מאזן בעונה שעברה: 5:1:10, מקום ראשון בבית, ניצחון על דטרויט בווילד קארד, הפסד לאטלנטה בחצי גמר ה-NFC
מאמן: פיט קרול (עונה שמינית)
עזבו: גארי גיליאם (תאקל התקפי), ברוק קוייל (ליינבקר)
הצטרפו: בלייר וולש (בועט), לוק ג'וקל (גארד), אדי לייסי (רץ אחורי)
בחירות דראפט משמעותיות: מאליק מקדאוול (תאקל הגנתי), אית'ן פוצ'יץ' (סנטר), שאקיל גריפין (מגן פינה)
גם השנה הסיהוקס יהיו "עוד מאותו דבר" ולא בטוח שזה מצב רע. הבעיה? לא בטוח גם שזה מצב טוב. בחמש השנים האחרונות, מאז הפכה לדומיננטית בליגה, סיאטל ניצחה 56 משחקים, נתון נהדר. אלא שבעונה שעברה, הסגל המזדקן שלה, שרץ כמעט כולו ביחד בחצי העשור הזה, גם בהתקפה וגם בהגנה, כבר החל להראות סימני שחיקה. כהרגלה, סיאטל ידעה להשיג ניצחונות גדולים ומשמעותיים והייתה היחידה שגברה אשתקד על טום בריידי, ועוד בפוקסבורו, אבל התבוסה בלמבו פילד באמצע דצמבר בישרה רעות ובפלייאוף, אחרי טיול צפוי מול דטרויט, הסיהוקס התרסקו נגד אטלנטה.
כאמור, בסיאטל לא ביצעו יותר מדי שינויים. אדי לייסי הגיע בכסף קטן, בניסיון להחיות את הקריירה ואילו לוק ג'וקל, פעם הבחירה מספר 2 בדראפט, בא בכסף קצת יותר גדול (8 מיליון דולר לעונה) ויצטרך להוכיח שהוא ראוי לכך. זה לא יהיה קל, אבל בכל מקרה מדובר בשיפור ביחס למה שקרה בקו ההתקפה של הסיהוקס בעונה שעברה, כאשר זכור במיוחד המקרה של ג'ורג' פאנט, שבקושי שיחק פוטבול במשך כמה שנים עד שלפתע מצא עצמו בהרכב הראשון של סיאטל, שנותרה ללא שחקני קו באמצע העונה. קו ההתקפה הרעוע פגע בכל הקבוצה ובעיקר בקוורטרבק ראסל ווילסון, שיקווה לקבל קצת יותר יציבות העונה, מה שיעזור לו להימנע מפציעות מיותרות.
על ההגנה באמת שאין יותר מדי מה להרחיב. "ליגיון הבום" שוב איתנו, שוב מפחיד וגם הוא כאמור, שוב זקן בעוד שנה. לסיהוקס יש עוד כמה עונות ליהנות מהחבורה האימתנית שהם קיבצו בצד הזה של הכדור וריצ'רד שרמן והחבר'ה ימשיכו לספק צבע גם מחוץ למגרש.
התחזית: עוד עונה "סיהוקסית" טיפוסית של 5:11. יספיק למקום ראשון בבית, אבל לא נראה שלסיאטל יש את מה שצריך בשביל ריצת פלייאוף טובה.