מאזן בעונה שעברה: 7:9, הפסד בסיאטל בווילד קארד
מאמן: ג'ים קולדוול (עונה רביעית)
עזבו: ריילי ריף (תאקל, לווייקינגס), לארי וורפורד (גארד, לסיינטס), רפאל בוש (סייפטי, לסיינטס), אנקואן בולדין (תופס, פרש)
הצטרפו: ריקי ואגנר (תאקל, מהרייבנס), טי ג'יי לאנג (גארד, מהפאקרס), פול וורילו (ליינבקר, מהפאלקונס), גרג רובינסון (תאקל, מהראמס)
נבחרו בדראפט: ג'ארד דיוויס (ליינבקר), ג'יילן "טיז" טאבור (מגן פינה), בראד קאיה (קוורטרבק)
מסכן קלווין ג'ונסון. בעונה בה הוא החליט לפרוש, הליונס הגיעו לפלייאוף. נכון, מדובר גם במזל, עם שמונה קאמבקים ברבע האחרון (שיא ליגה), פציעות שמוטטו את מינסוטה וניצחונות צמודים, אבל גם את זה צריך לפעמים.
לפי כל המדדים, בעיר המכוניות יש קבוצת פוטבול בינונית ומטה, אבל להבדיל משנים קודמות, בעונה שעברה היה לליונס את מאט סטאפורד לעונה שלמה תחת עיניו הבוחנות של ג'ים בוב קוטר. בזמן שאוהדים בגרין ביי, שיקגו ומינסוטה מקללים שמות כמו קייפרס, לוגינס או טרנר, לאריות יש צמד מתאמים מוערך ומבוקש (קוטר ומתאם ההגנה טריל אוסטין), שעושים פלאים עם סגל לא מבריק.
בקיץ השקיעו בדטרויט בקו ההתקפה ובעיבוי ההגנה, שחסרה שחקנים אפקטיביים מלבד זיגי אנסה ודריוס סליי.
קוטר (והפרישה של מגהטרון) הפכו את המשחק של סטאפורד לשמרן וזה טוב, אבל אם אמיר עבדוללה לא יפרוץ סופסוף, החיסרון במשחק ריצה יקשה על הליונס לשחזר את ההישג של 2016. הפציעות של התאקל טיילר דקר והאנד ההגנתי המצטיין קרי היידר מבליטות את חוסר העומק של התכולים ואולי אף מסמנות שהמזל נגמר לבינתיים.
התחזית: הצפי הוא למאבק נוסף על המקום השני ואולי ווילד קארד מול מינסוטה. אלא אם הרוקים יתנו תפוקה כבר מהמשחק הראשון, כנראה שלליונס מחכה עונה פחות מוצלחת מאשתקד. 11:5.