שחקנים ראשיים:
גדי סולומוביץ' - בוס/שחקן, רואה חשבון
גיא עקיבא - אחראי על הפן האקדמי במועדון, עורך דין
עמיר קופלר - מאמן הקבוצה
מנחם כהן - עיתונאי ספורט מיתולוגי-עוד-בחייו
זיו קבדה - בתפקיד עצמו, זיו קבדה
שחקני משנה:
אלון רם - עוזר מאמן/שחקן, מהנדס
גיא צמח - שחקן נשמה, נגד בחיל האוויר
איציק נג'אתי - סופר-סאב בעל בעיטות פגז, סגר מטבח צה"לי כדי להגיע
תמונה של אלי גוטמן בחדר ההלבשה - להשראה
סצנה 1 - מסדרים הרכב
רחוב הלוחמים 1, משרדי צפרירים חולון
גיא צמח, במדי משחק מספר 19, מרתיח מים בקומקום חשמלי. בעוד כחצי שעה יחל המשחק הראשון אי פעם של צפרירים חולון בליגה ג'. שומר חמוש שומר על השער של האיצטדיון המיתולוגי, בתוכו רצו פעם מרקו בן ברוך וקונסטנטין מרקו וזיו קבדה, והיום (ראשון שאחרי כיפור), כמעט רבע מאה לאחר מכן, ירוצו בתוכו שחקנים אחרים לגמרי וזיו קבדה.
מסביב השולחן שבמרכז החדר מתיישבים בוס הקבוצה גדי סולומוביץ', מאמן הקבוצה עמיר קופלר ועוזר מאמן אלון רם. על השולחן דף תלוש, עליו מתקשקש ההרכב בלייב.
"סבן מגן שמאלי", מכתיב סולומוביץ' לקופלר, שועל קרבות ותיק, שלפי מקורות באינטרנט הוא זה שהעלה לבוגרי הפועל רמת גן את יובל נעים - פעם, מזמן. "אשר שוער", ממשיך הבוס, אגב מעמד המאמן בימים טרופים אלו. "מילאן מגן ימני".
איך משחקים? נשאל. "4-4-2", הוא עונה.
"יש סוכרזית?", קוטע גיא צמח את מלאכת קביעת ההרכב.
"במרכז אפשר לשים את נאור, הבלונדיני", סולומוביץ' ממשיך בשלו.
"אני יודע", מאשר המאמן קופלר.
ואז קלט הבוס את השאלה. "סוכרזית?! אולי אתה רוצה קפוצ'ינו? מקיאטו טוב לך?"
סולומוביץ' הוא בנו של עמי סולומוביץ', לשעבר מאמן/מנהל/יו"ר הפועל בת ים האגדית, ורואה החשבון שמטפל בענייניהם הפיננסים של ערן זהבי, ליאור רפאלוב, רמי גרשון וכדורגלנים נוספים מליגות גבוהות יותר משלו. בקיץ האחרון, כששמע על הפירוק של צפרירים חולון מיניב חולון ונשירתה של הקבוצה ההיסטורית לליגה ג', הוא וחבריו ערקו מקבוצת "רואי חשבון תל אביב" - שיתוף פעולה ישן עם מכבי תל אביב - ובאו להחזיר עטרה ליושנה. וכך, תודות לתיווכו של איש הצללים שי לבקוביץ', המכונה בעיר "דמאיו" בשל אופיו העסקני, נפגשו החבר'ה של סולומוביץ' עם נציגי משפחת חלובה - היא צפרירים - וקשרו יחד את גורלם.
"פה יש יותר רואי חשבון מבקבוצת רואי החשבון", גדי מבהיר, ומנמק את הסיבות למעבר שהרעיד את עולם הספורט האקדמי: "רציתי משהו חדש. במכבי היינו קבוצה בתוך המועדון, כאן אנחנו צפירירים חולון. יש לנו מתקן, דואגים מסביב להכל, וכל הכסף שנכנס הולך לתפעול. כולם עובדים בהתנדבות".
