הזיכרונות המתוקים מה-NBA עדיין צרובים עמוק בתודעה של נוריס קול. השבוע, אחרי שנחת והצטרף לאימוני מכבי תל אביב, הוא ביקש לשריין את הגופייה מספר 30 - אותו מספר שלבש כשזכה עם מיאמי בשתי אליפויות בליגה הטובה בעולם. גם כשזה נוגע לבחירה במכבי תל אביב, הקשר העקיף שלה ל-NBA שיחק אצלו תפקיד. "ההחלטה הייתה יותר קלה בשבילי בזכות נבן ספאחיה ", הוא אומר בראיון לוואלה! ספורט. "לא הכרתי אותו אישית לפני כן, אבל הוא יודע מאיפה הגעתי, הוא יודע מה זה ה-NBA. קל יותר לשחק עבור מאמן שיש לך כמה דברים משותפים איתו".
כשמדובר בנוריס קול, הזיכרונות צפים מעצמם. לא בכל יום מגיע לישראל אלוף NBA שלשם שינוי גם היווה פקטור של ממש על בימת הכדורסל הכי חשובה בעולם כולו. קול זכה בתואר פעמיים, ובשתיהן שיחק מספר דקות בלתי מבוטל.
על פניו, לא הייתה שום אינדיקציה לכך שארבע שנים אחרי האליפות האחרונה, הוא ימצא את עצמו הרחק מארצות הברית, מתכונן לפתיחת העונה כשחקן מכבי תל אביב. אבל קול לא רואה בכך פחיתות כבוד, ואם תשאלו אותו, הרעב הוא אותו רעב. ועבור אחד שנאלץ להילחם בזעת אפו על כל טיפה של הכרה ומעמד, זו חתיכת בשורה מרעננת. "אני יכול להבטיח שנעבוד קשה, נעשה הכל כדי להצליח, להילחם ולהתחרות בכל ערב נתון. אם ניישם את זה, הניצחונות יגיעו לבד".
לא מאוד נפיץ לראות במחוזותינו שחקן שזכה בשתי אליפויות NBA. ספר קצת איך זה הרגיש.
"זכיתי לחוות שתי אליפויות עם מיאמי, וזה מה שהתניע את הקריירה והזניק אותה. אני משער ששתי האליפויות תורמות למעמד שקיבלתי כשחקן, אבל האמת היא שרכשתי כבר מההתחלה הרגלי עבודה ומשחק נכונים, וגם זה עזר לי בקריירה".
היית חלק מאחת הקבוצות הטובות והמוכשרות בתולדות ה-NBA, עם לברון ג'יימס, דווין וייד וכריס בוש. ספר קצת איך זה מרגיש מאחורי הקלעים להיות בקבוצה כזאת.
"זה היה נהדר. זה מה שאתה חולם וחושב עליו כשאתה גדל, כילד אתה צופה במייקל ג'ורדן, שאקל אוניל או קובי בריאנט זוכים באליפויות וחולם על זה גם כן. לי היו חלומות יותר צנועים, חלמתי לשחק ב-NBA. רק אז גדלתי, הגעתי לשם ולפתע אני בקבוצה שרצה לאליפות עם שחקנים שהם אגדות מהלכות. למדתי מהם המון. להגיד שהיה נהדר זה הרבה מעבר לקלישאה, זה היה חלום שהתגשם".
אז מה הנוסחה לדעתך להשיג אליפויות?
"היה לנו כיף ביחד, עשינו דברים כיפיים, הייתה אחווה וחברות. אי אפשר לזכות באליפויות בלי כימיה, על ומחוץ הפרקט. לא כולם היו חברים של כולם, אבל כל אחד כיבד את האדם שמולו. לכן הצלחנו להתחבר על הפרקט".
לשחק לצד שחקנים גדולים כאלה גורם לחוסר ביטחון מסוים?
"הרגשתי מאוד נוח לשחק איתם. אני אוהב כדורסל, אוהב את המשחק. אבל כשהגעתי לשם הסתכלתי על עצמי כשווה לכל שחקן, כך צריך לשחק וכך אני משחק עד היום. עם ביטחון, לא באופן יהיר, אלא כשחקן שמשחק חזק, קשוח, מתאמץ, מרוויח את הכבוד".
יחסית לאחד ש"משוחח עם לברון ג'יימס מדי שבוע", כפי שקול העיד על עצמו בעבר, הוא לא התלבט יותר מדי לפני המעבר לישראל. בגלל יחסיו הסבוכים והסוערים עם דיוויד בלאט בקליבלנד, הפך חברו הטוב לאויב האומה בישראל, גורל שקול מקווה להימנע ממנו כעת. בכל מקרה, אם מוציאים את הרגש הפטריוטי מהמשוואה, קול הוא דמות מרתקת גם בשל יחסיו עם ג'יימס, מגדולי הכדורסלנים אי פעם.
