"תמיד נחמד לראות פרצופים מוכרים". ויין רוני רכב על ההשקעה של אוהד נמרץ ועם ציוץ אחד מושלם, עקץ בבוקר יום שלישי את אוהדי מנצ'סטר סיטי.
בציוץ של רוני, שהפך לוויראלי, אפשר לראות שתי תמונות. אחת מהן היא מהמשחק האחרון, בין אברטון לסיטי, בו הוא העלה את הטופיז ליתרון מפתיע באצטדיון איתיחאד, בדרך לנקודת חוץ מרשימה מול החבורה של פפ גווארדיולה. רוני שם את הידיים על האוזניים, כאילו אומר לאוהדי סיטי "אני לא שומע מספיק את הקללות שלכם". התמונה השנייה היא מה-9 בדצמבר 2012, עונת הפרידה מפרגוסון והאליפות האחרונה של יונייטד. בתמונה ההיא, מתוך הדרבי בו השדים האדומים ניצחו 2:3 בחוץ בתוספת הזמן, אפשר לראות את רוני חוגג את השער השני שלו במשחק. ביציע, בדיוק באותם מושבים, ניצבים כמה אוהדים שמסמנים לעבר רוני "מחוות" יצירתיות כאלה ואחרות.
מעבר לקישור המגניב בין התמונות, הציוץ הזה היה סמלי, גם כי הוא הגיע בדיוק בשער הפרמיירליג ה-200 של רוני. החיבור בין דצמבר 2012 לאוגוסט 2017 הבהיר שגם אם הקריירה של רוני בירידה כבר כמה שנים וגם אם הוא לא מה שהיה פעם, יש הרבה דברים שלא משתנים ואחד מהם הוא שוויין רוני עדיין מסוגל להוביל, לכבוש שערים ולסייע לקבוצה שלו. השבועות הראשונים החלומיים בקאמבק לאברטון רק הדגישו את הנקודה הזו ועכשיו צריך לראות כמה זמן זה יימשך. המשחק הבא של הטופיז, שוב בחוץ, הפעם נגד האלופה צ'לסי, הוא הזדמנות נהדרת לחגוג שוב לעיני קהל ששונא אותו. משחק החוץ שאחריו לעומת זאת (17/9), כבר יהיה באווירה שונה, באולד טראפורד.
אז, והיום. רוני ואוהדי סיטי, בהפרש של כמה שנים
השבוע רוני פרש מנבחרת אנגליה. בצדק, יש לומר ודווקא אחרי שהתעורר דיון מחודש לגבי שאלת מקומו בסגל והמאמן גארת' סאות'גייט אפילו התקשר כדי לזמן אותו. רוני, מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים, לא צריך בשלב זה של הקריירה את הסחות הדעת האלה. גם הנבחרת, שרוצה לבנות את עצמה מחדש על הדור הצעיר שרשם הצלחה גדולה מאוד בקיץ הזה באליפויות השונות, לא באמת זקוקה לו יותר. למרות שהוא אפילו לא בן 32, העובדה שרוני פרץ לחיינו בגיל צעיר כל כך הובילה לשובע ממנו בשנים האחרונות ואם הוא רוצה להשאיר את התחושות האלה מאחור ולספק אקורד סיום ראוי ומכובד, הוא צריך להיות מרוכז כל כולו בהצלחה באברטון. בינתיים לפחות, נראה שזה עובד לא רע.
בחורף עוד היו דיבורים על ה-MLS, אולי גם על מעבר לסין וזה בהחלט עשוי להתממש בסיום העונה הקרובה, אבל בינתיים הוא באברטון, אחרי שזו לחצה והפעילה את משקל "הקאמבק המרגש". במשחק ההכנה הראשון של הטופיז לעונה, ארבעה ימים בלבד אחרי שהשלים את הקאמבק ל"אהבת נעוריו" כהגדרתו, רוני כבש שער פנטסטי בבעיטה ממרחק לחיבורים, מול גור מהאיה הקנייתית. התגובה הנרגשת שלו סיפרה את כל הסיפור, הגם שהיה מדובר בסך הכול במשחק ראווה. תשעה ימים לאחר מכן, הוא מצא את הרשת במשחק הכנה נוסף, נגד גנק, עם תנועה חכמה לתוך הרחבה.
הקצב הטוב לא נעצר במשחקי ההכנה, אלא נמשך ישירות לפתיחת עונה שכאילו יצאה מסיפור אגדות. במחזור הראשון, רוני כבש שער ניצחון עבור אברטון מול סטוק סיטי. זה היה השער הרשמי הראשון שלו עבור המועדון אחרי 13 שנים וארבעה חודשים של הפסקה. הילד שעזב בסערה ליונייטד, חזר בתור המבוגר האחראי, זה שיודע להכריע את המשחק הראשון והמלחיץ של העונה. חמישה ימים אחרי הגול הזה, הגיע בישול גאוני בליגה האירופית מול היידוק ספליט ואז גם הגול נגד סיטי.
"מעולם לא פקפקנו ביכולות שלו. הוא תמיד הוכיח שכשהוא מקבל הזדמנות, הוא מספק מספרים", אמר פיל ג'אגיילקה לאחר המשחק, "הסטטיסטיקה שלו אומרת את כל מה שצריך להגיד עליו". ב"ליברפול אקו" נכתב בניתוח המשחק: "מעבר לשער, רוני משפיע לטובה על אברטון בכל כך הרבה דרכים. הוא עושה את השינוי שהמועדון היה צריך. במשך יותר מדי זמן, לאברטון היה חסר שחקן 'רע', כזה שהולך להפעיל לחץ על השופט כשצריך, שיכול לדבר איתו בזמן המשחק. זה משנה את הדינמיקה. קומאן לא מצפה מרוני לקרוע רשתות, אבל כן רוצה שהוא יעשה את ההבדל דרך הניסיון שלו ועד עכשיו, זה בדיוק מה שקורה".