שלוש בצהריים, כמה שעות לאחר צאת יום הכיפורים, וההרכב מוכן, והקפה השחור (בלי סוכרזית) כבר עמוק בבטן. עוזר המאמן רם יוצא מן החדר ועולה על הדשא. "אין בעיה לשחק", הוא אומר. "ייני אמר שזה מפריע? ייני בכלל לא צם, מה הוא מדבר?". ובענייני דיאטה אפשר לסמוך על רם; לאחרונה הסיר ממשקלו 52 קילוגרם.
סצנה 2 - "תותוש"
אזור העיתונאים (חומת בטון על קו הרוחב)
המגרש של צפרירים נותן זבנג לאייטיז ולניינטיז ורק חסרה המוסיקה של "משחק השבת".
על החומה ההיקפית עדיין צבועים פרסומים על חברות אלקטרוניקה שכבר מזמן לא איתנו; במשרדים תמונות נדירות של אלי גוטמן, אורן נסים וכל הצפריראים של פעם, ובמרכז החדר תלויים קישוטים שנראה ששכחו להוריד עוד מחג סוכות 87'; וגולת הכותרת - ספסל הקבוצה המארחת הוא בכלל תחנת אוטובוס.
גם העיתונאי מנחם ("תותוש") כהן נותן לך זבנג. הזיכרון שלו הוא גוגל שהכניסו למחולל של סרטי בורקס. אתה זורק לו פריט היסטורי עבש והוא מחזיר לך קלאסיקה. הוא מגיע בהתראה של שבע דקות, מטכ"לי, ומתנהג במגרש כבשלו. "פה ירדנו את כל הליגות!". הוא סיקר את צפרירים מהיום שנולדה או מהיום שהוא נולד, זוכר את האיחוד הגדול בין הפועל לצפרירים ב-1985, את כל העליות וכל הירידות כולל כמובן את הירידה האחרונה בעונת הנטישה של ניר לוין, שבמחזור השלישי ערק למכבי תל אביב. שייע פייגנבוים החליפו, המשיך ליפול על המגרש ומחוץ לו והמאמן הצעיר סלובודן דראפיץ' הגיע רק כדי לכבות את האור. מאז, 2001, צפרירים רק יורדת ככל שהזמן עולה.
"אם היית יודע מי שיחק פה לפני 20 שנה", מנחם כהן נזכר בעונג. אבל הנה, יש שריד. כי מי שמשך את "תותוש" למגרש באותו יום חמים היה זיו קבדה. אוטוטו בן 39 הילד, ומנחם כהן סיקר אותו בערך מאז שהיה בשא"ש. באופן לא מפתיע, קבדה נראה בדיוק אותו הדבר. הוא ותותוש מחליפים חוויות על ה-9 שקיבל על משחק הנוער מול נבחרת יוגוסלביה, ונזכרים באתיקה של מקצוע העיתונות בשלהי הניינטיז, כשכהן היה מגיע לכתוב על משחקים של צפרירים למעריב ואומר לקבדה עוד לפני השריקה "ציון 7 כבר יש לך, עכשיו תתאמץ בשביל ה-8".
ועכשיו קבדה הגיע על תקן הטאלנט של הקבוצה החדשה. עונתו האחרונה בליגת העל היתה ב-2001/02, אחרי שצפרירים ירדה, במדי בית"ר ירושלים. מאז גם הוא פלירטט עם הליגות הנמוכות. לפני שנתיים עוד הספיק לככב בבני יצ'לאל עד שפרש ממשחק. הוא עובד בעיריית בת ים ולא התגעגע לדשא אבל כששמע שצפרירים האמיתית מתחילה מחדש הוא התקשר בעצמו לגיגי חלובה ושאל "איך מצטרפים?". חלובה קישר אותו עם סולומוביץ' והופה - קבלו את מספר 10 החדש. "רק בשביל צפרירים", אומר הקשר, שחזר לאותו מקום בו הכול התחיל, 22 שנה לפני כן.
