מאזן בעונה שעברה: 5:11, הפסד בווילד קארד לפאקרס
מאמן: בן מקאדו (עונה שנייה)
עזיבות בולטות: ג'ונתן הנקינס (תאקל הגנתי, לאינדיאנפוליס), ויקטור קרוז (רסיבר, לשיקגו)
הגעות בולטות: ברנדון מארשל (רסיבר, מהג'טס), די.ג'יי פלוקר (גארד, מהצ'ארג'רס)
בחירות דראפט משמעותיות: אואן אינגרם (טייט אנד, מיסיסיפי), דלווין טומלינסון (תאקל הגנתי, אלבמה), דייויס ווב (קוורטרבק, ברקלי)
הרבה סימני שאלה עמדו על הפרק בפתיחת העונה שעברה לגבי הג'איינטס, אבל יש קבוצות שתמיד מרגיש שהן רלוונטיות וניו יורק היא בדיוק כזו. השנה הראשונה לאחר עידן טום קופלין הייתה מוצלחת יחסית ובן מקאדו, בעונת בכורה כמאמן ראשי, החזיר את הקבוצה לפלייאוף לאחר ארבע שנות היעדרות.
המפתח להצלחה הייתה ההגנה. ג'יייסון פייר-פול, אוליבייה ורנון ודיימון האריסון עשו עבודה מצוינת בחלק הקדמי והסקנדרי המושמץ הפך תוך עונה אחת מהגרוע בליגה לאחד הטובים ב-NFL. ג'נוריס ג'נקינס, איליי אפל, דומיניק רוג'רס קרומארטי ומעל כולם, האול-פרו סייפטי לנדון קולינס, מרכיבים את אחת החוליות האחוריות החזקות בליגה גם השנה ואין סיבה שהכחולים לא יהיו שוב בצמרת ההגנתית.
אבל לא הכל ורוד. אם ההגנה עשתה את שלה, הרי שההתקפה הייתה טעונה שיפור. משחק הריצה לא היה קיים (רק שישה טאצ'דאונים על הקרקע ב-2016, הכי מעט בליגה) ודווקא בעמדה זו לא נעשה חיזוק משמעותי. קרוז הפציע שוחרר ומארשל הגיע במקומו ועם אודל בקהאם ג'וניור, סטרלינג שפרד והטייט אנד הרוקי אינגרם, יש לג'איינטס, פוטנציאלית לפחות, את חוליית התופסים המרשימה ביותר בליגה. ההתקפה יכולה להיות נפיצה במיוחד וזה תלוי בעיקר באיליי מאנינג, שלעולם אי אפשר לדעת איזה יום יתפוס.
מאז 2011 הענקים לא זכו בבית המזרח ועם זאת, הם היו היחידים בעונה שעברה שהצליחו לעצור את הקטר מדאלאס, ועוד פעמיים. ההגנה החזקה וההתקפה המשופרת נוטעים הרבה אופטימיות בניו יורק, שרואה בעצמה טוענת לכתר, או לפחות לכתר של בית המזרח. זה הופך את המאבק מול הקאובויס למרתק במיוחד ונותר לראות האם הוא אכן יתממש.
התחזית: המאבק הזה יהיה קשה והג'איינטס ייקחו את הבית עם 10-11 ניצחונות. זה יגבה מהם מחיר לקראת הפלייאוף.