ואז בא הקיץ לאשדוד

כל כך טוב הרגישה מ.ס. אשדוד עם עצמה, כל כך הרשימה בעונה שעברה, עד שלכולם היה נדמה כי הפוטנציאל המדהים של העיר יתורגם סוף סוף גם בכדורגל. עלייה גדולה, התפתחות מואצת, נציגות בתקשורת, אפילו מסעדת דגים שאנשים עושים את כל הדרך מהמרכז, למרות הפקקים, כדי לבוא על סיפוקם ותאוותם. אולי, כך קיוו, גם קבוצת הכדורגל העירונית תהווה מוקד משיכה.

כל כך הצליחה אשדוד, עד שהלוזונים מפתח תקוה זזו הצידה, רוני שאטן מהשכונה נתן גיבוי ואשר אלון מנתניה הסתפק בהכרזות נעדרות תוכן אחת לשבוע. כולם חלקו כבוד לקבוצה שסיימה במקום הרביעי בליגת העל, ונתנו עוד הרבה יותר כבוד לג'קי בן זקן. זה האיש שבחודשי הקיץ המעיקים דאג לייצר כותרות, לעמוד איתן מול הקבוצות הגדולות בקרב על זכויות השידור. בן זקן האכיל מרורים את הקבוצות הגדולות ואת יו"ר ההתאחדות גברי לוי, לכן הקבוצה שלו לא יכולה להרשות לעצמה הסתבכות בקרבות תחתית. מישהו כבר יסגור איתם חשבון, וזו עשויה להיות שריקה אחת, אפילו שיבוץ מוטעה, אולי עבירה תקנונית שתעלה במספר הנקודות שיבטיח את ההישארות בליגת העל.

גם אלישע לוי יודע את זה. הוא היה בסרט מלחמה אחד וניצח, אבל עונה אחר כך טייב והחברים מאחור סידרו לו סוף אחר. שמח בעיקר מבחינת בית"ר ירושלים, עצוב כל כך מבחינת בית שאן. אלישע יודע מה קורה בסרט ההמשך, אז הוא מיהר לברוח למרכז. אפילו לראשון לציון, רק לא להישאר במקום שהוציאו עליו חוזה. ואשדוד, ובעיקר בן זקן, הם פוטנציאל מצוין לתסריט דומה.

בן זקן מוטרד. אלישע כבר הודיע שהוא מתפטר. בקיצור, הסיטואציה לא פשוטה. השניים האלה הם האחראים העיקריים להצלחה המטורפת של אשדוד בעונה שעברה, הם אלה שהעלו את רף הציפיות ועכשיו מצפים מהם לעמוד בו. רק מה, בקיץ, בזמן שבן זקן נלחם על זכות הקיום של אשדוד, נעשו שם יותר מדי טעויות. אנדז'יי קוביקה, ההוא שמנסה בימים אלה להרחיק את בית"ר ירושלים מקרב תחתית עם אשדוד, שוחרר. אסי טובי נשלח להתייבש בבית לאחר מחנה אימונים עלום באיטליה ואלק נילאש נתפש כמבוגר מדי. שלושת אלה עשו את אשדוד בעונה שעברה, עם כל הכבוד לעזרן, פדידה, פרץ והצעירים האחרים. אלון חזן הרי תמיד היה שם.

אשדוד אוהבת לדבר על הצעירים שלה. אחד מהם עשה קריירה מפוארת במכבי חיפה ובנבחרת ישראל, השני עושה קריירה מדהימה באירופה - טורקיה בימים אלה - וצנועה בהרבה בנבחרת. אבל אלה רק שניים, ומשום מה טעו וחשבו באשדוד שזה הרבה יותר. משהו שיכול לקרות לקבוצה שמסתחררת מנפח הכותרות שייצרה בקיץ. זה הרי דבר ששמור לקבוצות הגדולות.

ועכשיו, אחרי תשעה מחזורים, אשדוד מבינה שהיא לא כזו. בהתקפה אין מי שיבקיע (רק חמישה), ההגנה ספגה כבר 15 שערים והלחץ של עיר גדולה ואיחוד שרבים מבקרים אותו תיכף ייתן את אותותיו. משהו שעלול לפרק קבוצה גדולה באמת, משהו שעלול להמית את מ.ס. אשדוד. עכשיו, רגע לפני הלחץ והנפילה לידיים של מבקשי הנקם, יודעים באשדוד שצריך למהר ולפעול. "לא בטוח שיש לנו מקורות מימון לתיקון הטעויות, אבל נעשה שינוי גדול. גם אם נסיים עם גרעון זה רע, אבל אסור לנו לרדת ליגה. עם היקף חובות העבר של שתי האגודות, לירידת ליגה תהיה משמעות הרסנית, ואני מדבר על מועדון עם 1,500 בני נוער. כל קיום האגודה עלול להיות בספק". זה ג'קי של אשדוד, כבר לא ההוא מהקיץ.

אלישע לוי הספיק להציל את אשדוד לפני שתי עונות. אז הוא הגיע לקבוצה שלא ידעה ניצחון 10 מחזורים והודרכה על ידי מירו בן שמעון. גם בן שמעון הגיע כמחליף, הציל את הקבוצה, אבל לא שרד את העונה שאחרי כי באשדוד שוב נרדמו בקיץ. אלישע שלח את בני יהודה וצפרירים חולון ללאומית, עבד קשה בקיץ וקצר פירות. נכון שהפועל חיפה התפרקה, בית"ר כמעט נעלמה, הפועל ומכבי פ"ת הסתבכו בתוך עצמן, אבל אשדוד עדיין הגיעה בזכות למקום הרביעי. ואז בא הקיץ.

בן זקן, האיש שעל פיו יישק דבר באשדוד, מאמין באלישע לוי: "אני באמת ובתמים לא חושב שאלישע הוא הבעיה, הוא הפתרון. אני חושב שהוא עשה המון בשביל אשדוד. מה יעזרו לי מאמנים בכירים. אם הייתי צריך להחליט על מאמן מנוסה בקרבות תחתית, אז הייתי צריך להביא את אלישע. למזלי הוא כבר אצלי". זה נכון, כמה מאמנים כבר יכולים להתהדר ברזומה כל כך עמוס בקרבות תחתית כמו זה של אלישע. את רובם, אגב, הוא שרד. רק שאלישע עזב את בית שאן כדי להתקדם, לקבל לגיטימציה כמאמן מוביל, להגיע לקבוצות הגדולות. הוא חשב שזה קרה לו בעונה שעברה, עכשיו הוא לומד להוסיף את המלה באמת. הקבוצות הגדולות באמת. ואשדוד אפילו לא היתה כזאת בקיץ.