ה"רומן" ביניהם החל בקיץ שאחרי דראפט 2011, בו קול נבחר על ידי הבולס בבחירה ה-28 בסיבוב הראשון ומיד עבר להיט. ג'יימס הזמין אותו לאימונים אישיים משותפים באקרון, עיר הולדתו ולימים, השניים הפכו חברים טובים ולשותפים קבועים לחדר. במהלך העונה שעברה, אחרי שקול כבר נפלט מה-NBA וקליבלנד חיפשה רכז מחליף לקיירי אירווינג, ג'יימס אף ניסה לשכנע את ראשי הקאבס להחתימו. בסופו של דבר הונחת שם קצת יותר גדול דרון וויליאמס וקול נשאר בסין.
ספר קצת על היחסים שלך עם לברון.
"שנינו מאוהיו אז היו לנו המון דברים משותפים. הייתי השחקן הכי צעיר במיאמי, והיה נעים לבנות חברות איתו. היו עוד שחקנים שהתחברו אליי כמו ג'יימס ג'ונס, כריס בוש שאף הזמן אותי לביתו ופגשתי את המשפחה שלו, דוויין וייד שאסף אותי לאימונים כי לא היתה לי מכונית. כולם שם לימדו אותי את רזי המקצוע, איך להיות מקצוען, כיצד לדאוג לגוף שלך כספורטאי".
לברון גם ניסה להביא אותך לקליבלנד.
"אין תגובה", משיב קול בחיוך.
הייתה לך תקופת נסיגה ומניו אורלינס עברת לליגה הסינית. מה קרה שם?
"זה העסק, זה הכדורסל. לא תמיד דברים הולכים חלק, אבל אני שמח להיות במכבי ולשחק במקומות שונים בעולם".
למה שחקנים בוחרים לשחק בסין? זה עניין של כסף?
"משלמים טוב בסין, אבל כשאני קיבלתי החלטה זה היה מה שטוב עבורי המשפחה שלי ועבורי".
למה בחרת לשחק במכבי?
"היו לי אופציות אחרות, אך בחרתי במכבי כי זו הייתה האופציה הכי טובה עבורי. אני מחליט לפי מה שהכי טוב עבורי ועבור משפחתי. יש למכבי מסורת, זה מועדון מסודר ומאורגן, ותל אביב עצמה היא עיר שכיף להיות בה. אני מרגיש שזו הייתה ההחלטה הנכונה".
ב-NBA שיתפת פעולה עם הרבה כוכבים, אבל במכבי תידרש להנהיג. לא בטוח שלאוהדים יש המון סבלנות אחרי העונה שעברה, וזו הפעם הראשונה שאתה משחק באירופה.
"אני מצפה להנהיג. אני רכז, אז זה משהו טבעי עבורי. זה מה שעשיתי ברוב הקבוצות ששיחקתי בהן. בתיכון הייתי קפטן, וגם במיאמי אמנם הייתי שחקן צעיר, אבל גם שם הובלתי. מוסר העבודה שלי מדבק ואני תמיד מצפה להנהיג, גם אם זה באירופה. כדורסל זה כדורסל, אני יודע איך לשחק כדורסל ברמות הגבוהות וזה לא משנה איפה אני משחק. כמנהיג אתה צריך שיהיה לך איזון, להיות קשוח אבל גם לעזור במה שצריך. עכשיו אנחנו רק בתחילת האימונים, אז אולי אני יותר מנהיג קולני. אני נותן דוגמה במוסר עבודה ויודע לזרוק בדיחה כשצריך, אם החבר'ה לחוצים מדי".
טרם שיחקת באירופה עם חוקים שונים. איך תסתדר לדעתך?
"יש כמה חוקים שונים בהתקפה, בהגנה, גם בעבירות - אבל כדורסל זה כדורסל ואני יודע איך לשחק".
אז מה המטרה שלך לעתיד הקרוב? אתה רואה את עצמך נשאר במכבי תל אביב אחרי העונה, או מנסה לחזור ל-NBA?
"אני מתרכז רק במכבי ורוצה לזכות איתה באליפויות. המטרה שלי כרגע היא רק השנה הזאת. בסוף השנה, הכל פתוח. אשב עם המשפחה שלי ונראה מה יקרה. אבדוק את האופציות, אם זה ה- NBA, אירופה או להישאר בישראל".
ויש לך חבר ותיק שמשחק בנס ציונה, דקוואן קוק. הוא שכנע אותך לחתום כאן?
"גדלנו יחד, היינו באותו תיכון באוהיו ושוחחתי איתו לפני שהגעתי לכאן. היו לו רק דברים טובים לומר על הליגה בישראל ועל אירופה בכלל".
איך אתה רואה את שיתוף הפעולה שלך עם פייר ג'קסון בקו האחורי?
"אנחנו דומים בכמה דברים, אבל עושים גם דברים שונים. אני חושב שנוכל לאזן את עצמנו ביחד, הוא כישרוני והשילוב בינינו יהיה טוב".
הגעת למכבי אחרי עונה קטסטרופלית עם החלפה המונית של מאמנים ושחקנים. עכשיו היא שוב שינתה את כל הסגל. מה אתה יכול להגיד על העונה הקרובה?
"לא הייתי בעונה שעברה, אז אני לא יכול לחוות על כך דעה. אני יכול להבטיח שבעונה הקרובה נעבוד קשה, נעשה הכל כדי להצליח, להילחם ולהתחרות בכל ערב נתון. אם ניישם את זה, הניצחונות יגיעו מעצמם".