"במקום שאנחנו עומדים היתה מסיבת העיתונאים של המאמן מוטל'ה שפיגלר אחרי ה-4:4 מול מכבי פתח תקוה", העיתונאי מפליג, "בעונה שרצחו את רבין. זו היתה העונה שמוטל'ה העלה את קבדה מהנוער". "בן 16 וחצי", זיו מוסיף. המלאבסים הובילו 1:4, תותוש מעדכן, החולונים השוו וקואץ' שפיגלר אמר בגאווה "היום ניצחנו 4:4". אז מנחם התפרץ: "עוד 20 ניצחונות כאלה תרדו ליגה". את תגובתו של מוטל'ה לא ניתן היה להשיג.
סצנה 3 - הנאום
חדר ההלבשה של צפרירים, חמש דקות לפני שריקת הפתיחה
המאמן קופלר בתדרוך אחרון. מקריא את ההרכב ועל הדרך נראה שמנסה להכיר טוב יותר את שחקניו החדשים, מבקש לא לשחק בקו אחד בקישור ושואל את אחד השחקנים אם יש לו כוח ל-90 דקות. "כוח כן", הוא עונה, "אבל בטן רק ל-60".
"במשחקי האימון היה שיפור עצום", חותם קופלר, "אבל היו חסרים לנו הגולים של גדי".
גדי החלוץ זה סולומוביץ' הבוס, ולקראת העלייה למגרש הוא מנסה את כוחו בנאום מוטיבציה א-לה אל פצ'ינו.
"חברים.
משחק ליגה ראשון.
אנחנו צפרירים חולון. מאחורי הסמל על החולצה יש מסורת, יש אוהדים, יש עיר שלמה. לא סתם הגיעו גם עיתונאים. חשוב לפתוח את העונה ברגל ימין, ולתת הצהרה לליגה - צפרירים חולון חזרה, ובגדול! אני רוצה שלאשר [כהן-צדק, השוער] יהיה משעמם היום. יאללה!".
כולם מוחאים כפיים. סולומוביץ' שם על זרועו את סרט הקפטן שקיבל מערן זהבי - לא, לא הסרט מהמשחק מול מקדוניה אלא הסרט בו השתמש בתחילת עונת 2015/16, אחרי ששיר צדק קרע ממנו את הסרט הקודם במשחק מול באר שבע.
צפרירים חולון עולה על הדשא. מולה בית"ר יפו.
משחק ראשון בליגה ג', 15 אנשים ביציעים, תותוש בטירוף על החומה. יאללה מלחמה.
סצנה 4 - המשחק
צפרירים שלטה במחצית הראשונה וקבדה הנהדר, שנראה על הדשא המצהיב כמו פירלו עם צמות, שלח מגנים לכל כיוון וחילק כדורים לכל דורש. אבל מצבים אמיתיים לא היו יותר מדי. זמן מצוין להבין מגיא עקיבא, שאחראי על הפן החינוכי, על מה בדיוק מדובר. הוא חוזר שמונה שנים לאחור. "בתמורה לקבלת המגרש בקרית שלום סיפקנו שעות חינוך למחלקות הנוער של מכבי תל אביב. פעמיים בשבוע הגיעו חבר'ה אקדמאים שלנו, וזה היה הברטר. בצפרירים אנחנו בשיתוף פעולה מלא עם המועדון, רוצים לתת לילדים ערכים אחרים שלא קשורים לכדורגל. כי רוב הילדים, מה לעשות, לא יוצאים שחקנים, ואנחנו רוצים להדריך אותם לחיים שלאחר מכן. שלא יזניחו את הלימודים".
