד השני של המגרש, הוא רק צריך להמשיך לשכלל את היכולת שלו לשמור על שחקני חוץ, משהו שהוא עושה לא רע יחסית לגודל שלו.
גולת הכותרת: הביג ת'רי. ראסל ווסטברוק לבדו מסוגל למגנט מיליוני צופים למסך עם האקספלוסיביות והאנרגיות שבהן הוא משחק. העונה נוספו לו שני אולסטארים שיהפכו את כל הדינמיקה להרבה יותר מעניינת. מעבר לעובדה שעל הנייר, לת'אנדר יש הרכב שבנוי לא רע כדי להתמודד מול הווריירס ושיש סיכוי טוב שנראה את ההתמודדות הזו שוב בגמר המערב, זה יהיה מרתק לראות איך השלושה הללו משחקים ביחד. שלושתם מגיעים מסיטואציה בה הם היו האלפא-דוג של הקבוצה שלהם, שלושתם היו בטופ 20 של אחוזי שימוש בעונה שעברה. המציאות הזו תשתנה העונה ומעבר לדאנקים המדהדים של ווסטברוק, השלשות במתפרצת של מלו והחדירות הוירטואוזיות של ג'ורג', יהיה מעניין לראות איך כל אחד מהם יסתגל לסיטואציה החדשה שלו. במובן הזה, נראה שהשינוי צריך לבוא בעיקר מצידו של ווסטברוק, שמגיע אחרי עונה בה עשה ככל העולה על רוחו. ביל סימונס המשיל את העונה הקרובה של ראס לגבר נשוי שמקבל כרטיס חופשי לעשות כל שברצונו במשך שנה אחת (כולל סקס ובזבוזים חסרי חשבון), וכעת צריך לחזור לנהל חיי משפחה מונוגמיים תקינים. זה חתיכת אתגר.
אקס פקטור: הכימיה בין שלושת הכוכבים. מעבר לסיטואציה המקצועית על הפרקט, יש גם מרכיב אנושי בכל התחברות כזו של כוכבים. סם פרסטי היה נואש לכישרון בקיץ הזה ולכן זה בכלל לא היה במכלול השיקולים שלו, אבל יש המון שאלות שצריכות להישאל בנוגע לחיבור הזה.
האם ווסטברוק מסוגל בכלל לשחק לצד כוכבים אחרים ולתת להם את המקום והמרחב כדי שימצו את הפוטנציאל שלהם? האם פול ג'ורג' בוגר מספיק כדי לקבל על עצמו את התפקיד של סקוטי פיפן? האם כרמלו לא יתבאס שהוא משחק כפאוור פורוורד במשרה מלאה? האם ווסטברוק יקח את כל הזריקות המכריעות? איך ג'ורג' יתמודד עם העובדה שהוא יהיה זה שיופקד על המשימות ההגנתיות המורכבות בעוד ווסטברוק ומלו יתחבאו בהגנה? האם למלו לא יהיו געגועים לניו יורק באמצע העונה כאשר כל מה שיהיה פתוח באוקלהומה סיטי בלילה זה בר של קאובויז עם שור זועם?
אחד הדברים שהופכים את גולדן סטייט לכל כך מיוחדת היא הכימיה בין הכוכבים והצורה שבה כל אחד מהם קיבל על עצמו את התפקיד שלו. קליי תומפסון, דריימונד גרין, סטף קרי, קווין דוראנט. כל אחד מהם ביצע אי אילו הקרבות כדי לגרום למכונה הזו לתפקד בצורה הטובה ביותר. זה ממש לא מובן מאליו, והרבה פעמים קבוצות עם הרבה כוכבים (אהמ, הלייקרס ב-2013) נופלות על הדברים האלו. בינתיים נראה שהביג ת'רי אומרים את הדברים הנכונים, אבל להגיד את הדברים הנכונים בספטמבר זה קל. זה הרבה יותר קשה באפריל. זה ככל הנראה המרכיב שיכריע איך תיראה העונה של הת'אנדר.
המפתח: ניהול הדקות והספסל. כאמור, הקליעה מבחוץ היא אבן הדומינו הראשונה שתשנה את איך שההתקפה של הת'אנדר תיראה העונה, אבל לא פחות השפעה תהיה לבילי דונובן ולדרך בה הוא ינהל את הדקות של הכוכבים שלו. בעונה שעברה הת'אנדר נפלו מצוק בכל פעם שווסטברוק ירד לנוח והיה להם ספסל חלש מאוד (Net Rating של 3.2-, 20 בליגה). העונה תהיה לדונובן את היכולת לנהל את הדקות כך שתמיד אחד או שניים מהכוכבים שלו יהיה על הפרקט. פרסטי צייד אותו גם בשחקנים משלימים לא רעים כמו פטריק פטרסון וריימונד פלטון שיעזרו לו לצלוח את הדקות הקשות, כך שאין לו ממש תירוצים.
בעונה הראשונה שלו כמאמן ראשי דונובן קצת התקשה בגזרה הזו. היו יותר מדי דקות בהן ווסטברוק ודוראנט לא היו על המגרש וההתקפה סבלה. בעונה שעברה הוא פחות או יותר אלתר הרכבים לאורך כל העונה. העונה תהיה משמעות אדירה לניהול הדקות שלו.
ולכדור הבדולח
הת'אנדר יהיו, לטעמי, הקבוצה הכי מעניינת בליגה העונה. הרבה קבוצות צמרת שדרגו את עצמן הקיץ, אבל אף אחת לא הלכה עד הסוף כמו אוקלהומה סיטי. החיבור הזה בין ווסטברוק, ג'ורג' ואנתוני הופך את הטווח של הקבוצה הזו לרחב. הצלחה תהיה עונה של 55 ניצחונות והתמקמות במקומות 2-3 עם הדחה מרתקת מול הווריירס בגמר המערב, כאשר PG וכרמלו כל כך מתלהבים מהחומר סביבם עד שהם מחליטים להישאר לטווח הארוך לצד ווסטברוק. כישלון יבוא לידי ביטוי לאו דווקא בטור הניצחונות. אני חושב שגם אם הת'אנדר לא ימצו את הפוטנציאל שלהם הם יהיו סביב ה-50 ניצחונות ויגיעו למקום 4-5 במערב, אבל במקרה כזה, בו הם יודחו בסיבוב הראשון או השני וג'ורג' וכרמלו יעזבו בקיץ, הם יחזרו לנקודת ההתחלה אחרי שדוראנט עזב. יש פה הרבה מאוד על הכף מבחינת הת'אנדר העונה.
אחרי בהייה ארוכה מאוד במקלדת שלי, החלטתי שאני נוטה יותר לתסריט המצליח יותר, אבל לא יפתיע אותי גם אם הניסוי הזה יכשל.