בסיום המשחק מול הסיטיזנס, רוני התראיין ל"סקיי ספורטס" וגארי נוויל, חברו במשך שנים רבות ביונייטד ופרשן הרשת כיום, שאל: "איך ההרגשה לכבוש באיתיחאד?". התשובה: "מה, שוב?". רוני לא פספס אף הזדמנות לעקוץ את היריבה השנואה עליו מכל. גם הוא יודע שהוא על הגל כרגע וגם הוא יודע שלגל הזה יש פג תוקף. אולי בעוד חודש, אולי בכריסמס, אולי אחרי, אבל מתישהו, הריצה המצוינת שלו תיעצר, כך שעד אז, הוא מגייס את כל הניסיון והחן שלו כדי ליהנות מההצלחה והרומנטיקה שלצדה. אברטון החליפה עם יונייטד הקיץ חלוצים ואף אחד לא מצפה שרוני ישכיח את רומלו לוקאקו, שכבש אשתקד 25 שערי ליגה. יחד עם זאת, גם חצי מהכמות תהווה תפוקה יפה, בעיקר אם זה ישתלב עם הרכש הנוצץ באמת של אברטון, גילפי סיגורדסון, שהגיע בשבוע שעבר מסוונסי תמורת 40 מיליון ליש"ט.
סיגורדסון, שהיה הרכש התשיעי וכנראה האחרון בקיץ בו אברטון הלכה על ל הקופה (דייבי קלאסן ב-23.5 מיליון ליש"ט, השוער ג'ורדן פיקפורד ב-25, הבלם מייקל קין בעוד 25, סנדרו ראמירס אקס ברצלונה ועוד), ידע מהר מאוד להגיד את כל המילים הנכונות: "ויין רוני היה שחקן פנטסטי לכל אורך הדרך שלו, גם עבור אברטון בהתחלה וגם עבור מנצ'סטר יונייטד ונבחרת אנגליה. אני חושב שהוא לא מקבל מספיק קרדיט על מה שהוא השיג בקריירה. אבל הוא בוודאות אחד השחקנים שאני הכי מחכה לשחק לצדו". גארי ליניקר הסכים: "הוא לא מוערך מספיק. הוא אחד מעשרת השחקנים הכי טובים בתולדות הכדורגל האנגלי".
גם רונלד קומאן נשמע מרוצה מהכוכב הוותיק שלו ואחרי השער מול סיטי (מולה רוני כבש גם את ה-50 וה-100 שלו בליגה. אולי עוד יכבוש גם את ה-250...), המנג'ר ההולנדי אמר: "במשחק הראשון, מול סטוק, אפשר היה לראות את ההבדל בין רוני לבין כל האחרים ברמת החוכמה במשחק וראיית המשחק. בשני המשחקים שלנו בליגה עד עכשיו, הוא היה הגורם המשפיע ביותר על התוצאה".
אז מה עכשיו? אברטון בשלב הבתים של הליגה האירופית. רוני, באופן די משונה, לקח חלק במשחק האחרון במפעל בעונה שעברה, הגמר עם יונייטד מול אייאקס, שם נכנס כמחליף בדקה ה-90 וחזר לאותו מפעל, עם קבוצה חדשה, בקושי חודשיים לאחר מכן. מניסיון, הוא יכול לספר לחבריו החדשים באברטון עד כמה, יחסית כמובן, הרבה יותר פשוט להשתחל לליגת האלופות מהדלת האחורית, דרך זכייה בליגה האירופית, מאשר לסיים בטופ 4 בפרמיירליג, בטח עם אברטון.
אם רוני יצליח להוביל את הטופיז לזכייה במפעל, זה יהיה ללא ספק אחד ההישגים הגדולים בקריירה המעוטרת שלו. אברטון לא זכתה בשום דבר כבר 22 שנה, מאז הניפה את הגביע האנגלי אי שם באמצע שנות ה-90. גרהאם שארפ, אגדת העבר של המועדון שהיה חלק משתי האליפויות האחרונות, באייטיז, מאמין ברוני: "הבן האובד חזר", אמר שארפ בריאיון באנגליה, "ויין לא בא לאברטון כדי לשים שתי רגליים למעלה ולהירגע. הוא יודע שמדובר באתגר חדש עבורו והוא יודע שהוא צריך לספק את הסחורה. אין לו מקום מובטח בהרכב והוא צריך להוכיח שהוא ראוי. חובת ההוכחה הזו רק תעשה לו טוב. הוא מאוד רוצה להראות ללא מעט אנשים עד כמה הם טעו לגביו. אנשים שופטים כדורגלנים מהר מאוד ומכריזים 'הקריירה שלך נגמרה'. הרגשתי רע עבורו בשנים האחרונות, כי הוא לא שיחק הרבה ביונייטד והוא טוב מדי בשביל להתבזבז שם על הספסל. עכשיו יש לו את ההזדמנות המושלמת להרים את מועדון נעוריו ולהביא סופסוף תואר לאברטון".
13 שנים אחרי שחזר במדי יונייטד לגודיסון פארק ונזקק לליווי משטרתי צמוד מול קהל עוין, שקיבל אותו עם השלט "במקום להיות אל, בחרת להיות שד", סיפור האהבה התחדש ורוני שומע שירים לכבודו מהיציעים. מכאן והלאה, הכל תלוי בו ובינתיים לפחות, כמו שעשה אינספור פעמים לאורך השנים, הוא מספק את הסחורה.