אז למה זה נגמר עם מכבי, שאלתי. "אחרי שניר לוין עזב והתחלף המנהל המקצועי, הרגשנו שאת המנהל החדש [ואן ליוון] זה לא מעניין. ניר לוין קידם את זה, והוא פחות.
וכך, פעם או פעמיים בשבוע יגיעו אנשי הקבוצה הבוגרת, אקדמאים, ויעזרו לילדי צפרירים בשיעורי הבית, בהכנה לקראת מבחנים, במתמטיקה, באנגלית. בנוסף יעבירו הרצאות. סולומוביץ' יעביר הרצאות על מימון, עקיבא על עולם המשפט, וגם קבדה יתרום. "הוא לא אקדמאי אבל יש לו כל כך הרבה מה להעניק לילדים", אומר עקיבא. "מה לעשות ומה לא לעשות בקריירה, עד כמה חשוב ללמוד, וכו'".
אבל רגע, יש לנו איתות מכר הדשא!
כרבע שעה לסיום ובניגוד למהלך המשחק משה דמו היפואי שלח כדור ארוך, שוער חולון אשר כהן-צדק - כבאי במקצועו - עשה שריפה, ואורן נרקיס גלגל את ה-0:1 של בית"ר הלוחמנית. החולונים בהלם; לא כך חלמו על הסיפתח. אחד מאנשי חולון נזכר בנאום המוטיבציה של סולומוביץ' ("רוצה שלאשר יהיה משעמם"). "כנראה שהשתעמם יותר מדי", התאונן.
לקראת שריקת הסיום נפצע שוער יפו ובגלל שלא היה שוער מחליף על הספסל דמו נכנס לשער בעצמו עם גופיית אימון ורודה. הוא בעצמו הציב את רון בקרמן, ילד בן 17, כשומר אישי על קבדה הפעלתן. ההגזמה: הילד בקרמן, עם משקף סטייל רובוקופ, שמר את קבדה גם בזמן כדורים נייחים לטובת יפו. נו, מילא.
צפרירים ביצעה בליץ בעשר הדקות האחרונות. נג'אתי הפגיז את החומה, קבדה העלה לרחבה, סולומוביץ' בעט חלש מדי פעם אחת ובפעם השנייה, שניות לפני השריקה, היה חופשי מול שער ריק אבל הכדור לא הצליח להגיע אליו. שחקני שתי הקבוצות התרסקו על הדשא עם שריקת הסיום, אולי בגלל החום ואולי בגלל הצום - אולי ייני צדק.
סצנה 5 - אפילוג
חדר ההלבשה של צפרירים
קבדה המאוכזב ישב דקות ארוכות בחדר ההלבשה. "היה מרגש מאוד", אמר, "אבל היינו צריך לנצח. מאוד מבאס לפתוח ככה את העונה, עד עכשיו אני לא מתקלח".
סולומוביץ', סיפור אמיתי, הוציא עצבים על סרט הקפטן. "זה מנחוס זה, אני לא מצליח לנצח איתו", אמר. בירור מול הלקוח זהבי העלה שגם ערן בעצמו לא הצליח לנצח עם הסרט הזה - תיקו מול קרית שמונה והפסד בבלומפילד מול רעננה. "זהו, אני איתו גמרתי", סולומוביץ' קבע.
הדקות נקפו ואנשי צפרירים עברו לחיוכים. הם שמחו על מה שיש, על היכולת והמאמץ, על החינוך שבדרך, על כך שהמסורת חזרה לשחק כדורגל - והתוצאה חשובה פחות.
אלכס פרגוסון היה מגדיר זאת כ"עוד יום בהיסטוריה של צפרירים חולון" אבל סר תותוש הוא לא פרגי וממש לא בריטי, וכך הוא בחר לסכם את המאורע:
"צפרירים במומנטום שלילי כבר כמעט 20 שנה. למזלנו, אין דבר כזה ליגה ד'".
orenjos@walla.co.il
